סימן 52 לדבר המלך במועצה של ארץ ישראל, 1922 - 1947, קובע כי לבתי הדין המוסלמיים הדתיים תהיה סמכות שיפוט ייחודית "בעניינים של יצירת ווקף או ההנהלה הפנימית של ווקף בנוצר לטובתם של מוסלמים". לאור סעיף זה טען ב"כ התובעים כי בימ"ש זה מנוע מלבחון תוקפו של ההקדש. ואולם בענייננו עסקינן בתביעת לסילוק יד ובהמשכה תביעה להכרה בזכות בעלות שהגישו התובעים נגד הנתבעים, כאשר כמקור לזכויותיהם הם טוענים לפסק הדין שיצר את ההקדש. בנסיבות שכאלה - עומדת לנתבעים הטענה לפיה ההקדש אינו בר תוקף ו/או הטענה כי בית הדין השרעי לא היה מוסמך לאשר חילופין של המקרקעין וההכרעה בשאלה זו ממילא הינה בסמכות בימ"ש זה , גם אם בגררה (וראה בשאלת הסמכות בתביעות בעלות וחזקה בג"צ 52/06, בג"צ 4599/09 וע"א 5444/95 וכן ראה דברי המלומד שלמה כרם, בספרו נאמנות, מהדורה רביעית עמוד 833: " הכרזה כי מינוי נאמן על ידי בית דין דתי הוא בטל, נתונה אף היא לסמכות בית המשפט האזרחי, כשם שהוא מוסמך להצהיר אם הקדש דתי מסוים הוא תקף"). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות שיפוט בענייני הווקף המוסלמי: 1. בתאריך 20.2.00 הגישו התובעים, בבימ"ש השלום בחדרה, תביעה לסילוק יד וצו מניעה קבוע. בתביעתם טענו התובעים כי הם מותוולים על ווקף לפיו הקדיש פוזי כנעאן ז"ל (להלן: "המנוח") חלקים מחלקה 86 בגוש 12119 מאדמות כפר קרע (להלן: "החלקה") לווקף וכי על הנתבעים, שהינם יורשי המנוח לסלק ידם מהחלקה. 2. הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי המנוח לא היה הבעלים של החלקה בשלמות אלא הבעלים של מחצית בלתי מסוימת של החלקה, אשר לא היתה רשומה על שמו. הנתבעים טענו גם כי אין תוקף לפסק דינו של בית הדין השרעי בהעדר שטר הקדשה ולאחר שמטרת ההקדש (בית קברות) לא קויימה. עוד נטען כי ההקדש לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין ואין לו תוקף ובכל מקרה לא ניתן לזהות את שטח ההקדש מתוך כל החלקה ולכן הוא בטל. 3. בהחלטה מיום 12.11.03 הועברה התביעה לבימ"ש זה. 4. בעקבות ההעברה הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן ובו ביקשו לקבוע כי ביחסים בין הצדדים, הבעלות בחלק מהחלקה (מגרש שסומן 86/6) הינה של הווקף שיצר המנוח ואשר אושר בפסק דינו של בית הדין השרעי. כן ביקשו התובעים להורות על רישום חלק מהחלקה על שמם. העובדות: 5. החלקה הינה בשטח של 64 דונם, והיא רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם רשות הפיתוח ½ קרן קיימת 55563/128830, ביידוסי רים 738/64,415 , 250/64,415 , 250/64,415 וקבהא רוח 3,188/64,415. 6. ביום 18.5.56 נערך הסכם בין פאוזי עבדול קאדר כנעאן (להלן: "המנוח") לרשות הפיתוח בהתאם לחוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953, לפיו הועברו למנוח זכויות רשות הפיתוח בחלקה. ההעברה לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין. 7. במהלך השנים מכר המנוח חלקים מהחלקה לצדדי ג' שונים. 8. המנוח הצהיר בפני בית הדין השרעי על רצונו להקדיש קרקע לווקף. 