לאחר כניסתם לדירה החלו המערערים לגלות, כך לטענתם, סדקים וליקויים בדירה. המדובר בסדקים אלכסוניים בחזית קיר הבלוקים, סדקים בריצוף בקומת הכניסה, סדק בין קיר תומך מדרגות המובילות למחסן בקומת המרתף לבין קיר המחסן בחזית האחורית (להלן: "הסדקים"). בימ"ש קמא קבע בפסק דינו כי בזמן כריתת החוזה בין הצדדים היה פגם נסתר בדירה כמשמעותו בסעיף 3(א) לחוזה המכר שבין הצדדים. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגם נסתר בדירה:## זהו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בנצרת (כב' סגן הנשיא השופט ש. סרחאן), אשר קיבל את תביעת המערערים באופן חלקי, וחייב את המשיבה לשלם להם סך של 12,250 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17.12.04 ועד התשלום המלא בפועל (להלן: "פסק הדין"). רקע 1.          ביום 29/03/04 חתמו המשיבה והמערערים על חוזה מכר מקרקעין, לפיו מכרה המשיבה למערערים זכויותיה בדירת מגורים בת 5 חדרים, מחסן וחניה, (להלן: "הדירה"), בתמורה לסך של 168,000$. 2.         הדירה כוללת תוספת בניה שנבנתה על ידי המשיבה בשנת 1999, הכוללת מרתף בשטח של 21 מ"ר בצמוד למבנה המקורי, מבנה בשטח של 21 מ"ר מעל המרתף וקומה נוספת בשטח של 60 מ"ר מעל הקומה הראשונה במבנה המקורי (להלן: "התוספת"). 3.        אין מחלוקת כי כל אחד מהצדדים מילא אחר מלוא התחייבויותיו עפ"י החוזה; המערערים שילמו את מלוא התמורה המוסכמת והמשיבה מסרה את החזקה בדירה למערערים והעבירה את הזכויות בדירה על שמם. 4.        המערערים קיבלו את החזקה בדירה בחודש יולי 2004. 5.       לאחר כניסתם לדירה החלו המערערים לגלות, כך לטענתם, סדקים וליקויים בדירה. המדובר בסדקים אלכסוניים בחזית קיר הבלוקים, סדקים בריצוף בקומת הכניסה, סדק בין קיר תומך מדרגות המובילות למחסן בקומת המרתף לבין קיר המחסן בחזית האחורית (להלן: "הסדקים"). 6.        הליקויים להם טוענים המערערים התבטאו בהיעדר תפר ההתפשטות בין התוספת למבנה המקורי, והעדר מקבילויות בין המבנה המקורי ביחס לקיר החיצוני של התוספת, אשר עולה על 5% ממידת המותר. 7.         מומחה מטעם המערערים, המהנדס ויסאם בסול, בדק את הדירה וחיווה דעתו כי בהתאם לצורת הסדקים יש לקבוע כי התרחשה שקיעה דיפרנציאלית במערכת הביסוס, אשר גרמה לתופעת הסדקים האלכסוניים בקיר הבלוקים, וכי המדובר בליקויים שנגרמו כתוצאה מליקויי תכנון ו/או ביצוע.   8. בתביעתם טענו המערערים כי המשיבה ידעה על קיום הסדקים והליקויים בדירה, עוד בשלב הטרום חוזי ולא גילתה להם אודותיהם. את תביעתם ביססו על דיני החוזים, המכר ועשיית עושר שלא במשפט. המשיבה הכחישה טענות אלו, הן באשר לחבותה והן באשר להיקף הנזקים וטענה כי המערערים רכשו את הדירה לאחר שבדקו אותה בעצמם ובאמצעות בעל מקצוע.  פסק דינו של בימ"ש קמא 9.         בימ"ש קמא קבע בפסק דינו כי בזמן כריתת החוזה בין הצדדים היה פגם נסתר בדירה כמשמעותו בסעיף 3(א) לחוזה המכר שבין הצדדים. 10.       