קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב הליכים בבית הדין לעבודה בשל הסכם בוררות בין הצדדים: .Iההליך .1במסגרת תובענה של המשיב (להלן - העובד) נגד המערערת (להלן - המעבידה), שהוגשה לבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - מורל; נציגי ציבור - ה"ה גל ורימר; תב"ע לט/104-3), הגישה המערערת בקשה לעיכוב ההליך, בשל הסכם בוררות בין הצדדים. בית-הדין האזורי לא נעתר לבקשה, ומכאן הערעור בבית-דין זה. .2להלן העובדות הצריכות לערעור: א) ביום 2.9.1978 הגיש המשיב תביעה לבית-הדין האזורי בעתירה לחייב את המערערת בתשלום פיצויי פיטורים. בכתב התביעה נאמר, שתחילת העבודה היתה ביום 5.9.1977וביום 2.8.1978פוטר המשיב "עם הודעה מראש של חודש נוסף"; ב) בכתב ההגנה הועלתה בשם המערערת, כטענה ראשונה, הטענה כי "בין הצדדים קיים הסכם קיבוצי המחייבם להעביר כל סכסוך שביניהם לבירור בפני ועדה פריטטית או בוררות, ועל כן מן הדין למחוק את התביעה ו/או לעכב את ההליכים בה ולהעבירה לבירור, על-פי הוראות ההסכם הקיבוצי"; ג) על הצדדים חל הסכם קיבוצי (ולא כלשון הפרקליט המלומד "בין הצדדים קיים הסכם קיבוצי" - לשון שאינה מדויקת ובמקרה העומד לדיון יכולה גם להטעות), שסעיפיו הרלבנטיים מובאים בסעיף 3שלהלן; ד) עיקר נימוקו של בא-כוח המערערת לביסוס הבקשה לעכב ההליך היה מעוגן בסעיף 43להסכם הקיבוצי החל ועל העובדה "שהתביעה לפיצויי פיטורים מבוססת על ההסכם הקיבוצי, ולא על החוק". הפרקליט הדגיש שבדיבור "יחידי הצדדים" שבהסכם הקיבוצי, "הכוונה לכל עובד ועובד"; ה) מזכיר איגוד מקצועי, שייצג את המשיב, התנגד לבקשה לעכב את ההליך. .3 להלן הסעיפים הרלבנטיים שבהסכם הקיבוצי החל על הצדדים: "צד א'" - הסתדרות עובדי האירוח ו/או מועצות הפועלים ו/או ועדי העובדים, הכל לפי העניין". "צד ב'" - התאחדות המלונות בישראל ו/או סניפיה ו/או הנהלת בתי המלון, הכל לפי העניין." " .43יישוב חילוקי דעות על-ידי ועדות פריטטיות ובוררות .1 בתקופת תוקפו של הסכם זה מקיימים הצדדים ועדה פריטטית משותפת שתפקידיה לטפל, לברר ולתווך בחילוקי דעות בין הצדדים להסכם ובין יחידי הצדדים. .2 חברי הוועדה מתמנים על-ידי הצדדים להסכם זה. המינוי יכול להיות בדרך כלל או לצורך עניין מסוים. .3 פניה לוועדה על-ידי אחד הצדדים תערך בכתב ותפרט את תביעות התובע. .5 החלטת הוועדה הפריטטית שנתקבלה על-ידי נציגי שני הצדדים לוועדה דינה לכל דבר כדין פסק בוררין. .6 הוועדה חייבת להתכנס תוך שבוע ימים מיום שהוגשה דרישה לכך. לא התכנסה תוך זמן זה - רשאי כל צד לדרוש כינוסה של ועדת בוררות כמפורט להלן. .7 לא הגיעה הוועדה הפריטטית לידי הסכמה - יועבר העניין על ידה לבורר או בוררים אשר ייקבעו על-ידה. .10על הוועדה הפריטטית להגיש מסקנותיה לצדדים, או למנות בורר או בוררים תוך 7ימים מגמר הברור". .4בקטע הרלבנטי שבהחלטה נשוא הערעור נאמר: "גם אם ההסכם (הכוונה להסכם הקיבוצי) מדבר על פיצויי פיטורים, עדיין לא מופקעת בכך זכותו של העובד לתבוע רק על-פי החוק. כיוון שאין התובע יכול להתנות על הכתוב בחוק ואיננו יכול לוותר על זכויותיו שבחוק - אין הוא יכול להסמיך בורר לעשות זאת (דב"ע לה/111-9, [1]; דב"ע לח/87- 3[12])". .5 בהחלטה שהתירה לערער על החלטת בית-הדין האזורי נאמר: "לדיון בערעור תעמוד בעיקר השאלה, אם סעיף 43(1) שבהסכם הקיבוצי שבו מדובר, חל גם על סכסוך בין המעביד לבין העובד כפרט". .6 עיקר הטעות שהועלו בשם המערערת