ערעור על מכירת מטלטלין בהוצל''פ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על מכירת מטלטלין בהוצל''פ: .1זוהי בקשה ליתן למבקשים רשות ערעור על החלטת ראש הוצל"פ ביום 5.1.97(בתיק הוצל"פ -03-13346-196) המתירה מכירת המטלטלין נושא ההחלטה (להלן - ההחלטה). .2בהסכמת הצדדים - אני דנה בבקשה כבערעור עצמו. .3הרקע להחלטה הוא לאמור: א. המבקשים שכרו מהמשיב, שהוא קטין, באמצעות אפוטרופסו, (להלן - המשיב), את דירת המשיב המצויה בקוטג'ים של קרית וולפסון בירושלים - בשכירות בלתי מוגנת. ב. השכירות החלה לפני כעשר שנים, אולם ככל הנראה הושכרה הדירה כל פעם לשנה אחת, והסכם השכירות האחרון נחתם ביום 4.7.95, לתקופה מיום 1.1.95- 31.12.95(נספח א' לתגובת המשיב לבקשה). ג. על פי הסכם השכירות כולל "המושכר" - "דירה בת שלושה חדרי שינה, חדר אורחים גדול, מטבח, חדרי שירותים ואמבטיה, וכן מחסן הצמוד לדירה, הידועה כוילה מס' 26, מפלס ד' בקרית וולפסון, שדרות בן צבי, ירושלים". ד. עקב אי תשלום דמי שכירות וחובות לחברת הניהול של קרית וולפסון - החליט המשיב שלא לחדש את הסכם השכירות, והודיע על כך למבקשים. ה. המבקשים לא פינו את המושכר בתום תקופת השכירות, וניסו להגיע להסדר עם המשיב, אולם הסדר כזה לא הושג. ו. הואיל והמבקשים לא פינו את המושכר וגם לא שילמו דמי שכירות - הוגשה נגדם תביעת פינוי ותביעה לתשלום החוב בבית משפט השלום בירושלים, ומאחר שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן - ניתן נגד המבקשים ביום 18.4.96פסק דין לפינוי וכן לתשלום החוב בסך של 238, 61ש"ח, הוצאות משפט בסך 625, 1ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 000, 8ש"ח - כל אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. (להלן - פסק הדין). ז. המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדם בהעדר הגנה - אך בקשתם נדחתה, ואין מחלוקת כי פסק הדין האמור - עומד בעינו. ח. גם לאחר מתן פסק הדין, לא פינו המבקשים את המושכר, ולא שילמו דמי שכירות בגין מגוריהם במושכר. ט. מאחר שהמבקשים לא פינו את המושכר ואף לא טרחו לשלם את חובותיהם ואת דמי השכירות השוטפים - פנה המשיב ביום 9.5.96להוצל"פ לביצוע פסק הדין, והוצל"פ שלח ביום 6.6.96אזהרה למבקשים (נספח 3לבקשה). י. גם לאחר מתן פסק הדין חזרו המבקשים וניסו להגיע להסדר עם המשיב, ואף פנו לכב' הרב הראשי לשעבר - מרדכי אליהו, כדי שינסה לפשר בין הצדדים, אולם הסדר פשרה לא הושג. י"א. ביום 8.10.96נשלחה למבקשים הודעת פינוי על פי פסק הדין, והודע להם כי ביצוע הפינוי נקבע ליום 19.11.96אם עד אותו מועד לא יפנו את המקום ב"קרית וולפסון". (נספח ד' לבקשה). י"ב. ביום 7.11.96ניתנה הוראה לביצוע הליך הפינוי, בה צוו המבקשים "לפנות את הדירה מכל חפץ ומטלטלין עד לתאריך 19.11.96", ואכן ביום 19.11.96- פינו המבקשים את הדירה, אך לא פינו את המחסן הצמוד לדירה, והותירו בו את מטלטליהם, ככל הנראה - מבלי להודיע למשיב כי בדעתם להמשיך ולהחזיק במחסן, ואף לא שילמו חובם למשיב. י"ג. משהתברר למשיב כי נותרו מטלטלין במחסן, פנה ביום 