פגיעה בחוליות בתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בחוליות בתאונת דרכים: העובדות 1. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום .13.10.95 הוא אושפז במחלקה האורטופדית של בית החולים הלל יפה בחדרה באותו יום ושוחרר ביום 18.10.95. בצילומי רנטגן וטומוגרפיה ממוחשבת נמצא בחוליה 2l "פיצוץ" עם פרגמנט חופשי בתעלה הספינלית. ביום 18.10.95 עבר התובע ניתוח לאיחוי חוליות 3-2- 1, l תוך שימוש בשתלי עצם ומיצבים מתכתיים. לאחר הניתוח הגב קובע בחגורה קשיחה. התובע הודרך שלא לשבת במשך שלושה חודשים. כמו כן קיבל התובע טיפול פיסיוטרפי והופנה לשחייה בבריכה. בתום חצי שנה חזר התובע למקום עבודתו. נכותו הרפואית של התובע 2. בעת בדיקתו אצל פרופ' פינסטרבוש התלונן התובע על לחץ וכאב בגב תחתון, נוקשות בוקר בתנועות הגב וחוסר תחושה בירך שמאל. החולשה של העצב הפציאלי חלפה ברובה. המומחה מצא בבדיקותיו, צלקת באורך כ- 30 ס"מ, מתח קל של שרירים פרורטברליים, הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני, רפלקסים בפיקות ומעל גיר אכילס הופקו במידה שווה בשני הצדדים, הרמת רגל ישרה slr משמאל 70 מעלות ומימין 85 מעלות ושהפרעות בתחושה בירך שמאל תואמות סגמנטים 4-3- . 2L פרופ' פינסטרבוש קבע לתובע נכות של % 20 לפי סעיף 37(7) ב', בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה מותני וכן בגין הפרעות קלות בתחושה בירך שמאל וצלקות ניתוחיות. כמו כן נקבעו לתובע נכויות זמניות של % 100 למשך ששה חודשים ו- % 50 לחצי שנה נוספת. פרופ' פינסטרבוש גם מצא בבדיקתו, שיש בפנים, בקרקפת משמאל, חתך מזווית העין בכוון לרקה וכן שהתפתח שיתוק של עצב הפנים (פציאליס) משמאל. פרופ' פינסטרבוש המליץ שהפגיעה האמורה בפנים תוערך על ידי רופא בתחום הנויורולוגיה. 3. בפני פרופ' זהר ארגוב, המומחה בתחום הנויורולוגיה, התלונן התובע על כאבים בצד השמאלי של הפנים מעל העין. מדובר בכאב בעל אופי לוחץ, המופיע פעמיים שלוש בשבוע וכן כאב חד בתדירות של פעם בשבוע, שמתמשך כשעה. כמו כן התלונן התובע על חוסר יכולתו להניע היטב את הגבה השמאלית ועל מצמוץ לא רצוני בעין שמאל. פרופ' ארגוב מצא חולשה של שריר הפרונטליס השמאלי ללא חולשה בשרירים נוספים המעוצבים על ידי עצב הפנים, ירידה בתחושה מעל הרקה השמאלית בפיזור לא מובהק וצלקת ארוכה מאחורי אוזן שמאל ועד צידה התחתון של העין באותו צד. צלקת זו הינה מכערת אך אינה רגישה. בגין הצלקת בפנים העניק פרופ' זהר ארגוב נכות בשיעור % 10 לפי סעיף 2 75ב'. בשל הפגיעה הקלה מאוד בסעיף העליון של עצב הפנים (הפציאליס), הגורמת להפרעה תפקודית מזערית, שינוי קוסמטי בתנועת העין ואולי לחלק מהכאב העניק המומחה %3, בשל הסבל הקשור בפגיעה, למרות שלפי הסעיף המתאים - 29- 5- ב', שיעור הנכות הוא %0. 