הן: א) הבוררות היא חלק מ"תנאי העבודה", היינו - "סיים עבודה"; ב) יכול הסכם קיבוצי לחייב פרט להזדקק לבוררות, וזה מכוח סעיף 19לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים); ג) את הדיבור "יחידי הצדדים" שבסעיף 43להסכם הקיבוצי יש לפרש כמכוון לכל עובד ועובד (ע"א 523/67[3], בע' 357). (כן העלה הפרקליט שורה של טענות שעניינן הבסיס לתביעה - חוזה או זכות מכוח החוק, אך לאור הצהרת הפרקליט אשר ייצג את המשיב, כי אכן בזכות חוזית מדובר, אין טענות אלה רלבנטיות לערעור). .7 עיקר הטענות שהעלה בערעור הפרקליט אשר ייצג את המשיב היו: א) בוררות אינה בגדר "תנאי עבודה"; ב) את הדיבור "הצדדים ויחידיהם" שבסעיף 43להסכם הקיבוצי יש לפרש כמכוון לאורגנים של "הצדדים", ולא לכל פרט ופרט; ג) "עצם העובדה שרק 'אורגן' יכול להפעיל ועדה פריטטית (סעיף 43(3) להסכם הקיבוצי) מלמדת, שאין מדובר בסעיף בוררות המחייב את הפרט, באשר אין הוא יכול להפעילו, ובין אלה שבכוחם להפעיל ועדה פריטטית כלל לא היו חילוקי דעות; ד) אין ללמוד לעומד לדיון מפסק הדין בע"א אל-ים (לא פורסם), משום ששם עמד ליישום סעיף בוררות שבו דובר במפורש ב"קצין כלשהו", ולא ב"יחידים" בהקשר ל"צד" להסכם הקיבוצי. .Iiפסק-דין .1 מאחר ובא-כוח המשיב הסכים שתביעתו של המשיב לפיצויי פיטורים היא מזכות חוזית - ייתכן וכך הדבר בשל פרק הזמן הקצר שבו התקיימו יחסי עובד-מעביד - עומדת לדיון בערעור זה החלטת בית-הדין האזורי, עת אישורה מתבקש לאו דווקא מהטעם ששימש לה. לשון אחר, אישור ההחלטה מתבקש לא בשל נשוא ההתדיינות, אלא בשל העדר "הסכם בוררות" בין הצדדים. .2 את הסכם הבוררות מבקש פרקליטה של המעבידה לראות בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים (וברור שמדובר בהסכם קיבוצי החל על הצדדים" ולא בהסכם קיבוצי "בין הצדדים", כפי שבטעות כינה אותו הפרקליט - סעיף 2, פסקה ג', שבחלק 1דלעיל). טענה זאת שתי רגליים לה: האחת - יכולתו של הסכם קיבוצי, כל הסכם קיבוצי, לחייב כל מעביד כפרט וכל עובד כפרט, שלא להזדקק למערכת השיפוטית במימוש זכויותיו, אלא לבוררות בלבד; השניה - פירוש ההסכם הקיבוצי החל על המתדיינים, בתור פועל כאמור. בית-הדין יבחן כל אחת מאותן "הרגליים" ויעמוד על טיבה - היכולה הטענה לעמוד עליה או לא. .3בחוק הסכמים קיבוציים הקנה המחוקק כוח לשותפים ליחסי עבודה קיבוציים לקבוע נורמות משפטיות, שביסודן אינן שונות בנפקותן מנורמות שהמחוקק עצמו קובע. בתחום משפט העבודה האוטונומי בא ביסודו של דבר ההסכם הקיבוצי במעמד של דבר חקיקה, בכפוף, כמובן, לסדר עדיפויות של נורמות שחוק הסכמים קיבוציים קובע (דב"ע, לט/44- 3[4], ע' 101; דב"ע לו/7- 4[5], ע' 211). וכבר נאמר, כי מעמד מיוחד זה אשר המחוקק הקנה להסכם קיבוצי, במידה ובחלק הנורמטיבי שבו מדובר, מחייב הקפדה בפירוש סעיף 1שבחוק הסכמים קיבוציים, כך שלא יראו הסכם כהסכם קיבוצי, אם אין הוא בין הכשירים לכך, אם לא קוימו התנאים הפורמליים המתחייבים מהחוק או שאין הוא בגדר העניינים המפורטים באותו סעיף. ראיית הסכם כ"הסכם קיבוצי" על אף האמור - תביא לכך שתינתן לארגון שליטה על ענייני הפרט מעבר לרצון המחוקק כעולה מסעיף 1לחוק הסכמים קיבויים. .4על מנת ש"סעיף בוררות" יהיה כשר לחלק הנורמטיבי שבהסכם קיבוצי, והרי רק לעניין החלק הנורמטיבי מתעורר הספק (באשר לחלק האובליגטורי, לחיוב בין הצדדים להסכם, לא יכול להיות כל ספק היות והוא בא בגדר הדיבור "יחסי עבודה" שבסעיף 