קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת המפקח על רישום מקרקעין: רקע זה ערעור על החלטת המפקח על רישום המקרקעין בירושלים מיום 06.06.10 (להלן: "המפקח") שהחליט להאריך המועד למשיבה להגשת סיכומים, בתובענה המתבררת בפניו. ההליכים הקודמים התמצית הצדדים הינם בעלים של דירות בבית משותף שבנתניה. המשיבה הגישה בשנת 2004 תובענה כנגד המערער, ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המערער לבנות על גג הבית המשותף ולמתן צו עשה המחייב אותו להרוס חלק מבנייה אותה ביצע לטעמה על הרכוש המשותף. תובענה זו נידונה בפני המפקח על הבתים המשותפים בנתניה (להלן: "התובענה"). הדיון התנהל במשך שנים לפני המפקח בנתניה. מטעמים כאלו ואחרים התמשך ומתמשך ההליך זמן רב, מאד, כאשר חלק מהגורמים למשיכת הזמן הינם הצדדים עצמם וחלקן כנראה קשורות בסיבות אישיות של המפקח בנתניה. ביום 11.02.08 הסתיים שלב ההוכחות, בפני המפקח בנתניה, והיה על המשיבה שהינה התובעת בתובענה, להגיש סיכומיה בתוך 30 יום. המשיבה לא הגישה סיכומיה, בין אם הדבר נבע מטעמים הקשורים עם בא כוחה ובין אם הדבר נבע מהחלטות שהתקבלו על ידי המפקח בנתניה על סמך הארכות מועד שהתבקשו על ידי המבקשת (ראה החלטת המפקח מיום 03.07.08 שהאריך את המועד להגשת הסיכומים עד ליום 01.09.08) או מאי מתן החלטות בבקשות להארכת מועד שהוגשו ע"י ב"כ המשיבה. ב"כ המערער שלא ידע דבר על נסיבותיו האישיות של ב"כ המשיבה, או על הסיבות הקשורות במפקח, פנה בבקשות שונות למפקח בנתניה לדחות את התובענה עקב אי הגשת הסיכומים (ראה בקשות מיום 08.09.08, מיום 11.12.08, 13.01.08, 13.01.09, 03.03.09, ו- 21.05.09). תשובות לפניות אלה לא התקבלו, וגם פניות טלפוניות שנעשו על ידי ב"כ המשיבה ללשכת המפקח בנתניה לא נענו, בתשובות ברורות. ביום 10.11.09 ללא שום הודעה מוקדמת, או בקשה להארכת מועד, הגיע שליח למשרדי ב"כ המערערת ומסר את סיכומי המשיבה (להלן: "סיכומי המשיבה"). ב"כ המערער שהופתע מהגשת הסיכומים כעבור שנה ושמונה חודשים מהמועד המקורי הגיש פעם נוספת בקשה ביום 06.12.09 לדחיית התביעה או למחיקתה מן הטעם שהסיכומים הוגשו מבלי שהוגשה בקשה וניתנה החלטה בנוגע להארכת המועד להגשתם. במקביל, הגיש המערער בקשה לדחות את המועד להגשת הסיכומים עד ל-45 יום לאחר הבקשה שהוגשה על ידו לדחיית התביעה כאמור. ביום 24.12.09 קיבל המפקח בנתניה את בקשת המערער להארכת מועד. ביום 10.01.10 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשת המערער ובתגובה זו פירטה לראשונה את הסיבה לדחייה הממושכת בהגשת הסיכומים, אשר נעוצה כאמור בנסיבות אישיות של ב"כ המשיבה. ביום 21.01.10 הגיש המערער את תשובתו לתגובת המשיבה. בין לבין, מהטעמים הקשורים כנראה במפקח בנתניה, הועבר התיק בחודש מאי 2010 או בסמוך לכך, ללשכת המפקח על רישום המקרקעין בירושלים. ביום 06.06.10 התקבלה החלטתו של המפקח בירושלים, וזאת לאחר ש-11 ימים קודם לכן הועבר התיק להמשך טיפולו. בהחלטה זו דן המפקח בבקשת המערערת למחיקת התביעה על הסף עקב אי הגשת הסיכומים כאמור, ובסופה של אותה החלטה החליט להאריך למשיבה את המועד להגשת הסיכומים עד ליום 10.11.09 , הוא מועד הגשתם בפועל, וחייב את המשיבה לשלם למערער הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ + מע"מ ללא קשר אם המשך ההליכים ו/או עם תוצאות המשפט. כמו כן, הורה כי על המערער להגיש סיכומיו בכתב בתוך 45 יום, וכי למשיבה זכות תגובה תוך 15 יום לקבלת סיכומי