4. ב"כ הנתבעים חולק על שתי הנכויות שקבע פרופ' זהר ארגוב. נראה לישאין מקום להתערב בקביעות אלה בהעדר חקירה שכנגד. אין צורך שדווקא מומחה בתחום הפלסטיקה יקבע נכות בגין הצלקת. אין לראות בקביעה זו משום חריגה מסמכותו של המומחה, מה עוד שבגין ליקויים אלה, הופנה התובע על ידי פרופ' פינסטרבוש לנויורולוג (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216, 219). כושר השתכרותו של התובע 5. התובע הצטרף לאולפן הקלטות של אביו לאחר ששותפו של זה נטש אותו. התובע טען למעמד של שכיר וצרף לתצהירו תלושי משכורת. אפס, בחקירתו הנגדית, העיד הלה שאביו הזעיק אותו לעבוד באולפן ההקלטות כשותף. התובע השתמש במינוח זה פעמיים (עמ' 11). סבורני, שלמרות שהתובע השתמש במלים אלה, הוא לא היה שותף לעסק של אביו. הוא לא קיבל רווחים אלא תלושי משכורת, אם כי ברור שמעמדו היה יותר משכיר מבחינת חשיבותו בעיני אביו לצורך הרחבתו של העסק ופיתוחו. ואכן, התובע בחקירתו הנגדית, העיד (עמ' 12) שהוא עוסק בפיתוח העסק של אולפן ההקלטות ברמה מסחרית (עמ' 12). התובע ניסה לצייר את עבודתו כעבודה שעיקרה עבודה פיסית. הטענה שהוא בנה את האולפן, שהוא העביר ציוד מאולפן לאולפן ושעסק בעבודות תחזוקה, אינה עולה בקנה אחד עם עבודתו כטכנאי תחזוקה. נראה לי שהתובע הגזים: הוא לא בנה את האולפן שהיה קיים שנים קודם להצטרפותו לעסק של אביו; הוא עבד מידי פעם בעבודות תחזוקה ושיפוצים, אך עיקר עבודתו היה, כפי שהוא תאר זאת, עריכת הקלטות באולפן, כשהוא יושב "עם המקשים שעולים ויורדים אם כי אין הוא יודע לעשות מיקסים" (עמ' 12; ראו גם דברי אביו, מאיר, שהתובע יודע קצת להקליט ושהוא עוזר לטכנאי). האב לא טען שהתובע הוא שהעביר את הציוד הכבד אלא שהוא היה אחראי להעברת הציודים הכבדים מאולפן אחד לשני וכן על תחזוקת הציוד החשמלי (סעיף 4 לתצהירו). לו היה אמת בדבריו, שעיקר עבודתו באולפן היתה פיסית, הכיצד לא שכר אביו עובד נוסף, שהרי אין טענה שעקב מצב התובע והעדרו מהעבודה במשך כחצי שנה, שכר אביו עובד נוסף לאולפן ההקלטות, כדי שיעזור להעביר ציוד. על פי תצהיר האב, מאיר, לאחר פתיחת החנות, המשיך התובע לעבוד באולפן באותו היקף והוא שכר עובדים, וביניהם אחיו, שי , על מנת להפעיל את החנות בהעדרו (סעיף 6 לתצהיר מאיר, העומד בסתירה לסעיף 2.3 לתצהירו של התובע). בעדותו אישר התובע שעבד באולפן עד השעות המאוחרות. אחיו של התובע, שי , ניהל את חנות הנעליים למרות שלא היה לו ניסיון בתחום זה, כשם שלתובע לא היה ניסיון בענף ההנעלה (עמ' 11). גם המשכורת שמשך התובע מהעסק היתה נמוכה ( 813 ש"ח לחודש) וגם ב"כ התובע מודה בכך בסיכומיו. דבר זה מעיד, על חלקו הצנוע של התובע בחנות. 6. יש מחלוקת בין רו"ח מנשה לוי, רו"ח של אולפן ההקלטות, לבין רו"ח הרי אלישיב. במחלוקת זו הדין עם רו"ח הרי אלישיב, שהגיש חוות דעת מטעם הנתבעים שעליה לא נחקר ואשר יש לה גם תימוכין אובייקטיביים. החנות לא תפקדה מהתחלה וצברה הפסדים ללא קשר לתאונה, עד שנסתם מעיין הכספים על-ידי הבנקים. 7. התובע טיפל בחנות בשלט רחוק. לתאונה לא היתה השפעה על תפעול החנות. התובע יכל כפי שעשה בעבר, לבצע הזמנות של סוגי נעליים מהיבואן או הספק (עמ' 13), בדיוק כפי שיכל היה לנסוע לאולפן, לייעץ לאביו ולבדוק מה מתחדש בתקופה שבה היה באי כושר (עמ' 10; סעיף 10לתצהיר האב, מאיר). אביו של התובע, מאיר הצהיר בסעיף 12 ששמע מהתובע שהוא ניסה לנהל את עסק באמצעות הטלפון, אך ללא הצלחה ואילו התובע לא חזר על טענה זו, אלא הצהיר שלא יכל לבקר בחנות ולנהל אותה וכי העדרו מהחנות גרם לניתוק הקשר עם ספקים (סעיף 5.3). טענה זו אינה נכונה, כי גם לפני התאונה מיעט התובע לבקר בחנות. 