9. לטענת התובעים המנוח הצהיר על הקדשת שטח של 5 דונם מתוך החלקה לבית קברות. הצהרתו של המנוח אושרה על ידי בית הדין השרעי ביום 13.4.74 במסגרת תיק ווקף 83/74 . בהחלטה נאמר כי המנוח הביע רצונו להעמיד לווקף "חמישה דונם מהקרקע שבבעלותי בחלקה 86 בגוש 12119 הנמצאים בצד המזרחי מהקרקע ... לבית קברות בה יקברו המוסלמים מכפר קרע ...ואם הקבורה בה בלתי אפשרית אני מתנה לעצמי ולמי שיהיה המותוולי במקומי הזכות לחליפין...". 10. לטענת התובעים בוצע שינוי במיקום שטח הווקף עקב בניה שנעשתה בצד המזרחי על ידי צדדי ג' וחילופי שטחים בין אותם צדדי ג' ובין מנהלי הווקף, כאשר החילופין אושרו על ידי בית הדין השרעי בהחלטה מיום 15.10.00 11. באותה החלטה מונו התובעים כמתוולים של החלקה במקומו של ראש המועצה שכיהן עד אותה תקופה כמתוולי. 12. אחד מיורשי המנוח ביקש לבטל את ההחלטה המאשרת את עיסקת החילופין. בקשתו נדחתה על פי החלטת בית הדין השרעי מיום 10.7.00. 13. ביום 19.9.00 ניתן על ידי כבוד השופטת שטמר פסק דין הצהרתי בה"פ 849/98 ולפיו הנתבעים הינם הבעלים של מחצית החלקה מתוקף הסכם החליפין עם רשות הפיתוח וכי הם זכאים להרשם כבעלים של זכויות אלה. 14. דין מיום 20.6.06 (בתיק זה) קבע כבוד השופט ג'רג'ורה כי לא ניתן ליצור ווקף על השטח שבמחלוקת- מאחר ומדובר בשטח שבעליו הם שותפים במושע, ולפיכך התביעה נמחקה. 15. התובעים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 7401/06) ובפסק דין מיום 6.3.08 בוטל פסק הדין לאור העובדה שניתן בלא שכל בעלי הקרקע המחזיקים היו בעלי דין. בפסק הדין נאמר כי: "דעתנו היא כי טרם הכרעה בשאלה הראשית שבמחלוקת חייבים היו להיות בפני בית המשפט כבעלי דין כל בעלי הקרקע והמחזיקים . ראוי כי בטרם הכרעה תונח בפני בית המשפט התשתית העובדתית המלאה בנוגע לחלקה. רק לאחר מכן ניתן יהיה להכריע בשאלה הנזכרת ובשאלות נוספות שעשויות לעלות במהלך הדיון. כך למשל ייתכן ויתברר כי אף שמבחינה רישומית מדובר במושע, הרי באופן מעשי קיימת חלוקה של הקרקע , אשר כל הבעלים הרשומים וכל המחזיקים מודעים לה ומסכימים לה. יתכן ועובדות כאמור עשויות להוביל לתוצאה שונה מזו אליה הגיע בית המשפט המחוזי". בית המשפט העליון הורה על החזרת הדיון לבית משפט זה, כאשר התובעים חוייבו להגיש כתב תביעה מתוקן , בו יצורפו כנתבעים כל הבעלים וכל המחזיקים של החלקה. 16. בהתאם לפסק הדין הוגש כתב תביעה מתוקן , כאשר בנוסף לנתבעים המקוריים (יורשי המנוח - להלן: "הנתבעים"), צורפו עוד 29 נתבעים (בתוכם גם רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל - הבעלים הרשומים). 17. חרף הזמנת כל הנתבעים, נטלו חלק בהליך רק התובעים, הנתבעים והבעלים הרשומים. יתר המחזיקים לא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיונים. 