1לחוק) צריך ש"סעיף הבוררות" יהיה בגדר "תנאי עבודה" שבסעיף הנ"ל. האמור בסעיף הקודם לעניין הנפקות המיוחדת של הסכם קיבוצי ולהקניית כוח לארגון לקבוע נורמות משפטיות החלות על הפרט, צריך שידריכנו בפירוש הדיבור "תנאי עבודה" שבסעיף כאמור. .5הדיבור "תנאי עבודה" שגור בפי אלה העושים בתחום העבודה והוא אף ידוע למשפט העבודה במדינות אחרות בתור .terms and conditions of employment תהא משמעותו של אותו דיבור אשר תהא, ברור שלתנאים מהותיים הכוונה, בבחינת הוראות מטריאליות בדבר חקיקה, ולא לתנאים למימוש הזכויות העולות מאותם תנאים מטריאליים. בדיבור "תנאי עבודה" מתכוונים לכל אשר ישיב על השאלה "למה זכאי העובד" ולא על השאלה "כיצד יממש את זכותו". עיון בכל אחד מההסכמים הענפיים הראשיים יעמידנו, על נקלה, על היקף העניינים ששותפים ליחסי עבודה קיבוציים רואים בגדר תנאי עבודה. כאחת הדוגמות יכול לשמש ההסכם הקיבוצי לענף המתכת. באותו הסכם תמצא פרק שעניינו שעות עבודה, פרק שעניינו שכר עבודה, פרק שעניינו תנאים סוציאליים, פרק שעניינו "סדרי פיטורים - פיצויים... והתפטרות", ובצד אלה פרק שעניינו "יישוב חילוקי דעות". כשם שאין כל קושי לזהות את כל הפרקים שעניינם תנאי עבודה - והם הפרקים שעד לאחרון. כן אין קושי לזהות את הפרק האחרון כפרק שאינו קובע תנאי עבודה, פרק שממנו לא קמה כל זכות מטריאלית לעובד זה או אחר. לעניין עצם הסיווג, אין משקל לעובדה שבאותו הסכם קיבוצי נאמר, כי כל מנגנון יישוב חילוקי הדעות פועל, רק "בין הצדדים". הוא הדין בחקלאות ובענפי עבודה אחרים. בכולם תוכל להבחין על נקלה בין הוראות הקובעות זכויות ובין אלה הקובעות מנגנונים לקביעת זכויות או למימושן. .6יש וחלוקה זאת אינה חדה וחלקה. המצב יהיה כך בכל אותם המקרים שההסכם הקיבוצי קובע אמנם מסגרת לנורמה או נורמה כעיקרון, ואלה בגדר תנאי עבודה, אך אותה קביעה אינה מביאה לזכות בשלה למימוש; צריך להפעיל מנגנון להשלמה. במקרים כאלה, יכול והעונה על השאלה "כיצד" יהיה בגדר "תנאי עבודה" ויכול ויישאר בגדר החלק האובליגטורי של ההסכם הקיבוצי, הכל תלוי בנוסח (דב"ע לה/38- 3[6], בע' 203); דב"ע לט/12-2; לט/13- 2[7], בע' 10). .7הפירוש של הדיבור "תנאי עבודה" כמכוון לתוכן ומהות, ועונה על השאלה "מה" ו"כמה", להבדיל מכל הבא להשיב על השאלה "כיצד", באיזו דרך ובפני מי יבוא העובד לממש את זכויותיו - מתיישב בהחלט עם מטרת המשא-ומתן הקיבוצי ומטרת ההסכם הקיבוצי. אלה לא באו לעולם אלא לשם איזון כוחות - כוח של ארגון כנגד כוח שמבעלות וניהול, adam smith, the wealth of nations, founders[13] ( . 28Edition, pמובא מצ' בר-ניב [14], העבודה במשפט העמים, ע' 109). איזון זה, החיוני לקביעת תוכנם של היחסים החוזיים, כלל וכלל אינו דרוש למימוש זכויות. במימוש זכויות בפני הערכאות אין כל עדיפות לאחד על פני השני, ואין כל צורך ל"אזן" על-ידי מינוי אפוטרופוס על זכויות מוקנות אשר לעובד. .8פירוש הדיבור "תנאי עבודה" שבסעיף 1לחוק הסכמים קיבוציים ככולל גם מימוש זכויות, כך שהפרט לא יוכל לממש זכותו אלא על דרך בוררות שבה לארגון העובדים מעמד, תפיד ומשקל כעולה מההסכם הקיבוצי - מן ההכרח שיביא לכך שלפרט תהיה עילת תביעה בנזיקין כל אימת שהארגון לא יעשה את אשר הפרט עצמו היה עושה למימוש הזכות, על כל הנובע מכך בנזיקין (דב"ע לו/7- 4[5], בע' 223). התוצאה ההכרחית של פירוש כאמור היא - שיבוש יחסי עבודה על-ידי כך, שכל תביעה של עובד נגד מעביד תהיה לסכסוך בין הארגון והמעביד, ותלות הפרט בארגון במימוש זכויותיו המוקנות. .9פתרון כאמור - אפוטרופסות הארגון על מימוש זכויות הפרט - ניתן אמנם בארצות הברית ובקנדה, אך שם כל 'בסיס המשפט' שונה הוא (דב"ע לו/7- 4[5]). כנגד זה מאלף המצב בגרמניה. סעיף 1שבחוק הסכמים קיבוציים שבגרמניה אינו מגביל את נשוא ההסכם הקיבוצי ל"תנאי עבודה", כנוסח בישראל. בחוק הגרמני נאמר, בסעיף 1לחוק, שהחלק הנורמטיבי של הסכם קיבוצי יכול להסדיר "את תוכנם של היחסים בין עובד למעביד", והשוני בולט לעין. הוראה זאת לא מנעה סעיף בוררות בהסכם קיבוצי המחייב את העובד כפרט ואת המעביד כפרט. המעניין לענייננו הוא, שמצב זה הביא לכך שבחוק בית-המשפט לעבודה שבגרמניה בא סעיף 101והוא מתיר סעיף בוררות בהסכם קיבוצי המחייב את העובד כפרט ואת המעביד כפרט רק בשלושה ענפי עבודה (אמני במה, אמני קולנוע וימאות - כולם ענפים שפעלו בהם בעבר "בתי-דין לבוררות"). לישראל דומה יותר המצב בצרפת. סעיף 31א לקודקס העבודה הצרפתי מגדיר הסכם קיבוצי כ"הסכם שעניינו תנאי עבודה...", זאת הלשון שנקט לאחר מכן המחוקק הישראלי, ואכן לא מצאנו בצרפת שאת הדיבור "תנאי עבודה" פרשו כך שיכלול גם, לעניין הנורמטיבי, מניעת מימוש זכויות בהליך משפטי. .10הפרקליט המלומד אשר ייצג את המעביד ביקש לראות את "סעיף הבוררות" שבהסכם הקיבוצי כתופס, משום שבפיטורים מדובר ופיטורים הם בגדר סעיף 1לחוק הסכמים קיבוציים, בהיותם בנושא של "קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו" (סעיף 6, פסקה א', שבחלק iדלעיל). כל אשר נאמר עד כה תופס גם לעניין טענה זאת. אף כאן מדובר בהוראה המטריאלית בכל הקשור ב"סיום עבודתו" של פלוני, אך לא בדרך שבה יפעל למימוש הזכויות המסדירות את עצם סיום עבודתו. זאת ואף זאת: מהקשר הדבר ברור, שהדיבור "קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו", כוונתו בראש ובראשונה לזכות אובליגטורית, היינו לזכות הארגון, באשר לדיבור "קבלה לעבודה" אין משמעות לגבי פרט שטרם מתקבל לעבודה, כי ממילא כל הסכם אינו חל עליו, בטרם נתקבל לעבודה. כן ברור שבהקשר ל"סיים עבודתו" של פלוני, יכול והנורמה שבהסכם הקיבוצי לא תהיה שלמה עד אשר יופעל המנגנון לקביעת הזכות, כגון - פיטורים הצריכים הסכמת ועד עובדים וההסכמה לא ניתנה. .11עד כאן לשאלה, אם "סעיף בוררות" המחייב עובד כפרט ומעביד כפרט, במימוש זכויות מיחסי עובד-מעביד שביניהם, כשר להסכם קיבוצי או שמא אין הוא בגדר המותר להסכם קיבוצי, ועל כן יש להתעלם ממנו. התשובה ניתנה. משניתנה התשובה, כפי שניתנה, אין עוד לחפש בחוק הסכמים קיבוציים ולהציג את השאלה, מה דינו של סעיף כאמור, לפי חוק הסכמים קיבוציים, כי אותו חוק הרי אינו תופס לגבי הסעיף. מכאן, שלכאורה, אין גם להתייחס לסעיף 19שבחוק הסכמים קיבוציים, כי אותו סעיף שבחוק מדבר ב"הוראות שבהסכם קיבוצי", והרי נאמר כבר שלענייננו אין כלל הסכם קיבוצי. .12התוצאה לא תהיה שונה, אם נדרשים לסעיף 19שבחוק. אותו סעיף בנוי על אבחנה בין החלק האובליגטורי לבין החלק הנורמטיבי שבהסכם קיבוצי, תוך מודעות לחלקת שדה משותפת, וקוע שאת "ההוראות האישיות" יראו "כחוזה עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם". אף אם תאמר שב"הסכם קיבוצי" מדובר, והנחה זאת נוגדת כל אשר נאמר עד כאן, הינך חוזר לשאלה, אם סעיף בוררות" הוא בגדר "תנאי עבודה", כולל כל הקשור, מבחינה סובסטנטיבית, בפיטורים - סובסטנטיבית, להבדיל ממימוש