קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות רשם בית דין לעבודה ליתן פסק דין בהעדר התייצבות: השופט אדלר: .1לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (הרשם יעקובי; תב"ע מז/155-3, מיום 25.12.1986), בו נקבע כי המשיבה מס' 1חייבת לשלם למערער שכר עבודה בסך "250, 5דולר ארה"ב נטו, בשקלים...", בתוספת ריבית, הצמדה ושכר טירחת עורך-דין. בעקבות פסק-דינו של הרשם הגיש המערער שלוש עתירות: א) ערעור לבית-הדין הארצי, נשוא פסק-דין זה, בו עתירה לבטל את פסק-דינו של הרשם ובמקומו לפסוק למערער את מלוא עתירתו; ב) ערעור לבית-הדין האזורי בחיפה (תב"ע מז/24-11), בו הוא מבקש את הסעד שביקש בערעור לבית-הדין הארצי; ג) בקשה לבית-הדין האזורי בחיפה למתן פסק-דין במקום זה שנתן הרשם. בבקשתו טוען בא-כוח המערער, שהרשם לא היה מוסמך ליתן את פסק-הדין מיום 25.12.1986, ובנסיבות העניין רשאי בית-הדין האזורי לתיתו. פסק-דין זה עוסק בשאלה: ההיתה סמכות לרשם לתת את פסק-הדין נשוא הערעור. .2להכנת הענין עלינו לפרט את מהלך ההליכים שהיו בתובענה דנן. התביעה הוגשה יום 14.10.1986, ובה עתירה לחייב את המשיבים לשלם למערער שכר מולן בסך "000, 13דולר" בצירוף פיצויי הלנה. ביום 13.11.1986הוגש כתב הגנה, בו הודתה המשיבה מס' 1כי היא חייבת למערער סכום מסוים, אך טענה כי האיחור בתשלום היה בהסכמתו, וביקשה לדחות את יתר התביעות. המשיבים הוזמנו לדיון שנקבע ליום 24.12.1986; בהזמנה נקבע כי הדיון הזה יהיה "...לפי סעיף 18(ד) לחוק - שלא להוכחות...". בא-כוח המשיבים לא הופיע להכנת הדיון שנקבעה ליום 24.12.1986, וזאת בלי להגיש בקשת דחיה או הודעה אחרת. בא-כוח המערער, אשר הופיע לדיון, ביקש ליתן פס-דין; המערער הודיע כי הוא מאמת בשבועה את כל האמור בכתב התביעה וכי הוא קיבל סכום של 552, 2ש"ח על חשבון המגיע לו. לאחר מכן מופיעה בפרוטוקול ההחלטה הבאה: "התובע יגיש תצהיר לאמת תביעתו, בצירוף המסמכים המקוריים, למתן פסק, לכשיוגש התצהיר". בא-כוח המערער הזדרז והגיש את התצהיר ואת המסמכים באותו יום, ולמחרת נתן הרשם את פסק-הדין נשוא ערעור זה. .3בפסק-דינו קבע הרשם, כי הוא מוסמך לפסוק בתובענה על סמך תקנות 40(ב) (2) ו- 97(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט- 1969(להלן התקנות). בא-כוח המערער טען, בבקשה שהגיש לבית-הדין האזורי ליתן פסק-דין במקום זה של הרשם, כי "נראה כי כבוד הרשם לא היה מוסמך עניינית ליתן את פסק-הדין...". עוד הודיע, בערעורו, כי הערעור לבית-הדין האזורי וכן הבקשה לבית-הדין האזורי הוגשו מטעמי זהירות, וזאת לאור אי-הבהירות הפרוצדורלית בה נתקל. החלטנו לדון תחילה בשאלת הסמכות. בנושא זה תמך בא-כוח המערער בפסק-דינו של הרשם, שלא מטעמו. הוא טען כי לרשם היתה סמכות ליתן את פסק-הדין, וזאת מכוח תקנה 35(א) לתקנות. עם זאת, ביקש בא-כוח המערער לשנות את פסק-דינו של הרשם, כך שהמשיבים יחוייבו לשלם את מלוא התביעה המקורית, בתוספת פיצויי הלנה. בא-כוח המשיבים לא הגיש עיקרי טיעון, וכן לא הופיע לדיון בערעור. .4ערעור זה נסוב על שאלה אחת והיא, האם היתה לרשם סמכות ליתן את פסק- הדין? הרשם דן בתובענה במסגרת הכנת הדיון; הוא לא היה מוסמך לדון בה עניינית, שכן הסכום הנתבע היה מעל הסכום שרשם מוסמך לדון בו לפי סעיף 27(ב) לחוק ביתהדין לעבודה, וכן לפי צו בית-הדין לעבודה (הגדלת סכום התובענות שבסמכות הרשם), התשמ"ב- 1982(להלן - הצו). ועוד - הרשם לא היה מוסמך ליתן פסק-דין לפי סעיף 86לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984, שכן הוגשה הגנה. .5האם הרשם היה מוסמך ליתן את פסק-הדין מכוח סמכותו לנהל הכנת דיון? לפי סעיפים 18(ד) לחוק בית-הדין לעבודה ותקנות בית-הדין לעבודה (סמכויות שניתן להעבירן לרשם), התשל"ה-1975, מוסמך שופט להעביר לרשם חלק מסמכויותיו הייחודיות. קיום הכנת דיון על-ידי רשם נהוג בבתי-הדין לעבודה מאז הקמתם - ראה: "הנחיות הנשיא: הכנת הדיון" (פד"ע, כרך ד, ע' 80; כרך יח, ע' 389); עם זאת, הרשם אינו מוסמך לדון בתובענה לגופו של עניין, במסגרת הכנת הדיון. .6תקנה 40(ב) לתקנות, עליה הסתמך הרשם, קובעת: "(ב) נוכח בית-הדין שבעל דין שלא התייצב הוזמן כדין, רשאי הוא גם - (1) לדחות את התביעה - אט הנעדר הוא התובע; (2) לדון בתביעה כאילו התייצב הנתבע - אם הנעדר הוא הנתבע". תקנה זו קובעת, כי נתבע שהוזמן לדיון לפני "בית-דין" אשר מוסמך לדון בתובענה, ולא התייצב - רשאי "בית-הדין" לקיים את הדיון בהעדר הנתבע. לענייננו, הרשם לא היה מוסמך לדון בתובענה, אלא רק לקיים הכנת דיון, ועל כן לא היה רשאי לתת פסק-הדין כאילו דן בתביעה. .7תקנה 35(א) לתקנות, עליה הסתמך בא-כוח המערער, מתייחסת ברישה למקרה שלא הוגש כתב הגנה ובסיפה מתייחסת למקרה שהוגש כתב הגנה, אך הנתבע לא ביצע "...פעולה בקשר לכתב הגנה..." שנתבקש לעשות על-ידי בית-הדין או הרשם. מכיוון שהמשיבה הגישה כתב הגנה - הרישה של תקנה 35לתקנות אינו חל על ענייננו. מכאן עולה כי עלינו לבחון את הסיפה של התקנה, וזו לשונה: "...או נתבע שנדרש - מכוח סעיף 18(ד) לחוק - לבצע פעולה קשר לכתב ההגנה שהגיש ולא ביצע אותה במועד או במועד שהאריך השופט, רשאי בית-הדין או הרשם לתת פסק-דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד...". טענת בא-כוח המערער היא, כי המשיבים נדרשו "...לבצע פעולה...", היינו להופיע להכנת הדיון, ומשלא עשו כך רשאי היה הרשם לתת את פסק הדין. אנו דוחים טענה זו. ה"פעולה בקשר לכתב הגנה" אשר תקנה 35(א) לתקנות מתייחסת אליה איננה אי-התייצבות לפי הזמנה רגילה לקדם דיון. הסיפה של התקנה מתייחסת למקרה כגון תיקון כתב הגנה או השלמת פרטים נוספים או החלטת אחרת הקשורה לכתב הגנה. על כן, תקנה 35לתקנות איננה מעניקה לרשם את הסמכות לתת פסק-דין בתובענה דנן בגין אי-התייצבותה של המשיבה. .8זאת ועוד. בניהול הכנת הדיון יש לשמור על איזון ולהתחשב בכך כי הגשת כתב הגנה הינה הודעה שהנתבעים מתכוונים להתגונן. בא-כוח המשיבים לא הופיע להכנת דיון אחת. בהעדר נסיבות אחרות, דרך המלך במקרה כזה היא לקיים הכנת הדיון בנוכחות צד אחד (כולל קביעת פלוגתות והחלטה על מתן עדות ראשית בתצהירים), או לדחות את הדיון, לקבוע הכנת דיון אחרת במועד קרוב, ולפסוק שכר טרחה והוצאות ממשיות לטובת הצד המופיע. ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לטובת הצד המופיע מפצים אותו על הנזק שנגרם בגין אי-הופעת הצד השני. אין בכך בדי להצדיק אי-הופעת עורך-דין להכנת דיון, ובמיוחד כשהוא לא מקיים את המוטל עליו כלפי בית-הרין (כגון בקשת דחיה, הורעה, התנצלות) או כלפי חברו למקצוע. .9מאחר והגענו למסקנה, שפסק-דינו של הרשם ניתן ללא סמכות, יש לקבל חלקית את הערעור ולבטל את פסק-הדין. המשיבים ישלמו למערער שכר טרחה והוצאות בגין הדיונים בשתי הערכאות בסך 000, 1ש"ח. סכום זה יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע במועד קבלת פסק-דין זה, עד לתשלום בפועל.פסק דין בהעדר התייצבותאי התייצבות לדיוןרשםבית הדין לעבודה