קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על הפעלת עסק ללא רישיון: ערעור כנגד פסק הדין שניתן נגד המערער על ידי בית משפט השלום באילת (כב' השופט א. רום), ביום 31.1.2010 בתיק חע"מ 21269-08, לפיו הורשע המערער בעבירות של עיסוק בעסק טעון רישיון ללא רישיון, בניגוד לסעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח- 1968 - (להלן: "החוק"), בהתייחס לפריט 7.6 לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשנ"ה- 1995 (להלן: "צו רישוי עסקים"), בכך שביום 18.4.2008 או בסמוך לכך, ניהל עסק לעריכת משחקים בשם "קפה אינטרנט שמפניה" במלון 'דליה' באילת (חוף צפוני), ללא רישיון עסק. על המערער הוטל קנס בסך של 20,000 ₪ שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, או 50 ימי מאסר תמורתו, מתן התחייבות כספית בסך של 100,000 ₪, והפסקת העיסוק בעסק או ניהול עסק אחר בחצרים,, ללא רישיון מתחייב. הערעור מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין כנגד שיעור העונש. בית המשפט קמא כי במקום העסק נמצאו מכונות המשמשות למשחקים, ובכללם למשחקי מזל, וכי נוכח התנהלות משחקים במקום, מדובר בעסק טעון רישיון על פי ההגדרה בצו רישוי עסקים. בית המשפט ביסס הרשעתו על עדויותיהם שני אנשי משטרה - רס"ל פרנקל ופקד דפני - שנקבע כי הינן מהימנות, שפקדו את עסקו הנטען של המערער, סמוך לשעה 01:00 לאחר חצות; דוח פעולה שנערך על ידי רס"ל פרנקל; צילומים שנערכו במקום על ידי פקד דפני המצביעים על השילוט במקום, מכונות משחק המוצבות בו ללא חיבור אינטרנטי; הכיתוב בעלון פרסומת של המקום; והודעת המערער בחקירה מיום 18.4.2008. מנגד, לא ניתן אמון בעדות המערער שטען כי הפעיל במקום שירותי אינטרנט שאינם טעוני רישיון, וכי גם אם אכן קיים היה חיבור אינטרנט במקום, הרי שעולה מהראיות כי זה נועד לקיום עסק של משחקים הטעון רישיון. ב"כ המערערת טוענת כי כתב האישום מתייחס למועד יחיד, ולא מעבר לכך; כתובתו של בית העסק אינה ברורה; עדותו של פקד דפני התבססה על הצילומים שערך - בלא שהוגש דיסק הצילום המקורי, ובלא שהתבררה שעת עריכת הצילומים, ונראה כי אלה בוצעו בשעת יום דווקא ולא בשעת הלילה בה הגיע העד למקום; עוד נטען כי לא נמסר לידי ההגנה כל חומר חקירה נוסף שערך עד זה, שעל בסיסו ניתן היה בידי ההגנה להיערך לחקירת העד, באופן שהביא לקיפוח הגנת המערער; צויין בנוסף, כי בכתב האישום מנויים 7 עדי תביעה ואילו התביעה הסתפקה בהעדת שניים מהם בלבד, ו"וההגנה הניחה כי באמצעות חקירתם הנגדית (של העדים האחרים) תצליח...לזכות את המערער", ואולם בית המשפט לא איפשר להגנה לחקור עדים אלה, ואף להביא עדים אחרים מטעמה, והורה על סיום הדיון ביום ההוכחות הראשון. המערער טוען עוד כי בעת הגעת השוטרים למקום לא התרחשה בו כל פעילות והוא היה "שומם"; הגנתו של המערער נפגעה - עד כדי פגיעה בתחושת הצדק וההגינות - עקב כך שלא הוצגה מטעמה של התביעה כל ראיה או חוות דעת של מומחה לגבי טיבו של הציוד שהיה במקום, באופן שניתן יהיה גם לעמוד על טענת המערער כי לא היה מדובר אלא במחשבים המשמשים למתן שירותי אינטרנט, שלמערער לא הייתה שליטה ממילא, על אופן השימוש בהם על ידי לקוחות המקום; עוד נטען כי פריט 7.6 לתוספת לצו רישוי עסקים "עוסק בניהול עסק מסוג משחקי הימורים ואח'", ולא הוצגה כל ראיה כי אכן זה היה עיסוקו, או כי במקום הופקו רווחים כלשהם. לחלופין נטען כי העונשים שהוטלו, ובכללם צו הסגירה הגורף, שאינו תחום בזמן, מכבידים על המערער יתר על המידה, ובמיוחד משיוחס למערער עיסוק לא מורשה, ביום פעילות אחד בלבד. מנגד טוענת ב"כ המשיבה כי אין מקום להתערב בממצאי המהימנות אותם קבע בית המשפט, המעוגנים