קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בשנות ה-80: 1. המנוח נהרג בתאונת דרכים ביום 10.12.88. התובעות הן יורשותיו של המנוח והתלויות בו - אלמנתו וארבע בנותיו. הנתבעת, אשר ביטחה את השימוש בכלי הרכב בו נסע המנוח, אינה כופרת בחבותה לפצות את התובעות מכח הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשמ"ה - 1985 (להלן: חוק הפיצויים). תבעית העזבון 2. תביעת העזבון כוללת, לבד מן הפיצוי עבור הוצאות הקבורה, גם פיצוי בגין הנזק הלא ממוני, כאמור בחוק ובתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו -1976. שיעור נזק זה עולה לכלל % 25 מהסכום המקסימלי הקבוע בסעיף 4(א) (3) לחוק הפיצויים. לפיכך, יש לפצות את העזבון, בגין ראש נזק זה, בסכום של - 640, 17 ש"ח. פיצוי זה מתחלק בין היורשים בעזבון באופן שהתובעת 1- אלמנותו של המנוח - זכאית למחצית מן הסכום הזה ואילו חלקן של כל אחת מן התובעות האחרות - בנותיו של המנוח - יסתכם ב- 1/8מן המגיע לעזבון. ביום מותו של המנוח היו תלויות בו אלמנתו ושלוש מבנותיו - כפי שעוד יפורט בהמשך הדברים - עד שהפיצוי לעזבון ישתלם, במקרה זה, רק בגין חלקה של התובעת 2. תובעת זו תקבל לידה: 205, 2 ש"ח = 8: 640, 17 ש"ח סכום זה יישא ריבית כדין מיום התאונה ועד היום. כמו כן יש לפסוק לעזבון, בגין הוצאות קבורה ומצבה, לאחר שערוך להיום, סכום של 970, 4ש"ח. סכום זה יישא ריבית כדין מיום ההוצאות ועד היום. תביעת התלויים - הנתונים 3. המנוח השתכר, כעצמאי, מעסקים ששלח בהם יד עובר למותו. המחלוקת המרכזית, הצריכה הכרעה כאן, נוגעת לשיעור ההכנסות שהגיעו לידי המנוח, בחייו. הנתונים שהוצגו על ידי התובעות היו חלקיים בלבד והתעוד המצוי בידיהן - ושהן מבקשות היום לגרוע מתוקפו - אין בו, כשלעצמו, בכדי לאשר את גירסתן. בבעלותו של המנוח היה מצוי כלי רכב אשר באמצעותו מכר המנוח דברי מאכל ומשקאות בשווקים ובצמתים שונים. בשלב מסוים, חודשים אחדים לפני מותו, פסק המנוח מהפעלת המזנון הנייד, השכיר את השימוש בו לקרוב משפחה והחל משמש, יחד עם שותף אחר, בניהול עסק של מסעדה באשדוד. בתמורה להשכרת כלי הרכב קיבל המנוח לידיו סכום של - 500, 1 ש"ח לחודש. התובעת 1, בעדותה בבית המשפט, ביקשה להרבות בהכנסותיו של בעלה המנוח. לגירסתה, נהנה מרווח של - 000, 7 ש"ח לחודש מעסקי המסעדה באופן שסך הכנסותיו, מן המסעדה ומן המזנון, איפשרו לבני משפחתו לחיות ברמת חיים גבוהה. על פי עדותה של התובעת 1, היה די בהכנסותיו של המנוח כדי לאפשר קיום של המשפחה ברמת-חיים גבוהה, רכישת מכשירי חשמל לבית, החזקת שתי מכוניות וצבירת חסכונות. לגירסתה, נצברו מהכנסות המנוח חסכונות בשיעור השווה ל- 000, 30 $ של ארה"ב, ואלה שימשו את התובעת 1להחלפת דירת המגורים שלה באחרת - לאחר מות המנוח. מן הראיות שבאו במשפט עולה כי התובעת 1הגזימה בתיאור רמת החיים של בני המשפחה: המשפחה, בת שש הנפשות, התגוררה בדירה קטנה יחסית ועשתה שימוש בשני כלי רכב ישנים למדי. לגירסת התובעות, הגיעו רווחיו של המנוח, בעת הפעלת המזנון, לכלל סכומים גבוהים, אלא שעל פי עדותן לא קיים כל תיעוד המצביע על גובה ההכנסות ומידת ההוצאות בהפעלת המזנון הנייד. 