קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דמי פגיעה: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת ליפס - אב-בית-הדין; מר חרמוני - נציג עובדים: תב"ע מו/102-0), אשר דחה את תביעת המערער להצהיר כי הוא זכאי לדמי פגיעה גם עבור התקופה 4.5.1985ועד .31.10.1985 הערעור נשמע על פי כתב הערעור בלבד ובהעדר המערער, וזאת על-פי בקשתו. .2עובדות המקרה הן: א) המערער הינו חשמלאי רכב במקצועו, ומועסק כשכיר במוסך השייך לאביו; ב) ביום 23.4.1985 נפגע המערער בתאונת דרכים אשר הוכרה על-ידי המוסד כתאונה בעבודה, כמשמעו בפרק השלישי לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן - החוק); ג) המוסד שילם למערער דמי פגיעה לתקופה מיום 24.4.1985ועד יום 7.6.1985; ד) המערער המציא למוסד תעודות רפואיות על-פיהן לא היה מסוגל לעבוד עד יום 31.10.1985; ה) ועדה רפואית קבעה למערער בגין הפגיעה נכות רפואית של % 0(רקע אורטופדי ורקע פסיכיאטרי); ו) ביום 25.6.185נמסרה על ידי המערער לחוקר המוסד הודעה אשר בה נאמר לענייננו: "כתוצאה מהמקרה הייתי בחופש מחלה עד לפני יומיים. למעשה חזרתי להיות מועסק שבוע וחצי אחרי התאונה, לפעמים ליום שלם, ולפעמים שעה-שעתיים. אני ניסיתי לתפקד בעבודה, אבל לא יכולתי לבצע עבודה במלואה בגלל מצבי. אני השתדלתי להיות נוכח במקום כמה שיותר כדי לנסות לחזור לעבודה כאמור. החל משבוע וחצי אחרי התאונה אני נמצא פה באופן סדיר יום-יומי, לא בצורה סדירה. אחרי שבועיים חזרתי לשבוע רצוף אח"כ נעדרתי כמה ימים וחוזר חלילה. פיזית על הרכבים אני ניסיתי לעבוד אבל לא יכולתי לבצע עבודה מלאה. אני לא בעל אסמכתא או סיווג במקצוע חשמל רכב. ואני גם לא עבדתי בצורה מסודרת במקצוע אלא אני לומד תוך כדי עבודה אצל אבי"; ז) בעקבות חקירה זאת דרש המוסד מהמערער החזר דמי פגיעה בגין התקופה שאחרי יום .4.5.1985 .3בבית-הדין האזורי מסר המערער בתצהיר ובחקירה נגדית גרסה שונה בקשר לעבודתו בתקופה הרלבנטית, משהוקראו לו הדברים שאמר בחקירתו לחוקר המוסד השיב כי לא זכור לו אם אמר את הדברים לחוקר והוסיף: "הרכב התרופות השפיע עלי בצורה כזו שגרם לי לא לחשוב פילוסופיה של ניירות ודברים כאלה". לגופו של עניין טען כי בתקופה נשוא דיוננו עשה סידורים שונים בבנקים ושליחויות, אך לא טיפל בלקוחות שהגיעו לעסק. .4בית-הדין האזורי דחה את גרסת המערער בדבר מצבו הרפואי בעת שמסר את הודעתו לחוקר המוסד, תוך שהוא מסתמך על דברי פוסק רפואי בוועדה הרפואית על-פיה אין למערער הפרעות בתוכן החשיבה וכי הוא מתמצא ועונה לעניין. .5בערעורו העלה המערער מספר טענות כלפי פסק-הדין. נדון בהן בסדרן. טענתו הראשונה של המערער מתייחסת להרכב בית-הדין, דהיינו שלא דן בכל מהלך הדיונים בהרכב מלא. בדקנו את הפרטיכל ומצאנו כי צודק המערער עובדתית, אך אין בכך כדי להשפיע על כשרותו של פסק-הדין. בכל אחת מהישיבות הוחלט כדין, מכוח סעיף 22(א) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, לקיים את הדיון בהעדר נציג או נציגי הציבור שהוזמנו כדין ולא הופיעו. מובן שעדיף תמיד דיון בהרכב מלא, אך המחוקק קבע בחוק בית-הדין לעבודה (מס' 13), התשמ"ה-1985, כי רשאי בית-הדין להחליט על דיון בהרכב חסר כל אימת שנציג ציבור הוזמן ולא הופיע; תיקון זה בא לאפשר דיון בתביעות, מבלי לדחותן, וזאת על מנת למנוע בזבוז זמנו של בית-הדין של הצדדים ושל העדים. .6טענתו השניה של המערער היא כי בית הדין הסתמך על דברי המומחה הרפואי ש"ראה אותו בפעם היחידה במשך כ- 3דקות". על הטוען כי מצבו הנפשי היה מעורער שעה שעשה מעשה, לרבות מסירת עדות בפני חוקר המוסד, להוכיח את טענתו. המערער לא הביא כל מסמך רפואי להוכחת טענתו, למעט מכתב של פסיכיאטר מיום 2.91985, שכל אשר נאמר בו הוא כי "הנ"ל עדיין זקוק להמשך חופש מחלה", וכן פירוט "הטיפול התרופתי המומלץ". אין באישור זה שמץ ראיה לגרסת המערער, ולכן רשאי היה בית-הדין לדחותה; אין כל פסול בכך שבית-הדין נעזר בדברי פסיכיאטר שבדק את המערער וקבע את אשר קבע. .7בית-הדין האזורי שמע את המערער, שהיה העד היחיד שהעיד במשפט, התרשם מעדותו, ורשאי היה להעדיף את דבריו בפני חוקר המוסד על אלה שאמר לפני בית-הדין, מה עוד שהתרשם שגרסותיו של המערער בבית-הדין הן גרסות מאוחרות ו"משופצות" לצורך הדיון, משמע, בלשון עדינה, אינן אמת. אין זאת דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים, אשר זה שלפנינו אינן נמנה עמהם. עוד נוסיף כי גם מדברי המערער בבית-הדין ניתן להגיע לתוצאה זהה. אין זה מעלה או מוריד אם עסק בתקופה הנדונה בחשמלאות רכב, או בעבודות אחרות, סידורים בבנקים ושליחויות; הקובע הוא שעבד באותה תקופה, ומאחר שסעיף 48(א) לחוק מזכה בדמי פגיעה רק אם הנפגע "אינו מסוגל לעבודתו, ואף לא לעבודה מתאימה אחרת". .8מוסיף המערער כי אין כל רלבנטיות לענייננו למסקנות הוועדה הרפואית. נכון הדבר כי דמי פגיעה וקצבת נכות הינן שתי גמלאות העומדות בפני עצמן, ואין זכאות לאחת מהן משפיעה על רעותה. עם זאת יש לראות במסקנות ועדת הנכות סיוע רב משקל לדברי המערער עצמו כי עבד הלכה למעשה, מאחד שלאור קביעת הוועדה הרפואית מסוגל היה לעבוד. .9מהאמור עולה כי הוכח, מתוך דברי המערער עצמו, כי עבד, הלכה למעשה, במוסך השייך לאביו, בתקופה מיום 4.5.1985ואילך, ולכן אינו זכאי, מכוח סעיף 48(א) לחוק, לדמי פגיעה בגין אותו מועד. .10הערעור נדחה. אין צו להוצאות.דמי פגיעהערעור