פיצוי על התנגשות ברכב מאחור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על התנגשות ברכב מאחור: 1. בתביעה שבפני עותר התובע לבית המשפט שיחייב את הנתבע לשלם לו סך של 167, 21 ש"ח כפיצוי על נזק שגרם לרכבו מסוג אודי מ.ר. 87-516- 13 (להלן: האודי) עקב התנגשות רכבו של הנתבע באודי. בין הנתבע לבין התובע אין מחלוקת על נסיבות ארוע התאונה בה נגרם הנזק לאודי. הצדדים מסכימים כי ביום 21.9.97 עצר התובע את רכבו בצומת באור אדום, וכי הנתבע, שנהג רכב מסוג ב.מ.ו (להלן: הב.מ.ו.) התנגש בו מאחור. הנתבע בכתב הגנתו חלק על גובה הנזק, אך לא הביא בעניין זה ראיות מטעמו. צד ג' היא חברה הביטוח שביטחה את הב.מ.ו. בזמנים הרלבנטיים, בביטוח אחריות כלפי צד ג' בפוליסה נ/ 4. צד ג' מכחישה את ארוע התאונה, ואת גובה הנזק. בכתב הגנתה טענה צד ג' כי היא פטורה מתשלום דמי הביטוח גם משום שהנתבע לא השיב, בהצעת הביטוח, בכוונת מירמה, תשובות מלאות וכנות בענין מהותי, במשמעות סעיף 6 לחוק חוזה ביטוח, ואולם טענה זו נזנחה על ידה בסיכומיה. 2. המחלוקות העומדות לדיון בפני בתיק זה הן, האם ארעה התאונה הנטענת בין רכבו של התובע לבין רכבו של הנתבע, ואם כן - מהו גובה הנזק שנגרם לאודי עקב התאונה. 3. ארוע התאונה א. גירסת התובע - ביום 21.9.97 נסע לתחנת דלק באזור התעשיה, והגיע לרמזור. הרמזור התחיל להבהב, הוא החליט לעצור, ואז הרגיש בחבטה מאחור. הוא ירד מהרכב וראה שהב.מ.ו. נכנס ברכבו מאחור. גירסת הנתבע - ביום התאונה נסע עם חבר בכיוון אזור התעשיה, הרמזור התחלף, האודי עצר עצירה פתאומית, הנתבע עסק אותו זמן בדיבור בטלפון, הנתבע סטה מעט שמאלה, ונכנס באודי מאחור. בעדותו סיפר הנתבע כי כמעט שלא הבחין באודי, וכי לא ניסה לבלום לפני שהתנגש בה (ר' פר' עמ' 7 ש' 23). ב. צד ג' טוענת, כי התאונה לא אירעה בנסיבות הנטענות על ידי התובע והנתבע, וכי הנתבע מסר לצד ג' עובדות כוזבות בנוגע לאירוע התאונה ולאחריותו לנזקי התובע. לטענת צד ג', לאור הסתירות שבין עדויות הנתבע והתובע, ולאור חוו"ד המומחה מטעמה, שקבע שלאור הנזקים שנגרמו לכלי הרכב לא יתכן שכלם נגרמו באותה תאונה, יש לדחות את גירסת התובע והנתבע, ובהתאם לדחות את התביעה נגדה. צד ג' טוענת עוד, כי יש לקבל את חוות דעת חוקר תאונות הדרכים שהגישה, שממנה יש להסיק, כי הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים בתאונה לא נגרמו עקב אימפקט אחד. 4. דיון א. חוות דעת מומחה חוקר תאונות הדרכים - יצחק גולן 1. החוקר יצחק גולן (להלן: גולן), קבע בחוות דעתו, את הקביעות הבאות: הנזק בחלקו האחורי של האודי ובצדדיו איננו תוצאה של אימפקט בודד. הנזק לב.מ.ו. אינו מתאים כמי שגרם לנזק לאודי. הנזק לאודי היה אמור להיות "קיפול" הפגוש האחורי במוקד הפגיעה - נזק כזה לא נמצא. לאודי נגרמו נזקים גם בכנפיים האחוריות, נזק כזה לא יכול להיגרם בפגיעה אחת, ע"י הפינה הימנית של הב.