קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטור לנכי צה''ל מתשלום דמי ביטוח לאומי: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו שני ערעורים שעניינם - פטור לנכי צה"ל מתשלום דמי ביטוח לאומי. הערעור האחד (דב"ע מח/144-0) הוא על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט ירושלמי; תב"ע מז/378-0), והשני - (דב"ע מח/61-0) - על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה (השופטת קציר; תב"ע מז/134-0). בכל אחד מאותם הליכים ביקשו המערערים, נכי צה"ל שנקבעה להם נכות % 100מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט- 1959[נוסח משולב] (להלן - חו הנכים) ולכל אחד מהם הכנסה נוספת מעסק שפתח, להצהיר כי הם פטורים מתשלום דמי-ביטוח לאומי, וזאת מכוח סעיף 169(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח), ותביעת שניהם שנדונה בכל בית-דין בנפרד, נדחתה. הדיון בשני הערעורים בבית-דין זה אוחד, בהיות העובדות והשאלות המשפטיות - זהות. .2המערערים טוענים כי יש לפטרם מתשלום דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי, (להלן - המוסד) וזאת על דרך פירושו הנכון של סעיף 169(ג) לחוק הביטוח, אשר זה לשונו: "(ג) לא ישולמו דמי ביטוח בעד הזמן שבעדו מגיעה למבוטח קצבת נכות לפי פרק ג' או לפי פרק ו' 2אם אין לו כל הכנסה אחרת, ולא ישולמו דמי ביטוח לפי סעיף 157(א), (ג), (ד), (ד1), (ד2), (ד4) ו(ד5) בעד הזמן שבעדו מגיעה למבוטח לפי סעיף 67או לפי סעיף 127לו, קצבה בשל דרגת נכות יציבה, אף אם יש לו הכנסה אחרת". סעיף 67לחוק הביטוח מתייחס לקצבת נכות מעבודה בשיעור של %100, בעוד סעיף 127לו עניינו קצבת נכות מלאה לנכה בנכות כללית. המערערים מבקשים מאיתנו להגיע לתוצאה האמורה באחת משלוש דרכים, כך שנדון בטענותיהם אחת לאחת. .3טענתם הראשונה של המערערים היא כי עצם היותם נכים בשיעור של %100 לפי חוק הנכים מעמיד אותם בדרגה אחת עם נכה בנכות כללית, דהיינו לפי פרק ו'2 לחוק הביטוח. עיון בהגדרת "נכה" בחוק הנכים, ובפרק ו' 2לחוק הביטוח יראה כי לא היא. הנכות לפי חוק הנכים היא נכות רפואית, הנקבעת על-ידי ועדה רפואית על-פי מבחנים שנקבעו בתקנות (סעיף 10לחוק הנכים). הנכות לפי חוק הביטוח היא נכות תפקודית (סעיף 127כא לחוק הביטוח): "נכה" - מבוטח, למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיים בו אחד מאלה: (1) אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל-% 25מהשכר הממוצע; (2) כשרו להשתכר מעבודה או ממשלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-% 50או יותר. הכל לפי כללים ומבחנים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת (לאי-כושר או לצמצום הכושר כאמור ייקרא להלן - אי-כושר להשתכר);" שעה ש"תנאי לקביעת אי-כושר להשתכר הוא שנקבע למבוטח אחוז נכות רפואית... בשיעור של % 40לפחות" (סעיף 127כז (א) לחוק הביטוח). יתכן גם יתכן כי נכה בעל נכות רפואית של % 100לא יהיה "נכה" לעניין פרק ו'2 - לחוק הביטוח, אם עקב נכותו לא צומצמו הכנסתו בפועל או כושרו להשתכר בשיעור שנקבע (%50). .4זאת ועוד. לא די בכך שאותו אדם יוכר כנכה לפי אותם שני סעיפים, זה בחוק הביטוח וזה בחוק הנכות. הפטור מתשלום דמי הביטוח מכוח סעיף 169(ג) לחוק הביטוח הוא "בעד הזמן שבו מגיעה למבוטח... קצבה". כך למשל, נכה מעבודה, שנכותו %100, שהיוון קצבתו לפי סעיף 70לחוק הביטוח, אין "מגיעה" לו קצבת נכים, ולכן לא יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח (דב"ע מו/153- 0[1]). מכוח סעיף 145לחוק הביטוח, רשאי נכה לבחור בין גמלה לפי חוק הביטוח לבין גמלה לפי חוק הנכות, אך אינו זכאי לשתיהן. משבחרו המערערים בגמלה לפי חוק הנכים, אין הם זכאים לגמלה לפי חוק הביטוח, אף אם התמלא בהם התנאי של "נכה" באותו חוק. .5טענתם השניה של המערערים היא כי בסעיף 169(ג) נפלה לקונה. לגרסתם - מטרת המחוקק היא לפטור - "נכים קשים" מתשלום דמי ביטוח, ולמטרה זו