ערעור על דרגת אי כושר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דרגת אי כושר: סגן הנשיא (קובובי): .1ערעור ברשות על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט ע. רבינוביץ; תב"ע מו/1459-01) שדחה את ערעורה של המערערת דנן על החלטת הוועדה לעררים (נכות כללית) מיום 5.6.1985, אשר קבעה כי דרגת אי-כושרה אינה מגיעה כדי %.50 .2העובדות הצריכות לעניין הן כי המערערת (ילידת 1931) עבדה במקצועה - מורה לבלט - . משנת 1970במתנ"סים של עירית חולון ושל עירית בת-ים. ב 1.10.1983חדלה המערערת לעבוד אצל מעבידותיה מפאת ליקויים בבריאותה. היא הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לקצבת נכות. רופא מוסמך העמיד ב- 12.12.1984את דרגת נכותה הפיזיולוגית על % 54וצוות (רופא ופקידת שיקום) שריכז את הנתונים הרלבנטיים, כולל ממצאיהם של רופאים מקצועיים, קבע, בישיבתו מיום 22.2.1985, "שהתובעת מסוגלת לעבוד בכל עבודה ולכן לא איבדה את כושרה להשתכר". פקידת התביעות בדבר כושר השתכרות קבעה ב-26.2.1985, בהסתמך על חוות הדעת הרפואית ועל המלצת עובדת השיקום שאין מגבלות פיסיות המונעות בעד המערערת "לעבוד בכל עבודה להוציא ריקוד ולפיכך לא איבדה כושרה להשתכר" ודרגת נכותה פחותה מ-% .50"מדו"ח כושר השתכרות" שנערך ביום 23.4.1985, למדים בין היתר שהמערערת סרבה להיעזר במוסד לביטוח לאומי לצורך הסבה מקצועית, מן הטעם "שאינה מסוגלת במצבה לעבודה מכל סוג שהוא". ביום 5.6.1985הופיעה המערערת לפני ועדת העררים שראיינה אותה והגיעה למסקנה כלהלן: "מדובר בתובעת עם השכלה גבוהה, מורה לבלט, אשר עבדה שנים רבות במקצוע, הפסיקה לעבוד בשנת .1983התובעת סובלת מדלקת בדרכי השתן, הפרעות קלות במערכת התנועה, וגם מ- fissuraaniכעת עובדת כמחליפה במשרה חלקית במקצוע באופן זמני. לדעת הוועדה יכולה להמשיך בעיסוקה הקודם, או בעבודה אחרת. לפיכך הוועדה הגיעה למסקנה כי התובעת לא איבדה את כושרה להשתכר כדי % 50ודוחה את ערעורה". .3הוראות החוק הצריבות לענייננו חם הסעיפים 127כא (הגדרת "נכה" ו"ליקוי") ו- 127כח(א), (ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן - החוק): " 127כא. בפרק זה - "נכה" - מבוטח למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיים בו אחד מאלה: (1) אין לו כושר להשתכר מעבודה או משלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל-% 25מהשכר הממוצע; (2) כושרו להשתכר מעבודה, או ממשלח יד. וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-% 50או יותר. הכל לפי כללים ומבחנים שנקבעו כתקנות באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת (לאי-כושר או לצמצום הכושר כאמור ייקרא להלן - אי-כושר להשתכר). "ליקוי" - ליקוי גופני, שכלי או נפשי הנובע ממחלה, מתאונה או ממום מלידה. 