קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובד נמל: השופט אדלר: .1לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט הראשי דאז רבי - דן יחיד; תב"ע מג/209-2), אשר חייב את המשיבה (שתכונה להלן גם "הרשות") לשלם למערער פיויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים תוך הפרת הוראות הסכם קיבוצי ודמי מחלה. ועוד קבע, כי מהסכומים המגיעים למערער יש לקזז את חובות המערער למשיבה בגין מיסים ותשלומים הנוגעים לדירה ששכר מהמשיבה. סגן נשיא בית-הדין החליט כי הדיון בערעור זה יתקיים על-פי סיכומים בכתב. .2ואלה העובדות, בעיקר כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי: א) המערער עבד אצל המשיבה בנמל אילת מ- 18.9.1979עד שפוטר ביום .3.7.1983הוא עבד במתקן התפזורת, ובימים האחרונים לעבודתו החל לעבוד במחלקת האחסנה; ב) אחרי קבלת "קביעות", ביום 1.5.1981, היו תלונות נגד המערער הקשורות לעבודתו והתנהגותו, וטענות כי הוא לא "נקלט" מבחינה חברתית במקום עבודתו; ג) המערער הרבה להתלונן נגד חבריו לעבודה. דוגמה לכך היתה תלונתו מיום 20.4.1983למנהל הנמל (נ/5), בה טען כי עובד בשם "ראובן" גנב דלק לשימוש ברכבו הפרטי. בית-הדין קמא קבע, כי איננו מקבל את טענת המערער שאנשי הרשות התנכלו לו כתגובה לתלונותיו; ד) ביום 23.2.1983התקיים בירור תלונות נגד המערער, בנוכחות נציגי המשיבה, העובדים שהתלוננו נגדו וועד עובדי המתקן. לפי התרשומת (ת/11) - המערער עצמו לא נכח בבירור. הדיון הסתיים בבקשת נציג הוועד לשחררו מייצוג העובד ובעקבותיה נרשם: "לאור בקשת ועד העובדים הוחלט להעביר את הבירור למועצת הפועלים"; ה) ביום 10.4.1983התקיים בירור בנוכחות נציגי מועצת הפועלים, נציגי הנהלת המשיבה והמערער. על סדר היום היה "אי-מילוי תפקידו של העובד...". ההנהלה דרשה פיטורי המערער. מזכיר מועצת הפועלים הכריע בין טענות העובד וההנהלה, וקבע: "א. ההנהלה אשר יזמה ודרשה קיום בירור, לא תבעה בשום מסמך שהוגש על-ידה פיטורי העובר לנדסמן יעקב, ולפיכך אני דוחה את התביעה לפיטורים. ב. החבר לנדסמן יעקב הגורס שתלונות ההנהלה נובעות משליחת מכתבי תלונות לחברי הכנסת אין בה אחיזה, מאחר והוכח שהתלונות בכתב ובעל-פה שבהן הוזהר על התנהגותו, קדמו למכתב ואחריו. ג. אני סבור שצריך לאפשר לחבר לנדסמן יעקב להוכיח את עצמו בפרק זמן של כ- 3חודשים. בהסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי רשות הנמלים, פרק ז' מפרט סעיף 23, הרכב 'בית הדין' שמתפקידו לדון בעבירות משמעת, ולפיכך ניתנת האפשרות לכל צד לפעול בהתאם לאמור בהסכם באם לגבי מסקנות אלו, על-ידי קבלתם או דחייתם, או בתום שלושה החודשים, אם יוכח שלא עמדו במבחן"; ו) בעקבות הבירור ומפאת מצב בריאותו של המערער (אשר מסר להנהלה תעודות רפואיות, לפיהן אינו יכול לעבוד במתקן התפזורת בגלל אלרגיות), הוא הועבר למחלקת האחסנה. ראש מחלקת התפעול