קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה של אוטובוס בהולך רגל בתל אביב: רקע 1. התובע, יליד 15.11.1941, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 8.10.1992 כאשר חצה כהולך רגל את רחוב נווה שאנן בתל אביב, מאוטובוס של הנתבעת 1 שנהג אחי התובע. הנתבעת 2 היא המבטחת של האוטובוס האמור, ואין מחלוקת לענין הכיסוי הביטוחי ולענין האחריות לנזקים הנובעים מן התאונה האמורה. 2. לפי עדות התובע שלא נסתרה (פרוטוקול 13.8.96, עמ' 9) התובע מועסק אצל הנתבעת 1, תחילה כשכיר, בשנת 1962, והחל בחודש ינואר 1965 כחבר האגודה להלן "אגד". בתחילה הועסק התובע בחשמלאות רכב ואחר כך מנהל מחלקת החשמל במוסך אגד. כיום, התובע הוא מנהל מדור ארצי של חשמל רכב באגד. התובע מעיד כי בנוסף לתפקידים הניהוליים שאותם מילא התובע באגד הוא גם עסק בנהיגת אוטובוסים בשעות מסוימות של היממה כדי ארבע שעות, לדבריו "כדי להשלים הכנסה". חוות הדעת הרפואיות 3. חוות דעת נוירולוגית פרופ' א' רכס מונה על ידי בית המשפט להיות מומחה בתחום הנוירולוגיה וליתן חוות דעת לגבי התובע, וכך הוא קובע בסיכום חוות דעתו: "מצב לאחר חבלת ראש בו היה קרע בקרקפת ואבדן הכרה קצר. החבלה גרמה גם לקרע של עצבי הריח והביאה לתתרנות מלאה העדר חוש הריח. כמו כן היתה פגיעה נגדית contracoup באונות המצחיות של המוח בהן נצפה בתחילה דימום שנספג ואשר הותיר אחריו אזור "ממוסמס" של המוח (אנצפלומלציה). בנוסף מצביעים המבחנים הקוגנטיביים על הפרעות מתונות המפורטות לעיל. לפיכך, אני מעריך את נכותו הנוירולוגית הקבועה כלהלן: .1% ... 15- תסמונת מוחית לאחר חבלה. .2% .... 5- אבדן חוש הריח והטעם". לחוות הדעת האמורה צורפה גם הערכה נוירופסיכולוגית מטעם ד"ר זלוטוגורסקי שלה נזקק פרופ' רכס להכנת חוות דעתו. לפי הערכתו של ד"ר זלוטוגורסקי קיימת האטה פסיכומוטורית, קשיים במטלות שדורשות קשר עין-יד, קשיים קלים בקשב, בריכוז ובלמידה חדשה, וקשיים במטלות שדורשות זכרון. פרופ' רכס גם השיב לשאלת בית המשפט כי יש מקום למינוי מומחה ברפואת עיניים שיקבע את מהות הפגיעה בעין שמאל והקשר האפשרי שלה לתאונה. ואומנם לענין זה מונה פרופ' שאול מרין להיות מומחה בתחום העיניים, לענין זה. פרופ' רכס השיב על שאלות הבהרה שהופנו אליו על יד ב"כ התובע, כי להערכתו לא יחול שינוי מהותי לרעה במצבו העתידי וכי קטן הסיכוי להופעת אפילפסיה. לענין ההפרעה ביכולת הקוגנטיבית - חזר פרופ' רכס על הערכתו כי הפגיעה מתכמתת באחוז הנכות שקבע בחוות דעתו. 4. חוות הדעת בתחום העיניים פרופ' ש. מרין העריך את הנכות הצמיתה אחרי הניתוח שסכויי הצלחתו בסביבות % 98- ב- % .5 כל זאת, בשל הירוד הקיים בעין שמאל הקשור, לדעת פרופ' מרין, לתאונה. פרופ' מרין קבע נכות זמנית של % 30 עד לניתוח שסיכויי הצלחתו, כאמור, גדולים מאוד. וכך מסכם פרופ' מרין את חוות דעתו: "במקרה של ניתוח מוצלח, כאמור, תהיה הנכות הפונקציונלית של מר זנדר מועטה מאוד, הוא יכול מבחינת העיניים לנהוג באוטובוס ובהתאם לכך לא תהיה מניעה להחזיר לו את רשיון הנהיגה לאוטובוס". 