הזכות - כך שהינו בגדר "חובות אישיות המוטלות על עובד ומעביד וזכויות המוקנות להם". .13התשובה לשאלה זאת ניתנה באמור לעיל, בהקשר לשאלה העקרונית לעניין התחום המיוחד להסכם קיבוצי, אך היא ניתנה כבר קודם לכן על-ידי בית-המשפט העליון, תוך ניתוח סעיף 19לחוק, מבלי להידרש לבעיה העקרונית העולה כבר מסעיף 1לחוק - בעיה שכלל לא הועלתה בפני בית-המשפט העליון ולא היה צורך להידרש לה. הכוונה היא לפסק-הדין בעניין "אטלנטיק" נגד רובין (ע"א 256/63, [8]). כוונתנו לפסק-הדין כפי שיצא מידי השופט זוסמן, כתוארו אז, אשר לו הסכים השופט כהן; אין כוונתנו לנימוקים מידי השופט הלוי - באשר אלה מעוררים שאלות שאינן מחייבות התייחסות לענייננו. העקרון שנקבע הוא כי "מכוח סעיף 19לחוק הנ"ל (חוק הסכמים קיבוציים) אין סעיף הבוררות בהסכם קיבוצי - שטר בוררות בין בעלי הדין" (שם [8], ע' 297, מול האות ג'). ברור מאותו פסק-דין, שאין התוצאה תלויה בניסוח "סעיף הבוררות". .14באותו פסק-דין אין בית-המשפט העליון מוציא מכלל האפשרי שחוזה עבודה אינדיבידואלי יאמץ את שטר הבוררות שבהסכם קיבוצי, אך מסקנתו היתה, שהסעיף בחוזה העבודה האינדיבידואלי שנחתם, בנוסף להסכם הקיבוצי, לא פעל כך. בהגיעו לאותה מסקנה מייחס בית-המשפט העליון, מפי השופט זוסמן, משקל לכך ש"מנגנון הבוררות - "ועדת בוררות פריטטית" - הוא של "הצדדים" להסכם הקיבוצי.... הסכסוך אשר ועדה פריטטית כזאת נקרא לחסל הוא סכסוך שבין אלה שהם מייצגים אותם, הארגון והמעביד. הארגון מייצג את העובד לעניין קביעת תנאי עבודה, אך אין הוא מייצג אותו לעניין תביעת שכר או פיצויים על הפרת חוזה עבודה" (שם [8], ע' 297, מול האותיות ה-ז). אין בית-דין זה צריך להידרש, בקשר למובא, לכל האמור בקטע המובא, מבחינת מהות ההסכם הקיבוצי ומעמד הארגונים, אך, לענייננו, שוקלת האבחנה בין קביעת זכויות לבין מימוש הזכויות - הבחנה המודגשת בקטע המובא. .15השאלה, אם סעיף בוררות בהסכם קיבוצי הוא בגדר "הוראות אישיות" לעניין סעיף 19לחוק הסכמים קיבוציים, התעוררה שוב בע"א 281/67- "אל-ים" נגד רנצר (לא פורסם). באותו פסק-דין, שניתן בהרכב שונה של בית-המשפט, לא נתנו כלל את הדעת לקביעה העקרונית שבע"א 256/63[8], אלא עמדו על כך, אם חוזה העבודה האינדיבידואלי שנחתם בין הצדדים, יש בו "הסכם בוררות" מאימוץ הוראה שבהסכם הקיבוצי החל. העובדות בעניין "אל-ים" (כפי שפסק-הדין מובא בקובץ "משפט העבודה" [15] של פסטרנק - וינטרוב, 10.11.5) הן: על הצדדים חל הסכם קיבוצי; כמקובל בענף הספנות נחתם חוזה עבודה אינדיבידואלי בין הימאי (מר רנצר) לבין "אל-ים" ובו סעיף האומר "ההסכם הקיים בין בעלי האניה והאיגוד הארצי לימאים (הסכם קיבוצי) יחייב את בעלי האניה והימאים...."; בהסכם הקיבוצי כאמור היה סעיף אשר קבע, כי: "כל סכסוך או חילוקי דעות בין האיגוד לבין החברה בקשר לפירושם או ביצועם של סעיפי הסכם זה או הנובעים ממנו בתקופת תוקפו וכן כל סכסוך או חילוקי דעות בין קצין כלשהו שהסכם זה חל עליו ובין החברה הנובעים מהסכם זה או הקשורים בו יובאו מייד לדיון והכרעה בין נציגות האגוד ונציג(י) החברה". באותו פסק-דין קיבל בית-המשפט העליון את "השערתו של בית-המשפט המחוזי שנוסח סעיף הבוררות בהסכם הנוכחי בא בעקבות ההחלטה ב'אטלנטיק', על מנת להגיע לתוצאה שונה מזו שהגיעה אליה בית-המשפט בשבתו בעניין ,אטלנטיק'. בית-המשפט פסק, כי אותה מטרה הושגה על-ידי "תוספת המלים הקובעות, כי בבוררות נכללים גם '....