המערערת (להלן: "ההחלטה"). הערעור לטענת המערער המשיבה הגישה את סיכומיה כ-14 חודשים לאחר הארכת המועד שניתנה לה ע"י המפקח בנתניה, מבלי ליתן הסבר או בקשה נוספת להארכת מועד וללא שום דין וחשבון או התנצלות וכסיכומים אלה הוגשו רק בתגובה לבקשה להורות על מחיקת התביעה. הסבריו של ב"כ המשיבה לפיו נקלע לנסיבות אישיות, ובשל כך התאחר בהגשת הסיכומים, אינה סיבה מספקת לאי הגשת הסיכומים. בפני המפקח בנתניה היו מונחות חמש בקשות שונות מטעם המערער לדחיית התביעה ולמחיקתה, לאור אי הגשת סיכומים מטעם המשיבה, אולם, המפקח מטעמים שאינם מובנים נמנע מליתן החלטה בבקשות אלו. המפקח בירושלים נתן את ההחלטה, אך הוא שגה בהחלטתו ומכאן הערעור. המפקח שגה בהתייחסו לאיחור בהגשת הסיכומים כאיחור בהגשת כתב הגנה ובכך שנתן למשיבה להנות ממחדליו החמורים של המפקח בנתניה. המפקח בירושלים טעה כאשר קבע כי משהוגשו הסיכומים בדיעבד אין להתעלם מהם, וכי שונה המצב היה לו הייתה ניתנת החלטה בבקשת המערער טרם הגשת הסיכומים. החלטת המפקח יוצרת מצב בו המערער וזכויותיו נפגעות אנושות ובקשתו נדחית וזאת למרות מחדליה הרבים והחמורים של המשיבה, ולמרות מחדליו של המפקח בנתניה שדן בתיק. המערער סבור כי אין זה צודק, כי הוא יישא על כתפיו את מחדל אי מתן ההחלטה בחמש בקשות שונות שהוא הגיש, בטרם החליטה המשיבה במפתיע להגיש סיכומים. עוד טען המערער כי המפקח שגה בהחלטתו כאשר קבע כי לא נגרם נזק למערער מהתארכות ההליכים, שכן הסעד המבוקש בתובענה הינו סעד של הריסת תוספת הבניה וסעד כזה נמנה על סעדי צווי עשה והינו בעל השלכות מרחיקות לכת ומכבידות על המערער. לטענת המשיבה: הערעור דינו להידחות שכן הוא מופנה כנגד החלטת המפקח על רישום המקרקעין להאריך למשיבה את המועד להגשת סיכומים לטענותיה בקשר לדיון המתנהל בתביעתה לסילוק ידו של המערער מגג דירת הפנטהאוז שרכשה בממון רב ולצוות עליו להרוס ולסלק את כל שנבנה על ידו ברכוש המשותף. באם התביעה הייתה מוגשת בבית משפט השלום שלו סמכות מקבילה, לא הייתה למערער זכות דיונית אפילו לבקש רשות ערעור. עניינים דיוניים הם בשיקול דעת הערכאה הדיונית ולכן ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעת שכזה אלא במקרים נדירים. התארכות הדיונים בפני המפקח היו בעיקרם קשורים למערער ולב"כ שביקשו דחיית דיונים שנקבעו והגשת ראיות שלא במועד וגרמו להתארכות הדיונים בתביעת המשיבה כנגד המערער, בלמעלה משנתיים. הכרעה: לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ושמעתי טיעוני באי כוחם בדיון היום, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות. התובענה הנדונה לפני המפקח הינה, סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר השגת גבול ברכוש המשותף ולפיכך בהתאם לסעיף 72(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") רשאי התובע להביא תביעתו זו: "לפי בחירתו, לפני בית משפט מוסמך או לפני המפקח". באם התובענה הייתה מתבררת בבית משפט השלום, שלו נתונה הסמכות העניינית המקבילה לסמכות המפקח על רישום המקרקעין, לא הייתה עומדת למערער אפילו הזכות הדיונית לבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט להאריך למשיבה את המועד להגשת הסיכומים מאחר והחלטה להאריך לבעל דין את המועד להגשת סיכומים הינה החלטה אחרת שהערעור עליה הינו ברשות ובהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהם רשות ערעור) התשס"ט -2009 נקבע בסעיף 1.1 כי לא תינתן רשות ערעור על: "החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון עם מועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים" (ההדגשה בקו איננה במקור י.