פיצויי פיטורים ליורשים

האם קיימת זכאות יורשים לפיצויי פיטורים ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים ליורשים: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה (השופט הראשי כנפי - אב-בית-דין; ה"ה ירקוני והירשנזון - נציגי ציבור; תב"ע מב/221-3) שדחה, למעשה על הסף, את התביעה. .2בין הצדדים התגלעה מחלוקת עובדתית ויא, האם המנוח אברהם פרידמן פוטר על-ידי המשיבה מס' 1, ופיטוריו נכנסו לתוקפם טרם פטירתו אם לאו (וזאת, בנוסף למחלוקת על תקופת העבודה ומרכיבי שכרו). לא היתה מחלוקת כי הנוחלים בעזבון אינם "שאירים", כמשמעם בסעיף 5לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963(להלן - חוק פיצויי פיטורים). בית-הדין החליט מיזמתו לפצל את הדיון כך שתחילה תידון השאלה "מה זכות עזבון עובד לתביעה לפיצויי פיטורים". מסקנתו של בית-הדין האזורי היא, כי בין אם נפטר העובד טרם פיטוריו, ובין אם אחריהם - אין לעזבון (השונה מהשאירים), "זכות עמידה"; במקרה הראשון - מן הטעם שהזכות נתונה ל"שאירים", במשמעם בסעיף 5לחוק פיצויי פיטורים, ובמקרה השני - כיוון שגם אז עומדת הזכות ל"שאירים", ואם בזכות שהתגבשה עסקינן - אין לבית-הדין סמכות עניינית לדון בתביעה, ודינה להידון בבית-המשפט המחוזי, שלו תהיה "סמכות נגררת" לדון בסוגיה. .3א) השאלה הראשונה הצריכה הכרעה בערעור היא, האם הדיבור "נפטר עובד", בסעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, מתייחס רק למי שהיה "עובד" בעת פטירתו, או גם למי שהיה "עובד" טרם פיטוריו, ונפטר לאחר מכן. "בית-הדין האזורי קבע, כי לבית-הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה מכוח סעיף 24(א) (1) לחוק בית-הדין לעבורה, התשכ"ט- 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה), כי סמכות כזאת אינה קיימת "מן הטעם הפשוט שהזכות לפיצויי פיטורים מוענקת לשאירים בלבד ולא ליורשים". הוסיף בית-הדין וביסס גרסתו על שלושה פסקי-דין: אחד של ביתהמשפט העליון ושניים של בית-דין זה, ואליהם נתייחם בהמשך; ב) בית-הדין האזורי נתפס לכלל טעות. סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים הקובע: "נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו, פיצויים כאילו פיטר אותו", מתייחס אך ורק למקרה שבו נפטר העובד שעה ששררו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. פירוש זה עולה מנוסחו של החוק, ומהגיונם של דברים. נוסחו של החוק, האומר "כאילו פיטר אותו", אינו ניתן לפירוש כחל שעה שיחסי עובד-מעביד בין הצדדים אינם קיימים עוד. אם פוטר האיש או התפטר טרם פטירתו - מה משמעות יש לקביעה שבחוק המחייבת את המעביד בפיצויים "כאילו פיטר אותו"?, והרי הזכאות לפיצויי פיטורים מתגבשת עם סיומם של יחסי עובד-מעביד. פירושו של בית-הדין מביא לאבסורד - עובד שפוטר או התפטר ללא זכאות לפיצויי פיטורים, ונפטר לאחר מכן - האם עצם פטירתו תזכה את שאיריו בפיצויי פיטורים ממעבידו לשעבר?. כל אשר קובע סעיף 5לחוק פיצויי פיטורים הוא כי פטירת עובד, כשלעצמה, מהווה עילה לזכאות לפיצויי פיטורים, אולם הזכאות קיימת לשאירים (כפי שהם מוגדרים באותו סעיף), ולהם בלבד. באותה צורה יש לפרש אף את פסקה (ג) לסעיף 5הנ"ל הקובע כי "פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר לא יראו אותם כחלק מהעזבון"; ג) אין ממש בהיקש שעשה בית-הדין האזורי מפסקי-הדין עליהם הסתמך. שני פסקי-הדין של בית-דין זה, שאוזכרו על-די בית-הדין האזורי (דב"ע לז/2-0, [1] ודב"ע מה/86-0, [2], מתייחסים לסעיף 135(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשכ"ח-1968, אשר בו נאמר: "זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה". פסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 392/75, 360/75[3] דן בסעיף 23לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957, (להלן - חוק נכי רדיפות הנאצים) אשר זה לשונו: "הזכות לתגמולים לפי חוק זה אינה עוברת בירושה". תגמולים הינם תשלום חודשי קבוע המשתלם לזכאי, בעוד שפיצויי פיטורים כוללים בתוכם אף אלמנט של פיצוי בגין העבר. זאת ועוד: אף בעניין גמלאות יש להבחין