פיטורי עובד עקב אלימות

על-פי חומר הראיות שהועלה במשפט קבע בית-הדין האזורי שהמשיב היה מעורב לא אחת במריבות ובקטטות, ובמקרים רבים היה הגורם לכך. הוא התנהג באלימות ובבריונות כלפי עובדים אחרים. על רקע זה באו פיטוריו על אתר, ללא הודעה מוקדמת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובד עקב אלימות: .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט הראשי מודל אב בית-הדין ( ה"ה וינהולץ וקנר - נציגי הציבור( (תב"ע מד/499-2) לפיו חוייבה המערערת לשלם למשיב פיצויי פיטורים (בשיעור מופחת של %80) בצרוף פיצויי הלנה ופדיון חופשה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט בסך 750ש"ח. .2המשיב הועסק על-ידי המערערת, המייצרת ומשווקת דודי שמש - כרתך דוודים ממרס 1970עד ה- .26.4.1984בית-הדין קיבל את גרסת המשיב כי היחסים בינו לבין המערערת היו יחסי עובד ומעביד, ולא יחסי מספק שירותים (עובד עצמאי) ומקבל שירותים. במשיב נתקיים מבחן ההשתלבות על הפן החיובי שבו - היותו חלק אינטגרלי ובלתי-נפרד של המפעל, והפן השלילי - אי-היותו בעל מפעל משלו לעבודות רתכות. .3על-פי חומר הראיות שהועלה במשפט קבע בית-הדין האזורי שהמשיב היה מעורב לא אחת במריבות ובקטטות, ובמקרים רבים היה הגורם לכך. הוא התנהג באלימות ובבריונות כלפי עובדים אחרים. על רקע זה באו פיטוריו על אתר, ללא הודעה מוקדמת ביום 26.4.1984, באין לפניו הסכם קיבוצי ראה בית-הדין האזורי להנחות את עצמו על-ידי "תקנון העבודה" מיום 19.9.1962, ומצא כי הסעיף ההולם את נסיבות המקרה הוא סעיף 52ג לתקנון ("הכה, התקוטט או גרם לאלה") בצרוף סעיף 5.55, המדבר על "החמרת האחריות" (עקב "הישנות עבירה") הגוררת אחריה החמרת העונש. לאור הוראות אלה, קבע בית-הדין כי אין די בפיטורים בלי הודעה מוקדמת וכי "יש לפגוע גם בפיצויי פיטורים במידה מסויימת", ופסק פיצויים בשיעור של % .80המערערת חוייבה גם לשלם פדיון חופשה. .4פרקליטה המלומד של המערערת תקף בפתח טיעוניו את מסקנתו של בית-הדין קמא, בדבר סיווגו של המשיב כ"עובד", שהרי לאורך ארבע-עשרה השנים שבהן התקיימה מערכת היחסים ביניהם היה מובן, מוסכם ונהיר לשני הצדדים, שהמשיב הינו עובד עצמאי המספק שירותים למערערת, וסימני היכר אופייניים למעמד זה מעידים על כך. לא חייבנו את בא-כוח המשיב להשיב על טענה זו. בסעיף 5של פסק-דינו ליקט בית-הדין קמא, ט' טעמים על-פיהם קבע שגרסת המשיב היא הנכונה, לפי אמת מידה הבוחנת באורח אובייקטיבי את רקמת היחסים שהיתה בין הצדדים. .5טענה אחרת היתה שאין המערערת חייבת בתשלום פיצויי פיטורים למשיב לאור האמור בסעיף 4של המוצג נ/ .1במה מדובר? נ/ 1הינו חוזה שנערך ב- 23.1.1968בין החברה "אבי-סול בע"מ" לבין המשיב, ובו נקבעו תנאי שכרו של זה האחרון, ובין השאר (בסעיף 4) כי: "בקביעת שכרו של הרתך הובאו בחשבון פיצויי פיטורים לרתך, והם כלולים בו". טענת המערערת היתה שהאמור בסעיף הנ"ל עונה על דרישות סעיף 28לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963(להלן - חוק פיצויי פטורים), שעניינו בהערת השוליים הוא "שכר" הכולל פיצויי פיטורים. אלא שבסעיף טמון התנאי שההסכם "אושר על-ידי שר העבודה והרווחה או מי שהוסמך על-ידיו לכך". כל שישנו במוצג נ/1, הוא הערה בכתב יד, בזו הלשון "אני מאשר אמיתות חתימתם של שני הצדדים" ולצידה הוטבעה חותמת של משרד העבודה והרווחה. בפסק-דינו קבע אמנם בית-הדין קמא כי אבי-סול בע"מ הוא שמה הקודם של המערערת, וכי המשיב התחיל לעבוד אצלה בינואר .1968אך בינואר 1968חדל לעבוד אצלה עקב תאונת עבודה, וכשחזר אליה אחרי למעלה משנה, במרס 1970, כבר לא היה החוזה נ/ 1בתוקף. עוד קבע בית-הדין שמסמך זה אינו עונה ממילא על דרישות סעיף 28לחוק פיצויי פיטורים. תמימי דעים אנו עם בית-הדין קמא בעניין זה. .6עיקרו של הערעור נסב על הטענה שיש לשלול מהמשיב כליל את פיצויי הפיטורים. בא-כוח המערערת הפנה אותנו ל"דיוקנו" של המשיב, כפי שצוייר על-ידו בסעיף 15לסיכומיו בכתב בבית-הדין קמא. עיינו בסעיף הנ"ל בו שורטטה דמותו של המשיב כפי שהצטיירה בדברי שבעה עדים, חבריו לעבודה. קטעים נרחבים מהעדויות הובאו בסעיף 14לסיכומים ומהם עולה שהמשיב השליט משטר של פחד ואימה על חבריו לעבודה באמצעות אלימות פיזית ומילולית (מכות וקללות). .7בית-הדין האזורי קבע, עובדתית כאמור בסעיף דלעיל, כי גרסתה של המערערת היא הנכונה, וכן נאמר בפסק-הדין: "מחומר הראיות עולה כי התובע היה מעורב לא אחת במריבות וקטטות, ובהרבה מקרים היה הגורם לכך, ואין זה חשוב לענייננו אם גם עובד זה או אחר היה איש ריב ומדון, או שמקרה זה או אחר לא היה בדיוק כפי שתארה אוחו הנתבעת. התובע היה מתנהג באלימות ובבריונות כלפי עובדים אחרים (ראה גם התלונה במשטרה, נ/9), והוזהר גם מספר פעמים, ופעם אחת לפחות גם בכתב (נ/4). העובדה שהמשטרה סגרה את התיק מהטעם שאין בכך עניין ציבורי (ת/6) - אין בה כדי להצביע שהעובדות שבתלונה אינן נכונות. תשובותיו המתחמקות בחקירה הנגדית (עמודים 10, 12ו-13) רק מחזקות דעתנו זו, ואין לנו ספק שזו היתה הסיבה לפיטוריו (ראה נ/5)". העילה המיידית לפיטורים (ביום 26.4.1984) היתה, שבעת דיון ודברים עם עובד אחר דחף אותו המשיב בצורה ברוטלית לעבר הפחים, בנס לא נפגע. .8מהאמור בפסק-הדין שבערעור עולה כי עובדי המפעל ומנהלי העבודה בו חיו באווירה של טרור מתמיד, עד כי מנהל העבודה אמר בעדותו: "פחדתי מהאיומים של (המשיב) ואני מפחד ממנו עד עצם היום הזה", ויש לזכור כי מדובר בתקופת עבודה של 14שנים. .9נסיבות אלה מצדיקות החמרת הדין עם המערער, אך לא מיצויו עד תום. בית-הדין האזורי בחן את הוראותיו של תקנון העבודה שהוא הסכם קיבוצי כללי בין התאחדות התעשיינים וההסתדרות הכללית, וקבע ובצדק כי הסעיף הישים הוא סעיף 53, שדן בעבירות חמורות, יחד עם סעיף 55, הקובע כי "הישנות עבירה על התקנון תגרום להחמרת האחריות לעיל". העונש הראוי, ייבחן על-פי העבירה (במובנה המשמעתי) שביצע