127כח (א) פקיד התביעות... יחליט אם התובע הינו נכה ויקבע את דרגת אי-כושרו להשתכר. (ב) בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו הקורמת במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לעניין זה; ופקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור." .4טענותיו של בא-כוח המערערת היו כי נוכח העובדה שמרשתו השתכרה בתקופה הקובעת כדי % 225מהשכר הממוצע במשק, לא היה יסוד להערכה שכושרה להשתכר בעבודה בלתי-מקצועית מגיע כדי % 50מהשתכרותה הקודמת; שלא ניתן היה להגיע למסקנה שהיא יכולה להמשיך בעבודתה הקודמת כהיקף של % 50לפחות מההיקף הקודם, בלא שנבדקה השתכרותה בפועל לפני הנכות והצמצום בפועל. את זאת לא עשתה הוועדה. משמע שהחלטתה לא היתה מבוססת על עובדות ועל שיקול דעת ראוי. קביעתה היתה סתמית ושרירותית. בית-הדין קמא ראה להשלים את החסר על-ידי כך שהפעיל את שיקול דעתו הוא, תוך שהוא מודה כי יתכן שניתן היה ליישם את הוראות החוק בדרכים טובות יותר. שהיו אולי מביאות למסקנה אחרת. ועם זאת סמך את ידו על החלטת הוועדה בלא לפרט את נימוקיו לכך. עוד טען הפרקליט המלומד שהפגמים בהחלטה יורדים לשורשו של העניין, והמשתמע מפסק-הדין שבערעור הוא כי משאירים שיקול דעת בלתי-מוגבל לוועדה. .5בא-כוח המוסד טען כי אשר הוחלט על-ידי ועדת העררים, הוא שאין המערערת בבחינת "נכה" כמשמעותו בהגדרה שבסעיף 127כא(2) לחוק. העובדה שחל צמצום בהכנסותיה לא היתה שנויה במחלוקת, אחרת לא היתה מקבלת "כרטיס כניסה" להיבדק בדיקה רפואית, אך עובדה זאת לא היתה רלבנטית לענין נשוא הערעור. משנמצא כי נתקיים בה התנאי שבסעיף 1 27כז ("...נכות רפואית... בשעור של % 40לפחות"), השאלה שעמדה על הפרק היתה אי-כושרה להשתכר, ובכך דן פקיד התביעות, כשלפניו נתונים כנדרש בחוק: חוות דעת בכתב של רופא ושל פקידת שיקום. מסמכים אלה עמדו לבדיקתה של ועדת העררים. אשר עמד לדיון לא היה שאלת גובה ההכנסה "לפני ואחרי" כי אם שאלת הכושר להשתכר. ועל-פי נתונים שהיו לפניה שקלה הוועדה כפי ששקלה, ובית-הדין לא ראה פגם בשיקוליה. עד כאן טענות הצדדים. .6פרק ו' 2לחוק הביטוח הלאומי ("ביטוח נכות") "נתברך" בתיקונים רבים מאז נכנס לתוקפו ב- .1.41974אחד התיקונים במסגרת תיקון מס' 50לחוק (ס"ח 1092;תשמ"ג ע' 157) בא לתקן מצב אשר עליו התריע בית-הדין באומרו כי - "אפשר ואפשר למתוח ביקורת על מבנהו, שיטתו וניסוחו של פרק ו' 2לחוק - וייתכנו בו מצבים של 'מעגל שוטה' מבחינת דרכי הטיפול בתביעות. אחד מאלה הוא זה הקשור בקביעת כושרו של התובע להשתכר; פעם יש לקבוע בשאלת כושרו להשתכר של התובע, לעניין ראשית הדרך קביעה אם הוא 'נכה' כמוגדר בסעיף 127כא לחוק, ופעם יש לקבוע את כושרו להשתכר לעניין קביעת דרגת הנכות; פעם הקובע הוא פקיד התביעות ופעם הקובעת היא ועדת נכות; השאלה, אם ובאיזו מידה קשורה ועדת נכות בקביעת פקיד התביעות כי לפלוני אין כושר השתכרות כדי מחייתו, לא התעוררה בערעור זה, וטוב שתישאר 'בצריך עיון'" (דב"ע לח/3- 0[1], בע' 386סעיף 9). מאז תוקן סעיף 127כח לחוק, מצויה הסמכות לקבוע בעניין הכושר להשתכר וצמצום הכושר בידי פקיד התביעות ולא עוד בידי ועדת נכות (מדרג ראשון). הסעיף הנ"ל מכיל עתה תדריך כיצד לנהוג ומה לברר, כגון האם קיים סיכוי שהתובע יחזור