בימ"ש קמא דחה את טענת המערערים כי המשיבה התנהגה כלפיהם בשלב הטרום חוזי בחוסר תום לב ובדרך לא מקובלת, תוך הפרת חובת הגילוי המוטלת עליה. בימ"ש קמא קבע כי בזמן כריתת החוזה היו סדקים בדירה, ובכלל זה הסדקים המפורטים בחוות דעתו של המומחה מטעם המערערים, וכי המערערים ראו את הסדקים וידעו דבר קיומם בעת כריתת החוזה. 11.       בימ"ש קמא קיבל את גרסתם של המערערים כי הפגם בדירה, הינו השקיעה הדיפרנציאלית במערכת הביסוס והכשל בבניית/תכנון אחד היסודות שבתוספת, הינם בבחינת פגם נסתר, ואף שהמערערים הבחינו בסדקים בעת עריכת החוזה לא יכלו לדעת כי מקורם של הסדקים בפגם זה. 12. בימ"ש קמא קבע, על סמך הוראות ההסכם שנכרת בין הצדדים, כי המשיבה התחייבה למכור למערערים את הדירה ללא פגם נסתר. עוד קבע בימ"ש קמא כי המערערים התקשרו בחוזה עקב טעות שניתן להניח כי לולא הטעות לא היו מתקשרים בחוזה, והמשיבה לא ידעה ולא היה עליה לדעת על כך. 13.      על סמך האמור, נקבע כי על המשיבה, אשר הפרה את החוזה, לשאת בעלות תיקון הפגם הנסתר. יחד עם זאת, הטיל בימ"ש קמא אשם תורם בשיעור של 50% על המערערים, שכן לעמדתו, כקונים סבירים, היה עליהם להזמין מומחים להנדסת בניין ולביסוס קרקע עובר לכריתת החוזה, בפרט כאשר ראו לנגד עיניהם את כל הסדקים או לכל הפחות את מרביתם, ויכלו בשקידה סבירה וראויה לגלות את הפגם הנסתר עובר לכריתת החוזה. 14.      באשר לגובה הנזק, נפסק כי הוכח נזק בשיעור של 24,500 ₪ בלבד, בגין טיפול בעמוד ששקע. יתר הנזקים שנתבעו לא הוכחו, מה גם שהם נסובו אודות תיקון הסדקים והליקויים שלא היו בבחינת "פגם נסתר".  טענות המערערים 15.      המערערים צמצמו השגתם כנגד פסק הדין לשני נושאים: לשאלת האשם התורם ולשאלת רכיב עוגמת הנפש. 16.      בכל הנוגע לקביעת בימ"ש קמא כי יש למערערים אשר תורם בשיעור של 50% טוענים המערערים כי שגה בימ"ש קמא עת סמך קביעתו זו על העובדה כי המערערים לא הזמינו מומחה להנדסת בניין ולביסוס קרקע עת ראו סדקים בדירה, ובמיוחד נוכח קביעתו של בימ"ש קמא בפסק דינו, כי המערערים ידעו אודות הפגם הנסתר רק לאחר קבלת החזקה בדירה וכי התקשרו בחוזה המכר עקב טעות. 17.      משקבע בימ"ש קמא כי הפגם הנסתר נודע למערערים רק לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה וכי הם הוטעו, כיצד ניתן היה לקבוע, כך לעמדת המערערים, כי מוטל על שכמם הנטל לבדוק אודות הפגם. 18.  לטענת המערערים, בימ"ש קמא התעלם מעדותם של המערערים, אשר לא נסתרה ואף אומצה בפסק הדין, כקביעה כי המערערים ידעו אודות הפגם הנסתר רק לאחר קבלת חוות הדעת, והן מעדותם של המומחים מטעם המערערים ומטעם המשיבה, אשר קבעו כי אדם מן היישוב לא יכול היה לדעת כי המדובר בכשל בביסוס. 19.       המערערים מפנים לסעיף 3(א) לחוזה המכר, בו התחייבה המשיבה לשאת באחריות לכל "פגם נסתר", ואין נפקא מינא אם המשיבה ידעה לגביו אם לאו. 20.      שגה בימ"ש קמא, לטענת המערערים, עת התעלם מכוונתם הברורה של הצדדים, כשחתמו על חוזה המכר, לפיה המשיבה אחראית אחריות מלאה ומוחלטת לכל פגם נסתר בדירה ומבלי להיזקק לשאלה אם ידעה על הפגם אם לאו. 21.       