בבית-הדין האזורי טען המערער, כי פיטוריו נעשו תוך הפרת ההסכם הקיבוצי הן בשל סיבתם הבלתי-מוצדקת - נסיון המערער להקים ועד עובדים מקרב עובדי המשיבה, והן מפאת הפגם שדבק בהליך הפיטורים, כיוון שלא הודע למועצת הפועלים בירושלים על פיטורי המערער, ולא נתקבלה הסכמתה לפיטוריו כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים בגלל ניסיון להקים ועד עובדים: השופטת פורת: .1זהו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט נויגבורן - אב-בית-הדין; מר פרס - נציג ציבור - תב"ע מו/3/60), אשר דחה את עתירות המערער לחייב את המשיבה לשלם לו פיצויים בשל הפרת הסכם, הפרשי פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת לפיטורים, וכן להפריש בגינו לקופת מבטחים דמי גמולים נוספים. הערעור מכוון כנגד דחיית העתירות כדלעיל, למעט העתירה בעניין תמורת ההודעה המוקדמת, שלא בא זכרה בכתב הערעור, וטוב עשה בא-כוח המערער שלא חזר להעלותה, נוכח הראיות הברורות המפריכות טענתו זו. .2עובדות המקרה הדרושות לערעור, כפי שקבען בית-הדין האזורי, הן כדלהלן: א) המערער הועסק החל מ- 1.6.1982 בבית המרגוע של המשיבה כעובד חלקי וזמני בתפקיד מרכזן לילה; ב) ביום 11.9.1982הודע למערער מטעם המשיבה, כי הוא מפוטר מעבודתו. בד בבד עם הודעת הפיטורים הופסקה עבודת המערער בשירות המשיבה, אולם שולם לו שכר עבודה עד 11.10.1982, ושכרו האחרון אף נלקח בחישוב פיצויי פיטוריו; ג) המערער עבד דרך קבע במשמרת לילה שהחלה בשעה 00: 19בערב והסתיימה בשעה 00: 7בבוקר. לעיתים עבד המערער בשבתות ובחגים; ד) עבור עבודתו בשעות הנוספות ובימי חג ושבת, שילמה המשיבה למערער גמול נוסף על השכר ששולם לו בגין העבודה הרגילה, בימי חול, וזאת בשיעורים הקבועים בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים; ה) החל מהחודש ה- 13להעסקת המערער בשירותה, הפרישה המשיבה בגינו דמי גמולים למבטחים ובהם נכלל גם רכיב פיצויי פיטורים. דמי הגמולים חושבו על-פי שכר העבודה שהשתלם למערער עבור 8שעות עבודה בימי חול, מבלי להביא בחישובם את שכרו עבור שעות עבודה נוספות ועבור עבודה בשבתות ובחגים; ו) על היחסים שבין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות (להלן ההסכם הקיבוצי); ז) עקב פיטורי המערער שילמה לו המשיבה בחודש אוקטובר 1985פיצויי פיטורים בסך 148, 179שקלים ישנים. סכום זה התקבל על-פי החישוב שהושתת על שכר המערער עבור 8שעות עבודה בימי חול בלבד. .3א) בבית-הדין האזורי טען המערער, כי פיטוריו נעשו תוך הפרת ההסכם הקיבוצי הן בשל סיבתם הבלתי-מוצדקת - נסיון המערער להקים ועד עובדים מקרב עובדי המשיבה, והן מפאת הפגם שדבק בהליך הפיטורים, כיוון שלא הודע למועצת הפועלים בירושלים על פיטורי המערער, ולא נתקבלה הסכמתה לפיטוריו כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי; ב) בית-הדין האזורי דחה את גרסת המערער והעדיף את גרסת המשיבה, שהכחישה כל קשר סיבתי