פטור מדמי ביטוח לאומי על תגמולי מילואים לעובדים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטור מדמי ביטוח לאומי על תגמולי מילואים לעובדים:

סגן הנשיא (קובובי):נ
.1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי שדחה את עתירת המערערת להצהיר כי תגמולי המילואים המתקבלים על-ידי עובדיה פטורים מתשלום דמי ביטוח, ולחילופין שהחייב בתשלום דמי הביטוח הוא המוסד לביטוח לאומי ולא המערערת.
העתירה נדחתה על שני ראשיה.
.2תשומת לב רבה הוקדשה בהליך בבית-הדין האזורי לפסק-הדין ע"א 434/83[1], שבו נדונה השאלה אם תגמול בגין שירות מילואים, המשולם לעובד על-ידי מעבידו, הוא בבחינת שכר עבודה החייב במס מעסיקים. הדיון נסב על פירוש סעיף 2לחוק מס מעסיקים, התשל"ה-1975, המחייב מעסיק לשלם מס בשיעור של % 4"מסך כל הכנסת עבודה ששילם לכל שנת מס". נפסק שההוראה בסעיף 127עד (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי), לפיה "דין התגמול המגיע לעובד לפי סעיף קטן זה (קרי - תגמול מילואים) כדין שכר עבודה", אין בה להטיל על המעסיק חובות במישור יחסיו עם שלטונות המס, ואין הוא חייב בתשלום מס מעסיקים בגין תגמול מילואים. בית-הדין קמא סבר שאין להקיש מהתם להכא, מה גם שבית-המשפט העליון, מפי הנשיא שמגר, נמנע מפורשות מלדון ולהחליט בשאלה אם תגמול מילואים הינו "הכנסת עבודה".
לבירור הסוגיה פעל בית-הדין קמא על דרך שאלות ותשובות, שאלות שהציג לעצמו ותשובות על-פי סעיפי החוק, עת התשובות מתיישרות חוליה חוליה, בסדר כלהלן:ב דמי ביטוח משתלמים בעד "כל מבוטח לפי פרק ב'" (סעיף 157), היינו בעד כל "תושב ישראל שמלאו לו שמונה עשרה" (סעיף 7). שיעורי דמי הביטוח בעד עובד הם "אחוזים כאמור בלוח י' מהכנסתו החודשית" (סעיף 159(א) (1)). החייב בתשלום הוא המעביד (סעיף 161(ב)), והמעביד מנכה משכרו של עובדו "אחוזים מההכנסה שלפיה משתלמים דמי ביטוח, כאמור בלוח י'" (סעיף 161(ג)). הכנסתו החודשית של העובד היא "הכנסתו בעד החודש שקדם לאחד בחודש בו חל מועד התשלום, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]" (סעיף 163(א) (להלן הפקודה).
בית-הדין דחה את טענת המערערת לפיה מקור ההכנסה היחיד של העובד החייב בדמי ביטוח היא ההכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה, וקיבל את טענת המוסד כי ההכנסה שבה מדובר היא זו הקבועה בפרק ח' לחוק, על מכלול הוראותיו, פרק המהווה מעין חוק מיוחד לעניין הביטוח הלאומי לצורך הגדרת ההכנסה וקביעת החייב בתשלום דמי הביטוח. כך שישנן הכנסות הפטורות מדמי ביטוח כגון "גמלה לפי חוק זה, למעט גמלה לפי פרק ו' 3או פרק ו'4" (שירות מילואים) סעיף 168(א) (1)) (ההדגשות נוספו), וקיים פטור מתשלום דמי ביטוח שירות מילואים בעד "מי שפרק ו' 4לא חל לגביו" (סעיף 169(י)) היינו:ו שוטר, סוהר ושומר הכנסת (סעיף 127פב (א)).
ועוד:נ והיה כי יקרה, ששירות מילואים הפך ל"שירות חירום" על-פי הוראת שר הבטחון "רשאים השר ושר האוצר, בנסיבות מיוחדות, לקבוע בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת, לגבי תקופת אותו שירות, הוראות בדבר שיפוי מלא או חלקי של מעביד על תשלומים כאמור בסעיף 127פא ועל תשלום דמי ביטוח בעד עובדיו", (סעיף 191א).
וכן:ב על-פי הוראות סעיף 127פא חייבים "מעביד ועובדו או מעביד בלבד" להמשיך
לשלם תשלומים לקופות תגמולים "בעד פרק הזמן שהעובד שירת במילואים, כאילו העובד לא שירת במילואים והוסיף לעבוד".
על סמך כל אלה קבע בית-הדין שכוונת המחוקק היא ש"תגמולי מילואים יהוו הכנסה לעניין תשלום דמי ביטוח לאומי, וכי על המעביד לשלמם". נדחתה גם, מניה וביה, הטענה כי בהיות המעביד צינור להעברת התגמולים מהמוסד לעובד, יש לראותו כנותן "שירות חינם", ואין לחייבו בתשלום דמי ביטוח על תגמולים אלה.
.3בנימוקי הערעור השיגה המערערת על כך שבית-הדין קמא ביטל את כוונת המחוקק לפי סעיף 163(א) לאמץ את עקרונות סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה וההלכות לפיו, כמבחן-על לקביעת היקף ההכנסות שבגינן על המעביד לשלם דמי ביטוח לאומי. עוד נטען כי בית-הדין שגה בכך שביטל את הצורך להיזקק להלכות שנקבעו בע"א 434/83[1] הנ"ל, ולא נימק כיצד הגיע, על סמך מקבץ מקרי של סעיפי חוק, למסקנה שעל המערערת לשלם דמי ביטוח בגין תגמולי מילואים.