אין בנסיבות המקרה, כך לעמדת המערערים, להחיל את דוקטרינת האשם התורם ולהפחית את הפיצויים שייקבעו למערערים. 22.      בכל הנוגע לרכיב עוגמת הנפש טוענים המערערים כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא חייב את המשיבה לפצותם בגין רכיב זה, לטענתם נגרמה להם עוגמת נפש רבה עקב היקפם של ליקויי הבנייה וטיבם ולאור פרק הזמן הארוך אשר ייקח לתקן את הליקויים, במהלכו ייגרמו למערערים טרדה ואי נוחות מרובים. 23.      קביעתו של בימ"ש קמא, כך לטענת המערערים, כי לא הוכיחו שנגרמה להם עוגמת נפש הינה תמוהה כאשר מדובר באדם שגר במשך כחמש שנים בדירה מסוכנת ובלתי ראויה.   טענות המשיבה 24.      המשיבה חוזרת בתשובתה על טענתה כי הליקויים הנזכרים בתביעה נראו לעין קודם לחתימת ההסכם. המערערים רכשו את הבית לאחר שבדקו אותו מספר פעמים, בעצמם וע"י אחרים מטעמם, ומצאו אותו מתאים לצרכיהם והולם את התמורה שאותה שילמו. 25.       כל הליקויים שתוארו ע"י המערערים בתביעתם ובחוות דעת המומחים מטעמם נצפו ונבדקו ע"י המערערים קודם לחתימת ההסכם, ולמרות זאת בחרו מרצונם החופשי לרכוש את הבית. 26.     לטענת המשיבה, היא העבירה לעיונם של המערערים את כל האישורים, ההיתרים והתוכניות הקשורים לבניית התוספת של הבית. המשיבה הדגישה בפני בימ"ש קמא כי הסכימה להפחית את מחירו של הבית לסך של 168,000$ במקום הסך של 175,000$ אותו דרשה מלכתחילה, נוכח השיפוצים שטענו המערערים כי יהיה עליהם לבצע. 27.     המשיבה חוזרת ומפרטת את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא עליהן לא ניתן לערער, לרבות קביעתו כי היו סדקים בדירה כבר בשנת 1999. המערערים הגיעו לבית מספר פעמים לפני שרכשו אותו, וניתן להם לעיין בכל תכניות הבניה של התוספת, עובר לחתימת ההסכם. לביקוריהם של המערערים נלוו חבריהם, שאחד מהם הוא הנדסאי בניין. שני המומחים היו תמימי דעים כי בעין של מהנדס ניתן היה להבחין כי מדובר בשקיעה דיפרנציאלית. המשיבה אף הסכימה להפחית ממחיר הדירה נוכח טענת המערערים שיאלצו לבצע שיפוץ יקר בדירה. 28.       בכל הנוגע להטלת אשם תורם על שכמם של המערערים טוענת המשיבה כי צדק בימ"ש קמא בקביעתו זו, לפיה היה על המערערים כקונים סבירים, אשר אף נעזרו בעו"ד, להזמין מומחים להנדסת בניין ולביסוס קרקע, במיוחד כאשר ראו את הסדקים והליקויים בדירה. 29.      לטענתה, נוסחו של סעיף 3(א) להסכם שנכרת בין הצדדים, גם לאחר תיקונו, אינו שולל קיומו של אשם תורם מצד המערערים, כקונים. המשיבה מפנה להלכה שנקבעה בע"א 3912/90 .EXIMIN S.A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, (פ"ד מז(4), 64), בנוגע לייחוס אשם תורם וכן להוראות סעיפים 12 - 16 לחוק המכר והפרשנות שניתנה לאמור בהם. 30. בכל הנוגע לערעור על אי פסיקת הפיצוי עבור עוגמת נפש, טוענת המשיבה כי קביעה זו מוצדקת נוכח קביעתו של בית המשפט קמא כי המערערים ראו את הסדקים בדירה, עובר לרכישתה. המשיבה מתנגדת להעלאתן של טענות חדשות במסגרת הערעור, שלא נטענו בערכאה דלמטה ומדגישה כי