מ.ו. הנזק בכנף הימני אחורי באודי נגרם ממכה חזקה מאחור - בפגוש, ולא בסטיה. על כן מסקנתו של החוקר היתה: "א. לא יתכן שכל הנזקים ב"ב.מ.וו" גרמו לכל הנזקים ב"אאודי" ובאותו האימפקט. ב. הנזקים בשני כלי הרכב נגרמו בשני אימפקטים אחרים לפחות, ובכל אחד מהם". 2. לאחר שעיינתי בתמונות ת/ 1 א' וג/1, ולאחר ששמעתי את עדותו של גולן, לא מצאתי מקום לקבל את חוות דעתו מהטעמים הבאים: א. התרשמתי שחוות הדעת של המומחה הושפעה מה"תמיהות" שפירט המומחה בסעיף ב' לחוות הדעת, ואשר אין להן כל קשר למומחיותו והמהוות עדות שמיעה מבחינתו. זאת למרות הצהרת המומחה בסעיף ג' לחוות דעתו, כי קביעותיו הן ללא קשר לתמיהות אלה. המומחה אף הודה בכך בחצי פה בחקירתו החוזרת באומרו "אודה שהגירסאות של המעורבים באותו שלב היה הדבר החשוב ביותר כי אני יכול לראות נזק שלא יהיה לי מה לומר לגביו אלא כשנתקל בבעיה שזה שלא הגיוני מבחינת הסיפור" (פר' עמ' 21ש' 11-13). ב. המומחה אישר שלא ראה את כלי הרכב (פר' עמ' 15ש' 24), כי לא ביקר במקום האירוע ולא ראה את התנאים הפיזיים (שם ש' 25), הוא לא בדק מהו רוחבו של האודי ושל הב.מ.ו. (פר' עמ' 18 ש' 22, 28), הוא לא מדד את גובה כלי הרכב. אני סבורה, כי כל הנתונים הללו אכן רלבנטיים ונחוצים לצורך מתן חוות דעת מסוג זה שניתנה ע"י גולן, ומשלא בדק פרטים אלה אין לקבל חוות דעתו כמהימנה. ג. התרשמתי ממגמתיותה של עדות החוקר, וגם מטעם זה היא לא היתה מהימנה עלי. המומחה העיד "בתיקים אזרחיים הבדיקה היא ספציפית לנקודה ידועה. בפלילי אני בודק את הכל כי אני לא יודע מה אני מחפש לפעמים יש חשיבות לצורת עמידת הרכב לצורך עריכת חווה"ד, תלוי מה מטרת החקירה". לשאלת ב"כ התובע השיב המומחה: "אינני יכול לענות אם לעובדה שיש שיפול קרקע או מהמורה לפני הרכב שנוסע מאחור לפני פגיעתו ברכב שלפניו, השפעה כלשהי על המכה וצורתה" ובהמשך הודה, כי יכולה להיות השפעה "לגבי הרכב הנפגע וגם בפוגע ההבדלים יהיו בנזקים" (פר' עמ' 16 ש' 2- 5 וכן ש' 12). לבסוף העיד המומחה "בנתונים שהוצגו לי כולל העדויות לא היה רמז על קיפולי קרקע או מהמורות בכביש, לכן בחוות דעתי לא התייחסתי לאפשרויות אלה" (שם ש' 19). בחקירתו העיד המומחה, כי גובה המכוניות מהרצפה "זהה בכל כלי הרכב על מנת שאם יתנגשו יספגו את המכה" (עמ' 19 ש' 2). בהמשך חקירתו, העיד "לא יתכן ששני כלי רכב שיתנגשו ופגוש לא יפגע בפגוש" אך בסוף הודה כי "לא כל הפגושים של כל כלי הרכב בארץ הם באותו גובה" (שם ש' 6). ד. לגבי התאונה העיד המומחה כי "כשאימפקט כזה קורה המכה מייצרת קיפול בפגוש של הרכב הנפגע. בתמונה מס' 4לא נוצר קיפול" (פר' עמ' 17 ש' 6-7). המומחה התייחס לתמונה 4 במוצג ג/ 1. עיון בתמונה מלמד שאכן יש קיפול בפגוש האחורי של האודי. עדות המומחה כי תמונה זו "אינה מראה קיפול משמעותי" (פר' עמ' 17 ש' 13) אינה מקובלת עלי לאור התמונה המדברת בעד עצמה. המומחה טען עוד, כי פגיעה מסוג הפגיעה שבנדון, לא יתכן שתיגרום קיפולים בשתי הכנפיים האחוריות הצדדיות של הרכב הנפגע (פר' עמ' 18 ש' 2,3). ואולם בהמשך עדותו אומר המומחה: "בד"כ כאשר תהיה פגיעה של פינה ימנית קדמית של רכב במרכז פגוש אחורי של רכב אחר לא יהיו קיפולים בצידי הרכב בחלקיהם האחוריים" (ר' פר' עמ' 18 ש' 4- 5 . הדגשה שלי - מ.