.4הדיון בערעור היווה בעיקרו חזרה, בראשי פרקים, על הטיעונים שהועלו בבית-הדין קמא. ראינו כתכליתי יותר, לפנות הישר לסיכומי טענות נרחבים אלה, ותחילה למשתמע, לענייננו, מע"א 434/83[1].
משהגיע הנשיא שמגר למסקנה כי הוראות חוק הביטוח הלאומי "אין בהן כדי לשנות את מהותו של התשלום שהמעביד מוסר ואין בהן כדי להפכו לתשלום שלו" (שם [1], בע' 781; ההדגשה במקור), העלה את השאלה אם אין באמור בסעיף 127עד (א) לחוק הביטוח הלאומי "כדי להפוך את תשלום התגמולים לתשלומו של המעסיק לצורך מס מעסיקים ולגרום לחיובו במס" (שם [1], שם ההדגשה הוספה) והשיב:ו
" .9אשר על כן, אין באמור בסעיף קטן 127עד (א) לחוק הביטוח הלאומי כדי לשנות את מסקנתי, שהתשלום באמצעות המעסיק של תגמולים בשל שרות המילואים אינו תשלומו שלו, וכי על-פי מצוות המחוקק בסעיף 127עד (א) לחוק הביטוח הלאומי, הוא אך נקבע מטעמי נוחות כגורם ביניים. כמאן כי סעיף 2לחוק מס מעסיקים לא יחול, שכן אין לראות את המעסיק כמי 'ששילם' את התגמול על-פי אותו סעיף.
לאור התוצאה, אליה הגעתי, אין ממילא צורך לדון ביתר פירוט בשאלה, אם התגמול המשתלם לעובד בשל שירות מילואים על פי חוק הביטוח הלאומי הוא הכנסת עבודה".
.5השורה התחתונה - תרתי משמע - שבמובאה היא הנותנת, שאין בע"א 434/83[1] שום הבעת דעה - ולו אגב אורחא - המחייבת או המזמינה, התייחסות לאותו פסק-דין על דרך ההיקש, או האבחון. הדרא איפוא קושיא לדוכתה:נ האם גמול מילואים המשתלם על-ידי מעביד לעובדו, הינו בבחינת הכנסה החייבת בתשלום דמי ביטוח? .6בתשובתה השלילית על השאלה, סמכה המערערת על הוראת סעיף 136(א)
לחוק הביטוח הלאומי, לפיה רואים כהכנסתו החודשית של עובד
"...הכנסתו... מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]..." ועל סעיף 2(2) לפקודה, הקובע כמקורות הכנסה -
"(א) השתכרות או ריווח מעבודה:ב כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו:ו תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד..." (ההדגשות נוספו).
הוסיפה המערערת וטענה כי הפסיקה העקבית בענייני מס הכנסה קבעה כי תשלום תגמול המילואים על-ידי המעביד איננו תשלום הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה (עמ"ה 429/81[2]). מכאן שהתשלום הנ"ל אינו חייב כלל בדמי ביטוח על-ידי המעביד.
.7מקובלת עלינו תשובת המוסד, החל מהנחת היסוד לפיה צריכה הסוגיה להידון במסגרת מכלול ההוראות של סימן ב' בפרק ח' לחוק הביטוח הלאומי (סעיפים 163עד 170), וכלה בטענה שאין להסתפק בבדיקה האם גמול מילואים הינו הכנסה שמקורה בסעיף 2(2) לפקודה.
מעיון בסעיפים 170- 163הנ"ל למדים כי לצורך תשלום דמי ביטוח יש להביא בחשבון גם הכנסות שאינן בתחום סעיף 2(2) לפקודה וכי ישנן, מאידך גיסא, הכנסות מסוימות הבאות בגדר הסעיף הנ"ל, שאין להביאן בחשבון. דוגמא להכנסות שלא לפי סעיף 2(2), שיש לשלם עליהן דמי ביטוח:נ "הכנסת מינימום" לפי סעיף 167(ב) ולוח יא', כלומר "הכנסותיו" של מי שאין לו הכנסה או שהכנסתו אינו מגעת כדי המינימום לפי לוח יא'.
דוגמא של הכנסות החייבות במס הכנסה לפי סעיף 2(2) והפטורות מתשלום דמי ביטוח:ב הכנסות העולות על "הכנסה מכסימום" (סעיף 167(א)); הכנסות שלגביהן חל פטור מתשלום דמי ביטוח, כמו תשלומים לאחזקת רכב וטלפון וכו'...
.8נפנה עתה לסעיף 168שכבר הוזכר לעיל ("הכנסות פטורות מדמי ביטוח") ודי לענייננו להביא את פסקה (1) שבסעיף קטן(א):ו
" 168(א) לעניין תשלום דמי ביטוח לא יראו כהכנסה -
(1) גמלה לפי חוק זה, למעט גמלה לפי פרק ו' 3או פרק ו'4;" (ההדגשות נוספו).
משרואים גמלה לפי פרק ו' 4(גמול מילואים) כהכנסת העובד, עולה מאליה המסקנה, שעל המעביד לשלם דמי ביטוח בגינה.
.9די באמור לעיל כדי לדחות את הערעור ואין צורך להידרש לשתי הדרכים החילופיות, המובילות לאותה מסקנה, עליהן עמדה באת-כוח המוסד בהרחבה בסכומיה
בבית-הדין קמא:נ דרך אחת, המבוססת על ניתוח החקיקה, הפסיקה ודעתם של מלומדים; והשניה - על הכלל שאין לפרש הוראת חוק באופן המביא לתוצאה אבסורדית.
.10נתייחס בקצרה לטענה החילופית של המערערת, שלא נזנחה גם בשלב הערעור, אשר עיקרה הוא כי שילוב הוראות סעיפים 156(ב)ו-161(ב) עם דבר היותה של המערערת "צינור" להעברת תגמולי מילואים, מביא למסקנה כי החייב לשלם דמי ביטוח בגין התגמולים אינו המעביד כי אם המוסד לביטוח לאומי.