בנמל, שהיה ממונה גם על האחסנה, העיד (פ/16-19) כי לא ידע על בעיות הקליטה וההתנהגות של המערער. המערער קיבל הדרכה והוראות כיצד לבצע את עבודתו החדשה; ז) ביום 29.6.1983, כמה ימים לאחר תחילת עבודתו במחלקת האחסנה, הוצב המערער בתפקיד של "מונה" וקולט מכוניות "סובארו" מן האוניה. תפקידו היה לרשם פרטים לגבי מכוניות שהגיעו לשטח האחסנה של הנמל, ולראות אם יש בהן פגיעות חיצוניות. באותו יום, זמן קצר לאחר תחילת יום העבודה, נכנס המערער לרכב שהורד מן האוניה ונהג בו, וזאת בניגוד להוראות שקיבל. תוך כדי נהיגה פגש אותו הממונה, אשר הורה לו להחזיר את הרכב למקומו לאלתר. הביטוח על נהיגת מכוניות אלו היה מוגבל לעובדים מסוימים, והמערער לא היה אחר מהם. על כן, נהיגת רכב כזה על-ידי עובד שאינו מורשה לכך, נחשבת כעבירה חמורה; ח) ביום 1.7.1983שוחח מנהל כוח אדם של הנמל עם המערער. ביום 3.7.1983 מסר המנהל למערער מכתב פיטורים, בו הוזכרו הבירור במועצת הפועלים, האירוע עם המכונית והסכמת המשיבה לשלם לו פיצויי פיטורים "לפנים משורת הדין". העתקי המכתב נשלחו למזכיר מועצת הפועלים; ט) המערער פנה למזכיר מועצת הפועלים, אשר קיים בירור נוסף, ביום 8.7.1983, בנוכחות מנהל כוח אדם של הנמל והמערער. באותו יום כתב מזכיר מועצת הפועלים אל מנהל כוח אדם של הנמל: "בעקבות מכתבך אל החבר לנדסמן יעקב מיום 3.7.1973וכן מכתבך אלי מאותו תאריך, התקיים בירור במשרדי בתאריך ...8.7.1983ולאחר שמיעת טענות הצדדים הגעתי למסקנה שעל החבר לנדסמן יעקב להיות מושעה מהעבודה ולא מפוטר לפי דרישתכם. אני מפנה את תשומת לבך לכתוב בהסכם העבודה סעיף /201א סעיף קטן (4), הדן בסוגיה זו ויש לנהוג בהתאם"; י) הנהלת הנמל לא ביטלה את פיטורי המערער. ביום 8.8.1983נעשה חשבון פיצויי פיטורים ואחרי כן שולם למערער הסכום של 941, 55שקל ישן. מטעם מועצת הפועלים וועדי העובדים לא היו פניות נוספות להנהלה בעניין המערער. כעבור 2- 3חודשים החל המערער לעבוד כנהג בחברת נסיעות, ואחרי כן עבד בתחנת דלק בתור סיכאי ורוחץ (פ/7-8). .3בית-הדין קמא קבע, כי פיטורי עובד המשיבה אינם מכוח הדין, כמו אלה של עובד מדינה או עובד רשות מקומית, אלא מכוח הסכם קיבוצי. פיטורי המערער נעשו על-ידי מי שהיה מוסמך לפטרו. גם כאשר הפיטורים נעשו בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי, אין לאכוף חוזה עבודה אישי והסעד המקובל הוא פיצויים. חישוב הפיצויים נעשה על בסיס הפסד שכר, ואין מדובר בהשלמת שכר עבודה בנסיבות העניין - הפיצויים המתאימים הם 6חודשי שכר. ועוד קבע בית-הדין, כי המשיבה חייבת להשלים את סכום פיצויי הפיטורים שקיבל המערער, מאחר והוא זכאי לתשלום בגין 30ימי מחלה, ומסכומים אלה יש לקזז הסכומים שהמערער חייב למשיבה. בית-הדין אמר שלא דן בנושא הודעה מוקדמת כי לא היתה תביעה על כך. .4בערעורו העלה בא-כוח המערער את הטענות הבאות: א) על בית-הדין להצהיר כי הפיטורים היו בטלים, להחזיר את המערער למקום עבודתו ולשלם לו שכר מולן בגין התקופה ממועד הפיטורים ועד למועד החזרתו לעבודה. עמדת בא-כוח המערער מבוססת על ההנחה, כי המשיבה הינה רשות סטטוטורית שחלים עליה עקרונות המשפט המינהלי לגבי פיטורי עובד מדינה או רשות מקומית; ב) כי ראש מחלקת כוח אדם בנמל לא היה מוסמך לפטר המערער; ג) לא היה מקום לחייב המערער בתשלומים על-פי התביעה שכנגד. לטענתו, משכר חודש 7/83וכו מהמערער סכומי כסף; ד) לחלופין, על בית-הדין לחייב את המשיבה לשלם למערער דמי הודעה מוקדמת; ה) המערער זכה בסכום של 941, 55שקל ישן בשכר 7/83, אך בפועל לא קיבל הסכום והוא עוכב עד היום. כל טענות בא-כוח המערער בסיכומיו התייחסו לטענה שהובאה בסעיף קטן א דלעיל, ואילו לעניין הטענות שבסעיפים קטנים ב, ג ו-ד הוא הסתמך על הטענות הקצרות בכתב הערעור, כפי שהובאו בסעיפים קטנים ב, ג, וד דלעיל. באת-כוח המשיבה תמכה בפסק-הדין, בעיקר מנימוקיו. .5המשיבה לא ערערה על החלטת בית-הדין קמא, כי פיטורי המערער היו שלא כדין. על כן מניחים אנו, כי המערער פוטר בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי וחוזה העבודה, הערעור נסוב על השאלה, האם עומד סעד קיום חוזה לעובד שפוטר שלא כדין? שאלה זו יש לפצל לשתי שאלות משנה: האחת - הקיימת הוראת חקיקה המונעת את פיטורי עובד רשות הנמלים? ביסוד תקיפתו העיקרית של המערער את פסק-הדין קמא עומדת השאלה, האם דין פיטורי עובד המשיבה כדין פיטורי עובד מדינה או עובד רשות מקומית. שאלה זו נוגעת לאפשרות בטלות מדעיקרא של פיטורים שנעשו בניגוד לדין או אפשרות אכיפת יחסי עובד-מעביד כשאלו נותקו תוך הפרת הסכם. אם הפיטורים בטלים מדעיקרא, יחסי עובד-מעביד ממשיכים ולא מתעוררת הבעיה של אכיפת חוזה עבודה אישי. השניה - האם פיטורי עובד על-ידי הרשות הינה פעולה שלטונית, עליה חלה הפסיקה הקשורה לפיטורי עובד מדינה, או פעולה של תאגיד מסחרי? נתייחס לכל שאלת משנה בנפרד. .6מ"מ הנשיא, השופט זוסמן (כתוארו דאז), אמר בבג"צ 254/73[1] (בע' 381), כי קיימות בארץ הוראות חקיקה השוללות או מתנות זכות פיטורי עובדים בעלי תפקיד ציבורי. חשיבות קיום הוראות אלה נובעת מהכלל שנקבע בע"א 413/68[2], כי: "באין הוראה סטטוטורית, החלטתו של מעביד לפטר עובד אינה בטלה, יהא אשר יהא מניעו של המעביד, והפיטורין יכולים רק לשמש עילה לתביעת פיצויים". דוגמות להוראות אלה מופיעות בפסקי-דין צרי של הבג"צ [1] ושל בית-הדין הארצי לעבודה [3]: סעיף 171לפקודת העיריות, סעיף 9לחוק עבודת נשים, התשי"ד1954, חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949, סעיפים 14(א) (1) לחוק החניכות, התשי"ג-1953, סעיפים 17(2) ו- 24לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954, סעיף 68לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, וסעיף 15לדבר המלך במועצה. .7הקיימת הוראת חקיקה המונעת פיטורי עובד הרשות? כדי להשיב על שאלה זו עלינו לבחון תחילה מהו מעמדה של הרשות. המשיבה הינה תאגיד עצמאי שהוקם מכוח חוק רשות הנמלים, התשכ"א- 1961(להלן - חוק רשות הנמלים). סעיף 18לחוק דן בנושא עובדי הרשות, וזה לשונו: " 18(א) סדרי קבלת העובדים לשירות הרשות ומינוייהם יהיו מותאמים לאלה של עובדי המדינה, בשינויים שתקבע הרשות באישור הממשלה. (ב) תנאי עבודתם של עובדי הרשות ושכרם ייקבעו בהסכם בין הרשות ובין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי הרשות". אין הוראה בחוק רשות הנמלים המתייחסת לפיטורי עובדי הרשות. קבלת עובדים ומינויים הינם נושאים השונים מפיטורי עובדים, ואף לגבי נושאים אלה קובע החוק אך ורק הם "יהיו מותאמים". חוק שירות המדינה (משמעת), חוק שירות המדינה (מינויים) וחוק שירות המדינה (גמלאות) אינם חלים על עובדי הרשות מכוח אותם חוקים. כך, לדוגמה, ב"מינוי לקביעות", שקיבל המערער, יום 8.7.1981, נקבע: "הינך מתמנה בזה עובד תפעול יומי קבוע ברשות הנמלים ...בתפקיד אומן צובר, דרגתך היא מעולה לפי דירוג פועלים, בשכר יסוד יומי הצמוד לדרגתך וכן כל התוספות המגיעות לך לפי מעמד זה בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי רשות הנמלים, כפי שהוא בתוקף מזמן לזמן. בדבר תנאי עבודתך, חובותיך וזכויותיך, מופנית שימת לבך לפרקים הישימים בהסכם הקיבוצי המיוחד הנ"ל, לגבי מעמד של עובד תפעול יומי קבוע. הגבלת זכויות לגימלא: מודגש בזאת כי הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות), תשט"ו-1955, אינן חלות עליך". .8אין הוראת חקיקה החלה על פיטורי עוברי המשיבה. סימן 15לדבר המלך במועצה אינו חל על עובדי רשות ממשלתית. חוק שירות המדינה (משמעת) אינו חל על עובדי המשיבה. בהעדר הוראת חקיקה - חל על פיטורי עובד הרשות הכלל שנקבע בבג"צ 473/77[4], (בע' 825). ואלה דברי הנשיא שמגר: "...פיטורי עובד תופסים גם כשהם בניגוד לחוזה העבודה ובית-המשפט לא יחיה את החוזה האמור. הזכות היחידה העומדת לעובד היא הזכות לפיצויי נזיקין על הפרת חוזה ולא לשכר בעד הזמן שמעבר לתקופת העבודה הממשית אשר תמה ונשלמה עם הפיטורים". .9על פסקי-הדין צרי [1] וסלמאן [4] נמתחה ביקורת (ראה מאמרה של פרופסור רות בן ישראל [6], "פיטורין שלא כדין - תקפותם ונפקותם", עיוני משפט ז, ע' 345ומאמרה של ד"ר פ' רדאי [7], בע' 117בספר בר-ניב). כמו כן, בסעיף 12 להצעת חוק חוזה עבודה, התשמ"ה-1985, מוצע לשנות את ההלכה שנקבעה בפסק-דין של הבג"צ ולהתאימה להלכה שנקבעה בפסק-הדין דב"ע לג/3- 9[3], עם זאת, הצעת חוק אינה מקור לשינוי פסיקת הבג"צ. המסקנה היא, כי למערער אינו עומד הסעד של קיום החוזה. עם זאת, כדי להפיס את דעתו נוסיף, כי אפילו אם ניתן היה להחזיר עובד הרשות לעבודה, לא היינו מורים כן לגביו, לאור התנהגותו וחומרת האירוע שהביא לפיטוריו. .10הרשות היא גוף שחלים עליו כללי המשפט הציבורי-מינהלי. לפי סעיף 3 לחוק