18. לאחר שמיעת ראיות הצדדים, לרבות חוות דעת מומחים באשר לדין השרעי, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. ב"כ התובעים טען כי לבית משפט זה אין סמכות להורות על ביטול ווקף וכי הסמכות הבלעדית להכריע בענייני הווקף הינה לבית הדין השרעי. כן טען כי המנוח נתן למנהלי הווקף, התובעים, סמכות לשנות את מטרת ההקדשה ו/או להחליף את מיקום המקרקעין ואין מקום להתערב בהחלטת בית הדין השרעי אשר אישר זאת. ב"כ התובעים טען גם כי אדם רשאי לעשות ברכושו כרצונו וכי יש לכבד רצונו להקדיש חלק מרכושו - אפילו זה בבעלות משותפת (במושע) עם אחרים וכאשר אין בהקדש זה כדי לפגוע בזכויות הבעלים המשותפים האחרים. 19. ב"כ הנתבעים טען כי הוא חולק על טענות התובעים לפיה עסקינן בווקף תקף ובטענה כי החלטות בית הדין השרעי באשר למקום הווקף וניהולו ניתנו בסמכות והם בתוקף. ב"כ הנתבעים טען כי הנתבעים לא נתנו הסכמתם להחלפת המקום - וכך גם לא נתנו הסכמה הבעלים הרשומים וכי החלטת בית הדין השרעי הינה בלתי תקפה. לחילופין נטען כי אם כתב ההקדש המקורי התייחס לחלק המזרחי של החלקה , שינוי המקום בשנת 1990 או בשנת 1995 נעשה בשיהוי רב ובלא סמכות (לאחר שהתיישן). ב"כ הנתבעים טען כי לא בוצעה פרצלציה של החלקה, ואין הסכמה בין הבעלים והמחזיקים לגבי חלוקת החלקה - באופן שממילא לא ניתן להעתר לסעד המבוקש על ידי התובעים ולהורות על רישום זכויות התובעים בחלק מהחלקה. בהמשך טען ב"כ הנתבעים כי בית הדין השרעי אינו מוסמך ליצור הקדש על שטח מסוים, כאשר מדובר בקרקע במושע, ואף אינו רשאי להקדיש שטח מסוים למטרת בית קברות, בהעדר חלוקה ברורה ומוסכמת בין כל הבעלים המשותפים של החלקה. עוד הוא שב וטען להתיישנות התביעה. 20. רשות הפיתוח והקרן הקימת לישראל טענה בסיכומיה כי בשים לב לעובדה שהמחלוקת לה נדרש בית המשפט נסבה על הקנין בחלקו של המנוח בחלקה בלבד, ריבם של התובעים הינו עם הנתבעים (יורשי המנוח) בלבד , וככל שבית משפט זה ייעתר לסעד המבוקש על ידי התובעים - לא יהיה בכך כדי להשפיע על זכויותיהם הקנייניות של יתר הנתבעים, לרבות רשות הפיתוח והקרן הקימת לישראל. בנסיבות אלה, ביקשו רשות הפיתוח וקרן קימת לישראל , להורות על דחיית התביעה נגדם (כאשר בסיכומים נאמר במפורש כי אין בכוונתם להביע עמדה בשאלת תוקפו של ווקף במקרקעין שבמושע, אלא רק לשאלת תיחום סמכויות בין בית המשפט ובית הדין השרעי ). 21. התובעים הגיש סיכומי תגובה בהם טען כי אין חולק שרישום ניתן לבצע רק לאחר איחוד וחלוקה של החלקה , אך הדבר אינו רלבנטי לענייננו. לטענתו, המנוח הקדיש לווקף 5 דונמים מהחלקה - שהם החלק היחידי בחלקה שנותר בבעלותו וכי כל הנתבעים האחרים, למעט יורשי המנוח, אינם מתנגדים לחלוקה ולסעד המבוקש. ב"כ התובעים הוסיף וטען כי בפועל אין חשיבות אפילו לחילופי הקרקע (שאושרו על ידי בית הדין השרעי) מאחר והווקף זכאי לבעלות ב- 5 דונם מן החלקה ומיקומם צריך להקבע במסגרת איחוד וחלוקה של החלקה (כאשר גם חלק מהנתבעים בנו בתים על החלקה מבלי שבוצעה חלוקה של החלקה ובהעדר הסכמה של התובעים) והוא מקשה ושואל: "במה שונה עניינו של הווקף שיצר המנוח , מזכויותיהם של יתר בעלי החלקה במושע". ובהמשך: "אם אין לווקף זכות במיקום ספציפי, אזי גם לנתבעים אין ולא היתה זכות להקים את