הכיצד?
סעיף 161(ב) קובע כי "המעביד חייב דמי ביטוח בעד עובדו..." ובסעיף 156(ב) נאמר, כי -
"לעניין פרק זה (פרק ח':ב 'דמי ביטוח') רואים כעובד גם את מי שכרו נקבע בחוק או על-ידי החלטת הכנסת או על-פיה, ואת החייב בתשלום השכר רואים כמעבידו".
משכך, טוענת המערערת, ומאחר שהמוסד לביטוח לאומי (מקודם קרן ההשוואה) הוא המשלם והחייב בתשלום תגמולי המילואים מכוח החוק (פרק ו' 4לחוק הביטוח הלאומי) הרי ש"רואים" את המוסד כמעבידו של העובד והוא חייב בתשלום דמי הביטוח.
.11טענה זו, לא זאת בלבד שהיא מביאה לתוצאה אבסורדית (המוסד לביטוח לאומי משלם דמי ביטוח... לעצמו) אלא שיסודה באי-הבנת תכליתו של סעיף 156(ב).
בתיקון מס' 10של החוק (ס"ח 695, תשל"ג, 20.4.1973, בע' 126) בסעיף 69, נאמר כי -
"בסעיף 156, לחוק העיקרי, בסעיף קטן (ב) הסיפה המתחילה במילים 'אלא ששיעור דמי הביטוח' - תימחק".

