בית המשפט פסק כי יש לפרש את הוראות חוק נכסי נפקדים וחוק הסדרי משפט ומינהל בצמצום, במידת האפשר, ככל שהן פוגעות בזכויות חוקתיות ובמיוחד בזכות הקניין. זכות זו הוכרה במשפט הישראלי כזכות יסוד עוד טרם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שבמסגרתו היא עוגנה כזכות חוקתית מהמעלה הראשונה, ולפיכך ברי כי יש לפרש כל הוראת חוק, גם אם נחקקה טרם חקיקתו של חוק היסוד לרקע עקרון זה, ככל שהדבר אפשרי ועולה בקנה אחד עם לשונה הברורה והמפורשת של הוראת החוק. בעניין זה קבע בית המשפט העליון כדלהלן: "עוד קודם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו (להלן: חוק היסוד) הוכרה במשפטנו זכות הקניין כאחת מזכויות היסוד; ובהיותה זכות כזו, נקבע שאין לפגוע בה ללא הוראה מפורשת בדין (ע"א 377/79 פייצר נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה רמת גן, פ"ד לה(645 (3; בג"צ 67/79 שמואלזון נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(281 (1). בסעיף 3 לחוק היסוד נקבע, שאין לפגוע בקניינו של אדם, ועל ידי כך עוגנה הזכות של כל אדם לקניינו כזכות יסוד בחוק יסוד. הפקודה נחקקה קודם חקיקתו של חוק היסוד ולפי סעיף 10 לחוק היסוד, הוראות הפקודה שרירות וקיימות מבלי צורך לבחון את תקפותן לאור תנאי סעיף 8 לחוק היסוד. אך משעוגנה זכות האדם לקניינו בחוק יסוד כנורמה חוקתית יש לפרש כל נורמות משפטיות, כאלה שבחקיקה ראשית וכאלה שבחקיקת משנה, לאור מעמדה העל חוקי של זכות האדם לקניינו, כמוה כשאר זכויות יסוד שקנו להן מעמד חוקתי" (בג"צ 3956/92 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' ראש הממשלה, (1994) לעניין פרשנותו של חוק נכסי נפקדים לרקע חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ראו גם את הדברים שנאמרו מעבר לצורך על ידי כבוד השופטת בן עמי בת"א (מחוזי-י-ם) 4030/02 חלים נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (סעיף 17 לפסק הדין). נכסי נפקדים