בין גמלאות שהגיע מועד תשלומן, ובין אלה שטרם הגיע מועד תשלומן. כך אף פירש בית-המשפט העליון את סעיף 23לחוק נכי רדיפות הנאצים, שהוזכר לעיל, באומרו: "לגוף העניין, אני מעדיף את הפירוש הנוח יותר למשיב, כי חזקה על המחוקק שהוא ביקש לנהוג לפי מידת ההגינות. אין זה מתקבל על דעתי שתשלומים, שזמן פרעונם כבר הגיע לפני מות הנכה, ילכו לטמיון (במובנו המקורי של מונח זה), רק מפני שהפקיד הממונה על ביצוע התשלומים טרם הספיק לעשות את המוטל עליו" (ע"א 437/64[4] בע' 483). כך גם לענייננו. אם אכן פוטר העובד, ופיטוריו נכנסו לתוקפם טרם פטירתו - על מה ולמה לא יזכו יורשיו לפיצויי הפיטורים, זכיה שהיו זוכים לה לו המעביד "הספיק לעשות את המוטל עליו" (בלשונו של בית-המשפט העליון), דהיינו - לשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים מייד עם ניתוקם של יחסי עובד-מעביד; ד) אף הגיונם של דברים מביא לתוצאה זהה. לא יעלה על הדעת כי המחוקק התכוון לכך שעובד שפוטר או התפטר תוך זכאות לפיצויים, מכוח חוק פיצויי פיטורים, וקיבל את הכספים ממעבידו במועד יהפכו אלה לחלק מעזבונו משנפטר, בעוד שמעביד שהתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים יהיה פטור מתשלומם, משימות עובדו לשעבר מבלי שיותיר אחריו "שאירים". בסוגיה זאת יפים הדברים שנאמרו על-ידינו בדב"ע מה/ 102- 3([5] בע' 65), שבו נדונה סמכותו המקומית של בית-הדין בתביעת עובד, שנפטר במהלך הדיון לתשלומים שונים, לרבות פיצויי פיטורים. "תביעת העזבון והאלמנה במקרה זה אינה עומדת בפני עצמה, אלא הם באים ב'נעלי' העובד - המנוח, וכשם שעילות התביעה לא השתנו עקב הפטירה, כך גם לא השתנתה סמכות השיפוט המקומית" (ההדגשה הוספה). .4ומכאן לסמכותו העניינית של בית-הדין. משקבענו שעילת התביעה קמה עם ניתוקם של יחסי עובד-מעביד, ובהנחה (שעל בית-הדין להכריע באמיתותה) שהמנוח פוטר, ופיטוריו נכנסו לתוקפם טרם פטירתו, "גובש החוב" עם הפטירה, והעזבון רשאי לתובעו. את סמכות השיפוט נבחן לפי הוראותיו של סעיף 24(א) (1) לחוק בית-הדין לעבודה, המקנה לבית-הדין סמכות ייחודית "בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתו ביחסי עובד ומעביד". על כך העילה היא ביחסי עובד-מעביד אין צורך להכביר מלים, ונותרה השאלה, אם העזבון הוא "חליף" של העובד. על כך עונים אנו ללא היסוס בחיוב, וזאת לאור מטרתו של המחוקק, עליה נלמד בראש וראשונה מדברי ההסבר להצעת החוק שתיקן את סעיף 24(א) (1) לחוק (חוק בית-הדין לעבודה (תיקון) התשל"א 1971; ה"ח 920, תשל"א", ע' 86), שם נאמר לענייננו: "נשאלה שאלה, אם נתונה לבית-הדין הסמכות לדון בתביעות שעילתן אמנם ביחסי עובד ומעביד אלא שלמעשה אחד הצדדים איננו העובד או המעביד גופא אלא חליפו של אחד מהם, כגון שנפטר העובד או המעביד והתביעה מוגשת על-ידי עזבונם או שהיא מוגשת נגד כונס הנכסים של המעביד או הנאמן בפשיטת רגל וכדו'. השאלה נדונה בבית-הדין הארצי והוא החליט ברוב דעות, בדב"ע ל/8- 3[6], כי לפי הנוסח של סעיף 24(א) (1) אין בית-הדין לעבודה מוסמך לדון בתביעות מסוג זה. אין ספק שרצוי להעניק לבית-הדין לעבודה סמכות בכל התובענות שעילתן ביחסי עבודה ושכולן יידונו בפני בית-הדין, ורק נוסח הכתוב הוא שגרם לספק. מוצע איפוא לקבוע מפורשות, כי בית-הדין מוסמך לדון בתובענה גם כשהתובע או הנתבע הוא חליפם של העובד או המעביד". אף מפסיקתם של בתי-הדין ובתי-המשפט בדבר מטרת המחוקק לרכז בבית-הדין דווקא את כל "סכסוכי העבודה", בתחום האינדיבידואלי, עולה מטרה זהה. בלשונו של בית-המשפט העליון, סמוך להקמתם של בתי-הדין לעבודה בקשר לסעיף בחוק בית-הדין שבו עסקינן (24(א) (1)): "הוראות החוק מבהירות את כוונת המחוקק לרכז בירור סכסוכי עבודה בבית-הדין, למעט עניינים שפורשו בחוק, ועלינו לתת נפקות מלאה למגמה זו של המחוקק" (בג"צ 221/69, [7] בע' 369). .5מכל האמור עולה כי דין הערעור להתקבל, והעניין מוחזר לבית-הדין האזורי על מנת שיכריע לגופה של המחלוקת שבין הצדדים. המשיבים, ביחד ולחוד, ישלמו למערער הוצאותיו ושכר טרחתו בסך של 1000ש"ח בצירוף מע"מ, כולל.ירושהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים