קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובד עירייה לפי חוזה מיוחד: השופט אדלר: .1לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת פורת - אב-בית-הדין; נציגי הציבור - ה"ה כהן ויפה; מז/498-3) אשר הצהיר כי פיטורי המשיב היו שלא כדין. .2א) המשיב הועסק על-פי חוזה מיוחד כתברואן במינהל ההנדסה של המערערת, מ- 30.10.1979עד ל- .30.11.1986החוזה המיוחד שבין הצדדים היה לתקופה של 10שנים, ונחתם בהתאם לתקנה 1לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) התש"ך- 1960(להלן - תקנות בדבר חוזה מיוחד). תקנה זו מתירה העסקת אדם שגילו מעל 50על-פי חוזה מיוחד; ב) כשבע שנים אחרי תחילת עבודת המשיב אצל המערערת, הגיע לידיעת מבקר העיריה מידע, על-פיו חשוד המשיב בלקיחת שוחד מבעל חנות, שביקש רשיון ממינהל ההנדסה. המקרה ארע כאשר המשיב וטכנאית אגף הרישוי יצאו לבקר בעל עסק אשר הגיש בקשה לאישור תכנית סניטרית. הם גילו כי מיקום השירותים אינו כמצוין בתרשים. הטכנאית שינתה את מיקום השירותים בתרשים למקומם הנכון. לגבי המשך האירוע היו גרסות שונות: לפי גרסה אחת הציע המשיב לטכנאית לדרוש תשלום של 100דולרים מבעל החנות בתמורה לתיקון התרשים. היא סרבה, אך המשיב המשיך וסיפר לה כי במינהל ההנדסה, כאשר מבצעים "עבודה פרטית", מקובל לקבל עבורה תמורה כספית. מבקר העירייה גם שמע כי המשיב שלח "מהנדס" לבעל אותה חנות, אשר הציע להכין תרשים תמורת 600דולרים וכי המשיב לקח 100דולרים מבעל העסק. לפי גרסת המשיב, אשד נמסרה בחודש 6/86לעובד מבקר העיריה, הוא לא הציע לקחת 100דולרים עבוד השינוי בתוכנית; לטענתו הוא שאל את הטכנאית: "...אם עלי לדבר עם (בעל העסק) עבוד תמורה בשבילה עבור הכנת התכנית, מאחר וזה נראה לי הגיוני, שאדם עובד עבור משהו מגיע לו תמורה"; ג) מסקנות המבקר הוגשו לראש העיר, והיו: "...כי אין בידי הביקורת הוכחות המצביעות בוודאות כי ... (המשיב) אכן קיבל סך של 100דולרים עבוד התיקון וכי הבקורת אינה יכולה לאמת הקשר בין המהנדס שהופיע בחנותו ... לבין... (המשיב). אולם, בנסיבות הקיימות אין הבקורת דוחה על הסף האשמות חמורות אלה". המשיך המבקר וכתב כי העיריה רשאית לפטר את המשיב על-פי סעיף 5לחוזה המיוחד שנחתם בין הצדדים וכי: "לדעת הביקורת בהתנהגותו של ...(המשיב) ...יש משום פגיעה בכללי המוסד, בכבוד העיריה ובאמון הציבור בה. רמתו המוסרית של ... (המשיב), כפי שהשתקפה בהצעתו לקבל 100דולרים עבור תיקון התכנית, אינה עולה בקנה אחד עם זו הנדרשת מעובדי עיריה. מומלץ לשקול, בתיאום עם המחלקה המשפטית, הפסקת העסקתו של ...(המשיב) בשירות העיריה, לאלתר"; ד) בעקבות דו"ח המבקר החליט ראש העיריה לפטר את המשיב, ביום .26.10.1986נמסר לו מכתב פיטורים בו נקבע מועד הפסקת עבודתו ל-.30.11.1986 ה) המשיב הגיש ביום 17.11.1986תביעה לבית-הדין האזורי, וביקש צו המונע את פיטוריו והצהרה כי הפיטורים היו שלא כדין. ביום 28.11.1986נמסר למשיב מכתב מראש העיר, ובו הוזמן להגיש בכתב: "...