עיון בדין הקיים מלמד כי בהקפאת ההליכים קיימת, סוגיות מקבילות הנוגעות להגבלת השרירות הקניינית מקום בו הפעלתה מסבה נזקים כבדים מדי לצדדי ג', נדונו אף נדונו בערכאות השונות, ואחת מהן זכתה להתייחסות מפורשת אף בחקיקה עצמה. בהקפאות הליכים, ובמידה מסוימת בהליכי חדלות פירעון בכלל, מסתמנת זה מכבר מגמה להגביל יכולות כאלו של נושים ובעלי חוזה מסוגים שונים, ולמנוע ככל האפשר מצבים בהם יהיה הליך ההבראה כולו "שבוי" ותלוי ברצונו הטוב של גורם פלוני, אשר לא תמיד עומדת טובת החברה נגד עיניו ואין הוא מתחשב בהכרח בנזק שעשויה פעילותו לגרום ליתר הנושים. כך למשל התערב המחוקק עצמו בסעיף 350 לחוק החברות ושלל במפורש את "השרירות הקניינית" המסורה לנושים המובטחים במקרה בו נעשה ניסיון להבריא את החברה באמצעות הסדר נושים. הגבלה זו של יכולת הנושים המובטחים לפעול עצמאית, והחלפתה במושג המאוזן יותר של "הבטחת הגנה הולמת" נעשתה חרף היות זכותם לפעול מול החברה מעוגנת בזכות קניין של ממש, זכות אשר זכתה להכרה מפורשת בבית המשפט העליון ואף נחשבת כמעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לשון אחר, המחוקק עצמו מצא לנכון להחיל על הנושים המובטחים - קרי, בעלי הזכות הקניינית הקלאסית והחזקה ביותר הניצבת מול החברה בהקפאה - דין מאוזן יותר, אשר מאפשר לבית המשפט להמיר את זכות הפעולה העצמאית שלהם, באיזון אינטרסים מושכל. בדרך זו, הופכים הנושים המובטחים והאינטרסים שלהם לחלק ממערכת האיזונים והבלמים של הקפאת ההליכים. באותה מידה הוגבלו נושים מובטחים אף בהליכי חדלות פירעון קלסיים ואין הם יכולים לעשות בנכס המשועבד ככל העולה על רוחם מקום בו הדבר עלול לפגוע פגיעה לא מידתית ובלתי מחויבת בנושים אחרים (לענין זה ראה פש"ר 466/93 גרבש נ' שלף וכן רע"א 9025/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' עו"ד אלברט בן פורת אשר עיגן את הרציונל דלעיל בפסיקה מחייבת של בית המשפט העליון; לעניין זה, ראה גם דבריו של כב' השופט מלצר ב רע"א 8122/08 ריקי ישראלי נ' עו"ד פביאן סלמן. הקפאת הליכיםזכות הקנייןנושה