ערעור המדינה על גזר דין בעבירות מס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור המדינה על גזר דין בעבירות מס: שני כתבי אישום בפנינו וגזר-דין אחד. נגד המשיב מס' 1 ושתי חברות שבבעלותו הוגשו שני כתבי-אישום, האחד מטעם שלטונות מס ערך מוסף והשני מטעם רשויות מס הכנסה. כתב האישום הראשון שהוגש הינו כתב-אישום בגין עבירות מע"מ. בעוד התיק הזה התנהל, הוגש כתב האישום הנוסף, ובו סידרת עבירות על פקודת מס הכנסה, לרבות עבירות על חוק העונשין. איננו רואים לפרט את כל השתלשלות העניינים, די לנו אם נאמר כי בסופו של דבר, הגיעה המדינה לכלל הסדר טיעון עם המשיב בגין שני כתבי האישום גם יחד. נאמר עם זאת, כי בהודעת הערעור מפרטת המדינה את ההשתלשלות הכרונולוגית הדיונית בתיקים אלה, המצביעה על-כך כי דחיות רבות, אפילו רבות מאד, היו ביוזמת המשיב שבפנינו, על-מנת להגיע להסרת המחדל, ולו גם חלקית. בסופו של דבר, נראה שנושא זה נותר בעינו והסדר הטיעון שהגיעו אליו הצדדים הודע לבית-משפט ביום 17.3.10. על-פי הסדר הטיעון תוטל על המשיב תקופת מאסר הנעה בין 16 חודשי מאסר כרף עליון - שזהו הרף שעתרה לו המדינה, לבין 8 חודשי מאסר ברף התחתון, שלכך היה הסניגור רשאי לטעון. אנו רואים להעיר, כי בית-משפט קמא בסופו של יום, טעה בגזר הדין, כאשר נקב ברף תחתון תקופה בת 6 חודשים ולא 8, כמצויין לעיל. יחד עם זאת, איננו סבורים כי יש בעובדה זו כשלעצמה כדי להשפיע על החלטתנו. בית-משפט קמא (כב' השופטת ד' שריזלי) הטיל על המשיב את העונשים הבאים: בגין תיק המע"מ (ת"פ 6272/06 של בימ"ש השלום בתל-אביב) - 6 חודשי מאסר בפועל ותקופות משתנות של מאסרים על תנאי, בהתאם לעבירות שמדובר בהן. בגין התיק הנוסף (תיק 6085/08 שעניינו עבירות על פקודת מס הכנסה ועבירות על חוק העונשין) - 10 חודשי מאסר בפועל וכן תקופות משתנו של מאסרים על תנאי. גם הפעם בהתאם לעבירות שמדובר בהן. עוד קבע בית-משפט קמא, כי שני המאסרים בפועל שהוטלו, ירוצו בחופף זה לזה, כך שסך הכל יהא על המשיב לרצות 10 חודשי מאסר בפועל. בית-משפט קמא הטיל גם על המשיב קנס בסך 60,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתם וקבע, כי הקנס ישולם ב- 20 תשלומים שווים ורצופים. על גזר הדין, על כל רכיביו, מערערת המדינה בפנינו. לענין המאסר - המדינה ערה לכך כי בית-משפט קמא לא סטה מהסדר הטיעון ואפילו לא אימץ אותו ברף הנמוך ביותר שלו רשאי היה לטעון הסניגור. עדיין היא טוענת, כי תקופת המאסר איננה משקפת לא את חומרת העבירות, לא את ריבויין, לא את היקף הסכומים שמדובר בהן ולא את העובדה שמדובר בעבירות של זיוף ושימוש במסמך מזוייף לצד העבירות לפקודת מס הכנסה. עוד מלינה המדינה על כך, שבית-משפט קמא חפף במלואם את שתי תקופות המאסר זו לזו, ובכך, כאמור, סטה מהלכה הנוהגת, ולא נתן ביטוי למגוון העבירות. באשר לרכיב הכספי מלינה המדינה על שניים: (א) על גובה הקנס - המדינה מסיבה את תשומת הלב לסכומי ההעלמה שמדובר בהם. אנו מפנים לענין זה לאמור בסעיף 4 להודעת הערעור ולאמור בכתבי האישום. סכומי ההעלמות הם גדולים ביותר. רק לשם הדגמה, בין השנים 2003 - 2005 כ- 2.5 מיליון ₪ ובין השנים 2002 - 2004 כ- 3 מיליון ₪. כאשר מדובר בסכומים כאלה, קנס של 60,000 ₪ איננו מידתי ואיננו ראוי, כך לטענת המדינה. (ב) הרכיב השני שעליו מערערת המדינה הינה החלטתה של כב' השופטת קמא לחלק את הקנס ל- 20 תשלומים. לא מן הראוי לחלק את הקנס למספר תשלומים רב כל כך. המדינה מפנה לענין זה לפסיקה, שבה נקבע כי פריסת הקנס לתשלומים רבים, גורמת לכך שלא יורגש או לא יורגש במידה רבה, ומכרסמת במשקל ההרתעה שמצוי בקנס. הסנינגור מצידו עותר, שלא להתערב בגזר הדין על כל רכיבי. לענין המאסר - כפי שניתן לצפות, ההפנייה היא להסדר הטיעון. בית