בנסיבות העובדתיות עליהן העידו עדי התביעה, ומשעדותו הנוגדת של המערער לא התקבלה על ידי בית המשפט, ואף הייתה נעדרת סבירות. דיון והכרעה לא מצאתי מקום לקבלת הטענות הנוגעות למתווה הדיוני בו הילך בית המשפט קמא. מפרוטוקול הדיון קמא עולה, כי בהחלטה מיום 31.3.2009, התבקשו שני הצדדים, לזמן עדיהם למועד ההוכחות שנקבע ליום 24.1.2010. חרף הדחייה הממושכת שניתנה, לא זימנה ההגנה עדים מטעמה למועד ההוכחות, והסתפקה בהצגת מסמכים מטעמה, וכל שטענה ב"כ המערער היה כי סברה שהתביעה תזמן כל עדיה, וכי היה "צפי לדיונים נוספים". הדיון נדחה לצורך הגשת סיכומים בכתב, ובסיכומי ההגנה מיום 28.1.2010 לא חזרה ההגנה על הטענה הנוגעת לקיפוח דיוני, וכיונה טיעוניה לתקיפת דיות ראיותיה של המשיבה. בחינת טענות ב"כ המערער בפני, אינה מעלה כי בידי המערער מצוייה טענה ממשית הנוגעת למניעות בהבאת העדים. ב"כ המערערת מעלה טענת "שמא" כללית וסתמית, הנוגעת להצלה אפשרית של פרטים מפיהם של עדים הרשומים בכתב האישום שלא העידו, בעוד שאין בידה להצביע על מהותם של פרטים אלה ותרומתם להגנת המערער. כאמור, לא נמסרה גם כל הבהרה ממשית מדוע נמנע המערער מהבאת ראיות תומכות מטעמו, מעבר למסמכים שהוצגו על ידו, ואף בשלב הנוכחי אין המערער מצביע על קיומן של ראיות שנבצר ממנו להביאן בשל הדרך הדיונית שננקטה. הנאשם אישר בעדותו כי באותה עת ניהל את המקום לבדו, מזה שנתיים לערך, וכי היה ברשותו רישיון למתן שירותי מזנון בלבד. אכן בדוח עבירה שערכה השוטרת פרנקל מצויין רישום מקום העסק כ"מלון הקונכיה מלון דליה, ליד הדודא", אולם שמו של העסק ומיקומו לא עמדו במחלוקת במהלך הדיון, והמערער אישר כי העסק מנוהל על פי השם והכתובת במלון דליה, המצויינים בכתב האישום (ע' 17), ופרטים אלה אף מופיעים בדוח הפעולה שערכה השוטרת שביקרה במקום העסק. לא מצאתי איפוא, כי נפל פגם כלשהו שהיה בו כדי להטיל ספק בכתובתו ובזיהויו של מקום העסק. הממצאים הנסיבתיים עליהם התבססה הכרעת הדין, כעולה מעדויות השוטרים והצילומים שנערכו במקום, מובילים למסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא, כי במקום העסק הנטען מתקיימים משחקים, ובכללם משחקי מזל. דוח הפעולה שנערך על ידי השוטרת היה מפורט למדי, ועדותו של קצין המשטרה דפני שהיה אחראי על הפעולה ונלווה לשוטרת, התבססה בעיקרה על התצלומים שערך במקום. גם אם התעוררה אי בהירות מסויימת ביחס לשעת עריכת הצילומים, עניין שאינו תקין כשלעצמו, והיה צריך ללוותו בתיעוד מתאים, הרי שלאחר שחזרתי ועיינתי בעדות המערער, לא עלה כי המערער חלק על אמינות הצילומים או על הפרטים המופיעים בהם, ומיקד התייחסותו רק לאחריותו ולחלקו ביחס לאותם ממצאים המופיעים בתצלומים, עניין שנבחן על ידי בית המשפט קמא כדבעי. על פי דוח השוטרת מצויים היו במקום העסק שני חדרים, הכוללים 17 עמדות ישיבה מול מסכי מחשב. במקום היו קבועים שלטים שונים, ובכללם הכיתוב: " קזינו רולטה חי"; "חדר פרטי"; "הכניסה מתחת לגיל 18 אסורה"; "פתוח 24 שעות ביממה"; "מי שרוצה את הכסף שלי שיבוא עם כסף"; עלון פרסומת הנושא את שם העסק שנתפס במקום כולל את כיתוב: "אינטרנט, רולטה, בלק ג'ק, פוקר קאריבי". על מסך מחשב במקום היה הכיתוב: "מגה ג'ק קזינו מולטי ג'יימס". על שלט אחר נאמר, "חובה 21 קווים", והמערער אישר בעדותו (ע' 17) כי הכוונה למשחקי קלפים. עוד אישר המערערת כי על חלק מהצגים במחשב מצויים תמונות של משחקים, "מה שאנשים משאירים". בהודעתו בחקירה, טען המערער כי מדובר בשירותי אינטרנט בתשלום, אולם אישר בד בבד בעדותו כי ש"השולחן הכבד" המופיע באחד מהתצלומים, "אינו מחובר" וכך גם מחשבים אחרים המצויים "בחדר האחורי" שאינם מחוברים