כל טענה ו/או הבהרה נוספת שברצונך להעלות בנוסף לטענות שהועלו כבר על-ידך, בקשר לתלונה נגדך, שנבדקה אצל מבקר העיריה ואשר על בסיס אותם ממצאים הוחלט להפסיק עבודתך בעיריה, משום שסברתי כי התנהגותך איננה מתאימה לעובד ציבור בתפקיד". תשובת בא-כוח המשיב למכתב זה היתה כי בכוונתו לטעון רק לאחר שתבוטל הודעת הפיטורים; ו) במהלך הדיון בבקשה לסעד ביניים בבית-הדין האזורי הסכימו הצדדים כי הדיון הזה יהיה הדיון בהליך העיקרי. ועוד הסכימו כי העובד ימשיך לעבוד עד מתן פסק-הדין, ויצא לחופשה של שבועיים ודין השכר לאותם שבועיים ייקבע על-פי תוצאות המשפט. .3על המקרה חלים סעיפים של פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן - פקודת העיריות), הקובעים: ".170 (א) ראש העיריה רשאי למנות לעיריה עובדים... (ב) לא יתמנה אדם לעובד עיריה לפי סעיף קטן (א) אלא לאחר שראש העיריה או מי שהוא הסמיך לכך הכריז על המשרה בפומבי על-פי כללים לפי סעיף קטן (ג). (ג) השר... יקבע בתקנות כללים בדבר דרכי מכרז... .171 עובד העיריה שנתמנה לפי סעיף 167או שהוא היועץ המשפטי לא יפוטר אלא באחת משתי אלה:ב... 171א. עובד העיריה שאינו מהעובדים המנויים בסעיף 171- (א) יפטרו ראש העיריה על-פי החלטת בית-דין למשמעת לפי חוק המשמעת; (ב) רשאי ראש העירי לפטרו באישור המועצה או ועדה שהמועצה מינתה לכך - אם הפיטורים היו שלא מחמת עבירת משמעת כמשמעותה בחוק המשמעת. .173 ראש העיריה רשאי להעביד עובדים ופועלים בשירות העיריה לפי שכר יומי הנוהג לגביהם, ככל הדרוש לביצוע עבודות שיש עליהן הרשאה בתקציב השוטף שאושר בהתאם להוראות הפקודה". ועוד יש להתייחס לתקנות בדבר חוזה מיוחד שלטענת באי-כוח הצדדים העיריה נוהגת לפיהן: תקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), תש"ך-.1960 .1הוראות סעיף 40לחוק יחולו על העסקתם של סוגי בני-אדם המפורטים להלן... (1) אדם שגילו מעל ל- 50שנה...". (סעיף 40לחוק שירות המדינה (מינויים) אומר: "שום דבר האמור בחוק זה אינו בא למנוע את הממשלה לעשות חוזה מיוחד עם אדם שיועסק בשירות המדינה..."). .4בית-הדין קמא פסק: א) סעיף 171א לפקודת העיריות חל על כל עובדי העיריה, כולל עובדים על-פי חוזה מיוחד; הסעיף קובע כי עובד עיריה יפוטר רק על-פי החלטת בית-הדין למשמעת או על-ידי ראש העיריה באישור המועצה או ועדה שהמועצה מינתה לכך. במקרה דנן לא פוטר המשיב באחת הדרכים שנקבעו בחוק; ב) המשיב לא זכה ל"זכות הטיעון" המובטחת לו על-פי כללי הצדק הטבעי; הוא לא הוזמן לטעון בטרם החליט ראש העיר לפטרו. לגבי הטענה כי העיריה תיקנה פגם זה על-ידי הצעה לשמוע את המשיב ולהכריע מחדש, השיב בית-הדין קמא שהיה זה "מס שפתיים", גם מבחינת המחליט, לבל יהא שבוי בהחלטה שבה כבר קבע את עמדתו. ועוד אמד בית-הדין קמא כי זכות טיעון לאחר ההחלטה "מותירה את הנפגע בעמדת טיעון נחותה...". הפיתרון של בית-הדין קמא היה "...