5. ואמנם הניתוח בוצע בהצלחה. על כך אומר התובע, בעדותו: (פרוטוקול 13.8.96, עמ' 11). הנכות הרפואית והנכות התפקודית .5 הנה כי כן, הנכות הרפואית המשוקללת של התובע היא % 23.2 לצמיתות. לענין הפגיעה בתיפקודיו של התובע, מקובל עלי כי הפגיעה בחוש הריח והטעם בשיעור של % 5 שקבע פרופ' רכס, אין בה כדי להשפיע על עבודתו של התובע כראש מדור חשמל ארצי באגד או על עבודתו כנוהג אוטובוס בשירותי אגד או באוטובוס אחר, אם וכאשר יוחזר לו רשיון הנהיגה באוטובוס לאחר שיעבור את המבחן העיוני כפי שנדרש ממנו, וכפי שאפרט להלן. הפגיעה בשיעור % 5 בשל הירוד בעין שמאל אין גם בה לפגוע בתפקודו של התובע אם בתפקיד הניהולי באגד ואם בנהיגת אוטובוס במשך מספר שעות ביממה, בכפיפות לאפשרויות במסגרת עבודתו הניהולית. אכן קיים קושי לכמת את אחוזי הנכות הרפואיים שקבע פרופ' רכס בגין ההפרעה ביכולת הקוגנטיבית אולם גם אם היום שב התובע לעבוד עבודה מינהלית כפי שעבד עובר לתאונה, וגם אם יקבל את רשיון הנהיגה באוטובוס וישוב לנהוג באוטובוס שעות מספר ביום או בשבוע, גם אז הרי שבמהלך השנים תגדל ההשפעה של הפרעה זו בעבור השנים. התובע היום בן 55שנה ובעשר השנים הבאות - ההשפעה של ההפרעה ביכולת הקוגונטיבית תהיה משמעותית יותר, וממילא תיפקודית. בנסיבות אלה, עם הקושי בהערכת ההפסד הממשי בשכרו של התובע עקב "הפסד שעות נוספות" בשיעור בלתי מוגדר - אם לצרכי העבודה הניהולית ואם לצורך נהיגת אוטובוס, ששכר גדול יותר בצידה, יהא זה נכון וראוי שהפסד ההשתכרות העתידית עקב הפגיעה הנובעת מכושר התיפקוד או מהעדר רשיון נהיגה לאוטובוס או מחוסר אפשרות לנהוג אוטובוס אפילו יוחזר רשיון הנהיגה לתובע - יוערך על בסיס סכום גלובלי, כפי שאפרט להלן. עבודת התובע ונהיגתו באוטובוס 6. התובע מעיד כי בעקבות התאונה והליקוי בראיה בעין אחת, התובע נפסל מהחזיק רשיון לנהיגת רכב ציבורי. אולם בעקבות הניתוח המוצלח בעין, רופא המכון הרפואי לבטיחות בדרכים המליץ על חידוש הרשיון לרכב ציבורי ורשות הרישוי החליטה להחזיר לתובע את רשיון הנהיגה בתנאי שיעבור מבחן עיוני לנהיגת רכב ציבורי (פרוטוקול 13.8.96, עמ' 11- 12 והמוצג ת/9). חידוש רשיון נהיגה לרכב ציבורי אחרי פסילתו, מחייב לפי תקנה 172א לתקנת התעבורה התשכ"א-1961, ונוהלי רשות הרישוי מבחן עיוני כאמור, וזאת עד ליום 31.10.96 שאם לא כן יהא התובע חייב בבחינה עיונית ומעישת (ת/9). עד ליום עדותו של התובע בבית המשפט הוא נבחן פעמיים בחינה עיונית, אך לא עמד בה, משום שלא השיב את המינימום הדרוש להצלחה במבחן שהוא לא יותר מ- %7.5 של שגיאות - 4 מתוך 30 שאלות (ראה ת/8). 