8. הדוחות הכספיים של מנשה לוי לוקים בחסר. הוא הודה, בהתייחסו לנספח ג' לתצהיר התובע, שלא קיבל את כל המסמכים הדרושים, לא נכח בעת שנעשתה ספירת מלאי ושהמלאי ליום 30.9.95 הוא לפי הערכה (עמ' 5ו- 6). גם לא מובן מדוע הוכן דוח לחודש ספטמבר 1995, שלא כמקובל. מדברי הרי אלישיב מתברר שלפי הנתונים של מנשה לוי, גם לפני התאונה לא היו לעסק רווחים. 9. בחקירתו הנגדית סיפר התובע שיש לו חלומות להפוך לאיש עסקים גדול וכמובן לעשות "הרבה כסף". כנראה שכישלון חנות הנעליים לא ריפה את ידיו והוא שואף לפתוח חנויות מזון (עמ' 12). התובע אינו יכול לאכול את העוגה וגם לשמור עליה. שאיפה זו שובר בצידה: תכניותיו של התובע הן בתחום שבו התרומה הפיסית לעבודה היא שולית, שכן הוא חפץ להתרכז יותר בעבודות ניהול ולהעסיק אחרים שיעשו את "העבודה השחורה", כמו האופן שבו ניהל את חנות הנעליים, משמע הוא ידאג להזמנות, כי אינו סומך על אחרים ואילו את תפקידי המכירה והזבנות יעשו אחרים. זו גם תכניתו בכל הנוגע לקידום האולפן מבחינה מסחרית (עמ' 12). אבדן כושר השתכרות בעבר 10. נראה שהתובע זכאי לפיצוי מלא עבור ששה חודשים מאז אירוע התאונה ולששה חודשים נוספים בשיעור של %50. משכורתו של התובע עובר לתאונה היתה 500, 3 ש"ח. אין זה נהיר מהראיות שבידי עד מתי קיבל התובע שכר מהחנות. מכל מקום לאחר סגירת החנות, בחודש אפריל 1996, חדל התובע למשוך שכר מהחנות, אך הדבר אינו נובע מהתאונה ולכן יש לבחון את הפסד השתכרותו רק ביחס לעבודתו באולפן הקלטות. אביו, מאיר, הצהיר (בסעיף 11) שהתובע חזר לעבודה סדירה באולפן ביום 1.5.96, אך בפועל הוא עובד הרבה פחות שעות (ראו גם סעיף 5.2 לתצהיר התובע). ברם, בחקירתו הנגדית העיד הלה, שכעבור זמן חזר התובע לעבוד באורח מלא. בנסיבות אלה נראה לי שהתובע זכאי למלוא שכרו לפי 500, 3 ש"ח לחודש, בצירוף הצמדה בשיעור % 80 (ע"א 110/80 גבאי נ' וליס, פ"ד לו(1) 449, 462) ובניכוי מס הכנסה, דהיינו לסך 018.51, 4 ש"ח ובניכוי מס הכנסה - סך 758.95, 3 לחודש. סכום זה כשהוא מוכפל בששה חודשים מגיע לסך 553.7, 22 ש"ח. לתקופה של ששה חודשים נוספים מחצית מהסכום האמור, משמע סך 276.85, 11 ש"ח. לגבי יתרת התקופה עד ליום מתן פסק הדין - 34 חודשים - סך 951, 31 ש"ח. סכומים אלה יישאו ריבית ממחצית כל אחת מהתקופות, וכן יישאו ריבית והצמדה מהיום. הפסד השתכרות בעתיד 11. נראה לי שקשה לפסוק לתובע סכום שמיצג חישוב מדויק ואקטוארי של אומדן הפסד כושר השתכרותו וזאת לאור הדברים שהעיד, ובמיוחד על תכניותיו לעתיד. תכניות אלה, אם יתגשמו, ספק אם יגרם לתובע הפסד כושר השתכרות ממשי. יש לזכור שהמומחה, פרופ' פינסטרבוש, כשפסק לתובע % 20 נכות, הביא בחשבון גם נתונים שאין להם השפעה על נכותו התפקודית של התובע: הפרעה קלה בתחושה ביד שמאל וצלקות ניתוחיות. הנכויות שפסק לתובע, פרופ' זהר ארגוב, אין להן השלכות תפקודיות. נראה לי אפוא שיש לפסוק לתובע, בגין הפסד השתכרות לעתיד, סכום גלובלי בסך 000, 150 ש"ח, נכון להיום (ראו ע"א 2661/90, מרצלי נ' מ"י, פ"ד מז(1) 802, 822-823). כאב וסבל 12. מגיע לתובע בגין % 