בין פיטורי המערער לבין נסיונו להקים ועד עובדים. על-פי גרסת המשיבה היתה סיבת פיטורי המערער הפרות משמעת, שהתבטאו בסירובו להעביר שיחות חוץ לחברי הקיבוץ שבו נמצא בית המרגוע של המשיבה. בהתייחסו לרקע לפיטורי המערער קבע בית-הדין האזורי לאמור: "טענת התובע הינה כי פוטר על רקע ניסיון להקים ועד עובדים ועל כן לא היתה 'סיבה מספקת' לפיטוריו. אין כל יסוד לטענה העובדתית שבפי התובע והיא מופרכת מיסודה... אין כל שמץ של ראיה, מלבד הרהורי לבו של התובע, כי הפיטורים היו על רקע זה. הרקע האמיתי לפיטורים היו סירובו של התובע לטפל במרכזיית הטלפונים ככל שהיא נגעה להעברת שיחות בקיבוץ... הסירוב לבצע עבודות שהוטלו עליו מהווה הפרת משמעת והצדיק פיטורים ובכל מקרה היווה סיבה מספקת לפיטורים". בית-הדין האזורי קבע גט כי "אין כל ממש בטענה שהיו צריכים להודיע לאיגוד המקצועי" (בית-הדין לא נימק קביעה זו) ודחה את העתירה לפיצויים בגין הפרת ההסכם הקיבוצי; ג) בכתב ערעורו ובטיעוניו בפנינו תקף בא-כוח המערער את קביעת בית-הדין קמא המתייחסת לסיבת פיטוריו ולצדקתם, אולם מן הסתם נזנחה הטענה בדבר אי-ההודעה לאיגוד המקצועי, באשר בא-כוח המערער לא חזר להעלותה בערעורו, אף לא בטיעוניו בפנינו; ד) מנגד עותר בא-כוח המשיבה, בתמצית, לאשר את קביעות בית-הדין קמא מטעמיו. .4דחיית העתירות הנדונות על-ידי בית-הדין קמא הושתתה על ממצאיו העובדתיים, על-פיהם היתה סיבת פיטוריו של המערער הפרות משמעת, היינו סירובו להעביר שיחות לחברי הקיבוץ בו מצוי בית המרגוע. ממצאי בית-הדין האזורי דלעיל מעוגנים כדבעי בחומר הראיות לפיכך אין עילה שתצדיק התערבותנו בממצאיו. .5אם אכן היתה סיבת פיטורי המערער הפרות משמעת, הרי שהיתה עילה מוצדקת לפיטוריו במשמעות ההסכם הקיבוצי. לעניין זה ראה סעיף 9לתקנון העבודה (נספח להסכם הקיבוצי), המטיל על העובד חובת ציות לממונים עליו וכן סעיף 41להסכם הקיבוצי, על-פיו רשאית המשיבה להפסיק עבודת עובד "במקרה של אי-ציות להוראות הממונה עליו" (סעיף 41(1)) וההפסקה תהפך לפיטורים אם לא נדרש בירור העניין בין הצדדים תוך שישה ימים ממסירת ההודעה (סעיף 41(3)). לא נטען, וממילא לא הוכח, כי נדרש בירור על-ידי גורם כלשהו, במועד שנקצב כאמור ועל כן לא הראה המערער כי פיטוריו נעשו בניגוד להסכם הקיבוצי. .6זו ואף זו: גם לו היתה מתקבלת טענת המערער כי פיטוריו נעשו תוך הפרת ההסכם הקיבוצי, לא הובא גם שמץ ראיה בפני בית-הדין האזורי בדבר נזק שהוסב למערער בעקבות ההפרה, וגם מן הטעם הזה - אין תקומה לעתירתו הנדונה. אשר על כן נדחה הערעור בחלקו המתייחס לפיצויים בגין הפרת ההסכם הקיבוצי. .7א) בבית-הדין קמא טען המערער כי חישוב פיצויי הפיטורים - בו נקטה המשיבה - קיפח אותו מכמה וכמה היבטים: (1) ראשית - פיצויי הפיטורים הושתתו על בסיס שכר 8שעות רגילות, הגם שעבד דרך קבע במשמרות בנות 12שעות ליליות, ולפרקים בימי חג ושבת. לפיכך היתה עבודתו הרגילה - והיא הקובעת לעניין