מה ההשלכות של סירוב נפגע תאונת דרכים לעבור ניתוח ? חברת הביטוח טענה כי סרובו של נפגע בתאונת דרכים לעבור ניתוח איננו מוצדק כלל ועיקר - ולכן - לכל היותר, ניתן לפצותו במחיר הניתוח ובהפסדי ההשתכרות שייגרמו לו בתקופת ההחלמה ממנו (וזאת, בעקבות ע.א. 379/89תקדין עליון, כרך 93(1) 1622). כמו כן, המציעה חברת הביטוח, לקבוע כי בעקבות הנתוח וכתוצאה ממנו לא תיוותר בעיני התובע נכות כלשהי. מהו הדין וכיצד ראוי לנהוג במקרה זה ? הלכה ידועה היא כי חובת הקטנת הנזק הנוהגת בדיני החוזים, ברת יישום ורלבנטית אף בדיני הנזיקין (ע.א. 952/66 הקודחים נתניה בע"מ נ. ביטון פ"ד כא(1) 281, ע.א. 4837/92, פ"ד מט(2) 257, בעמ' 260 ועוד). נטל ההוכחה בנושא זה רובץ על הנתבע ועליו להוכיח כי היה על התובע להקטין את נזקו (ע.א. 252/86 גולדפרב נ. כלל חב' לביטוח בע"מ פ"ד מה(4) 48, בעמ' 52) ומשהוכח הדבר, רובץ על התובע "נטל" הקטנת הנזק ואם הוא אינו עושה את הנדרש לשם כך, מופחת גובה הפיצוי לו הוא זכאי. "אין כאן חובה לעבור ניתוח בפועל, אלא זהו נטל, שאם התובע אינו עומד בו, כי אז יש לנכות מסכום הפיצויים את שיעור הנזק שיכול היה למנוע" (ע.א. 4837/92 הנ"ל בעמ' 259). "הגישה המקובלת", כפי שקבע כב' השופט א. ברק (כתוארו אז): "הינה כי הקטנת הנזק טומנת בחובה אמת-מידה אובייקטיבית. על הניזוק לנקוט, להקטנת נזקו, כל אותם אמצעים שאדם סביר היה נוקט בנסיבות הענין. גדר הספקות בהקשר זה מקורו בשאלה ... עד כמה מתחשבים בנטיותיו ותכונותיו הסובייקטיבית של הניזוק בגיבוש היקפו של הנטל המוטל עליו" (ע.א. 252/86 הנ"ל, בעמ' 51). ניתוח לצמצום הפגיעה או לשיפור המצב הבריאותי ? נטל הקטנת הנזק טומן בחובו גם את שאלת הסרוב לעבור ניתוח שעשוי לצמצם את הנזק והפגיעה או לשפר את מצב הבריאות. וזאת נפסק, בין היתר, גם באסמכתאות אשר הביאו ב"כ הצדדים בסיכומיהם (ע.א. 252/86הנ"ל בעמ' 53-54, ע.א. 427/88תד"ל אחזקה ושירותים נ. תהילה, פ"ד מד(4) 430, בעמ' 438). גם בשאלת הסרוב להינתח, כמו ביתר סוגיות הקטנת הנזק, אמת המידה היא של סבירות: האם סרוב הנפגע להינתח הוא סביר בנסיבות הענין (השופטת ש. נתניהו בע.א. 810/81לוי נ. מזרחי ואח’, פ"ד לט(1) 477, בעמ' .495 "... וכשאין הנפגע עצמו מעיד על סירובו להינתח ועל הנימוקים לכך, אין מקום שבית המשפט יחליט, מיוזמתו, שאין להתחשב באותם סיכויים סבירים של הניתוח" (ע.א. 427/88הנ"ל בעמ' 438ב'). בבבחינת השאלה קבע כב' השופט א. ברק בע.א. 252/86הנ"ל, בעמ' 54(וחזר על כך כב' השופט א. מצא בע.א. 379/89הנ"ל) כי השיקולים הם: (1) מידת הסיכון שבניתוח. (2) מידת הכאב והסבל הכרוכים בניתוח. (3) סיכויי ההצלחה בניתוח. ניתוח