כל סכסוך או חילוקי דעות בין קצין כלשהו שהסכם זה חל עליו ובין החברה'", וכמובן על-ידי חוזה העבודה האינדיבידואלי שאימץ אותה הוראה. כאמור אין בפסק-הדין בעניין "אל-ים" כל התייחסות להלכה העקרונית שנקבעה בעניין "אטלנטיק", הלכה שעם כל הכבוד הראוי נראית ונראית לבית-דין זה, אלא שמצאו "הסכם בוררות", בדרך אימוץ מפורש בחוזה עבודה אינדיבידואלי של "סעיף בוררות" בהסכם קיבוצי, שבניסוחו ניתן לאימוץ כאמור. מובן שהקושיות אשר הציג השופט זוסמן בהתייחסו לאימוץ אפשרי כאמור (שם [8], ע' 297, מול האותיות ו-ז), קושיות היורדות לעצם מהותה של "ועדת בוררות פריטטית", נשארו למעשה ללא מענה בפסק-הדין בעניין "אל-ים". על כל פנים, נראה לבית-דין זה שאין ליתן לפסק-הדין בעניין "אל-ים" פירוש החורג מהמסגרת שבה הוא ניתן, ומהטעם (ratio) שבו הקשור בנוסח מסוים של חוזה עבודה אינדיבידואלי וסעיף בוררות תואם בהסכם קיבוצי. .16הפרקליט המלומד אשר ייצג את המעבידה ביקש שנסיק על חלותו של סעיף 43שבהסכם הקיבוצי - סעיף הבוררות - על תביעת עובד כפרט ממעבידו, מפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין רוזנבלום נגד קופ"ח [3] (סעיף 6, פסקה ג', שבחלק 1דלעיל; ע"א 523/67[3]). יודגש מייד, שבעניין רוזנבלום נגד קופ"ח [3] כלל לא עמדה לדיון השאלה, אם הסעיף הרלבנטי שב"חוקת העבודה" לעובדי מוסדות ההסתדרות מהווה "הסכם בוררות" בין כל "עובד לבין המוסד שעליהם חלה חוקה זו" (לשון הסעיף ב"חוקת העבודה"). נקודת המוצא המוסכמת על הצדדים היתה, כי אכן מהווה הסעיף "הסכם בוררות" בין כל עובד לבין המוסד שבו הוא עובד. אשר היה שנוי במחלוקת היה פירוש הסעיף לעניין נשוא ההתדיינות ולעניין חלותו מעבר לזמן שנמשכו בו יחסי עובד-מעביד. בכך אפשר אולי להסביר שברוזנבלום נגד קופ"ח [3] לא התייחס כלל השופט ברנזון לפסק-הדין בעניין "אטלנטיק" ולשאלות העקרוניות שהעלה השופט זוסמן באותו פסק-דין - שאלות שהביאו להחלטה העקרונית שב"אטלנטיק"; הלכה שלא שונתה עד היום. .17על פסק-הדין בעניין רוזנבלום נגד קופ"ח [3] סמכו לטענת "הסכם בוררות" בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין הסוכנות היהודית לא"י נגד הירש [9] (המ' 160/70). נראים לבית-דין זה דברי בית-המשפט המחוזי אשר אמר: "כבר נפסקה הלכה ברורה בע"א 256/63[8] (בע' 297), אשר משום מה נעלמה מעיני בא-כוח המבקשת, כי: 'מכוח סעיף 19הנ"ל, אין סעיף הבוררות בהסכם קיבוצי - שטר בוררות בין בעלי הדין'. עורך-הדין שריג' פרקליטה של המבקשת, הפנה תשומת לבי לע"א 523/67[3], אולם אין הנדון דומה לראיה. במשפט ההוא לא התעוררה כלל וכלל השאלה בה אנו עסקינן כאן. לא היתה שם כל מחלוקת בין הצדדים בדבר עצם קיומו של סעיף בוררות בין העובד והמעביד, כהוראה מחייבת במערכת היחסים המשפטיים ביניהם. השאלה העיקרית שהצריכה הכרעה שם היתה אם הסכסוך, נשוא התובענה, נתפש על-ידי סעיף הבוררות הנדון. הנני קובע איפוא כי אף אחד מן הסעיפים השונים אליהם התייחס בא-כוח המבקשת אינו מהווה שטר בוררותבין בעלי הדין בתובענה שבפני ואין באף אחד מהם כדי לחייב את המשיב להביא את תביעתו האישית להכרעה על-פי המנגנון שהוקם בהסכמים הקיבוציים המיוחדים ובחוקת הפנסיה" [שם [9], בע' 297]. .18בעניין רוזנבלום נגד קופ"ח [3] מתייחס אמנם השופט ברנזון לפסק-הדין ב"אל-ים" (לא פורסם), אך כאמור כלל אין התייחסות לפסק-הדין בעניין "אטלנטיק". ההתייחסות ל"אל-ים" במאוזכר בלבד היא בשאלה, אם נושא