חישוב הפיצויים - בת 12שעות עבודה ושכרו המינימלי לכל משמרת עבודה (כולל גמול שעות נוספות) היה שווה לשכר 16.5שעות עבודה רגילות. על כן, מן הדין היה להשתית את חישוב פיצויי פיטוריו על בסיס שכר יומי השווה לשכר 16.5שעות עבודה רגילות ולא על 8שעות בלבד, כפי שחישבה המשיבה. (2) שנית - לא הובאו בחישוב פיצויי פיטוריו ימי עבודתו בשבת ובחג, ולמיצער לפי בסיס שכר של 8שעות רגילות לכל חג ושבת כאמור. (3) שלישית - לא הוספו לשכר, שעל-פיו חישבה המשיבה את פיצויי פיטוריו של המערער, % 10אותם יש להוסיף למשכורתו הכוללת של עובד חלקי, כהוראת סעיף 8(1) להסכם הקיבוצי; ב) מנגד טענה המשיבה בבית-הדין האזורי, כי חישוב פיצויי הפיטורים נעשה על-פי החוק והתקנות, והוא תואם את הוראות ההסכם הקיבוצי, שהרי עלפיהם אין לכלול שעות נוספות וגמול עבודה בשבת ובחג בחישוב פיצויי הפיטורים. כמו כן גרסה המשיבה, כי הוספו לשכר המערער, שהיווה את הבסיס לחישוב פיצויי פיטוריו, % 10ממנו, אותם יש להוסיף לשכרו של עובד חלקי כהוראת סעיף 8(1) להסכם הקיבוצי, ואין להוסיפם בשנית גם על סכום הפיצויים הכולל. הוא הדין - לטענת המשיבה - באשר לבסיס השכר שעל-פיו שולמו בגין המערער דמי גמולים לקרן מבטחים; ג) בית-הדין האזורי קבע שבדין חושבו פיצויי פיטוריו של המערער, ואף אין עילה לחייב את המשיבה לתשלום דמי גמולים נוספים בגינו לקרן מבטחים, ודחה מכל וכל את עתירות המערער בנדון. .8בפנינו חזרו וטענו באי-כוח הצדדים בסוגיות נשוא הערעור אותן טענות שהועלו על-ידם בבית-הדין האזורי. .9את השאלה, כלום הושתת חישוב פיצויי פיטוריו של המערער על אדני החוק, התקנות, וההסכם הקיבוצי - יש לבחון בשני מישורים: א) האחד, עניינו בסיס השכר, ובהקשר זה יש להשיב על השאלה, כלום נכללו בבסיס השכר כל הרכיבים שיש להכלילם בו, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים? ב) השני, עניינו התקופה המזכה בפיצויי פיטורים, או חלקיות המשרה שעל-פיה יש לחשב את פיצויי הפיטורים, ובעניין זה יש לבחון, אם הובאו במניין התקופה כאמור כל ימי העבודה שבגינם יש לשלם פיצויי פיטורים. .10אשר לבסיס השכר דרושות לעניין ההוראות הבאות: א) תקנה 2לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד- 1964(להלן - תקנות פיצויי פיטורים) קובעת, בחלקה הרלבנטי, כי השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים ייקבע על-פי הוראות ההסכם הקיבוצי החל על העובד והמעביד - כל אימת שקיים הסכם כאמור; ב) סעיפי ההסכם הקיבוצי הדרושים לקביעת בסיס השכר הם כדלהלן: סעיף 42(3) להסכם הקיבוצי קובע - לענייננו - כי שיעור הפיצויים (לכל עובד) יהיה חודש לשנה בהתאם ל"משכורת הכוללת" האחרונה. סעיף 1להסכם הקיבוצי מגדיר - בין היתר - את "המשכורת הכוללת" בזו הלשון: "משכורת בסיסית בצירוף תוספת ותק, תוספת משפחה, תוספת יוקר וכן תוספות שכר אחרות..."; ג) בסעיף 11להסכם הקיבוצי, בפרק הרביעי המכונה "שעות עבודה", נקבע - לענייננו - כי יום עבודה במשמרת לילה הוא בן 6שעות בתשלום ל- 8שעות. מאידך נקבע גמול שעות נוספות בפרק הנ"ל כפיצוי בשיעור מסוים מן המשכורת הכוללת לשעת עבודה רגילה (ההדגשות הוספו); ד) המינוח שנקבע בהקשר לגמול שעות נוספות, כדלעיל, מוביל למסקנה כי אין להכלילן כרכיב בפיצויי הפיטורים וזאת מן הטעמים הבאים: (1) "המשכורת הכוללת", לצורכי סעיף 11להסכם הקיבוצי, נקבעה בצמידות ל"שעת עבודה רגילה" (ראה ההדגשה דלעיל) ולפי ש"משכורת כוללת" הוא מושג קבוע וסכומה נשאר על כנו ואינו משתנה על-פי ההקשר, משמע ש"משכורת כוללת" בכל ההקשרים היא רק זו המשולמת לשעת עבודה רגילה, ואילו המשכורת הכוללת ליום עבודה רגיל במשמרת לילה הוא "בן 6שעות, בתשלום ל- 8שעות עבודה רגילות". (2) חותמי ההסכם הקיבוצי כינו גמול שעות נוספות כ"פיצוי", ולא כ"תוספות שכר" (הנכללות בהגדרת המשכורת הכוללת), ללמדנו שלא נתכוונו להביאן בחישוב פיצויי הפיטורים המושתתים על המשכורת הכוללת. (3) גמול שעות נוספות ניתן כפיצוי מן המשכורת הכוללת, כלשון סעיף 11להסכם הקיבוצי, ולא נאמר בו כי יתווסף למשכורת הכוללת. צדקה, איפוא, המשיבה כשלא הביאה בחישוב פיצויי פיטוריו של המערער את גמול השעות הנוספות ששולמו לו במהלך עבודתו; ה) לעניין בסיס השכר - עוד עלינו להידרש לשאלה, ההוספו לשכר התעריפי שנקבע בהסכם הקיבוצי לעובד מסוג המערער % 10בגין היותו עובד חלקי (סעיף 8(1) להסכם הקיבוצי). לשאלה זו לא התייחס בית-הדין קמא בפסק-דינו וממילא לא קבע בנדון כל ממצא עובדתי, וכבר מן הטעם הזה לא יוכל פסק-דינו - בחלקו המתייחס לעתירה להפרשי פיצויי פיטורים - להישאר על כנו. .11מכאן לבדיקה במישור השני: הנמנו נכונה הימים שיש להביאם בחישוב פיצויי הפיטורים? כעולה מחומר הראיות בבית-הדין קמא, מנתה המשיבה את ימי עבודת המערער בימות חול בלבד, ועל-פי היחס שבין ימי עבודתו לבין ימי אי-עבודתו בתקופה הנדונה (והכל בימי חול בלבד) קבעה את חלקיות משרתו, ועל-פיה חישבה את סכום פיצוייו. .12אכן, במקרה הנדון לא היתה כל קביעות בכמות ימי עבודתו השבועיים של המערער, אף לא בימות השבוע, שבהם עבד. למקרה כאמור, בו חלות חליפות ותמורות בחלקיות המשרה מדי שבוע בשבוע, נכונה היתה שיטת המשיבה בקבעה את חלקיות משרת המערער על-פי היחס בין ימי עבודתו וימי אי-עבודתו - לאורך כל תקופת העבודה. אולם באחת שגתה המשיבה: לא כדין ניטרלה, בחישוב חלקיות המשרה כאמור, את ימי החג והשבת. זאת באשר אין מאומה בחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, ובתקנותיו, אף לא בהסכם הקיבוצי, המרמז כי לעניין חישוב חלקיות המשרה או מניין הימים המזכים בפיצויי פיטורים - יש לנטרל ימי חג ושבת - כל עוד עבד העובד פחות ממשרה מלאה אחת, ומשמע פחות משישה ימי חול בשבוע. במקרה כאמור אין העבודה בשבת או בחג בגדר תוספת לעבודה הרגילה (כדוגמת שעות נוספות) - אלא היא בגדר תחליף לעבודה בימי חול, שהרי במקום השבת או החג בו עבד העובד הוא