12.12.96לראש הוצל"פ וביקש להבהיר, מחמת הספק בלבד, כי פינוי הנכס כולל את פינוי המחסן הצמוד לדירה, וכי הזוכה, (המשיב), רשאי לפנות את המחסן ואת המטלטלין המצויים בו, וראש הוצל"פ אישר את ההבהרה כמבוקש (נספח 5לבקשה). י"ד. בעקבות הבהרה זו "פרץ" המשיב למחסן והוציא משם את המטלטלין בעלי הערך הכספי (מוצרי חשמל, דיסקים, דיסקטים למחשב, ספרים עתיקים), ואחסן אותם במקום אחר לצורך שמירתם, בין השאר משום שסבר כי במחסן לא ניתן לשמור עליהם כראוי. ט"ו. משנוכחו המבקשים כי המחסן "נפרץ", ונלקחו ממנו מטלטלין השייכים להם, פנו למשטרה והתלוננו על הפריצה. ט"ז. בסמוך לאחר מכן פנו המבקשים בבקשה לראש הוצל"פ וטענו כי המשיכו להחזיק במחסן המנותק מן הדירה, וכי ביום 9.12.96החליף המשיב את מפתחות המחסן והוציא משם חפצים שלהם - ללא שניתן צו עיקול, וכי המשיב מסרב להחזיר את החפצים למבקשים. המבקשים טענו כי החפצים הללו הינם בעלי ערך אישי רב למבקשים, אך "אין להם כל ערך בשוק המכירות", ועמל של שנים עלול לרדת לטמיון אם החומר לא יוחזר למבקשים לאלתר. בתגובה לכך היפנתה ראש הוצל"פ את המבקשים להחלטתה מיום 12.12.96(החלטת ההבהרה), ביקשה את תגובת המשיב, ועיכבה את מכירת המטלטלין. (נספח 6לבקשה). י"ז. ביום 17.12.97הגיש המשיב בקשה להוצל"פ "למכירת המטלטלין שהותירו החייבים בדירה", תוך ציון העובדה כי המשיב קבל עד אותו מועד 600, 9ש"ח בלבד מתוך חוב מעודכן של כ-000, 70ש"ח. (נספח 2לבקשה). י"ח. ראש הוצל"פ הורתה על צירוף רשימת המטלטלין שנותרו במחסן, והמשיב הכין רשימה כזאת. (נספחים 1ו - 7לבקשה). י"ט. ביום 5.1.97החליטה ראש הוצל"פ כי היא מתירה את מכירת המטלטלין הבאים: טלביזיה, מיקרוגל, מחשב, מדפסת, רדיאטור חשמלי, ספת יחיד, שידה מעץ, שולחן מחשב, שולחן משרדי וכסאות; אך אינה מתירה את מכירת שאר המטלטלין המפורטים ברשימה שהגיש המשיב, כגון - דיסקים, דיסקטים, תיקים, ספרים, ביגוד, כלי כתיבה, ציוד משרדי, שעון קיר, שידה מקש, ומכשיר טייפ אישי קטן. עם זאת ציינה ראש הוצל"פ כי אם המבקש לא יבוא לקבל לידיו את המטלטלין שהורתה לא למכור - רשאי המשיב למכרם, למסרם או להשליכם - לאחר שיקבל את אישור ראש הוצל"פ. כ. יצוין כי המטלטלין שהורשו המבקשים לקבל - אכן נמסרו לידיהם, והמחלוקת הוא בדבר המטלטלין שהותרו למכירה. כ"א. על החלטה זו הערעור שבפנינו. .4אין מחלוקת כי בשלב זה עדיין מצויים המטלטלין שבמחלוקת בידי המשיב, וטרם נמכרו. .5בבקשתם טענו המבקשים כי צו הפינוי, כמו פסק הדין - התייחס לדירה מס' 26בקרית וולפסון בירושלים - אך לא למחסן הנמצא בקומה אחרת בבנין, ובמנותק מהדירה. .6יובהר כבר בשלב זה כי טענה זו היא טענת סרק. המחסן הינו חלק מן המושכר שהושכר למבקשים, הן מכוח היותו חלק מן הדירה, והן מכוח הנאמר בהסכם השכירות עצמו. המחסן לא הושכר למבקשים בנפרד, ומיקומו הפיסי בבנין - אינו מנתק אותו מהדירה בין מבחינה משפטית, בין מבחינה ענינית. אי לזאת חל על המחסן אותו דין שחל על הדירה - הן לענין השכירות, הן לענין פסק הדין, והן לענין פינוי "המושכר" (כמוגדר בהסכם השכירות). .7למבקשים ניתנו שתי