30.16 נכות ועוד 17 ימי אשפוז - סך 080, 67 ש"ח. הוצאות רפואיות 13. יש לפסוק לתובע את סכומי הקבלות, כפי שהן מופיעות בנספח יא לתצהיר התובע, בצירוף ריבית והצמדה. אין מקום לפסוק עבור קבלות נוספות שהתובע לא שמר ובהתייחס למה שנאמר בתצהירו (סעיף 6.1), שבו נאמר: "אני מעריך את הוצאותי הרפואיות עד היום בסך 500, 6 ש"ח, וזאת מבלי לפרט על מה ההפרש שהוא כחצי מהסכום הנתבע. עזרה לזולת 14. לפי המסמך ה 1נאסר על התובע לשבת עד .20.1.96 כך גם נאמר בחוות הדעת של פרופ' פינסטרבוש (עמ' 1 למטה): "הוצרך לא לשבת במשך שלושה חודשים" (הדגשה במקור). אישור זה נוגד את האמור בתצהיר התובע, שהיה מרותק למיטתו ששה חודשים, מאחר והרופאים אסרו עליו לשבת (סעיף 3.4). התובע אמד את הוצאות נסיעתו בתצהירו בסך של 500, 2 ש"ח. ב"כ הנתבעים בסיכומיו הציע לשפותו בסך 000, 3 ש"ח. נראה לי שיש לפסוק לתובע סך 500, 2 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית מיום התאונה. סכום זה נכון להיום הוא 861.55, 3 ש"ח. מנוי לבריכה 15. לפי נספח יד', שילם התובע 351, 2 ש"ח עבור מנוי שנתי למרכז רא"ג בע"מ ביום .19.1.96 מאחר ומחקירת התובע עולה, שהסכום האמור כולל פעולות נוספות שאין המזיק חב בהן, יש להחזיר לתובע סך של 750, 1 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום 19.1.96- 573.66, 2 ש"ח. פרופ' פינסטרבוש לא נשאל על הצורך בטיפול פיזיוטרפי, לפיכך אין לפסוק מאומה עבור טיפול זה, מה עוד שעל התובע הנטל להקטין את נזקו ולקבל טיפול זה במסגרת קופת חולים. אשר לעתיד, יש לפסוק לתובע סך 000, 34ש"ח, עבור חידוש מנוי לבריכה. ניכויים 16. יש לנכות מהסכומים האמורים את התשלום התכוף בסך 404, 16 ש"ח, ששולם ביום 8.12.95, בצירוף ריבית והצמדה ובניכוי % 8 עבור שכר טרחת עו"ד בצירוף מע"מ. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית. מהסכום הפסוק שהתקבל, יש לפסוק שכ"ט עו"ד בשיעור % 13 בצירוף מע"מ. סך הכל 17. (1) עבור הפסד השתכרות בעבר סך 781.55, 65 ש"ח, בצירוף ריבית מאמצע כל אחת מהתקופות עד ליום מתן פסק הדין מיום זה בצירוף ריבית והצמדה כדין; (2) עבור הפסד השתכרות לעתיד סך 000, 150 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מהיום; (3) כאב וסבל סך 080, 67 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מהיום; (4) הוצאות רפואיות, כפי שהן מופיעות בנספח יא לתצהיר התובע, בצירוף ריבית והצמדה. (5) עזרה לזולת סך 861.55, 3 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מהיום; (6) מינוי לבריכה בעבר סך 573.66, 2 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מהיום; (7) תשלום עבור חידוש מינוי לבריכה בעתיד סך 000, 34 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מהיום; ניכויים מהסכום שהתקבל, יש לנכות את הסכום הנזכר בסעיף 16 לעיל. הנתבעים ישאו בשכר טרחת עו"ד בשיעור % 13 בצירוף מע"מ על הסכום הפסוק שהתקבל כאמור. כמו כן ישאו הנתבעים בתשלום הוצאות המשפט של התובע, בצירוף ריבית והצמדה כדין מאחר והסכום הפסוק נופל מהאמור בתקנה 6(ג) לתקנות בית משפט (אגרות), ישלם התובע תוספת אגרה. עמוד השדרהתאונת דרכיםחוליות