במשך כ- 5.5 שנים, מאז קיבלו חזקה בדירה ועד הגשת התביעה, לא ביצעו המערערים תיקונים כלשהם, מה שמוכיח כי הנזקים לא פגעו באיכות חייהם. עוד מציינת המשיבה כי מרבית התביעה (כ- 90% מן הסכום שנתבע), נדחה על ידי בית המשפט קמא. דיון והכרעה 31. כאמור, צומצם הערעור לשתי שאלות בלבד, שהן בעיקרן שאלות משפטיות, בהן יוכרע על פי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, משאין למעשה ערעור מפורש על העובדות שנקבעו בו ולאור ההלכה כי אין ערכאת הערעור מתערבת בנקל בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. חלוקת הנטל על פי עקרון "האשם התורם 32. בית משפט קמא, לאחר שבחן את הראיות, קבע ממצאיו ושקל את טענות הצדדים, לאור הוראות הסכם המכר הגיע למסקנה כי הן המערערים והן המשיבה לא ידעו בעת עריכת הסכם המכר על קיומה של שקיעה דיפרנציאלית במערכת הביסוס, טענת המערערים להפרת חובת תום הלב על ידי המשיבה בשלב הטרום חוזי, בעיקר נוכח אי גילוי הסדקים - נדחתה. נקבע כי הפגם במערכת הביסוס הוא "פגם נסתר", שעל פי תנאי ההסכם, הנטל לשאת בתוצאותיו מוטל על המשיבה. 33. יחד עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי המערערים הבחינו בסדקים שהיו קיימים בדירה כבר בעת רכישתה, והחליטו "לעצום עיניהם" ולקנות את הדירה, מבלי שהתייעצו עם מומחים בתחום הנדסת הבניין וביסוס קרקע. בית המשפט קמא סבר כי נסיבות אלו מצדיקות ייחוס אשם תורם להתנהגות המערערים בשיעור של 50% מן הנזק שהוכח. 34.    אין חולק כי בסעיף 3(א) לחוזה הצהירו המערערים כי ביקרו בדירה, בחנו אותה ואת סביבתה והם מוותרים, בכפוף להצהרות המוכרת בהסכם, על כל טענה או תביעה כלפיה בגין אי התאמה או פגם מכל סוג שהוא, למעט פגם נסתר. בשלב המו"מ הסכימו הצדדים למחוק את המילים "שהמוכר ידע עליו" בכך הרחיבו את תחולת הסיפא של סעיף 3(א) לחוזה לכל פגם נסתר, בין כזה שהיה ידוע למשיבה בעת כריתת ההסכם ובין פגם שלא היה בידיעתה. 35. קיומם של הסדקים בדירה, לפי קביעת בית המשפט קמא, היה ידוע לשני הצדדים, אולם לא המערערים ולא המשיבה, היו מודעים לכך שהסדקים הינם למעשה סימפטום של בעיה חמורה יותר, שהיא הפגם הנסתר. 36. מתוך קביעותיו של בית המשפט קמא עולה כי שני הצדדים, בהיותם אדם מן הישוב ולא בעלי מומחיות או ידע בתחום הנדסת הבניין, לא יכולים היו להבחין בין סוגי הסדקים ולחשוד כי מדובר בסדקים המחייבים בדיקה מעמיקה יותר. מבחינה מוסרית, לפיכך, לא נמצא הבדל בין הצדדים. 37. הדוקטרינה של "האשם התורם" שמקורה בדיני הנזיקין הוחלה על דיני החוזים בפסק הדין שניתן ב ע"א 3912/90 .EXIMIN S.A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, שאוזכר לעיל. שם נאמר כי אמנם "נקודת המוצא המקובלת היא, שאחריות חוזית היא אחריות מוחלטת, במובן זה שהיא קמה בדרך כלל במלוא היקפה בלא תלות באופי ההפרה, בהלך מחשבתו של המפר או בנסיבות אחרות" (עמ' 81-82), אולם משנמצא כי שני הצדדים לא היו תמי לב, חולקה האחריות ביניהם ונקבע: "בסיטואציה כמו זו שלפנינו, בה מדובר, למעשה, בשני