לאפשר לתובע (המשיב) להשמיע טיעוניו מבלי שחרב הפיטורים כמעשה מוגמר - מונפת מעל לראשו". .5דיון זה נסוב על שתי שאלות: א) מהי הדרך החוקית לפיה רשאית העיריה לפטר את המשיב: פיטורים על-פי הוראות סעיף 5לחוזה האישי, או פיטורים באחת הדרכים שנקבעו בסעיף 171לפקודת העיריות? ב) האם ניתנה למשיב "זכות הטיעון" על-ידי כך שמסר את גרסתו לעובד הביקורת? ואם התשובה תהיה שלילית - האם תוקן הפגם על-ידי הצעת ראש העיר למסור את שאר טענותיו אחרי מסירת מכתב הפיטורים? ומה משמעות העובדה שהצעת ראש העיר למשיב למסור את שאר טענותיו נמסרה לאחר ההחלטה לפטר אותו? נתייחס לשאלות כסדרן. .6ראשית, נדון בסוגים השונים של עובדי העיריה. לשם הבנת סוגיה זו עלינו לציין כי העיריה מעסיקה סוגים שונים של עובדים, ביניהם: עובדים קבועים שקיבלו כתב מינוי; עובדים בתקופת ניסיון; עובדים ארעיים וזמניים; עובדים בכירים ועובדים לפי חוזה מיוחד. העסקת חלק מעובדים לה מעוגנת בחיקוקים שצוטטו בסעיף 3לפסק-הדין. פקודת העיריות קובעת דרכים שונות לפיהן רשאית עיריה לפטר עובדים: סעיף 171קובע את דרך פיטורי עובדים בכירים מסוימים, ואת הדרך לפטר את היועץ המשפטי של העיריה. סעיף 171א קובע כיצד מפטרים "עובד עיריה". ההכרעה בדיון זה נסבה על השאלה, האם סעיף 171א חל על המשיב? אם התשובה לשאלה זו חיובית, ברור כי המערערת לא פיטרה את המשיב למי הוראות החוק. בית-הדין קמא הכריע שהמונח "עובד עיריה" בסעיף 171א מתייחס לכל עובדי העיריה, כולל המשיב, וזאת על סמך הלשון הפשוטה והכוללנית של הסעיף. בית-הדין האזורי לא מצא בסעיפים אחרים של פקודת העיריות כדי להבהיר את הגדרת "עובד עיריה". .7האם קיימת בפקודת העיריות הגדרה של המונח "עובד עיריה"? אמנם אין הגדרה כזאת בסעיף ההגדרות של הפקודה, אך נראה לנו כי מסעיפים אחרים שלה ניתן ללמוד מהי ההגדרה. סעיף 170לפקודה קובע כיצד ימנו עובד עיריה. מסעיף 170ניתן ללמוד כי עובד העיריה, הוא: (1) מי שהתמנה; (2) על-ידי ראש העיר; (3) במשרה שלגביה אין חובה להזדקק לשירות התעסוקה, והמינוי נעשה לאחר שהתקיים מכרז כפי שנקבע בתקנות. סעיף 171לפקודה קובע כיצד יפוטרו עובדים בכירים (במשרות מסוימות), שהתמנו לפי סעיף 167לפקודה, וכן היועץ המשפטי. מנוסח הסעיף עולה כי עובדים שהתמנו לפי סעיפים אלה הם "עובדי העיריה". כלומר: עובדים שהתמנו על-פי סעיפים 170ו- 167לפקודה וכן היועץ המשפטי של העיר, הינם "עובדי העיריה" לצורך הפקודה. מכאן מובנת הכותרת "עובדי העיריה" של הפרק התשיעי לפקודת העיריות, הכולל את הסעיפים 167עד .186יתירה מזאת, הפקודה מבחינה בין עובדים אלו לבין עובדים ופועלים לפי שכר יומי המועסקים על-פי סעיף 173לפקודת העיריות. סעיף זה מסמיך את ראש העיר להעסיק "עובדים ופועלים בשירות העיריה", ואין הוא מגדיר עובדים אלה כ"עובדי העיריה". על כן, לאור האמור לעיל, נראה לנו כי המונח "עובד עיריה" בסעיף 171א לפקודה מתייחס לעובדי העיריה אשר התמנו, ולא לעובדים אחרים בשירות העיריה, ובהם עובדים זמניים, עובדים ארעיים ועובדים לפי חוזה מיוחד. נוסיף על כך כי אפילו אם המונח "עובדי העיריה" כולל את כל סוגי העובדים שצוינו בפרק התשיעי (היינו - עובדים שהתמנו, עובדים זמניים ועובדים ארעיים) אין הוא כולל עובדים לפי חוזה מיוחד. .8אין לפרש חוק רק לפי דקדוק בנוסחות ואין להסתפק בפירוש מילולי בלבד של מונחים בחוק. הדבר נכון במיוחד כאשר ניתן להגיע לפירוש שונה, כפי שעשה בית-הדין קמא בפסק-דינו המנומק. על כן, יש לבחון גם את מטרת המחוקק ככלי עזר לפירוש סעיף 171א לפקודה. .9אחת הדרכים לגלות את מטרת המחוקק היא להשוות את החוק הנוכחי לזה שקדם לו. סעיף 171א לפקודת העיריות תוקן בשנת התשל"ט. זו לשונו של הנוסח הקודם: "לא יפוטר פקיד שנתמנה בהתאם להוראות סעיפים 167, 169ו- 170אלא באחת משתי אלה ובאישור הממונה. (1) הוחלט בישיבת המועצה לפטרו לאחר שניתנה הודעה כהלכה לכל חברי המועצה, שדבר פיטוריו יידון באותה ישיבה; (2) הפקיד הורשע על עבירה פלילית... השוואת סעיף 171א הנוכחי לסעיף המקורי מצביע על שני דברים חשובים לענייננו: האחד - לא היה ברור על מי חל הסעיף הקודם. "פקיד" עיריה אינו רק עובד משרד אלא כולל, לדוגמה, מצילים, עובדי ניקיון, מורים, אחיות בבית החולים, עובדי גינון ושוחטים (לגבי שוחט, ראה ע"א 183/69[1]). עם זאת בא התיקון להגדיר ביתר דיוק מיהם עובדי העיריה שעליהם הוא חל, ועל כן נקט במונח "עובד" העיריה ולא "פקיד". השני - בתיקון הפקודה בשנת התשל"ט התכוונו להעניק לראש העיר יותר סמכות בנושא פיטורי עובדי העיריה. עם זאת, פיטורי עובד עדיין טעונים אישור מועצת העיריה. .10המטרה העיקרית של סעיף 171א לפקודת העיריות הינה, להבטיח הן דרך יעילה לפיטורי עובדי העיריה והן הגנה לעובדי העיריה נגד פיטורים שרירותיים על-ידי איש אחד, אפילו הוא ראש העיר. לדעת המחוקק דיון לפני בית-דין למשמעת, או מתן זכות למועמד לפיטורים להשמיע את טיעוניו לפני מועצת העיר, מקטינים את האפשרות שעובד העיריה יפוטר מסיבה שאיננה עניינית או צודקת. החובה לשמור על הגינות, על צדק ועל סדרי מינהל תקינים בכל הליך פיטורים, הינה חלק מן החובה לבצע חוזה עבודה בתום לב (ראה מאמרו של חברי הנשיא גולדברג [7], "תום לב במשפט העבודה", ספר בר ניב, ע' 139, בע' 145). לגבי גוף שלטוני קיימת גם החובה לנהוג על-פי עקרונות הצדק הטבעי. עם זאת, סביר כי הכללים החלים על הליך פיטורי עובד קבוע יהיו שונים מאלה החלים על פיטורי עובד