בתיהם במיקום ספציפי , בתוככי החלקה, ובענין זה ראוי להזכיר לנתבעים שהם עצמם החלו לבנות את בתיהם בחלקת המריבה הנדונה כאן (בניה שהופסקה בגין צו מניעה שניתן בבימ"ש כאן). הנה איפוא, במאמציהם לטעון כנגד הווקף, מתעלמים הנתבעים ממעשיהם הם, המאשרים שאין בסיס לטענותיהם". ב"כ התובעים טען גם כי אין מקום לטענת ההתיישנות ו/או השיהוי וכי כל טענות הנתבעים באשר לסמכותו של בית הדין השרעי הינן טענות סרק. דיון: 22. טענת ההתיישנות - דינה להדחות על הסף לאחר שנטענה לראשונה בסיכומים וזכרה לא בא לא בכתב ההגנה המקורי ולא בכתב ההגנה שהוגש לאחר תיקון כתב התביעה. 23. לכאורה, בתביעה להכיר בזכות הבעלות של התובעים בחלק מהחלקה - לא היה מקום לשמיעת עמדת הנתבעים. בת.א. 843/98 הגישו הנתבעים תביעה לביטול החלטת בית הדין השרעי בדבר יצירת ההקדש ולמתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיהם בחלקה, כאשר הנתבעים בתביעה זו היו רשות הפיתוח וראש המועצה , שהיה מותוולי קודם של הווקף. ראש המועצה ביקש לדחות את התביעה נגדו מחמת חוסר יריבות כאשר בבקשתו הוא ציין כי הוחלף בהחלטה מאוחרת של בית הדין השרעי בתובעים , שהם המתוולים של ההקדש. חרף זאת לא צרפו הנתבעים את התובעים כנתבעים ותחת זאת ביקשו למחוק את ראש המועצה ואת הסעד המבוקש להצהרה לפיה ההקדש מבוטל . פסק הדין שניתן בתביעת הנתבעים קבע כי ביחסים עם רשות הפיתוח בלבד זכאים הנתבעים לזכויות בחלקה ומתגובת רשות הפיתוח בפני עולה כי אין לה התנגדות למתן פסק דין המכיר גם בזכויות התובעים בחלקה. לאחר שהנתבעים גם ביקשו את מחיקת הסעד הנ"ל של ביטול החלטת בית הדין השרעי ניתן לאמר כי הם מושתקים מלטעון כנגד תוקפו של ההקדש וטענתם בענין - דינה להדחות. בנסיבות אלה - ראוי היה , כאמור, להורות על זכויות התובעים כלפי הבעלים הרשומים, אך ברי כי הדבר יביא לקיומם של שני פסקי דין סותרים באשר לזכויות בחלקה, מכוחו של המנוח, וממילא תדרש הכרעה בזכויות אלה ולפיכך, אמשיך ואדון במחלוקת שבין התובעים והנתבעים באשר לזכויוהם בחלקה. 24. השאלה הראשונה שמעורר ב"כ הנתבעים בסיכומיו הינה האם החלטת בית הדין השרעי מיום 13.4.74 ניתנה בסמכות והיא תקפה - כאשר עסקינן במקרקעין במושע. שאלה זו בדבר תוקפו של ההקדש לא נטענה על ידי הנתבעים בתביעתם בת.א. 843/98 הנ"ל וכל הטענות בדבר ביטול ההחלטה נסובו על העובדה שלא הוגש שטר הקדש , כי לא ניתן להקים בית קברות על קרקע מסוג מירי, כי בהחלטת בית הדין בדבר יצירת ההקדש אין זיהוי מספיק של השטח וכי עד היום לא קויימה מטרת ההקדש ולכן ההחלטה לא יצאה אל הפועל. גם ברשימת פלוגתאות מוסכמות שערך ב"כ הנתבעים לא נזכר כי הנתבעים חולקים על תקפות הווקף המקורי שנוצר על פי פסק הדין משנת 1974, אלא רק על הסכם החליפין והעובדה שהווקף המקורי לא בוצע. השאלה הועלתה לראשונה רק לאחר פסק דינו של כבוד השופט ג'רג'ורה (אשר בוטל כאמור על ידי בית המשפט העליון ואשר לקביעתו לא ניתן ליצור ווקף לגבי מקרקעין במושע). 