נ.). מאחר והמומחה לא בדק את כלי הרכב הספציפיים, מימדיהם ותנאי הדרך, יתכן שהמקרה שבפני הינו אותו יוצא מן הכלל, שבו פגיעה מאחור של פינה ימנית, בפגוש אחורי כן הביאה לקיפולים בחלקים האחוריים. ה. לא השתכנעתי מנימוקיו השונים של המומחה באשר לאי סבירות הנזק בנסיבות התאונה הנטענות, מאחר והללו אינם מבוססים על נתונים כלשהם שבדק, אלא על הערכות והתרשמות של המומחה בלבד, שלמעשה "נתן פסק דין" נגד התובע בחוות דעתו. לאור כל האמור עד כאן, אינני מקבלת את חוות דעת המומחה ואני קובעת שאין בה כדי ללמד דבר על אמיתות גירסת המעורבים בתאונה. ב. אירוע התאונה - לאור גירסאות הצדדים 1. צד ג' טוענת, כי התובע אינו מהימן. בהודעה שמסר בפני חוק מטעם צד ג' (נ/1), אישר התובע שהוא עוסק בתיווך משאיות, שקנה את האודי מאדם בשם יעקב סיני, כי רכב הנתבע התנגש ברכבו וכתוצאה מכך הוא זז 2 מ' קדימה, כי לאחר התאונה הוא נסע ראשון מן הצומת, וכי לאחר התאונה נסע למוסך באזור התעשיה והשאיר את רכבו בחניית המוסך עד הבוקר ואז ביקש מהמוסכניק לטפל באודי ולהזמין שמאי. מחקירת התובע עלה, כי יעקב סיני - המוסכניק אליו הובא האודי, הוא שמכר לתובע את האודי, וכי הבעלות לא הועברה משמו - ע"ש התובע. התובע העיד, כי הוא מתווך ברכבים פרטיים. עוד העיד, כי את האודי מכר ללא תיקון, במחיר של 700, 8 ש"ח, באמצעות יעקוב סיני, ללא התערבות כלשהי שלו. התובע העיד: "אני לא עשיתי שום הסכם בכתב, מה שנאמר לי על ידי המוסך טלפונית וכך זה נמכר" (פר' עמ' 4 ש' 4). ובחקירתו הנגדית: "הבחור שמכרתי לו את הרכב הוא בן מיעוטים וזה נעשה טלפונית. אותו יום לא הייתי נוכח בזמן העיסקה אני לא ראיתי את הקונה של הרכב" (פר' עמ' 6 ש' 3). עדות זו של התובע עומדת בסתירה למסמך נ/3- זכרון דברים שנחתם ע"י התובע, עפ"י עדותו (ר' פר' עמ' 6 ש' 5) בגין מכירת האודי. בנ/ 1 טען התובע, כי החנה את הרכב בחניית המוסך, ואילו בחקירתו העיד כי החנה את הרכב בתחנת דלק סמוך למוסך. התובע טען שהנתבע רשם פתק בו אישר, כי פגע בו מאחור, אך פתק זה לא הוצג. התובע לא הביא לעדות את בעל המוסך אליו הובאו שני כלי הרכב המעורבים, כמו כן לא הובא לעדות קונה האודי. צד ג' טוענת, כי גם הנתבע אינו מהימן - ואלה טעמיה: הנתבע העיד, כי עובר להתנגשות באודי - סטה שמאלה. עדות זו סותרת את מימצאי מומחה תאונות הדרכים של צד ג' שקבע, כי ממצאי הפגיעה אינם מתאימים למצב בו הפוגע היה בסטיה שמאלה. הנתבע, בעדותו בפני חוקר צד ג', העיד "הוא קיבל מכה מאחור ואני בצד הימני