לשירותי אינטרנט (ע' 19). עוד אישר כי במחשבים מחוברי האינטרנט, מתקיימים משחקים "כגון, שש בש, סנוקר, וכד'". בית המשפט לא ייחס אמון לעדות המערער, בה טען כי מרבית השלטים במקום שעניינם משחקי מזל, וכך אף מקצת מהציוד שנתגלו אינם שייכים לו, אלא לבעליו הקודמים של המקום. אכן, עדותו של המערער משוללת סבירות, נוכח התקופה הממושכת בה שימש בעליו של המקום, ללא עריכת שינוי בשילוט המצביע על עריכת משחקי מזל במקום, ובלא ששינה את שמו המקורי של המקום ששימש לטענתו את הבעלים הקודמים. המערער אף אישר בעדותו כי העסק שימש בעבר "למשחקי קלפים ומכונות" (ע' 16), ומכאן שהשארת הציוד שהיה שייך לבעלים קודמים, מלמדת על האפשרות להמשיך בציוד זה לאותן מטרות. נמצא כי על פי התמונה הראייתית שעמדה בפני בית משפט קמא, שימש בית העסק לעריכת משחקים, ואף יועד על פי השילוט וההכוונה במקום, לעריכת משחקי מזל. העובדה כי בעת הגעת השוטרים לא הייתה פעילות מעין זו במקום, אין בה כדי לסתור הנחה זו הנוגעת לטיבו ועסקו של המקום בשעות אחרות, והמערער סיפק תשובות סותרות לגבי שעות נוכחותו במקום ("כשיש עבודה אני פתוח כשאין עבודה אני סוגר"; אני תמיד נמצא" (ע' 17). גם העובדה כי בידי המשיבה לא הייתה מצוייה חוות דעת לגבי טיב ה"מכונות" או המחשבים, לא היה בה ככלל, למנוע מהמשיבה להוכיח טענתה באמצעים ראייתיים אחרים, ובכללן בדרך של הצגת ראיות נסיבתיות, ובלבד שאלה מובילות למסקנה מרשיעה מסתברת, בהיעדר הסבר תמים מצדו של המערער. בית המשפט קבע כי הסבר מספק מעין זה לא ניתן, ומשאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי מהימנות הנקבעים על ידי הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים, שעניינו של המערער אינו נופל בגדרם, לא מצאתי מקום לקבלת הטענה בעניין זה. על פי הוראת סעיף 7.6 לצו רישוי עסקים עסק של מקום עריכתם של משחקים, כהגדרתם בסעיף 2ב[ב] לחוק, הינו עסק טעון רישוי, על פי הוראת סעיף 1 לחוק. הגדרת "משחקים" על פי סעיף 2ב (ב) העוסק ב"מקומות לעריכת משחקים", הינה רחבה - "משחקים באמצעות מכונות המופעלות באופן מכני או חשמלי או בדרך אחרת וכן משחקי ביליארד, קלפים, קוביות וכיוצא באלה" ודוק, אין מדובר בהכרח במשחקים שהינם אסורים, או במקום המוחזק לצורך הגרלות או הימורים, שלא כדין, באופן המהווה עבירה (וראו האבחנה בעניין זה, בהקשר להוראת סעיף 229 (א) (2) לחוק העונשין תשל"ז- 1977). על פי ממצאי הכרעת הדין אכן היה מדובר במקום שיועד לעריכת משחקי מזל, ולענייין זה אין נפקא, אם מדובר במכונות מזל שאינן מחוברות לאינטרנט, או שמא מדובר במתן שירותי אינטרנט מטעם העסק לבצוע משחקי מזל אלה, ובלבד שהפעילות העסקית המוכוונת נותנת חסותה לעריכת משחקים מעין אלה, בין בעידוד ובין בעצימת עיניים שכמוה כידיעה על הנעשה. עוד יצויין כי גם אם נערכו באמצעות האינטרנט במקום משחקים אחרים, "כשרים" ("סנוקר"; "שש בש"), כאשר הפעילות העסקית מכוונת לאפשר קיומם של משחקים אלה, הרי שגם עריכת משחקים אלה מחייבת הייתה הוצאת רישיון עסק על פי הוראות צו רישוי עסקים. אין רואה מקום להתערב גם בשיעור העונש. הפעילות העסקית מתייחסת ל"יום עסקים" בודד, ואולם המערער העיד על פעילות נמשכת מזה תקופה ארוכה, שבאה בעקבות פעילות אסורה קודמת דומה שהתנהלה במקום, כשהמערער הולך בעקבות קודמיו. פעילות זו קוראת תגר על האיסורים של עריכת משחקי מזל, תוך שילוט ופרסום שיש בהם כדי לגרום מטרד וסיכון. בנסיבות אלה אין כל חומרה בעונשים שהוטלו, שתכליתם להגביר הרתעה, ולמנוע טענות שיש בהן כדי להעיד כי הצורך בהסדרת העיסוק ומניעת עקיפתו בדרכים עקלקלות טרם התחוור לציבור לא קטן. הערעור נדחה על שני חלקיו. עסק ללא רישיוןערעור