לתקופת ניסיון של חצי שנה. בדב"ע מה/159-3, ידידיה סלומון - מוסדות חינוך (לא פורסם; צוטט בדב"ע מו/118- 3[2], בע' 266) נאמר: "למותר לציין כי אמות המידה ל'אי-התאמה' לצורכי פיטורים ותום לב הנדרש בפיטורי עובד הם שונים בתקופת הניסיון שלו מאלה שבהם היה ל'עובד קבוע'. בתקופת הניסיון די בספק סביר, בתום לב, לאי-התאמתו של העובד לתפקידו, בעוד ששעה שהפך לעובד קבוע שומה על המעביד להוכיח את אותה אי-התאמה ומה הביא את המעביד להגיע למסקנתו". טול לדוגמה עובד ניקיון שנתקבל לתקופה בלתי-קצובה, עבד שבוע ונתפס בגניבה. האם חייבת העיריה להעמידו לפני בית-דין למשמעת? דוגמה נוספת - עובד בניסיון אשר אינו מסוגל לבצע את עבודתו, ועקב כך גורם נזקים לרכוש העיריה. האם על מנת לפטרו לפני סיום תקופת הניסיון יש צורך בהחלטה של ראש העיר המאושרת על-ידי מועצת העיר? לדעתנו סעיף 171א לפקודה אינו חל על מקרים אלה. מטרת המחוקק היתה שלא להחיל על פיטורי עובדים ארעיים וזמניים או עובדים בתקופת ניסיון את דרישות סעיף 171א. . 11מהו הדין לגבי המשיב, שהועסק לפי חוזה מיוחד? העסקת עובדים לפי חוזה מיוחד אינה מעוגנת בפקודת העיריות, אלא בתקנות בדבר חוזה מיוחד. פירוש המונח "עובד העיריה" בסעיף 171א, כפי שעולה מסעיפים 6- 9דלעיל, אינו כולל עובדים לפי חוזה מיוחד. בין העובדים לפי חוזה מיוחד יש אלה המועסקים לתקופות ארוכות ואחרים המועסקים לתקופות קצרות. על כן, קשה לקבוע מה היתה מטרת המחוקק לגבי כולם. אמנם, סביר והגיוני כי הליך פיטוריו של עובד המועסק למשך 10שנים, יהיה דומה לזה של עובד קבוע. לעומת זאת אין לצפות כי מצבו של עובד לפי חוזה מיוחד לתקופה של חצי שנה או שנה יהיה שונה מזה של עובד בתקופת ניסיון או של עובד זמני, ואין לדרוש מהעיריה לפטרו על-פי סעיף 171א לפקודה. ייתכן כי בשל נימוק זה, ובשל הקושי להבחין בין חוזה מיוחד לתקופה קצרה וארוכה, לא נכללו בסעיף 171א לפקודה עובדים לפי חוזה מיוחד. זאת ועוד, ייתכן שהמחוקק לא ראה לנכון להעניק את ההגנות של "עובד עיריה" למי שמועסק על-פי חוזה מיוחד, בהנחה שהוא מקבל תנאים עדיפים על פני אלה של "עובדי העיריה". .12לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה כי סעיף 171א לפקודת העיריות אינו חל על מקרהו של המשיב, שהועסק לפי חוזה מיוחד ולא התמנה כעובד העיריה. .13משלא חל סעיף 171א לפקודה פונים אנו להסכם הקיבוצי החל על הצדדים, אשר הוגש לבית-הדין ונקרא "התקנון הכללי לעובדי העיריה" (להלן - התקנון). התקנון חל על "...כל העובדים בעיריה" (מבוא, סעיף א.ג.). בסעיף ההגדרות של התקנון הוגדר המונח "עובד" כ"כל עובד קבוע, זמני או ארעי, המקבל את שכרו מקופת העיריה". עובד לפי חוזה מיוחד אינו נכנס לגדר הגדרה זו. עם זאת, אפילו אם חל התקנון על המשיב לא מצאנו בו הוראה החלה על דרך פיטוריו. האם הוראות התקשי"ר יכולות לעזור למשיב? טען בא-כוח המערערת, כי מאחר שאימצו את התקנות בדבר חוזה מיוחד לגבי עובדי העיריה, חלות הוראות אלה במלואן, כולל התקשי"ר. אין סיבה שהוראות התקשי"ר יגברו על הוראה ספיציפית של חוזה העבודה האישי. אולם, אפילו אם חלות על הצדדים הוראות התקשי"ר בנושא פיטורים, אין הדבר מסייע למשיב, כיוון שהתקשי"ר העניק למדינה את האפשרות לפטר עובד לפי חוזה מיוחד מכוח החלטה של נציב שירות המדינה או של מי שהוסמך על-ידו. אם ניישב את האמור בתקשי"ר לגבי עובדי העיריה, יתברר כי לראש העיר הוענקה הסמכות לפטר את המשיב. .14בהעדר הוראה לגבי פיטורים בחוק או בהסכם הקיבוצי, עלינו לפנות לחוזה העבודה האישי. סעיף 5לחוזה זה קובע: "על אף האמור בסעיף 3לעיל, רשאי ראש העיריה או מי שיוסמך על-ידו (להלן - ראש העיריה), להפסיק את שירותו של העובד בכל עת על-ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב, חודש אחד מראש, או על-ידי תשלום משכורת של חודש אחד, הכל לפי ברירת ראש העיריה. כן רשאי ראש העיריה להפסיק את שירותו של העובד בכל עת, ללא הודעה מוקדמת או ללא כל תשלום, אם העובד עבר על המשמעת או התנהג בצורה בלתי-הוגנת או שהוא חייב לעבור בדיקה רפואית אם נמצא בלתי-כשר מבחינה רפואית לשמש בתפקיד הנזכר בסעיף 1לעיל". סעיף זה מעניק לראש העיר את הסמכות לפטר את המשיב, כפי שאכן עשה. העובד הסכים לתנאי זה בחוזה העבודה האישי שלו ולא הובאה בפני בית-הדין כל ראיה המעידה כי ראש העיר הפעיל את סמכותו בצורה בלתי- עניינית או בחוסר תום לב. על כן, אנו מקבלים את הערעור בנושא זה ומצהירים, כי המערערת פיטרה את המשיב בדרך נכונה, כלומר כפי שנקבע בחוזה העבודה. .15נתייחס עתה לשאלה השניה העומדת לדיון, שכן גם אם רשאי היה ראש העיר לפטר את המשיב, היה עליו לעשות זאת בהתאם לעקרונות הצדק הטבעי. כללים אלה, בצד חובת ההגינות, חלים על מי שמחליט על פיטורי המשיב או על מי מטעמו שישמע את גרסתו של המשיב ואת טיעוניו, לפני שתתקבל החלטה. הדבר נכון במיוחד לענייננו מכיוון שמדובר בעובד המועסק לתקופה של 10שנים, ונושא החקירה הינו חשדות בקבלת שוחד. .16בנושא זכות הטיעון מתעוררות במקרה זה שתי שאלות: האחת - האם מסירת עדותו של המשיב בפני עובד של מבקר העיריה הינה בגדר שמיעת טיעונים, והאם היא עומדת בדרישת כללי הצדק הטבעי? השניה - בהנחה שהמשיב פוטר בלא שנשמרה זכות השמיעה שלו, האם תוקנה הטעות כאשר פנה ראש העיר למשיב והזמינו להעלות את גרסתו על הכתב? .17האם מסירת עדות על-ידי המשיב למבקר העיריה, במסגרת חקירת חשדות שהוא לקח שוחד, מהווה מיצוי זכות הטיעון? עובד הנחקר על-ידי עובד ביקורת ומואשם בלקיחת שוחד, משיב על שאלות החוקר ואולי אף מעלה את גרסתו לגבי המקרה. לא הוכח כי מבקר העיריה הודיע למשיב כי הוא מועמד לפיטורים, או כי העדות תהיה לפני מי שיחליט