של הרכב שלי בגלל שניסיתי לברוח שמאלה". בחקירתו, שינה גירסתו והעיד "סטיתי שמאלה אולי 5 ס"מ ונכנסתי בו מאחורה" (פר' עמ' 6 ש' 27) וכן "אני זוכר שהזזתי טיפה את הרכב" (עמ' 7 ש' 27). הנתבע העיד בפני החוקר כי הוא עזב ראשון את הצומת, ואילו בעדותו מסר כי לא זכור לו אם הוא או התובע עזבו את המקום קודם. עדות הנתבע בפני החוקר - כי הוא שעזב ראשון את הצומת, עומדת בסתירה לעדות התובע שהעיד, כי הוא נסע ראשון מן הצומת לאחר התאונה. הנתבע נמנע מלהביא לעדות את החבר, שלטענתו, ישב לידו בעת התאונה, כמו כן נמנע מלהביא לעדות את שלמה, שלטענתו גרר את רכבו למוסך. הימנעות הנתבע מהבאת עדים אלה - יש לזקפה לחובת הנתבע, בנסיבות ענייננו בהן היה ידוע לנתבע כי צד ג' חולק על נסיבות קרות התאונה. נסיבות מחשידות נוספות, טוענת צד ג', הן העובדה שהנתבע גרר את רכבו לאותו מוסך שאליו הביא התובא את האודי. התובע והנתבע מבטחים את רכביהם אצל אותו סוכן - לאחר התאונה החליט הנתבע לבטח רכבו אצל הסוכן שמבטח את רכב התובע (ר' פר' עמ' 14 ש' 22). כל זאת, למרות שהצדדים טענו כי היחסים ביניהם הם יחסים של "שלום שלום". יש לציין כי סוכן הביטוח כהן העיד כי בשדרות יש 6 סוכניות ביטוח (ר' פר' עמ' 14 ש' 23) והנתבע אישר כי בשדרות יש 3- 4 מוסכים לפחחות (פר' עמ' 10 ש' 28). 2. ההלכה היא, כי התובע חברת ביטוח, על סמך פוליסה, צריך להוכיח - על פי רמת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי - את האירוע המכוסה על ידי הפוליסה, דהיינו את קרות "מקרה הביטוח" (ר' ע"א 391/89 וייסנר נ. אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז (1) 837, בעמ' 845 וכן ע"א 497/85 אשל נ. רייט פ"ד מב (1), 89). השאלה בענייננו היא, האם למרות הסתירות והנסיבות המחשידות, כפי שנטענו ע"י צד ג', ואשר פורטו לעיל, הוכיח התובע את קרות מקרה הביטוח בענייננו. 3. לאחר ששקלתי את כל טענותיה של צד ג' לרבות הסתירות בין גירסאות הצדדים, אי ההתאמות בין עדויות הצדדים שבפני לבין עדויותיהם בפני חוקר צד ג', הנסיבות המחשידות שפורטו לעיל, וכן את עובדת אי הבאתם של עדים רלבנטיים, כמו החבר שישב ליד הנתבע בעת התאונה, ושלמה שגרר את רכבו של הנתבע (להבדיל מה"מוסכניק" וקונה האודי שעדותם אינה רלבנטית לתאונה שבמחלוקת - כלל), אני סבורה שמשקלם הצטבר של כל הנ"ל, יש בו כדי לערער את מהימנותם של התובע ושל הנתבע, ואני קובעת על כן שהתובע והנתבע, לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם במידה הדרושה במשפט האזרחי, כי התאונה אכן ארעה. אשר על כן אני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבע, ובהתאמה את תביעת הנתבע נגד צד ג'. התובע והנתבע ישאו בהוצאות צד ג' ובשכ"ט עו"ד לצד ג' בסך 5,000 ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק, וזאת בחלקים שווים ביניהם.רכבפיצוייםתאונת דרכיםהתנגשותתאונה מאחורנזק לרכב