התראות מראש באשר לכוונת הוצל"פ לגרום לפינוים מהמושכר אם לא יעשו כן בעצמם עד .19.11.96משבחרו המבקשים להתפנות מן המושכר בעצמם, הרי גילו במעשיהם את דעתם כי הם מוותרים על המטלטלין המצויים במחסן. כוונה זו מתבררת ביתר שאת נוכח טענת המבקשים כי לאותם חפצים "אין כל ערך בשוק המכירות". אי לזאת אין במקרה שלפנינו כל נפקות לסעיפים 64ו- 66לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967(להלן - החוק), ולתקנות 97ו- 98לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979- העוסקים בפינוי מקרקעין. .8יתירה מזאת, המשיב לא נכנס למחסן ללא הבהרה מראש ע"י ראש הוצל"פ כי זכותו לעשות כן, ולא זרק את המטלטלין, אלא העבירם למקום אחר כדי לשמרם, ואף ביקש במפורש את רשות ראש הוצל"פ למכירתם. לשון אחרת - המשיב לא עשה דין לעצמו, בניגוד למבקשים - שעשו דין לעצמם לאורך כל הדרך בהתעלמם מהסכם השכירות, מדרישות המשיב לפינוי, מפסק דין הפינוי, ומפסק דין תשלום החוב, ואפילו מצו הפינוי של הוצל"פ - בעצם השארת חפציהם במחסן. .9ראש הוצל"פ התחשבה בטענות המבקשים, ועל כן איבחנה בין מטלטלין החשובים אישית למבקשים, כמו: דיסקים, דיסקטים, תיקים, ספרים, ביגוד וכד', לבין חפצים ניטרליים שיש להם ערך כספי כלשהו, העשויים להקטין את חוב המבקשים למשיב על פי פסק הדין. .10ב"כ המבקשים טען כי ראש הוצל"פ לא היתה רשאית להורות על מכירת המטלטלין שבמחלוקת, כל עוד לא הוטל עליהם עיקול, וזאת נוכח האמור בסעיף 21 (א) לחוק. .11טענה זו מקובלת עלי, ואף לי נראה כי נוכח נוסח סעיף 21(א) (3) לחוק, ניתן להורות רק על מכירת מטלטלין מעוקלים, ולא על מכירת מטלטלין שטרם הוטל עליהם עיקול. .12ב"כ המבקשים היפנה את תשומת לב בית המשפט גם לתקנה 31א' לתקנות הוצל"פ - הדנה בעיקול מחשב. נראה לי כי גם את המחשב ניתן למכור רק לאחר שיוטל עליו עיקול, ויאופשר למבקשים למחוק את כל המידע הכלול בו, כאמור בתקנה. .13מאידך גיסא, נראה לי כי למשיב זכות עכבון במטלטלין שבמחלוקת, וזאת על פי סעיף 11(א) לחוק המטלטלין, תשל"א-1971, הקובע: "עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב". .14לענין זה ראה: א. ע"א 79/89 סולל בונה נ. אחים גולדשטיין, (פד"י מ"ו, 58, בע"מ 66 א'-ב'): "הראציונל העומד מאחורי מוסד העיכבון: סעד זה הוא מסוג ה"עזרה העצמית", ה-"self help". יש בו מתן לגיטימציה לעשיית פעולות הנראות בעליל צודקות וטבעיות, עד שהמשפט מוכן להכיר בהן. כאשר פלוני נותן שירות או מוכר נכס, ומקבל השירות או הקונה אינו משלם את התמורה, אך טבעי הוא, שפלוני יסרב למסור את הנכס המצוי בשליטתו, והמשפט, במוסד העיכבון, מכיר באקט זה כחוקי". "קיום ההחזקה בנושא העכבון הינו תנאי הכרחי לקיומה של הזכות לעכב" (ע"מ 64ז'). ב. ע"א 790/85, 806, 143/86, 180- רשות שדות התעופה נ. גרוס, (פד"י מ"ד (3), 185, בע"מ 192א'): "הפן המיידי (הפרוצדורלי): האפשרות לנושה לעכב פיסית נכס שאינו שלו בגין אי-תשלום המגיע לו, מבלי שיסתכן בכך באחריות נזיקית בעוולת עיכוב נכס שלא כדין, ובלי שיצטרך לפנות לבית משפט. זוהי הקלה פרוצדורלית בלבד, שכן אין היא משנה את זכותו המהותית של הנושה, אלא רק מקלה עליו את גביית חובו". ג. בע"א 735/88 צברי נ. נוימן, (פד"י מ"ה (4), 337, בע"מ 341 ב') - חזר ואימץ בית המשפט העליון את העקרון הנ"ל, וכן את העקרון שנקבע ב-רע"א 430/89 - ליפשיץ נ. כוכב השומרון, (פד"י מ"ג (4), 539, בע"מ 543): "את "זכותו המהותית" אין הנושה חייב לממש על דרך של הגשת תביעה עצמאית, ויכול הוא לעשות כן על דרך של הגנה מפני תביעת החייב התובע את השבת העיכבון". ד. הוא הדין בע"א 5821/92 מועין חורי נ. פישלר, (תקדין עליון, כרך 96(2), ע"מ 581, בע"מ 582). ה. בע"א 270/73 שומוט נ. פוזיילוף, (פד"י כ"ט (1), 394) - אליו היפנה ב"כ המבקשים, נקבע כי "בכל החוקים מלבד חוק המטלטלין לא נאמר כיצד מתבצעת זכות העכבון, אך ההגיון מחייב כי אין אדם יכול לטעון לזכות עכבון בלי לפרט את הסכום הנדרש, ובמקרה של סכסוך על גובה הסכום יכול להציע הצד שכנגד ערובה בטוחה אחרת במקום העכבון. (ע"מ 396). נושא זה אינו רלבנטי לעניננו, שכן במקרה שלנו מדובר בעכבון לאחר מתן פסק דין, סכום החוב ידוע וברור, ולא תתכן מחלוקת על גובהו. שם גם דובר על עכבון בבנינים שערכם רב בהרבה מכל סכום שיכלו המערערים לצפות לו בעבור עבודתם, מה שאין כן בפנינו, שהחוב - גבוה מאוד, ואילו ערכם הכספי של המטלטלין שבמחלוקת - נמוך מאוד, אף לטענת המבקשים. .15ב"כ המבקשים היפנה אותי לספרו של בר-אופיר - הוצאה לפועל, הליכים והלכות (מהדורה רביעית) לע"מ -266268, 421, -.428429 א. יצוין כי בע"מ 268אומר בר-אופיר במפורש כי בין הרשאים לעכב נכס של החייב בלא שיתחייבו בעוולת עיכוב נכסים שלא כדין - "באופן כללי: הנפגע מהפרת חוזה שמגיעים לו סכומי כסף מן המפר עקב ההפרה, ובחזקתו נכס שהגיע אליו עקב החוזה, רשאי לעכבו". ב. בע"מ 421לספרו של בר-אופיר, אכן נאמר כי ביצוע פינוי מקרקעין ייעשה ע"י מוציא לפועל, ולא ע"י הזוכה (תק' 97, 98לתקנות הוצל"פ), אולם כאמור לעיל - ספק אם הוצאת המטלטלין מהמחסן ע"י המשיב - היתה בבחינת פינוי, שכן ניתן לראותם כמטלטלין שהוזנחו, לאחר שהמבקשים פינו את הנכס בעצמם, והם עצמם טוענים כי ערך המטלטלין שנשארו במחסן - נמוך. עם זאת, אפילו היה נקבע כי המשיב לא פעל בנדון על פי התקנות, עדיין אין בכך עילה להורות על השבת המטלטלין שבמחלוקת לידי המבקשים - כל עוד לא שילמו למשיב את חובם על פי פסק הדין, שכן עקרון "פרי העץ המורעל" - אינו חל בארץ, ועקרון העכבון - חל. ג. האמור בע"מ 429- 428לספרו של בר-אופיר - אינו רלבנטי לעניננו, שכן אין מדובר במצב בו חזרו המבקשים ותפסו חזקה בנכס לאחר שפונו. .16לאור כל האמור לעיל אני קובעת לאמור: א. למשיב זכות עכבון במטלטלין שבמחלוקת עד לתשלום חובם של המבקשים על פי פסק הדין. ב. לא ניתן למכור את המטלטלין כל עוד לא הוטל עליהם עיקול. ג. לאחר הטלת העיקול - ניתן יהיה למכור את המטלטלין על פי הכללים הקבועים בדין. .17בנסיבות המיוחדות של הענין - ישא כל צד בהוצאותיו בגין הליך זה. .18פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ויישלח להם ע"י מזכירות בית המשפט. מטלטליןערעורהוצאה לפועל