7. אמת נכון הדבר, שאם התובע לא יעמוד בהצלחה במבחן העיוני לנהיגת רכב ציבורי עד ליום 31.10.96, יהא עליו לעמוד גם במבחן מעשי לצורך חידוש הרישיון שנפסל. התובע רואה בכך מכשול קשה לחזרתו למעגל העבודה בנהיגת אוטובוס, שיהיה בה כדי לשפר את הכנסתו. לאמור, עבודה בשעות נוספות בנהיגת אוטובוס באגד שהכנסה בצדה. לפיכך, יש לראות בכך הפסד השתכרות שהיתה לו, עובר לתאונה, כ- 3 שעות נהיגה באוטובוס בכל יום. הנתבעים טוענים, כי התובע נהג אוטובוסים במשך תקופה של יותר משלושים שנים, ואין לייחס את חוסר הצלחת התובע במבחן העיוני לאובדן זכרון דווקא. סיכוי התובע לעמוד במבחנים הינו טוב, במימד לנוכח המוטיבציה לשיבתו למעגל העבודה שגילה עד כה. משום כך, לא תהיה פגיעה בסיכויי התובע לשוב ולנהוג אוטובוסים ולהשתכר מעבודה זו - בשעות נוספות מעבר לשעות העבודה הרגילות שלו כראש מדור חשמל ארצי באגד. 8. מקובל עלי, כי אין קיימת מניעה חוקית או בריאותית לקבלת הרשיון לנהיגת אוטובוס על ידי התובע - אם יעבור את המבחן העיוני. אין מדובר בחומר חדש שעל התובע ללמוד, ואשר לפי חוות דעתו של הנוירופסכולוג, ד"ר זלוטוגורסקי, יתקשה התובע ללמוד. המבחן העיוני מכיל שאלות שהן בהכרח נלמדו על ידי התובע בעבר ואשר על בסיסם נהג רכב ציבורי במשך עשרות שנים. וגם זאת: התובע נוהג רכב פרטי, גם היום, וחלק מן השאלות אינו שונה מן השאלות המיועדות למבחן העיוני ברכב ציבורי. הפסד השתכרות בעבר ובעתיד 9. הפסד ההשתכרות שהתובע טוען לו - הן לעתיד והן לעבר - מאז התאונה ועד לפסק הדין - הוא הפסד שעות נוספות בנהיגת אוטובוסים של אגד. עבודת התובע בשעות נוספות, עובר לתאונה, לא היתה אך ורק בנהיגת אוטובוסים, אלא גם במסגרת העבודה הניהולית של התובע. חישוב השתכרות התובע משעות נוספות, לפי תלושי המשכורת (ת/4) וכן ריכוז התשלומים (כרטיסים אישיים) שהוגשו לבית המשפט, מעלה, בבירור, כי גם לאחר התאונה, עבד התובע שעות נוספות, הגם שלא בנהיגת אוטובוסים. הממוצע החודשי של התשלומים בעד שעות נוספות הגיע בשנת 1992 לכ- 900, 1 ש"ח לחודש. בשנת 1993 חלה ירידה של כ- % 35 בהשתכרות משעות נוספות. בשנת 1994 לא שבו התשלומים משעות נוספות להיות כמות שהיו בשנת 1992 והממוצע עומד על כ-700, 1 ש"ח לחודש. בשנת 1995 חלה עליה בשיעור ההשתכרות משעות נוספות כדי 000, 2 ש"ח לחודש בממוצע, אך בשנת 1996 שוב ירד הממוצע החודש לכדי 500, 1 ש"ח לחודש, וכל אלה בלא עבודה בנהיגת אוטובוס. אין ספק, כי מחישוב זה עולה, כי התובע המשיך לעבוד בעבודתו המינהלית הרגילה גם בשעות נוספות ולא בנהיגה, אך הפסיד עד כה את האפשרות להשתכר מעבודת נהיגה באוטובוס בשעות נוספות. התובע מילא את "החסר" בעבודת שעות נוספות בעבודתו הרגילה, אך, עם זאת, נגרם לו הפסד השתכרות. ב"כ הנתבעים מעמיד בהפסד זה על כי 000, 12 ש"ח ולי נראה כי להעמידו על סכום גלובלי של 000, 25 ש"ח, נכון ליום מתן פסק הדין. 10. התובע טוען, כי היו לו סיכויים טובים לעבוד, גם אחרי פרישתו מאגד, כנהג אוטובוס בהסעת תיירים אף בחברת בת של אגד. התובע