רשות הנמלים היא כפופה לביקורת מבקר המדינה, חוק התקציב חל עליה והיא בבעלות המדינה. נגד הרשות בפעולתה כגוף שלטוני ולא כגוף מסחרי ניתן להגיש בג"צ. דוגמה לכך היא טענת שיקולים פוליטיים ושרירותיים בהחלטת הרשות על זוכה במכרז לבנות בניין בנמל. על עתירה כזאת יחולו דיני המשפט הציבורי. לעומת זאת, לרשות גם פן של תאגיד הפועל כגוף עסקי, ועליו חלים דיני המשפט הפרטי והמסחרי. דוגמה לכך היתה עתירת עובר המשיבה למנוע העברתו מתפקיד לתפקיד אחר, בטענה שההעברה נוגדת הוראות הסכם קיבוצי (עתירה זו נדונה בדב"ע לג/2- 9[5]). .11האם פיטורי המערער, שנעשו בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי, נעשו במסגרת פעילויותיה השלטוניות או העיסקיות של הרשות? ההוראות לגבי פיטורי עובד המשיבה נקבעו בהסכם קיבוצי ולא בחוק, ועל כן חל על נושא זה הדין הפרטי והמסחרי, ולא המשפט המינהלי. הליך פיטורי המערער נקבע בהוראות ההסכם הקיבוצי ולא בחוק. החובה לשמוע את נציגי האיגוד המקצועי נקבעה בהסכם הקיבוצי. הליך פיטורי עובד בגין עבירת משמעת נקבע בהסכם הקיבוצי. על כן, אם שללה המשיבה מהמערער את זכות הטיעון - התוצאה המשפטית היתה הפרת הוראת הסכם קיבוצי וחוזה עבודה. .12לאור מסקנתנו, כי יש לדון בפיטורי המערער במישור המשפט האזרחי ולא המינהלי, ובהעדר ערעור של הרשות נגד קביעת בית-הדין קמא כי המערער פוטר בניגוד להוראותההסכם הקיבוצי, אין בסיס לעתירת המערער להחזיר אותו לעבודה. עם זאת, כתשובה לטענות המערער, נתייחס לשאלת זכות הטיעון. אשר לטענת בא-כוח המערער, כי פוטר בלי שניתנה לו האפשרות לטעון לפני הגורם המוסמך. טענה זו אינה נכונה מבחינת עובדתית. במכתב הפיטורים מיום 3.7.1983נאמר, כי מנהל כוח אדם של הנמל שוחח עם המערער ביום 1.7.1983בעניין אירוע נהיגת הרכב בניגוד להוראות. ביום 8.7.1983התקיים בירור במועצת פועלי אילת, בו הציג המערער פעם נוספת את גרסתו לגבי האירוע, ובעקבותיו היה מנהל כוח אדם יכול לשקול מחדש את החלטתו לפטר את המערער. נוסף על כך, מספר חודשים לפני כן היה בירור לגבי התנהגותו הכללית של המערער, בו הוא הציג את גרסתו ועמדתו. .13טענה נוספת של בא-כוח המערער היתה כי ראש מחלקת כוח אדם לא היה מוסמך לפטרו. לטענתו, רק מליאת הרשות רשאית לפטר עובד. ועוד הוסיף, כי אם מליאת הרשות היא הגוף המוסמך לפטר עובד, אזי חובה עליה להרשות לעובד להופיע לפניה ולהשמיע את טענותיו. אין לקבל טענה זו. אין הוראה בחוק או בהסכם הקיבוצי המתייחסת לתפקיד מליאת הרשות בפיטורי עובד. זאת ועוד. מקובל כי מנהל כוח אדם רשאי לפטר עובדים. אין להקיש לענייננו מחובת מועצת עיריה לפטר עובד (כאשר רוצים לפטר עובד עיריה), מכיוון שבמקרים אלו קיימת הוראה חקוקה המחייבת זאת. .17לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה, כי יש לדחות את הערעור. המערער ישלם למשיבה שכר טרחה והוצאות של 750ש"ח, בתוספת מע"ם.פיטורים