יש ליתן נפקות מלאה. זאת לומדים המערערים, בין היתר, מכך שבפקודת מס הכנסה מצוי פטור זהה לכל סוגי הנכים. דינה של הטענה להידחות. קריאת סעיף 169לחוק הביטוח, בשלמות, תביא למסקנה כי לפנינו "הסדר לילי", ולא לקונה, דהיינו - מטרת המחוקק היתה לייחד את הפטור לפי פסקה (ג) אך ורק לסוגי הנכים הנקובים בו מפורשות. זאת נלמד בראש וראשונה מפסקה (יב) לאותו סעיף, אשר זה לשונו: "יב. מבוטח שאינו עובד ולא עובד עצמאי, והכנסתו בשנת המס, או באותו חלק ממנה שבו היה מבוטח כאמור, אינה עולה על הכנסת המינימום האמורה בפרט 3בלוח י"א לגבי אותה תקופה, לא ישלם דמי ביטוח אם הוא - (1) מקבל גמלה או תגמול האמורים בסעיף ...168" אחד התגמולים לפי סעיף 168לחוק הביטוח הוא תגמול לפי חוק הנכים (סעיף 168(א) (3) (א)). מכאן כי מטרת המחוקק בחוק הביטוח היתה כי רק מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, והכנסתו נופלת מהכנסת המינימום - והמערערים אינם נמנים עם סוג זה של מבוטחים - יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח. אשר ל"מטרת המחוקק", הרי "כל הטענות בדבר הכוונות שניתן או שלא ניתן לייחס למחוקק, כבודן במקומן מונח, אך יש להתחשב כהן רק כאשר נוסה החוק הוא מעורפל ולשונו משתמעת לשתי פנים". ובהמשך: "כאשר הלשון היא ברורה וכאשר הפירוש המתבקש אינו מוביל לתוצאה אבסורדית או בלתי הגיונית בעליל, כי אז אין מקום להיכנס לספקולציות בדבר המדיניות המשוערת של המחוקק" (בג"צ 249/82[2], בע' 416). על מנת להפיס דעתו של פרקליט המערערים נציין כי הפירוש אותו הוא מבקש ליתן לסעיף 169(ג) לחוק הביטוח אינו תואם את מטרת המחוקק. וכך אמרה ח"כ א' נמיר יושבת ראש ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, בהציגה לקריאה שניה את חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 63), התשמ"ו 1986, ובו גט תיקון לסעיף 169לחוק הביטוח [6]: "הפטור מתשלום דמי ביטוח יחול רק לגבי קבוצה מצומצמת ביותר של מבוטחים שאין להם כל הכנסה, והמקבלים גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי, חוק הבטחת הכנסה וחוקי השיקום כמפורט בסעיף 168לחוק, ושגם היום הם פטורים מתשלום דמי ביטוח בעד הכנסתם זו, אולם משלמים לפי הכנסת מינימום" (ההדגשות הוספו) (ישיבה רכ"ט מיום 22.7.1986). נוסיף ונביא בסוגיה זו מובאה מספרו של פרופ' ברק [7]: שיקול דעת שיפוטי, וכך הוא אומר: "גם השופט המקסימליסט כבול בלשון החוק. אפילו חשף השופט המקסימליסט את מטרת החקיקה מחוץ למלות החוק, הוא לא יוכל להתחשב בה, אם אין לה עיגון, ולו מינימלי, בלשון החוק עצמו" (בע' 93, הערה (12) בהסתמך על ע"א 254/74[3], בע' 275, שם נאמר: "כאשר לשון החוק ברורה ומה שנאמר בכנסת ביחס אליו עומד בסתירה לאמור בו, אין בכוחו של פירוש זה להועיל ויש להתעלם ממנו"). ולבסוף - ההיקש לפקודת מס הכנסה. כבר נפסק לא אחת כי "מושגים והוראות שבחוק יש לפרש לאור תכליתו ומטרתו של דבר חקיקה" (ע"פ 224/85[4], בע' 802; דב"ע מז/ 3 149[5], בע' 144). בענייננו - כל חוק ותכליתו. ועוד - משמצויה הוראה חד-משמעית בכל אחד משני החוקים, ניתן ללמוד מכך את ההיפך ממה שביקשו המערערים. מטרת המחוקק בחוק אחד (פקודת מס הכנסה) לשחררם ממס, בעוד בחוק הביטוח מטרתו - לגבי נכים משתכרים, כי ישלמו דמי ביטוח. .6טענתם השלישית, והאחרונה, של המערערים היא כי יש להיענות לבקשתם על מי הוראותיו של חוק יסודות המשפט, התש"ם-.1980 אין ממש בטענה. חוק יסודות המשפט בא להסדיר, כפי שכותרת השוליים של סעיף 1מעירה, את נושא מקורות המשפט המשלימים, שעה שלא נמצאה לשאלה משפטית תשובה בדבר חקיקה. בענייננו - מצויה תשובה חד-משמעית לשאלה בסעיף 169[ג) לחוק הביטוח. .7סוף דבר - חוק הביטוח אינו פוטר נכים מכוח חוק הנכים, שאינם עונים על דרישת פסקה (יב) לסעיף 169מתשלום דמי ביטוחלמוסד, ואם יש בכך הפליה, עניינו של המחוקק לענות בכך. הערעורים נדחים. אין צו להוצאות.צבאנכי צה"לדמי ביטוח לאומיצה"לביטוח לאומי