במה מדובר?
בהצעת החוק (ה"ח 998, תשל"ב 29.5.1982, בע' 331) בדברי ההסבר לתיקון סעיף 156(שם בע' 343) הוסבר שהסיפה של הסעיף תהפוך נטולת משמעות נוכח התיקון המוצע לסעיף 31(א) (9) לחוק.
בסעיף 31, נקבע מי מבוטח ביטוח נפגעי עבודה וברשימת המבוטחים, בפסקה (9) לס"ק (א) הופיע "חבר כנסת". משהוחלט להרחיב את המסגרת ולכלול בפסקה הנ"ל את כל נושאי התפקידים הממלכתיים והציבוריים ששכרם נקבע בחוק או בהחלטת הכנסת, הוצא נוסח זה:ו
"(9) מי ששכרו נקבע בחוק או בהחלטת הכנסת או על פיה" (שם, בע' 337).
הנוסח שנתקבל בקריאה סופית היה אמנם שונה במקצת ("מי ששכרו נקבע בחוק או על פיו"), אך ברי שהכוונה לנושא תפקיד ציבורי או ממלכתי ולא למבוטח המשרת במילואים, ואין בלשון העכשווית של סעיף 156(ב) ("לעניין פרק זה רואים כעובד גם מי ששכרו נקבע
בחוק או על-ידי החלטת הכנסת או על פיה, ואת החייב בתשלום השכר רואים כמעביד") כדי להטיל על המוסד לביטוח לאומי את החובה לשלם לעצמו דמי ביטוח בגין גמול מילואים.
.12הערעור נדחה.
המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך -.000, 1ש"ח בצירוף מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דמי ביטוח לאומי עקר בית

  2. פטור מדמי ביטוח לאומי נכה

  3. קצבה מחו''ל דמי ביטוח לאומי

  4. החזר דמי ביטוח לאומי סטודנט

  5. תשלום דמי ביטוח לאומי בטעות

  6. דמי ביטוח לאומי עובדת משק בית

  7. גביית דמי ביטוח לאחר מקרה ביטוח

  8. תביעה לתשלום דמי ביטוח בגין מכונית

  9. פטור לנכי צה''ל מתשלום דמי ביטוח לאומי

  10. תשלום דמי ביטוח לקרן הביטוח לפועלי בניין

  11. תשלום דמי ביטוח לאומי ישראלי השוהה בחו''ל

  12. פטור מדמי ביטוח לאומי על תגמולי מילואים לעובדים

  13. גמלת שמירת הריון לעובדת עצמאית שלא שילמה דמי ביטוח בזמן

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון