ערעור על נכות תפקודית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על גובה נכות תפקודית בנכות כללית: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על החלטת ועדת נכות לעררים מיום 7.1.1985 אשר קבעה כי נכותו התפקודית של המערער היא % 60לתקופה 1.4.1980ועד .31.12.1982 העניין בא לפני הוועדה האמורה בעקבות פסק-דין בהסכמה שניתן על-ידי רשם בית-הדין בהליך מד/1126- 01על-פיו: "בהסכמה מוחזר העניין לוועדת הנכות לעררים על מנת שתבדוק שני אלה: א) מהו התאריך הקובע בו הפך המערער לנכה; ב) אם התאריך הקובע הוא קודם ל- 1.1.1983האם היה המערער מסוגל לעבודה כלשהי, והאם הוצע לו בשעתו עבודה המתאימה למצבו הרפואי". .2ועדת הנכות, נשוא ערעור זה, בהחלטתה, לא התייחסה לסיפא של פסקה ב' של פסק-הדין הקודם. כשבא הדיון לפנינו, הסכים בא-כוח המוסד להחזיר את הדיון לוועדה על מנת שתתייחס לשאלה אם אכן הוצעה למערער הצעת עבודה קונקרטית חלקית באותה תקופה. המערער, בעת הדיון המוקדם, לא הסכים להחזרת הדיון לוועדה, ועמד על קיום דיון לפני מותב; בעת הדיון לפנינו הסכים כי יש להחזיר את הנושא לוועדה להשלמה, אך יחד עם זאת עמד על כך שבית-הדין יתייחס ליתר טענותיו. המוסד הסכים, במהלך הדיון בפנינו, כי הוועדה תדון מחדש בשאלה מאיזה מועד תעמוד הקביעה בגין הנכות, לאור טענת המערער כי התאריך הקובע צריך שיהיה 17.9.1979, יום הגשת תביעתו. .3עיקר טענותיו של המערער הן כי הוועדה היתה מוסמכת לקבוע את תאריך תחילת הנכות, אך לא את אחוזי הנכות, כי לא היתה רשאית לקבוע נכות זמנית לתקופה העולה על שנתיים, וכן כי חרגה מסמכותה שעה שקבעה לתקופה האמורה נכות הפחותה מזאת שנקבעה למערער בגין תקופה מאוחרת יותר (7.1.1983-31.1.1984). המוסד תמך, בסוגיות אלה, בקביעת הוועדה. .4טענתו הראשונה של המערער היא, איפוא, כי מכוח פסק-הדין בדב"ע מד/1126- 01הנ"ל היתה הוועדה רשאית לקבוע רק את התאריך שבו הפך המערער לנכה ותו לא. אין לקבל טענה זו. הגדרת "נכה", בסעיף 127בא בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן - החוק), קובעת שני תנאים מצטברים להיותו של אדם נכה. האחד - מבחן ההכנסה, והוא אינו מענייננו, והשני - צמצום הכושר להשתכר "עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-% 50או יותר". מכאן שעל מנת לקבוע אם פלוני "הפך" לנכה, בלשון פסק-הדין הקודם, על הוועדה אף לקבוע את שיעורה של הנכות. .5טענתו השניה של המערער היא, כי אין לקבוע דרגת נכות זמנית לתקופה העולה על שנתיים בעוד שלמערער נקבעה, במצטבר, נכות זמנית לתקופה העולה על פרק זמן זה. סעיף 127לב לחוק (בנוסחו בתקופה הרלבנטית), הסמיך את הוועדה לקבוע דרגת נכות זמנית, יחד עם זאת נקבע בחוק כי "תוקפה של כל קביעה זמנית תהיה לתקופה שאינה עולה על שנתיים". כל קביעה נאמר, ולא סך של הקביעות, ומכאן כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה בסוגיה זו. .6טענתו השלישית של המערער היא כי הוועדה לא היתה רשאית לקבוע לתקופה הרלבנטית דרגת נכות זמנית, הנופלת מזאת שנקבעה לתקופה מאוחרת יותר. אין ממש בטענה. עצם העובדה שהוועדה מוסמכת לקבוע דרגת נכות זמנית, משמעה שהמחוקק ער לכך שייתכנו מצבים, שבהם לא ניתן לקבוע נכות צמיתה, ואזי מוסמכת הוועדה לקבוע נכות זמנית, וכפי שהובהר לעיל - יותר מפעם אחת. מטבעו של מצב בלתי צמית הוא כי תיתכנה תנודות לכאן ולכאן במצבו של המבוטח, כך שלתקופה אחת תיקבע דרגת נכות שונה, גבוהה יותר או נמוכה יותר, מאשר לתקופת נכות אחרת. .7סופו של דבר - דינו של הערעור להתקבל באותן סוגיות שעליהן היתה הסכמה, ולהידחות בכל יתר הסוגיות. התוצאה היא איפוא שהנושא מוחזר פעם נוספת לוועדת הנכות. א) הוועדה תתייחס בהחלטתה במפורש לשאלה האם הוצעה למערער בשעתו עבודה המתאימה למצבו הרפואי אם לאו; ב) הוועדה תבחן מחדש את תאריך תחילתה של הנכות הזמנית, לאור קביעתה, בהחלטתה מיום 7.1.1985, כי "קרוב לודאי שהביטוי של כושר עבודה מופחת הופיע סביב שנות ה-80". אם לא תקבל הוועדה את גרסת המערער, על פיה לקבוע את נכותו הזמנית מיום הגשת התביעה (17.9.1979) - תנמק החלטתה במלא. המוסד ישלם למערער הוצאותיו, בהתחשב בעובדה שזכה בחלק מתביעתו בלבד, בסך של 150ש"ח בצרוף מע"מ. .8בית-הדין מצר על כך שבגלל טעות משרדית הועבר התיק בשעתו לארכיון התיקים הגמורים, והובא לפנינו למתן פסק-דין רק לאחרונה.נכות תפקודיתערעורנכות