לעבודתו הקודמת ואם כן, באיזה היקף; האם טמונה בו יכולת של הסתגלות לעבודה אחרת או של לימוד מקצוע חדש. פקיד השיקום צריך שיהיה מצוייד בחוות דעת (רפואית ולעניין שיקום מקצועי), ועליו להסתייע בהן. עם זאת פטור הוא מלוודא מה סיכוייו של התובע להיקלט בשוק העבודה ולהשתלב בעבודה אחרת. את הפטור הנ"ל יש להבין תוך זיקה לאמור בדב"ע מב/680- 01[2], היינו, כי - "הלכה פסוקה היא, שגם מי שהינו 'נכה' מבחינה רפואית חייב לעבוד ובלבד שהוצעה לו עבודה מתאימה למצבו" (בע' 84). משנטל הסייג ("ובלבד") נותרה החובה לעבוד בלא סייג. .7ועדת עררים מוסמכת לתת כל החלטה שפקיד התביעות היה מוסמך לתיתה, ולצורך כך לאשר, לבטל או לשנות את החלטתו "בין שנתבקשה לעשות כן ובין שלא נתבקשה" (תקנה 5לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (סמכויות ועדה רפואית לעררים ועדה לעררים), התשמ"ד-1984). .8על-פי אלו נתונים הגיעה הוועדה (ולפניה פקיד התביעות) למסקנה שהמערערת דנן איננה "נכה" במשמעות ההגדרה שבסעיף 127כא? דרישת החוק להכרה באדם כ"נכה" היא שתתקיים בו אחת החלופות שבהגדרה - ובכל חלופה שני תנאים מצטברים: א) אי-כושרו להשתכר מעבורה ובפועל אינו משתכר בדי % 25מהשכר הממוצע או ב) כושרו להשתכר והשתכרותו בפועל צומצמה לפחות ב-%50, כתוצאה מהליקוי. .9הצוות (רופא ופקידת שיקום) בישיבתו הראשונה (21.1.1985) הגיע לכלל דעה שהליקוי "אינו מונע בעדה לעבוד", אולם מאחר שהמערערת הזכירה את בית-החולים על-שם אברבנאל, היה צורך באבחון פסיכיאטרי. פסיכיאטר בדק את המערערת ביום 8.2.1985ולא גילה אצלה כל ממצא פתולוגי. הצוות התכנס שנית (ב-22.2.1985) וקבע שהתובעת "מסוגלת לעבוד בכל עבודה ולכן לא איבדה את כושרה להשתכר". עוד לפני כן, ב- 12.12.1984חיווה הרופא המוסמך את דעתו כי "(התובעת) יכולה להשתלב בכל עבודה חינוכית או אחרת" ועם זאת, המליץ על נכות זמנית של % 60עד .1.1.1986פקיד התביעות לא קיבל את ההמלצה הנ"ל, סמך על חוות דעתו של הצוות, וקבע שאי-כושרה של התובעת אינו מגיע לכדי %.50 .10כל המסמכים הללו היו לנגד עיני ועדת העררים בישיבתה מיום .5.6.1985 הוועדה ראיינה את המערערת, שמעה על עבודותיה החלקיות כממלאת מקום, וסברה שהיא "יכולה להמשיך בעיסוקה הקודם או בעבודה אחרת" ועל כן אין לומר שאיבדה %50 מכושרה להשתכר. .11ועתה לשאלה האם שגה בית-הדין קמא בקובעו שאין בהחלטת הוועדה, טעות ב"שאלה משפטית" (סעיף 127לד) שהרי "הקביעה במקרה זה על אף שהיא מבוססת על נתונים שבעיקרם מדוייקים, היא בסופו של דבר עניין של הערכה. הערכה אינה עניין מדוייק והיא פרי התרשמות על סמך נתונים"? תשובתנו על השאלה היא שאין למצוא פגם בפסק-דינו המנומק היטב של בית-הדין, ויש לאשרו מטעמו האומרים שדבר היותו או אי-היותו של אדם "נכה", איננו פונקציה של נוסחה אריתמטית להשוואת ההשתכרות בפועל "לפני ואחרי", כי אם פרי הערכה על סמך שיקול דעת, ובמקרה דנן לא נמצא כל פסול בשיקול הדעת, כפי שהופעל. .12סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות.אי כושר עבודהערעור