ש.). המצב החוקי הקיים היום הינו, כי על החלטות שונות של המפקח על רישום המקרקעין ניתן לערער בזכות ואין צורך ליטול רשות. בית המשפט העליון שנדרש לסוגיה זו קבע כי זו אינה תוצאה רצויה וכי העובדה כי ניתן לערער על החלטות ביניים של המפקח על רישום המקרקעין בזכות ללא נטילת רשות להבדיל מערעור על החלטת ביניים של בית משפט, אינה רצויה ואינה עולה בקנה אחד עם השאיפה לאחד את כללי הערעור ולכן המליץ "שהמחוקק יסדיר את הנושא בחקיקה מפורשת ובהירה" (ראה רע"א 587/83 וועד הבית ברח' תנועת המרי 2 קרית אונו ואחרים נגד ירדני פד"י ל"ח(4)484) . התייחסות מסוימת בקשר להגדרת החלטות ביניים שניתנות ע"י המפקח במהלך דיון המתקיים לפניו, ניתן היה למצוא בהתייחסות בית המשפט העליון לסעיף 75 (ג) לחוק המקרקעין, כאשר קבע בית המשפט מפורשות כי החלטות אלו מתייחסות להחלטות הניתנות עם סיום הדיון בסכסוך ולא להחלטות ביניים דיוניות (ראה בג"צ 47389 נציגות הבית המשותף ברחו' ארלוזורוב 1 רמת גן נגד המפקח המקרקעין בת"א פד"י מ"ג (3) 747). גם כב' הנשיאה גרסטל בהתייחסה לזכות לערער על החלטות ביניים של בעלי סמכות שיפוטית, בהם המפקח על רישום המקרקעין, הבהירה כי המגמה המסתמנת בפסיקה הינה לצמצם את זכות הערעור על החלטות ביניים של טריבונלים שיפוטים מטעמים של יעילות הדיון ומניעת סרבולו ועיכובו של ההליך וכך פסקה "משעסקינן במחלוקת פרוצדוראלית, שאין בהם כדי לגרום נזק למי מהצדדים באופן חמור, ועניינן אך דרך ניהול הדיון, איני סבורה שיש מקום לאפשר ערעור בזכות, ודי בכך כדי להביא לדחיית הערעור" (ראה בע"ש 2617/99 מדינת ישראל נגד אסרף משה ואח' ). המחוקק לא עשה כל שינוי והתאמת החקיקה למגמות ולהמלצת בית המשפט העליון הנ"ל והמצב החוקי כיום הינו, כי ניתן לערער בזכות על החלטות ביניים של המפקח על רישום המקרקעין. מכאן, שעלי לבחון האם יש מקום להתערב בהחלטת המפקח ולהאריך למשיבה את המועד להגשת סיכומים, או שמא, יש לבטל החלטתו זו וכרצון המערער, להורות על דחית התביעה או על מחיקתה כתוצאה מאי הגשת הסיכומים (סעיף 94.2 להודעת הערעור). ההלכה הידועה מקדמת דנא, שעניינים דיוניים הם בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור לא מתערבת בשיקול דעתה אלא במקרים נדירים, ובעניין זה ראה דבריו המפורשים של כב' השופט דנצינגר כשקבע כי: "ערכאת ערעור אינה מתערבת, דרך כלל, בהחלטות ביניים שניתנו ע"י הערכאה הדיונית. במיוחד נכון הדבר כאשר מדובר בהחלטות ביניים שעניין אופן ניהול ההליך. התערבות ערכאת הערעור בהחלטות שעניינן אופן ניהול ההליך, הינה נדירה ביותר והינה שמורה למקרים חריגים המצדיקים דיון כפול ושתי ערכאות לעניין שלא קבע סופית את זכויות בעלי הדין. ראו לעניין זה: רשות ערעור אזרחי 3694/01 עריית אשקלון נגד שגיב סויסה (לא פורסם 4/6/2001); רשות ערעור אזרחי 2983/06 עזבון המנוחה שאומן הלנה נגד יאיר מלכה (לא פורסם 2/8/2006); רשות ערעור אזרחי 7373/06 עזרא קחטן נגד בנק למסחר (לא פורסם 5/10/2006)" ( רע"א 4764/07 דוד נשיא נגד שבתאי נשיא ואח' לא פורסם, מיום 20/1/2008). כך הדין,לעניין התערבות בשיקול דעת של בתי המשפט בקשר להחלטות ביניים ועל אחת כמה וכמה שזה הדין לעניין החלטות המפקח על רישום בתים משותפים המוסמך לדון בסכסוך ורשאי בהתאם לסעיף 75(א) לחוק המקרקעין הנ"ל לסטות מסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט. הארכת מועד הינה תמיד בשיקול דעת של בית המשפט הדן בתובענה. בתי המשפט נענים לבקשות להארכת מועד בכלל ובפרט כאשר לא נגרם לצד שכנגד נזק בלתי הפיך ובייחוד מקום בו ניתן לפצות את הצד השני בהוצאות. יש לחזור ולהאיר כי ההליכים המתנהלים לפני המפקח, נדונים מכח סעיף 75 לחוק המקרקעין הקובע כי המפקח הדן בסכסוך, רשאי לסטות מדיני הראיות ומסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט אם היה משוכנע שהדבר יביא לגילוי האמת ועשית הצדק ואם החליט לסטות מסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט, ירשום את הטעמים שהניעוהו לכך. המפקח בהחלטתו פירט ארוכות את הסיבות שהניעו אותו להיענות לבקשה להארכת מועד תוך שמצא לאזן החלטתו זו כשהשית הוצאות משפט נכבדות על המשיבה ולא מצאתי כל פגם בהחלטה זו. המפקח על רישום המקרקעין כמו בתי המשפט, רשאים לתקן כל פגם או כל טעות בהליך, בהתאם לתקנה 524 לתקנות סדר הדיון האזרחי התשמ"ד -1984 (להלן" "התקנות"), וכמו כן, רשאי המפקח, בהתאם לתקנה 528 , להאריך כל מועד שנקבע בקשר לסדרי הדין, אף במקרה "שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה". בתי המשפט פעמים משתמשים בסמכות זו, שבשיקול דעתם ומאריכים את המועד ופעמים לא נענים לבקשה להאריך את המועד ולכן, אין בדוגמאות המובאות ע"י המערער בהם לא הוארך המועד להגשת סיכומים כדי להקיש על הכלל. איני סבור כי קיימת פסיקה שהינה בגדר הלכה לפיה בית המשפט של ערעור, ביטל החלטה של ערכאה קודמת שהחליטה להיענות לבקשה להארכת מועד, או שנקבעה הלכה כי אין מקום ואין שיקול דעת לערכאה הדיונית להאריך מועד להגשת סיכומים גם באותם המקרים בהם סבורה בערכאה הדיונית, כי יש מקום להאריך את המועד ולאזן את הנזק שנגרם לצד השני ע"י פסיקת הוצאות. גם באותה דוגמה שהצליח ב"כ המערער להציג לפני (רע"א 45/84 אחוזת אחווה בע"מ נגד יהושוע נירנברג פד"י ל"ח 585), דן בית המשפט בשאלה, האם יש להאריך את המועד להגשת סיכומים ואם לאו, נדון מקרה בו בית הדין לשכירות סרב לאפשר הארכת מועד להגשת סיכומים ובית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בשיקול דעתו של בית הדין לשכירות וגם בית המשפט העליון שדן בבקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית משפט מחוזי לא ראה מקום להתערב בהחלטת בית הדין לשכירות שלא להאריך את המועד והשאיר אותה בעינה. בית המשפט העליון גם במקרה זה, אגב דחית בקשת רשות הערעור, חוזר על ההלכה כי: "אין לאפשר לסדרי הדין לשמש מחסום לפני ברור זכויותיהם המהותיות של הצדדים וכאשר ניתן הדבר יש להסתפק בסנקציה של הוצאות על הפרת סדרי הדין". איני נדרש לצורך פסק דין זה, להכריע בשאלה מי מהצדדים היה זה שגרם להתארכות ההליכים לפני המפקח בנתניה, אך מהחומר שהונח בפני (סעיף 11 לעיקרי הטיעון של המשיבה המפנה להליכם בתובענה), אין זה מן הנמנע כי המערער הטוען לנזקים שנגרמו לו עקב התארכות ההליכים, היה לו "יד ורגל" בהתארכות אותם ההליכים, ודי אם אזכיר בעניין זה כי זהו ערעור שני המוגש על ידו על הליכי ביניים, וכי המערער במהלך הדיון בפני המפקח בנתניה הגיש בקשות לדחיית מועדים ומועדי דיון ולהגשת ראיות ותצהיר באיחור רב לאחר שנחתם ואף ביקש להגיש תצהיר לאחר המועד שנקבע ע"י המפקח להגשת סיכומים. איני סבור כי יש בהתארכות הדיונים אצל המפקח כדי להצדיק את התנהגות המשיבה באי הגשת הסיכומים במשך תקופה ארוכה שכזו, אך המפקח נתן דעתו על כך ואיזן בצורה ראויה את התנהלות זו של המשיבה עם פסיקת הוצאות נכבדות לחובתה בסך של 15,000 ₪ + מע"מ, ששולמו כבר על ידה. יש לזכור כי בתובענה זו נשמעו ראיות לפני המפקח ובתיק התובענה, מצויות ראיות למכביר בקשר לטענות הצדדים ואין לדעת, כיצד היה נוהג המפקח בקשר לפסק הדין בתובענה זו, גם אם לא היה מאריך את המועד להגשת הסיכומים שכן בייחוד בהתאם לסעיף 75 לחוק המקרקעין, הוא רשאי לסטות מסדרי הדין אם הוא משוכנע כי הדבר יועיל לעשיית צדק. המפקח בהחלטתו קבע כי בבקשה האחרונה להארכת מועד מיום 6/12/209 מופיעות שש בקשות להארכת מועד שרק שתיים מהן מצויות בתיק וארבעה מהן אינן מצויות בתיק אך כל הבקשות צורפו לבקשה האחרונה להארכת מועד ועל גבי כולן "יש חותמת נתקבל של לשכת המפקח" (ראה סעיף 3(ג) להכרעה). בעניין זה, מוסיף המפקח כי אין כל הסבר לכך שלא ניתנו החלטות באותן הבקשות להארכת מועד ולפחות באחת מהן שמצויה בתיק מיום 21/5/2009. תמיהה זו של המפקח לאי מתן החלטה בבקשה להארכת מועד אינה מרפאת בעיניו את מחדלה של המשיבה לאי הגשת הסיכומים אך הוא מציין כי בטרם ניתנה החלטה כלשהי בבקשת המשיבה להארכת מועד, זו האחרונה הגישה סיכומיה גם אם הדבר נעשה, זמן רב לאחר המועד שהיה עליה להגישם ובהעדר החלטה המאריכה את המועד. המפקח רואה התנהגות זו בחומרה אך הוא סבור כי העובדה שסיכומי המשיבה מצויים בתיק בטרם ניתן פסק דין יש בהם כדי להשפיע על החלטתו להיעתר לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב המשיבה בהוצאות נכבדות. המפקח סבור כי לעובדת הימצאותם של הסיכומים בתיק, בטרם ניתנה החלטה בבקשת הנתבעת למחיקת התובענה עקב אי הגשת הסיכומים, חשיבות רבה לעניין שיקול דעתו האם ליתן הארכת מועד ואם לאו. המפקח עושה אנלוגיה לעניין שיקול זה, מהנוהג הרווח בבתי המשפט כשכתב הגנה לא מוגש במועד, לא יינתן בדרך כלל פסק דין בשל כך, אם עד למועד ההחלטה בבקשה שכזו הוגש כתב ההגנה. דוגמה זו ש המפקח אינה מהווה בסיס להחלטתו אלא הוא למד על המדיניות השיפוטית של בתי המשפט לעניין מתן פסק דין בהיעדר כתבי ההגנה, ומאמץ גישה זו גם לעניין אי הגשת סיכומים במועד ואיני רואה פסול בכך. סכסוכים שבין בעלי הדין צריכים להיות מוכרעים לגופם ודחייה או מחיקת התובענה מטעמים של פגם טכני אינם צריכים לשמש קיצור דרך או תחליף להכרעה לגופם של דברים. המערער לא נפגע מעצם הארכת המועד שכן המפקח אפשר גם לו להגיש את סיכומיו וזיכה אותו בסכום הוצאות נכבד ביותר ורק עם מתן פסק הדין בתובענה, ניתן יהייה לדעת אם ההליכים שננקטו כנגדו ע"י המשיבה, ננקטו כדין ואם לאו על כל המשתמע מכך לעניין נזקיו. בשולי פסק הדין אני מוצא לנכון להאיר ואולי להעיר, כי התארכות ההליכים בתיק זה, אינה סבירה ואין בידי הכלים ואיני נדרש להכריע מי גרם להתארכותם של אותם ההלכים אך אני תקווה כי עתה משהועבר התיק לטיפולו של המפקח בירושלים שנתן החלטתו בתוך 11 יום מאז שהתיק הועבר לטיפולו, יטופל תיק זה בהקדם ובעדיפות ובידי הצדדים תהיה הכרעה שיפוטית לגופם של דברים בהקדם האפשרי. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש להתערב בהחלטת המפקח מיום 6/6/2010, ובלאו הכי, דינו של הערעור להדחות. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪ +מע"מ. סכום זה ישולם ע"י המערער למשיבה כשהוא צמוד למדד ונושא ריבית כחוק ויהיה ניתן לשלמו לאחר מתן פסק בדין בתובענה ע"י המפקח. ערעורמקרקעיןהמפקח על רישום מקרקעין (בתים משותפים)בתים משותפיםרישום מקרקעין