25. סימן 52 לדבר המלך במועצה של ארץ ישראל, 1922 - 1947, קובע כי לבתי הדין המוסלמיים הדתיים תהיה סמכות שיפוט ייחודית "בעניינים של יצירת ווקף או ההנהלה הפנימית של ווקף בנוצר לטובתם של מוסלמים". לאור סעיף זה טען ב"כ התובעים כי בימ"ש זה מנוע מלבחון תוקפו של ההקדש. ואולם בענייננו עסקינן בתביעת לסילוק יד ובהמשכה תביעה להכרה בזכות בעלות שהגישו התובעים נגד הנתבעים, כאשר כמקור לזכויותיהם הם טוענים לפסק הדין שיצר את ההקדש. בנסיבות שכאלה - עומדת לנתבעים הטענה לפיה ההקדש אינו בר תוקף ו/או הטענה כי בית הדין השרעי לא היה מוסמך לאשר חילופין של המקרקעין וההכרעה בשאלה זו ממילא הינה בסמכות בימ"ש זה , גם אם בגררה (וראה בשאלת הסמכות בתביעות בעלות וחזקה בג"צ 52/06, בג"צ 4599/09 וע"א 5444/95 וכן ראה דברי המלומד שלמה כרם, בספרו נאמנות, מהדורה רביעית עמוד 833: " הכרזה כי מינוי נאמן על ידי בית דין דתי הוא בטל, נתונה אף היא לסמכות בית המשפט האזרחי, כשם שהוא מוסמך להצהיר אם הקדש דתי מסוים הוא תקף"). 26. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר מתקאל נאטור, לפיה אפשר להכריז על חלק מאדמה במושע בתור ווקף "אך במטרה לא להקמת מסגד". לטענתו הואיל ועל השטח שיועד להיות בית קברות על פי שטר ההקדשה נבנו בתים "אסור לחייב את היורשים בעוד שטח נוסף חילופי". ובאשר לעיסקת החליפין הוא קובע כי "הכלל הוא שבאם רוצים לעשות עסקה חדשה של חליפין במקום שטר אחר עסקה זו צריכה לקבל אישור והסכמה של בעל השטח החילופי וכן אישור ביה"ד השרעי. בהעדר הסכמת הבעלים, אי אפשר לקיים את העיסקה הנ"ל". 27. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר מוחמד טורשאן שבכותרת לחוות דעתו הכתיר מומחיותו "בהלכה האיסלמית וענייני הואקף" והוא חיווה דעתו כי הווקף לא ניתן לביטול. 28. בסיכומיו מפנה ב"כ הנתבעים לחוות דעתו של ד"ר נאטור , אך זו עוסקת , כאמור, במסגד בלבד (כפי שגם ב"כ הנתבעים מפנה בסיכומיו) ולפיכך אינה רלבנטית לענייננו. גם נושא הסכמת הבעלים אינו רלבנטי מאחר ואין חולק כי המקדיש בענייננו - המנוח - היה הבעלים של הנכס המוקדש (גם אם לא הבעלים הרשום) ומכל מקום גם הבעלים הרשומים כולם לא התנגדו להקדש כפי שעולה מתגובותיהם בהליך זה. 29. ב"כ הנתבעים גם מפנה באופן סתמי לחוק הישראלי באשר למקרקעין במושע אך אין חולק כי בדין הישראלי אין מניעה לבצע עיסקה (לרבות הורשה) במקרקעין במושע. 30. אשר על כן אני קובעת כי ההקדש נוצר כדין והינו תקף ומכוחו הווקף הינו בעל זכויות ב - 5 דונם מתוך החלקה. 31. השאלה השניה אותה יש לבחון הינה תוקפו של הסכם החליפין. בשאלה זו לנתבעים אין כל מעמד כבעלי זכויות באותם 5 דונם שהקדיש המנוח לווקף. הן הווקף והן הנתבעים אינם בעלים רשומים של הזכויות אלא בעלי זכות להרשם כבעלים בלבד והסכסוך, נשוא השאלה השניה הינו סכסוך שעניינו "חזקה ושימוש", במסגרת פירוק שיתוף בלבד וחלוקת החלקה בין הטוענים לזכויות בה. 32. למותר לציין כי בנסיבות אלה אין כל בסיס לטענת המומחה מטעם הנתבעים לפיה המדובר בחיוב הנתבעים בשטח נוסף, מאחר ועם ביצוע ההקדש ממילא