צדדים שתרמו לנזק בהתנהגותם, חלוקת האחריות היא התוצאה המתבקשת. שוב, לא יכול התובע לטעון, כי זכאי הוא להסתמך על הביצוע של הצד שכנגד, שכן לנתבע זכות לומר זאת באותה מידה. כך גם אין התובע יכול להיבנות מטענות שעניינן הפן המוסרי של קיום הבטחות. אין גם קושי מבחינת יישום הדוקטרינה, שהרי כשם שתקבע אחריות הנתבע לנזקי התובע תקבע גם אחריות התובע לנזקי הנתבע. כל קביעה אחרת תביא ליצירת מעגל שוטה, שהרי מאחר וכל אחד מהצדדים הוא מפר, יש להטיל על כל אחד מהם, לכאורה, אחריות מוחלטת בגין הנזק שנגרם עקב ההפרה לצד שכנגד" (פסקה י"ג לפסק דינו של כב' הנשיא דאז, השופט שמגר). 38. בע"א 11120/07 דינה שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ, , קבע בית המשפט העליון כי הדוקטרינה של האשם התורם עשויה במקרים מסוימים לסייע לבית המשפט להגיע לתוצאה ראויה ולעשיית צדק, והחיל אותה באותו עניין משנמצא כי שני הצדדים לא נהגו כהלכה. בין היתר, הסתמך בית המשפט על דבריו של פרופ' א' פורת בספרו "הגנת אשם תורם בדיני חוזים" (תשנ"ז-1997) שם הגדיר (עמ' 13) את הגנת האשם התורם ככזו "העומדת למפר חוזה כנגד הנפגע כאשר זה האחרון תרם באשמו לנזקיו" בהבחינו בין שני סוגים של אשם תורם - "האחד כולל התנהגויות של הנפגע התורמות באופן ישיר לנזקיו, והאחר כולל התנהגויות של הנפגע התורמות להפרת החוזה כלפיו, וכך, בעקיפין, לנזקיו" (עמ' 14). 39. ברע"א 9488/02 חן שחר נ' עטיה גד, , כמו בפסקי הדין האחרים שעסקו בסוגיה, הדגיש בית המשפט העליון כי ישנם מצבים, בהם מביאה חלוקת האחריות לתוצאה צודקת ומוסרית יותר מהכרעה המטילה את מלוא האחריות על צד אחד, ופוטרת את הצד האחר מכל וכל. במקרים אלו, אף שהאחריות לשאת בנזק, על פי דיני החוזים מוטלת הייתה לכאורה על צד אחד בלבד, מצא בית המשפט לנכון לחלוק אותה בין הצדדים, כשמצא דופי בהתנהגותם של שני הצדדים, שתרמה לנזק. 40. לא ניתן לקבל טענת המערערים כי הם, להבדיל מהמשיבה, לא תרמו לנזק ולכן אין להחיל במקרה זה את הדוקטרינה. המערערים, כמו המשיבה, נמנעו מלבחון ולבדוק מה גרם לסדקים בדירה, אף שידעו כי נבנתה תוספת למבנה המקורי, ניתנה להם אפשרות לבחון הן את המבנה והן את התוכניות הרלוונטיות, ולולא נהגו כך, יכלו למנוע את הנזקים שנגרם להם, כתוצאה מקניית הדירה, על הפגם הנסתר שנמצא בה. בנסיבות אלו, לא מצאתי טעות בהחלטת בית המשפט לחלק את האחריות בין הצדדים לשאת בתוצאותיו של הפגם הנסתר. 41. באשר להסתמכותם של המערערים על הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), (סעיפים 12-14), ראשית יש לומר כי הוראות החוק חלות על מכר של מיטלטלין, ובשינויים המחויבים - גם על מכר של מקרקעין וזכויות (סעיף 4(א) לחוק). הוראות החוק מגדירות מה היא אי-התאמה, במובן עליו מדבר החוק, כפי הגדרתה בסעיף 11 לחוק, ולכן על המערערים היה לשכנע קודם לכל כי מדובר באי התאמה שאליה מכוון סעיף 12 לחוק. בהנחה שמדובר באי התאמה כלשון חוק המכר, כטענת המערערים, משלא ידעו על אי ההתאמה, אין הם מנועים מלהסתמך עליה. יחד עם