זכאי ליום מנוחה אחר, הן על-פי חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951, והן על-פי ההסכם הקיבוצי (סעיף 22). .13להמחשת העיוות הגלום בשיטה המנטרלת ימי חג ושבת, בתור שכאלה, בעובד במשרה חלקית, טול דוגמה קיצונית של עובד המועסק בימי השבת בלבד. נקל לקבוע, כי חלקיות משרתו של עובד כאמור היא כ- 1/6המשרה (יום מתוך שישה ימי עבודה המהווים משרה מלאה). אולם אם נלך לשיטת המשיבה, על-פיה ימי חג ושבת אינם נחשבים, כי אז תהא התוצאה שאין לעובד כל ימים מזכים בפיצויי פיטורים, וחלקיות משרתו היא אפס. עובד כזה כי יפוטר - יהא משולל לחלוטין מזכותו לפיצויי פיטורים, ולמותר לציין כי תוצאה כאמור אינה מתקבלת על הדעת. .14לסיכום: כל אימת שלא עבד המערער למעלה משישה ימים בשבוע, כולל בימות חג ושבת, אין זה מעלה או מוריד באילו מימי השבוע חלו ימי עבודתו, וכל ימי עבודתו כולל השבת והחג - יבואו במניין הימים לצורך חישוב פיצויי פיטוריו. אולם, את שכר השבת והחג, המובאים בחישוב הפיצויים כאמור, יש להעמיד רק על גובה שכר העבודה ליום חול בן 8שעות עבודה ולנפות מתוכו את כל התוספות החורגות מן "המשכורת הכוללת", שרק היא, כאמור בהסכם הקיבוצי, משמשת בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים. .15אשר לעתירה להשלמת דמי גמולים בגין המערער למבטחים, יצוין בקצרה: בסיס השכר וחלקיות המשרה, על-פיהם יש להפריש דמי גמולים למבטחים, זהים לבסיס השכר וחלקיות המשרה על-פיהם יש לחשב את פיצויי הפיטורים כפי שפורט לעיל, זאת כנובע מהגדרת "שכר" בתקנה 1לתקנות קרן פנסיה מקיפה של מבטחים המפנה בנדון להסכם הקיבוצי, ועל-פי סעיף 15(1) להסכם הקיבוצי הקובע, בין היתר, כי דמי הגמולים יופרשו בגין העובד על-פי "המשכורת הכוללת". .16כיוון שדחה בית-הדין האזורי את עתירת המערער להפרשי פיצויי פיטורים ולהשלמת דמי גמולים למבטחים, לא ראה צורך לקבוע כממצאים עובדתיים את הנתונים הדרושים לחישובם הנכון של פיצויי הפיטורים ושל דמי הגמולים, דהיינו: אין בפסק-הדין שבערעור ממצא עובדתי המלמד, מהו השכר התעריפי שנקבע בהסכם הקיבוצי לעובד מסוגו של המערער כלום הוספו לשכר התעריפי % 10בשל היותו עובד חלקי כנאמר בסעיף 8(1) להסכם הקיבוצי. גם אין בפסק-הדין של בין-הדין האזורי ממצא עובדתי בדבר מספר ימי עבודת המערער בימי חג ושבת, הדרושים לצורך קביעת חלקיות משרתו, שעל-פיה יחושבו פיצויי פיטוריו וישולמו דמי גמולים בגינו, כמתחייב מהאמור לעיל. אשר על כן מתקבל הערעור בחלקיו המתייחסים לעתירה להפרשי פיצויי פיטורים ולהשלמת דמי גמולים והעניין יוחזר לבית-הדין לשמיעת ראיות נוספות - אם יהא צורך בכך - ולקביעת הממצאים העובדתיים החסרים, ובית-הדין האזורי יפסוק מחדש את דינו בשני הנושאים כדלעיל. כמו כן בטלה פסיקת בית-הדין קמא לעניין ההוצאות בהן חויב המערער. יתר חלקי פסק-דינו של בית-הדין האזורי - נשארים על כנם. לאור תוצאות הערעור - לא נפסקות ההוצאות.פיטוריםועד עובדים