עברה הזכות באותם מקרקעין לווקף והנתבעים לא ירשו מהמנוח כל זכויות בשטח זה. 33. טוענים הנתבעים כי הסכם החליפין אינו תקף, מאחר ולא קיבל הסכמת הבעלים - טענה שדינה להדחות. בהחלטת בית הדין השרעי מיום 15.10.00 נאמר כי מדובר בחילופין שנעשו בין ראש המועצה שהיה המותוולי של הוקף לבין כל השותפים "מאחר והיה מצב של סיכול ביצוע פסק הדין בענין הווקף עקב בנית כמה בתים בחלקה ובין היתר גם על אותו חלק אשר הוגדר בפסק דין בתיק 83/74". ועוד נאמר שם כי "לשם ביצוע העיסקה נערך תשריט חלוקה חתומים עליו כל השותפים והמועצה המקומית אישרה את אותו תשריט חלוקה, בתשריט החלוקה הוגדר מיקום אדמת הווקף כפי שפורט בתשריט המוגש לבית דין נכבד זה". לאור קביעת ביה"ד השרעי כי עסקינן בחליפין שניתנה להם הסכמת כל השותפים, ממילא נשמט הבסיס לטענת הנתבעים אודות העדר הסכמה ותקיפה של החלטה שכזו ו/או ביטולה - מיקומו בביה"ד השרעי שנתן החלטתו ואישר את החליפין , ולא בבית משפט זה (כאשר אין המדובר בהחלטה בטלה מעיקרה שניתנה בחוסר סמכות אלא , לכל היותר החלטה שניתנת לביטול לאור טעות במצב הדברים). 34. על ההסכמה לחלוקת החלקה בין המחזיקים ניתן ללמוד כבר מההקדשה הראשונה של המנוח את חלק מהחלקה לווקף בשנת 1974, כאשר הוא מתייחס לחלקים מוגדרים המוחזקים על ידי צדדי ג' שונים . 35. ובאשר לטענתו המרכזית של ב"כ הנתבעים לפיה יש צורך בהסכמת כל הבעלים המשותפים - הרי שברור שכולם נתנו הסכמתם להיות הווקף בעל זכויות ב- 5 דונם משטח החלקה. באשר לעצם מיקום הזכויות הרי שיש ממש בטענת ב"כ התובעים לפיה אין ליתן יד למצב בו הנתבעים , כחלק מבעלי זכויות במשותף בחלקה, עשו דין לעצמם ובנו על חלק יחסי של החלקה מבלי לקבל הסכמת יתר בעלי הזכויות וכעת הם טוענים כי הווקף איבד זכותו מאחר ונבנו בתים על החלק המוגדר שהוקדש לו וכי הם זכאים לאור זאת לאותם 5 דונם שהוקדשו לווקף. 36. על עצם מיקום הזכויות תהיה , לכל היותר, בהעדר הסכמה, התדיינות נפרדת בין הצדדים במסגרת הליכי פירוק השיתוף של החלקה (כאשר במסגרת זו גם תידון זכאות הנתבעים , למשל, לחלק החלקה בו הם מחזיקים בפועל ועליו בנו בתיהם). 37. ובאשר לעצם זכות התובעים להחליף את מיקום החלק הבלתי מסויים בחלקה על פי ההקדש, הרי שהדבר עולה כבר מההקדש המקורי, כאשר יוצר הווקף נתן אפשרויות רבות למותאוואלים של הווקף לשנות את מיקום הווקף ו/או את מטרתו. 38. אני סבורה כי ניתן להגיע לאותה תוצאה גם מכוח מדיני "הבטלות היחסית" ולקבוע כי הקובע הוא השטח שהוקדש ולא מיקומו, כאשר מיקום השטח שיוקצה יקבע במסגרת פירוק השיתוף בחלקה, כאמור. 39. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומצהירה כי 5 דונם מתוך חלקה 86 הינם בבעלות הווקף. צו המניעה שניתן , ואשר אסר על הנתבעים לבצע כל עבודות בניה ו/או עיסקאות בחלקה - יעמוד בתוקפו עד שתתקבל החלטה אחרת בענין בהליך שעניינו פירוק השיתוף בחלקה. 40. הנתבעים 1-11 ישלמו לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ ומע"מ.בית הדין השרעי (מוסלמי)סמכות שיפוט