קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דרגת אי כושר - נכות כללית: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור, לאחר נטילת רשות, מכוח סעיף 127ד' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשכ"ח- 1968(להלן - החוק) על פסק-דינו של בית- הדין האזורי בחיפה (השופטת קציר - אב-בית-הדין: וה"ה רוזנטל וזק נציגי ציבור; תב"ע מו/1482-01) אשר דחה את ערעור המערער על החלטת ועדה לעררים בביטוח נכות כללית מיום 29.5.1985, שקבעה כי דרגת אי-הכושר של המערער לעבוד פחותה מ- 50% הוועדה החליטה, בהסתמכה על דו"ח של עובדת שיקום, כי המערער מסוגל לבצע עבודות שונות ומגוונות, להוציא עבודה המצריכה כוח פיזי רב. .2העובדות הצריכות לענייננו הן: א) למערער נקבעה (במספר החלטות) דרגת נכות (תפקודית) זמנית של % 100לתקופה מיום 1.4.1975ועד יום 31.3.1985; ב) המערער הוא גמד (גובהו - 120ס"מ); ג) נכותו הרפואית של המערער היא %50, ובגין ליקויו הרפואיים נגרמה גמדותו; ד) המערער מקבל גמלת הבטחת הכנס מכוח חוק הבטחת הכנסה מיום 1.6.1987; עד אותו מועד לא קיבל את הגמלה האמורה משום שהיה בחזקתו רכב מנועי. .3הסוגיה המשפטית העומדת להכרעה היא האם שקלה ועדת העררים שיקולים נכונים, לאור הנסיבות, בשים לב להוראותיו של סעיף 127כח (ב) לחוק אשר זה לשונו: "בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לעניין זה; פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור". ולענייננו: האם גמדותו של המערער, הנובעת מנכותו הרפואית, ואינה מאפשרת לו לקבל עבודה, רלוונטית לקביעת דרגת נכותו מכוח פרק ו' 2לחוק. .4בדו"ח הוועדה נשוא הערעור, בהנמקה לקביעה, נאמר: "יצויין כי התובע שהה במרכז השיקום לפני כשנתיים, ונקבע כי התובע מסוגל לכל עבודה להוציא עבודות המצריכות הרמת משאות כבדים ובמשרה מלאה". וזאת לאחר שהוועדה קבעה כי "מבחינה פונקציונלית מסוגל לעבודה במשרה מלאה". ההחלטה האמורה ניתנה ביום 29.5.1985, והנה מוצאים אנו בתיק ביתהדין האזורי מספר אישורים ממקומות עבודה אליהם נשלח המערער על-ידי שירות התעסוקה, המשתרעים על פני תקופה ארוכה (משנת 1983ועד תחילת שנת 1985). מהם למדים כי המערער לא התקבל לעבודות אליהן נשלח (מפעל "פרי זה" מיום 12.1.1984ו-15.2.1984; "פרי טעים" מיום 19.7.1984ו18.4.1985; "המשקם" מיום 16.3.1983, ו"חברת השמירה" (לעבודות חצרנות) מיום 5.2.1983). אף כי ברוב האישורים נאמר כי הנ"ל "אינו מתאים" לעבודה, או שלא נמצאה עבורו "עבודה מתאימה" - הסיבה האמיתית לאי השתלבותו בעבודה עולה, כנראה, מהאמור במזכר של מפעל "פרי זה" מיום 15.2.1984שבו נאמר: "הנ"ל לא מסוגל לעבוד אצלנו בשום עבודה, הן מבחינה גופנית והן מבחינה שהעובדים מאום אל פחם וגם עובדים אחרים מציקים לו". אף כי הדבר אינו צריך ישירות לענייננו, נציין כי העובדה שנתמלאו במערער התנאים לגמלת הבטחת הכנסה (וזאת לא ניתנה לו תקופה ארוכה רק מהטעם שהיה בחזקתו רכב), מעידה כי לשכת שירות התעסוקה לא מצאה עבודה מתאימה עבורו, אף לאחר קביעת הוועדה לעררים. לאור האמור, לא ברור על סמך מה כתבה עובדת השיקום, במזכרה מיום 12.2.1985אל פקיד התביעות: "הנ"ל מוכר לי מספר שנים. מתוך הכרות זאת למדתי לדעת שאינו מעוניין לעבוד, בדרך כלל טען שאינו מסוגל לעבוד, למרות תוצאות האבחון". .5העומד לדיון הוא, כפי שצויין לעיל, פירושו הנכון של סעיף 127כח (ב) לחוק, בייחוד לאור הסיפה שבו, שהוספה בתיקון מס' 50(חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 50), התשמ"ג- 1983(להלן - תיקון מס' 50): "פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור", סיפה אשר לא היתה קיימת בסעיף המקביל (127לא בנוסחו אז) לפני תיקון מס' 50לחוק. הפסקה הוספה בכדי לשנות את פסיקתו של בית דין זה על-פיה על ועדת הנכות (שסמכויותיה הועברו מכוח התיקון לפקיד התביעות) וועדת העררים חייבות להביא בחשבון בעת קביעת דרגת הנכות התפקודית, אפשרויות מעשיות להיקלטותו של הנכה בעבודה, ורק אם לשכת שירות התעסוקה מציעה לנכה עבודה המתאימה למגבלותיו, וזה מסרב לקבלה (או שהוא מסרב לפנות ללשכת שירות התעסוקה), ניתן לדחות את תביעתו (דב"ע לה/285- 01[1]; פד"ע לז/ 487- 01[2]). במאמר מוסגר יצוין כי הפיסקה האמורה לא היתה מצויה בהצעת החוק (ה"ח 1532, התשמ"א, 324) והוספה במהלך הדיונים בוועדת העבודה והרווחה, תוך כדי הכנת התיקון לחוק לקריאה שניה ושלישית. בדיון בכנסת בקריאה שניה (דברי הכנסת [3]) אין כל התייחסות לתוספת האמורה. .6חרף השינוי בחוק, אשר בלי ספק בא להחמיר עם הנכים, חייב פקיד התביעות, וחייבת הוועדה לעררים, להביא בחשבון במכלול שיקוליה את יכולתו של הנכה לבצע עבודתו, ואף את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה; מכוח התיקון - אין פקיד התביעות וועדת הנכות (שעם חבריה נמנים רופא, איש שיקום ואיש תעסוקה) צריכים להביא בחשבון את העובדה שהנכה לא השתלב בעבודה מסיבות סובייקטיביות, אך עליהם להביא בחשבון סיבות אובייקטיביות הנובעות מהליקוי הרפואי שגרם לנכות, והשפעותיו של אותו ליקוי על סיכוי ההשתלבות בעבודה של הנכה. במלים אחרות - לא כל ליקוי יגרום לכך שהנכה לא יהיה מסוגל לעבודה או להשתלבות בה. ואותו ליקוי, בתוצאותיו, יביא למסקנה שונה, דהיינו שנכה אחר לא יהיה מסוגל להשתלב בעבודה, אף כי ייתכן שרפואית הוא מסוגל לבצעה. .7מעיון בתיק אין אפשרות לדעת אם הוועדה לעררים היתה ערה לעובדה שהמערער ניסה להשתלב בעבודה במקומות העבודה שאליהם נשלח, והדבר לא עלה בידיו, ולסיבות לאי-קליטתו במקומות העבודה, או שהחלטתה נבעה מפירוש מרחיב יתר על המידה שנתנה לסיפה של סעיף 127כח (ב) לחוק. .8אשר על כן מוחזר העניין לוועדה, על מנת שתדון מחדש בעניינו של המערער. אם תשוב הוועדה ותקבע כי דרגת אי-הכושר של המערער פחותה מ-%50, תנמק החלטתה במלא. המוסד ישלם למערער, שלא היה מיוצג, הוצאותיו בשתי הערכאות בסך של 50 ש"ח.אי כושר עבודהנכות כלליתערעורנכות