אם לפטרו אם לאו. אמנם סביר כי העובד ידע שאם ייקבע שהוא לקח שוחד, הוא עלול לעמוד לדין פלילי, ויהיה מועמד לפיטורים. עם זאת, לא הוכח כי ידע שבעדותו לפני המבקר עליו להתייחס גם לשאלת הפיטורים. ניתן לשער שהעובד לא התייחס לנושאים הרלבנטיים לפיטורים, כמו: מצב משפחתו, מצב בריאותו, תרומתו לשירות הציבור, ובעיקר לכך שרוב החשדות נגדו לא הוכחו. העיריה החלה את הטיפול במקרה בדרך הנכונה. היא הזמינה חקירה של מבקר העיריה, וזה חקר והציג את מסקנותיו בזהירות ובדייקנות. המבקר המליץ על פיטורי העובד והעניין הועבר לראש העיר על מנת שיחליט בעניין. בשלב זה היה על ראש העיר להודיע למשיב כי הוא מועמד לפיטורים, לפרט את נימוקיו, ולאפשר לו להשמיע את טיעוניו. משלא ניתנה למשיב זכות הטיעון, לא היה תוקף למכתב הפיטורים מיום .26.10.1986 .18ביום 28.11.1986, זמן קצר לאחר מסירת מכתב הפיטורים, הזמין ראש העיר את המשיב להשמיע את טיעוניו, והודיע לו מדוע פוטר. בהזמנה זו צוין כי היא באה בהמשך ל"תכתובת ומגעים" בין העיריה לבין המשיב ובא-כוחו. בא-כוח המשיב סרב לפעול על סמך מכתב זה מבלי שיבוטלו הפיטורים, בטענה כי אין זכות טיעון כשחרב הפיטורים מונפת מעל ראש מרשו. בית-הדין קמא קיבל את טענות בא-כוח המשיב בנושא זה, מן הטעמים הבאים: א) זכות הטיעון קיימת רק בטרם הוחלט על הפיטורים, כדי שנפגע לא יחוש שהוא עומד לפני מעשה מוגמר, וזכות הטיעון שניתנה לו הינה "מס שפתיים" בלבד; ב) מתן זכות הטיעון לאחר שכבר נקבעה עמדה מותירה את הנפגע בעמדת טיעון נחותה. .19בית-דין זה קבע כבר כי עובד המועמד לפיטורים זכאי להשמיע את טיעוניו לפני המחליט בכתב או בעל-פה. בדב"ע לו/33-3 3], (בע' 55) נאמר: "מנגנון כזה (הפועל מכוח הסכם קיבוצי) חייב לנהוג תוך שמירה על הכלל, שאין להחליט בעניינו של אדם מבלי ליתן לו הזדמנות להשמיע דברו ולטעון טענותיו". (ראה גם דב"ע מב/117- 3[4], בע' 175). אין אנו מקבלים את הגישה, לפיה מעביד אינו יכול לתקן פגם שנתגלה בהליך הפיטורים והוא מהווה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. אין זה סביר שעובד המועמד לפיטורים, ייהנה מחסינות מפני פיטורים בעתיד בגלל טעות מינהלית. במקרה דנן, אם ישמע ראש העיר את טענות המשיב, ישקול אותן בתום לב, ישתכנע כי המשיב אינו ראוי להיות עובד ציבור, וכי התנהגותו פגעה בתדמית העיריה ובעובדיה, כי אז לא יהיה טעם מספיק למנוע את פיטוריו. כבר התייחסנו לשאלת תיקון הטעות בהליך הפיטורים בדב"ע מז/3-7, מדינת ישראל - נעים חייק (לא פורסם). שם נדון עניינו של עובד מס הכנסה, ששמו נכלל ברשימת מפוטרים שהוכנה במסגרת הליך של פיטורי צמצום. הוא הוזמן להשמיע את טענותיו והתנגד לפיטורים. שמו נכלל בטעות ברשימת "המפוטרים" שהסכימו "לפרוש מרצונם", במקום ברשימת המפוטרים שעימם לא הגיעו נציגי המדינה