חילוקי הדעות בין הצדדים הוא בר-בוררות (שם [3], ע' 359), בהיותו בזכות מכוח החוק. יודגש שההלכה בעניין זה, כעולה מפסק-הדין בעניין רוזנבלום נגד קופ"ח שונתה מכבר (בג"צ 115/77[10]; דב"ע לה/111- 9[1]). .19מהאמור בסעיף הקודם ומהנובע מפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים, אין ללמוד, כי בית-דין זה קובע שאין הסעיף הרלבנטי ב"חוקת העבודה" מהווה "הסכם בוררות" בין עובד לבין מוסד הסתדרותי כמעביד, שעליהם חלה חוקת העבודה. השאלה לא התעוררה, כמובן, בערעור זה וגם לא ישירות, במכלול פסיקתו של בית-דין זה. למניעת שיבושים טוב שיודגש מייד השוני הבסיסי בין העולה לענייננו מ"הסכם קיבוצי", לבין העולה מ"חוקת העבודה". ראשית אין "חוקת העבודה" מהווה הסכם קיבוצי על כל העולה מסעיף 1ומסעיף 19לחוק הסכמים קיבוציים (דב"ע לט/5- 4[11], בע' 292); שנית - וזהו העיקר - "חוקת העבודה" פועלת ותופסת גם במסגרת יחסים שבין חבר אגודה לאגודה ויחסים שבין חברי האגודה בתחום פעילות האגודה. הכוונה ליחסים שבין "ההסתדרות" וחבריה, עת "חוקת ההסתדרות" עצמה קובעת שוועדת הביקורת המרכזית, בסמכותה "בירור תלונות וערעורים על-פי חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות" (פרק י"ב, ,iiiסעיף 21ד שב"חוקת ההסתדרות"). נוסיף ונדגיש שהשאלות והספקות בקשר למהות המנגנון ומבנה המנגנון ליישוב סכסוכים מכוח הסכם קיבוצי ("ועדת בוררות פריטטית") שמעלה - ועם כל הכבוד, בדין מעלה - השופט זוסמן בעניין "אטלנטיק" [8] (ע' 297, מול האותיות ו-ז) כלל אינן עולות עת במנגנון הפועל מכוח "חוקת ההסתדרות" ומכוח "חוקת העבודה" מדובר. אותו מנגנון הוא בגדר "מוסד לבוררות", אשר לו מובטחת עצמאות ואי-תלות (פרק י"ב, iiל"חוקת ההסתדרות"). .20לתוצאה שאליה הגענו לעניין נפקותו של "סעיף בוררות" בהסכם קיבוצי לתביעת עובד כפרט, תוך הזדקקות לסעיף 1ולסעיף 19שבחוק הסכמים קיבוציים, ניתן להגיע, בענייננו, גם מנוסח סעיף 43להסכם הקיבוצי. סעיף 43שבהסכם הקיבוצי שונה בנוסחו הן מחברו בעניין "אטלנטיק" והן מחברו בעניין "אל-ים", ובדין ביקש הפרקליט אשר ייצג את העובד ללמוד מהשוני בנוסח (סעיף 7, פסקה ד', שבחלק 1דלעיל). .21לשונו של סעיף 43הנ"ל רחבה מלשון הסעיף ב"אטלנטיק", באשר שם מדובר רק בחילוקי דעות בין ה"צדדים", קרי - בין הצדדים להסכם קיבוצי; לשונו צרה, לענייננו, מלשון הסעיף שב"אל-ים", באשר שם מדובר במפורש גם בחילוקי דעות "בין קצין כלשהו.... ובין החברה" - בעוד שבסעיף 43הנ"ל מדובר "בחילוקי דעות בין הצדדים להסכם ובין יחידי הצדדים". על הדיבור "יחידי הצדדים" בונה בא-כוח המעבידה את טענתו וגורס: "יחידי הצדדים" - עת ב"הסתדרות" כצד מדובר - כל עובד ועובד, כפרט, במשמע; מאידך, טוען הפרקליט אשר ייצג את העובד, כי "יחידי הצדדים" - מכוון למרכיבים "של צד א'" או "צד ב'" להסכם הקיבוצי (סעיף 3שבחלק 1דלעיל), היינו, משמדובר ב"הסתדרות" - גם כל "מועצת פועלים" וגם כל "ועד עובדים", "כל לפי העניין", וכשמדובר ב"התאחדות המלונות בישראל" - גם "סניפיה", גם "הנהלת" כל בית מלון, הכל לפי העניין. השוני בין הנוסח בהקשר ל"צד א'" לבין הנוסח בהקשר ל"צד ב'" אינו חסר משמעות, עת רק ב"צד ב'" מתייחסים לכל "הנהלת בית מלון", היינו לכל חבר הארגון, במיוחד ובמפורש. .22ללא קשר באמור עד כאן, הרי הפירוש של הפרקליט אשר טען, כי בגדר "יחידי הצדדים" - עת ב"צד א'" מדובר - אין להביא כל אחד ואחד מחברי "ההסתדרות", אלא רק את