אומר, כי בחברה כאמור יכול היה להמשיך את עבודתו כנהג אוטובוס עד גיל 70 שנה. התובע העיד את מר יעקב יציב, מנהל חברת "גת" להסעת תיירים, שהיא חברת גת של אגד. לפי עדותו של מר יציב, מועסקים בחברת "גת" כ- 300 עובדים, בעיקר נהגי אוטובוסים וחלקם גימלאים של אגד והחלק האחר - מן "השוק החופשי" פרוטוקול 13.8.96, עמ' 2. לפי עדות יציב, בחברה מועסקים אף בני 70 עד 73. אפילו הייתי מקבל לטובתו של התובע, כי הוא יעסוק אחרי פרישתו מאגד בגיל 65 או לפני כן, בחברה העוסקת בהסעות תיירים במיוחד, הרי אפשרות זאת אינה נמנעת מן התובע - אם וכאשר יוחזר לו רשיון הנהיגה באוטובוס, וסיכוייו בענין זה רבים הם. לכל היותר יכול שפגיעה זו תהיה בעתיד בשיעור קטן שהעמדתיו על % 15 בלבד. משום כך ולנוכח הפגיעה העתידית בשיעור כאמור אם עד גיל 65 ואם עד 5 שנים אחר כך יהא זה נכון לאמוד את הפסד ההשתכרות על בסיס גלובלי, שאני מעמידו על סך 000, 175 ש"ח נכון ליום מתן פסק הדין. אומדן זה אינו שונה מחישוב אקטוארי והוא עולה עליו במקצת. כאב וסבל 11. התובע זכאי לפיצוי עבור כאב שיחושב על בסיס נכות משוקללת של % 23.2 על פי החוק - בניכוי אחוזים לפי הגיל ובתוספת ריבית כחוק - מיום התאונה. סיעוד 12. העידה אשת התובע, כי בעקבות התאונה היתה רתוקה לתובע בבית החולים, כשהיא נוטלת חופשה ממקום עבודתה, במשך עשרה ימים ת/1). משיצא התובע מבית החולים סעדה אותו אשתו במשך כשבועיים, ואחר כך שבה לעבודתה, כשהתובע נמצא בבית הורי אשתו לתקופה של כחמישה שבועות עדות אשת התובע, פרוטוקול 13.8.96, עמ' 6. אין ספק כי התובע זכאי לפיצוי בגין הסיעוד האמור, ונראה לקבוע סכום של 000, 5ש"ח בגין הפסד ימי חופשה של אשת התובע לתקופה של שלושה שבועות וכן בגין הסיעוד שניתן לו בבית הורי אשתו. הסכום יהיה נכון ליום מתן פסק הדין. הוצאות רפואיות ונסיעות 13. מדובר גם בתאונת עבודה ובגין ההוצאות הרפואיות מפוצה התובע על ידי הביטוח הלאומי. מעבר לכך לא הוכחו הוצאות רפואיות מיוחדות והתביעה בסעיף זה נדחית. 14. התובע השתמש במכונית פרטית שלו לצורך טיפולים רפואיים ולצורך הטיפול בחידוש רשיון הנהיגה שלו. הסכום המוצע על ידי בא-כוחו בענין זה מקובל עלי, ואני פוסק לתובע סכום של 000, 2 ש"ח - נכון ליום מתן פסק הדין. שכ"ט עורך דין 15. הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עורך דינו בשיעור % 13 מן הסוכם הכולל לפי סעיפים 9, 10, 11, 12 ו- 14 לפסק דין זה. פסיקתא 16. כעולה מן המקובץ, ישלמו הנתבעים לתובע סכומים אלה: (א) הפסד השתכרות בעבר - 000, 25 ש"ח; (ב) הפסד השתכרות בעתיד - 000, 175 ש"ח; (ג) כאב וסבל - לפי % 23.2 מן הסכום המרבי שלפי הדין, בניכוי אחוז לפי גיל ובתוספת ריבית כחוק מיום התאונה; (ד) סיעוד - 000, 5 ש"ח; (ה) הוצאות נסיעה - 000, 2 ש"ח; (ו) שכ"ט עורך דין - % 13 מצירוף כל הסכומים האמורים בסעיפים (א) עד (ה). הולך רגלאוטובוסתל אביב