להסכם. בעקבות פגם זה, בוטלה הודעת הפיטורים, ונשלחה הודעה חדשה ונכונה. נקבע כי ההודעה השניה ריפאה את הטעות בהליך הפיטורים, וכי הפיטורים השניים היו תקפים. אף בדב"ע מז/3- 3[5] נדון פגם בהליך הפיטורים שתוקן. שם היה מדובר בעובדת עיריה אשר פוטרה על-ידי ראש העיר. הפיטורים בוטלו על-ידי בית-הדין. לאחר מכן היה ניסיון נוסף לפטרה, וגם כאן היה פגם, מפני שלכמה מחברי הוועדה שדנה בנושא היתה נגיעה כלשהי לעניין. התמנתה ועדה חדשה, ובית-הדין קבע כי הליך הפיטורים יכול להימשך. בדב"ע מה/21- 2(גוטליב - עירית רמלה, לא פורסם) נדון עניינו של עובד עיריה אשר הושעה מעבודתו על-ידי ראש העיר. לאחר מכן הזמין אותו היועץ המשפטי של העיריה להשמיע את טענותיו. העובד השיב כי הזמנתו לטעון טענותיו לאחר ההחלטה על ההשעיה היא פסולה. היועץ המשפטי הזמין שוב את העובד, ואמר כי ההשעיה תיכנס לתוקף, אם בכלל, לאחר שתינתן לעובד הזדמנות להשמיע את טענותיו. בהליך משמעתי (פסקי-דין של בית-דין משמעתי ובית-המשפט העליון) נענש העובד וההשעיה לא בוטלה. אף בית-הדין הארצי לא שינה את ההכרעה כי בתקופת ההשעיה יקבל העובד שכר חלקי. .20משהגענו למסקנה כי העיריה היתה רשאית לתקן את הפגם בהליך הפיטורים ולהעניק למשיב הזדמנות לטעון בכתב, אין זה סוף פסוק. עדיין עומדת לדיון השאלה, האם המחליט, במקרה דנן ראש העיר, היה מוכן לשמוע ולהשתכנע? האם כאשר הזמין את העובד לטעון, גמלה כבר בלבו ההחלטה לדחות כל טיעון אפשרי? בית-הדין קמא היה בדעה כי אין אפשרות לתקן את הפגם בהליך הפיטורים והביע את דעתו כי באופן כללי מי שהחליט פעם לא ישנה את דעתו ולא יהיה פתוח לשכנוע. עם זאת, קבע בית-הדין האזורי כי ראש העיר פעל בתום לב, לא הכיר את המשיב באופן אישי ומטרתו בפיטורים היתה "לבער את הרע מקרב המחנה". ראש העיר, בעדותו, השיב לשאלת נציג הציבור, האם הוא מוכן לשמוע את טיעוניו של העובד, באמרו: "אני מוכן לשמוע את טענות המבקש ואם אשתכנע אז אבטל את פיטוריו". בתשובה האמורה הביע גם את הסכמתו לשמוע את טענות המשיב ולבטל את הפיטורים, אם ישתכנע. על כן, נראה לנו כי הזמנת ראש העיר למשיב להשמיע את טיעוניו תיקנה את הפגם בהליך הפיטורים. .21התוצאה היא, כי הליך הפיטורים טרם הושלם, אך אין למנוע את המשכו. העובד יהיה רשאי להשמיע את טענותיו לפני ראש העיר, ועליו לעשות כן אם ראש העיר יזמינו. מכיוון שראש העיר צריך לשקול את העניין מחדש, עליו להשתכנע היטב כי החלטתו נכונה. יש להניח כי ראש העיר יתן דעתו לאמור טרם החלטתו, ויתן נימוקים מלאים להחלטתו. .22הערעור מתקבל חלקית. המערערת תיקנה את הפגם בהליך הפיטורים כאשר הזמין ראש העיר את המשיב להשמיע את דבריו, כך שניתן להמשיך בהליך הפיטורים. המשיב ישלם למערערת 750ש"ח שכר טרחה והוצאות בשתי הערכאות.חוזה עבודהחוזהעובדי עירייהחוזה מיוחדפיטוריםעירייה