העובד, ואשר היתה הסיבה לפיטוריו, מן הטעם כי "לעניין פיצויי פיטורים, מתגבשת העילה במעשה הפיטורים או ההתפטרות בצירוף המניע שפעל לכך היינו הנסיבות המודעות שהסבו למעשה את סיום היחסים" (דב"ע לג/2- 3[1], בע' 158), והעבירה היא, כאמור לעיל, דחיפתו "הברוטלית" של העובד האחר. בקביעת העונש, לאור סעיף 55, נבחן את עבירותיו הקודמות של המשיב, אך לא נתעלם מהגישה הסלחנית להפליא שנקטה המערערת כלפיו, ומן העובדה שלא הגנה כראוי על עובדיה, והתעלמה מרצף של מעשי בדיונות וניבול פה. .10המסקנה מהאמור לעיל היא כי יש לשלול מהעובד, בנוסף לתמורת ההודעה המוקדמת, % 50מפיצויי הפיטורים. .11עניין אחרון: המערערת השיגה על כך שחוייבה לשלם פיצויי הלנה (חלקיים) על פיצויי הפיטורים. בית-הדין קמא ראה שלא לשאול כליל את פיצויי ההלנה והפחיתם מ-% 20לחודש, ל-,% .2לנו נראה כי בנסיבות המקרה כאשר עצם החבות בפיצויי פיטורים היתה שנויה במחלוקת, ובדיעבד נקבע שיעור הפיצויים ל-% 80בבית הדין האזורי ו- % 50על ידינו - אין מקום לחייב בפיצויי הלנה. .12האמור בפסק-הדין הינו על דעת שניים מחברי המותב, והנשיא ביניהם. מכוח סעיף 22לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, מהווה האמור לעיל את פסק-הדין, בעוד דעתם של שני חברי המותב האחרים המובאת להלן, מהווה את דעת המיעוט: אם נכונה התכונה שהוצגה על-ידי בא-כוח המערערת. ועובדים לא מועטים במפעל חיו באוירה של טרור מתמיד, נשאלת השאלה הכיצד הרשתה הנהלת המפעל שכך יתנהלו העניינים, שסדרי העבודה ויחסי העבודה יהיו כאלה שמנהל העבודה יצהיר "פחדתי מהאיומים של (המשיב) ואני מפחד ממנו עד עצם היום הזה" - וזאת לאורך 14שנים. הפנינו את השאלה לבא-כוח המערערת ותשובתו היתה שהמשיב "היה עובד טוב, מצויין וניסינו להסתדר איתו". מכתב התראה נשלח למשיב ב- 24.8.1983(נ/4), שלושה שבועות לאחר שנחשד שנעשה מעשה שלא ייעשה, כאשר טילפן בשעה 3.00לפנות בוקר (ב- 3.8.1983) למנהל העבודה והשמיע דברי איום. וראה זה פלא: עברו לסדר היום. העילה המיידית לפיטורים (ב-26.4.1984) היתה, שבעת דין ודברים עם עובד אחד דחף אוחו המשיב בצורה ברוטלית "לעבר הפחים ובנס לא נפגעתי" (נ/9). הפרקליט המלומד קבל על כך שלבית-הדין קמא היתה גישה סלחנית מדי "וזו גישה שאינה מגינה על העובדים כי אינה מאפשרת לנהל את המפעל". לנו נראה שהמערערת, היא שגילתה גישה סלחנית מדי ובלתי-מצויה, ובכך לא הגנה כראוי על עובדיה בהרשותה המסכם של מעשי בריונות וניבול פה חמורים - אם אכן היו כאלה. ומכל מקום, איננו סבורים שבעניין דנן, יש להחליף את שיקול דעתה של הערכאה הראשונה שראתה ושמעה את הקולות - בשיקול דעתנו אנו. .13התוצאה היא איפוא כי הערעור מתקבל בחלקו, ועל המערערת לשלם למשיב פיצויי פיטורים בסך של 235.59ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית בחוק מיום הפיטורים (26.4.1984) ועד תשלומו בפועל. בהתחשב בתוצאה - ישא כל צד בהוצאותיו בשתי הערכאות.אלימותפיטורים