האורגנים המפורטים, פירוש זה נראה לבית-הדין. הפירוש נראה לבית-הדין לא רק מהטעם שפירוש אחר היה מביא לשיבוש מוחלט של יחסי עבודה. השיבוש היה מוצא ביטויו בכך, למשל, שכל עובד ועובד היה, הוא עצמו, ממנה "ועדה פריטטית", באשר נאמר באותו סעיף שהצדדים "מקיימים ועדה פריטטית" ו"חברי הוועדה מתמנים על-ידי הצדדים להסכם זה". לא ייתכן שלעניין הקמתה והפעלתה של "ועדה פריטטית" - "צד א'" הוא רק גוף כמפורט באותה הגדרה, בעוד שלעניין הסובסטנטיבי יינתן פירוש רחב יותר. קריאת סעיף 43שבהסכם הקיבוצי, כשלמות, וראיית יחסי העבודה באור המנגנונים המיוחדים ליישוב "חילוקי דעות" - על המשמעות המיוחדת לדיבור "חילוקי דעות" ביחסי עבודה - מחייבות פירוש המביא לכך שרק ביישוב חילוקי דעות בין האיגוד המקצועי, סניפיו או ועדי עובדים, "הכל לפי העניין", לבין המקביל מצד המעבידים - התאחדות המלונות, סניפיה או הנהלת בתי המלון - מדובר. ההקבלה ברורה: כנגד האיגוד המקצועי - התאחדות המלונות; כנגד מועצת פועלים - סניף ההתאחדות וכנגד ועד עובדים - הנהלת בית מלון. .23פירוש זה של סעיף 43, פירוש מלשון הסעיף כשלמות, מתחייב גם מהכלל, שסעיף חוזי אשר מבקשים לראות בו "הסכם בוררות" יש לפרש פירוש דווקני, מאחר והוא סוגר או חוסם את הדרך לבית-המשפט. בכך שונה אולי הפירוש לעצם קיומו של "הסכם בוררות" מפירוש היקף נשוא הבוררות. והרי אף לעניין היקף הבוררות נאמר מפי השופט כהן בעניין רוזנבלום [3] שספקות צריך שיפעלו כגורם ב"שיקול דעתו" של בית-משפט שלא להפסיק הליכים (שם [3], ע' 359, מול האות ז'). .24כשם שראינו להעיר לעניין "חוקת העבודה" (סעיף 19דלעיל) כן רואים אנו להעיר לעניין ועדה פריטטית ומימוש זכויות הפרט. .25ועדה פריטטית, במשמעות העומדת לדיון, הינה מיוחדת ליחסי עבודה קיבוציים. נזקק לה המחוקק, אך בעיקר נזקקים לה השותפים ליחסי עבודה קיבוציים. המחוקק נזקק לה בחוק יישוב סכסוכי עבודה (ה"תוספת") בהקשר לסכסוך קיבוצי וכתחליף לבוררות (האמור בסעיף 2ל"תוספת", כי החלטת ועדה פריטטית דינה כדין פסק בוררים על-פי סעיף 31(ג) לחוק, אינה משנה לענייננו, כי על אותה בוררות אינו חל חוק הבוררות (סעיף 37לחוק)). עיקר ההזדקקות לוועדה פריטטית הוא בהסכמים קיבוציים ככלי ל"יישוב סכסוכים" בין הצדדים (הסכם בסיסי - (כללים מוסכמים) - ליישוב חילוקי דעות, מיום 26.6.1975בין התאחדות בעלי התעשיה לבין ההסתדרות), אך כוחה גם לפעול, מכוח הסכמים קיבוציים, בעניינו של העובד כפרט עת "ועד עובדים" מאמץ את עניינו של הפרט (סעיף א' שבפרק השני להסכם הקיבוצי הכללי להסדר יחסי עבודה, מיום 10.1.1976, שבין התאחדות בעלי התעשיה לבין ההסתדרות). יחד עם זאת לא שלל בית-דין זה פעולת ועדה פריטטית כ"בוררות" "בוררות למעשה" ולא בוררות על-פי "הסכם בוררות" - אם התקיימו התנאים לכך, על כל השוני שבין "בוררות למעשה" לבין בוררות על-פי "הסכם בוררות" (דב"ע ל/11- 2[12] בע'39). הדברים נאמרו על מנת שפסק-דין זה לא יתפרש כמפחית ממשקלן של ועדות פריטטיות בטיפול בעניינו של העובד כפרט - במסגרת שאותה הועידו לה הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים. .26מכל האמור עולה, כי דין הערעור להידחות. מאחר ובית-הדין האזורי החליט כאשר החליט על-פי טענה שביסודה היה מקור העילה - חוק או חוזה - ובמהלך הערעור זנח פרקליטו של העובד את הטענה שמקור התביעות הוא חוק, והערעור עצמו נדון על בסיס שונה - אין צו להוצאות.עיכוב הליכיםבית הדין לעבודה