המשפט, כאמור, לא חרג ממנו ואף לא אימץ אותו ברף המקל. כבר מטעם זה אין מקום להתערב בענישה. באשר לקנס - הסניגור טוען, כי הסכומים הנקובים בכתב האישום אינם משקפים את היקף ההעלמות שמדובר בהן אלא את היקף המחזור, ואין דימיון בין השניים. באשר לסכומי ההעלמות, מדובר על סכום של כ- 300,000 ₪, לטענת הסניגור, ועל-כך יש גם הליך אזרחי. עוד מפנה הסניגור לנסיבותיו האישיות, למצבו הכלכלי הקשה של המשיב, כפי שאלה באו לידי ביטוי בטיעונים לעונש שנשמעו בפני בית המשפט קמא. שקלנו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא, כי יש מקום לקבל את ערעור המדינה, לפחות בחלקו, כפי שיובהר להלן. נתחיל ברכיב המאסר - אין ספק, תקופת מאסר בת 10 חודשים בגין שני כתבי האישום גם יחד, נוטה חסד עם המערער ויש לו על מה לברך, הן בכך שהצדדים הגיעו מלכלתחילה להסדר טיעון והן על כך שבית-משפט קמא לא אימץ אותו ברף המחמיר. מדובר בסידרת עבירות קשות. לא בכדי ציינו את העובדה שמדובר בזיוף ושימוש במסמך מזוייף לצד עבירות המס. העבירות מתפרסות על פני תקופה ארוכה, סכומים גדולים - כל גורמי החומרא. משום כך, כאמור, כאשר בית-משפט קמא פסק 10 חודשי מאסר, הענישה היא קלה ואפילו קלה במיוחד. יחד עם זאת, איננו רואים לנכון להתערב בתקופה זו, וזאת בעיקר משום שמדובר בהסדר הטיעון, הסדר הטיעון אותו הציגו הצדדים בבית המשפט, היה הסדר טיעון מאוחד בשני התיקים ובגין שני התיקים גם יחד התבקשה תקופת המאסר הנקובה לעיל. שאלנו את עצמנו, האם אין מקום להתערב, בשל הנימוק שעניינו החפיפה המלאה בין שתי תקופות המאסר. ככלל ועל-פי הוראות חוק העונשין, אין מקום לחפיפה מלאה של שתי תקופות המאסר. יחד עם זאת, בתיקים הנוכחיים נימקה כב' השופטת קמא את החלטתה. אנו מפנים לענין זה לאמור בעמ' 36 לגזר הדין שורות 5 - 12. ההנמקה מקובלת עלינו, ומכל מקום איננו רואים כערכאת ערעור להתערב בה, שעל-כן אנו מותירים בעינה את תקופת המאסר, לרבות החפיפה המלאה. אנו רואים להעיר, כי נתנו משקל מסויים, אם כי מוגבל בהיקפו, לכך שהמשיב כבר ריצה את מרבית תקופת המאסר ועומד היום בפני דיון בוועדת השחרורים. גם לנימוק זה משקל, ולו משקל מזערי. התוצאה הסופית היא, כי אנו רואים לנכון שלא להתערב בתקופת המאסר והיא תישאר בעינה. שונים הם פנים הדברים ככל שהדבר אמור בקנס. בית-משפט קמא הטיל, כאמור, 60,000 ₪ קנס ודעתנו היא, כי קנס זה איננו מבטא, לא את חומרת העבירות ובמיוחד לא את ההיקף שמדובר בהם. הסניגור טען, כאמור, שסכום ההעלמות נמוך בהרבה מהסכומים שנקובים בכתב האישום. ככל שראינו, לא הוגש מסמך מדוייק בנושא זה לבית-משפט קמא. אנו יוצאים מנקודת ההנחה כי סכום ההעלמות נמוך יותר, והרי זה מתבקש מטבע הדברים. אולם אין לנו מידע על הסכום המדוייק שמדובר בו, שלא לדבר על כך, שסכום המחזור בפני עצמו, ללא קשר להעלמות, הוא נתון משמעותי שיש לו השלכה רבתי על גובה הקנס. לפיכך, כאמור, יש מקום בנקודה זו לקבל את ערעור המדינה. תוך שאנו נותנים משקל לנסיבותיו האישיות הקשות של המשיב ולמצבו הכלכלי, כפי שנטען בבית-משפט קמא ותוך שאנו מציגים כנגד עינינו את מושכלת היסוד, לפיה ערכאת הערעור איננה נוטה להחמיר יתר על המידה עם משיבים, אנו מעמידים את הקנס בשני התיקים גם יחד על 100,000 ₪ או 8 חודשי מאסר תמורתו. באשר לפריסת התשלומים, גם בנושא זה יש ממש בטיעוניה של המדינה. פריסה ל- 20 תשלומים מעקרת במידה רבה את משמעות הקנס. אנו קובעים, איפוא, כי הקנס בן 100,000 ₪ ישולם ב- 10 תשלומים. התשלום הראשון יהיה בתאריך שנקבע על-ידי בית-משפט קמא, בתאריך 1.1.11 ובכל ראשון לחודש שלאחריו. אי-תשלום של תשלום אחד במועדו, יעמיד את היתרה לפרעון מיידי. המאסרים על תנאי שהוטלו ישארו בעינםמשפט פלילימיסיםעבירות מסערעור