זאת, לא מתחייב מכך, כנטען, שאין תחולה לעיקרון "האשם התורם" גם בנסיבות כאלו, שבהן הקונה איננו יודע על אי ההתאמה, אף שבבדיקה סבירה יכול היה לגלותה ובחר לעצום את עיניו. תוצאותיה של הדוקטרינה אינן במישור שלילת זכאותו של הקונה לסמוך על אי ההתאמה אלא במישור חלוקת הנטל הכספי, כך שתושג תוצאה מוסרית צודקת יותר. (סיטואציה כמעט זהה נדונה בת"א (שלום נצ') 6890-06 לפיד תומר נ' לירן קוריאט (שני ערעורים שהוגשו על פסק הדין נמחקו בהסכמה לאחר שהושגה הסכמה בין הצדדים - ע"א (מחוזי נצ') 340-09 לירן קוריאט נ' לפיד תומר), , גם שם נקבע שהתובעים ידעו כי בדירה קיימים סדקים, הדבר היה צריך להדליק אצלם נורה אדומה ולהניע אותם לבדוק את הדירה על ידי איש מקצוע. אם היו בודקים את הדירה על ידי איש מקצוע, סביר להניח כי היה מגלה את הבעיה בביסוס המרפסת. משלא בדקו על ידי איש מקצוע הושת עליהם אשם תורם בשיעור של 50%. כן ראה פסק הדין שניתן בת"א (שלום ת"א) 32529/03 לביא סיגלית נ' רודיטי רבקה, ). 42. למרות האמור, אינני סבורה כי הייתה הצדקה לייחס למערערים אשם תורם בשיעור 50% כשיעור האחריות של המשיבה. כוונת הצדדים הייתה כי במקרה של פגם נסתר, גם כזה שאיננו ידוע למשיבה, תיפול האחריות על כתפיה. לו מדובר היה בפגם שלא ניתן היה כלל לחשוד בקיומו, הייתה המשיבה נושאת בנזק הנגרם ממנו במלואו. במקרה זה, לא ניתן להשוות בין האחריות של המשיבה, שהחזיקה בדירה במשך תקופה ארוכה והייתה מודעת לסדקים הקיימים בה לבין התנהגותם של המערערים, אשר הגיעו לדירה ובחנו אותה בתוך פרקי זמן קצרים. יתרה מכך, יש ממש בטענת המערערים כי לו עמדו על הפגם הנסתר, יתכן ולא היו רוכשים את הדירה או שהדבר היה מקבל ביטוי בתמורה ששולמה עבורה (וזאת ללא קשר לטענת המשיבה כי הסכימה להפחתה מסוימת במחיר בשל הליקויים הגלויים לעין). מכל האמור, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור בהיבט זה, באופן שהאשם התורם של המערערים יופחת ויועמד על 25% בלבד מתוך הנזק שנפסק לטובתם. רכיב עוגמת הנפש 43. לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא לפסוק למערערים פיצוי עבור עוגמת נפש, המחייבת התערבותי. חלק מטענות המערערים הועלו לראשונה במסגרת הערעור והן חורגות מן הנטען בפני הערכאה דלמטה וחלקן מסתמך על סבלם של המערערים כתוצאה מקיומם של הליקויים שהיו גלויים בעת רכישת הדירה, לגביהם נדחתה תביעת המערערים לפיצוי. 44. למערערים נפסקו נזקיהם בגובה עלות התיקון כמופיע בפרק ד' לחוות דעתו של המהנדס מטעמם, ואין כל אינדיקציה לכך שביצוע התיקון עלולה להכביד על חייהם או כי חייהם בדירה במשך השנים מאז רכשו אותה ולא תיקנו את הליקויים בה, היו כרוכים באי נוחות מיוחדת או הכבדה, עקב הליקויים, כטענתם. 45. סוף דבר, הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 42 לעיל, על ידי הפחתת שיעור האשם התורם ל- 25%. יתר טענות המערערים נדחות. המשיבה תשא בהוצאות המערערים ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהליקויי בניהפגם נסתר (חוק המכר)הסכם מכר