4. שומות המס, שהוצאו למנוח, בידי פקיד השומה, בשנים בהן התפרנס מהפעלת המזנון הנייד, מלמדות לכאורה על הכנסות צנועות הרבה יותר. בשנת המס 1985 השתכר המנוח 898, 2 ש"ח, ובשיערוך להיום -.375, 8 ש"ח לשנה, או 698 לחודש. בשנת המס 86' נקבעה שומת הכנסתו של המנוח בסכום של -.669, 6 ש"ח, ובשיערוך להיום -.432, 17 ש"ח לשנה או לחודש: 453, 1 ש"ח. לגבי התקופה בה פסק מעיסוקו במזנון הנייד והחל לנהל, כאמור, מסעדה, הוגש לאחר מותו של המנוח דו"ח לשלטונות המס, מטעם שותפו. על פי הדו"ח הזה היה חלקו של כל אחד מהשותפים באותה תקופה, 558, 1 ש"ח - כלומר: 222 ש"ח לחודש, ולפי שיערוך להיום - 418 ש"ח. מהודעת המוסד לביטוח לאומי עולה כי הנתונים שנמסרו למוסד, מידי התובעות, באשר להכנסות המנוח בשלושת החודשים שקדמו לתאונה, הצביעו על הכנסה כוללת בסכום של -.445, 3 ש"ח או - 115, 1 ש"ח לחודש, ובשיערוך להיום: 000, 2 ש"ח לחודש. התובעת 1, בעדותה בבית המשפט, גרסה כאמור כי הכנסתו של המנוח מן הרווחים במסעדה הגיעה לסך של -.000, 7 ש"ח לחודש. אולם בתצהיר תשובות לשאלון שהוצג לה השיבה כי הכנסותיו של המנוח מן המסעדה הסתכמו בסך -. 000, 4 ש"ח לחודש. בבית המשפט כפרה התובעת 1בכתוב בתצהירה (עמוד 15לפרוטוקול) "אם בתשובה לשאלה 27 עניתי לך שבעלי הרוויח 000, 4 ש"ח אז הסכום הזה לא נכון ואף פעם לא הייתי יכולה לכתוב אותו. יש חתימה שלי על התצהיר אך לא על הדף של התשובה של 000, 4 ש"ח". 5. התובעות גורסות כי אין ליתן משקל להצהרות המנוח בפני שלטונות המס, משום שבחר שלא לדווח על מלוא הכנסותיו. דיווחים חלקיים, או כוזבים, לרשויות המס, על ידי הנישום, אינם מהווים מחסום מוחלט מפני הבאת ראיות מכחישות מטעם התלויים בו עצמם. דיווחים שכאלה משפיעים, עם זאת, על הנטל שרובץ על התלויים להוכיח את שיעור הכנסותיו של מפרנסם, עובר לתאונה [ראה בעניין זה התפתחות ההלכה: ע"א 200/63, צוף נ. אושפיז, פ"ד י"ז 2400; ע"א 813/81, "ציון" חברה לביטוח בע"מ נ. עזבון המנוח בוסקילה ז"ל ואח' וערעור שכנגד, פ"ד ל"ח (4) 785; ע"א 663/86, עטיה ואח' נ. עטיה ואח' וערעור שכנגד, פ"ד ל"ח (4) 785; ע"א 663/86, עטיה ואח' נ. עטיה ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מ"ד (3) 720]. בין אם היינו מגיעים למסקנה כי התובעות לא השכילו להמציא נתונים מתאימים על הכנסות המנוח, ובין אם נראה בנתונים שהן סומכות עליהם ראשית ראיה לקביעת ההכנסות - תהא התוצאה זהה במקרה זה: שיעור השכר הממוצע במשק עשוי למשמש כבסיס לחישוב ההפסדים מקום בו אין מחלוקת בדבר קיום הכנסה קודמת, אך נעדרים נתונים באשר לשיעורה המדוייק. ואף על פי הנתונים שבאו במשפט הזה כך. הנחה זו יאה לקביעת הכנסותיו של המנוח מן המסעדה, אלמלא נפטר בתאונה. 6. בהתחשב בראיות שבאו מפי התובעות, מפי רואה החשבון אורנשטיין והעד יואל אטיאס, ניתן לקבוע כי ההכנסה מן המסעדה עלתה בשיעור מסוים על זו שהוצהרה על ידי המנוח בפני שלטונות המס (000, 2 ש"ח) ויש אכן להניח כי אכן שכרו של המנוח מן המסעדה היה, בערכים של היום, בגובה השכר הממוצע במשק (937, 2 ש"ח). לסכום זה יש להוסיף את שיעור הכנסותיו מהשכרת המזנון הנייד, בערכים דהיום, לאמור - 634, 2 ש"ח ובסך הכל - 571, 5 ש"ח לחודש. סכום זה, לאחר ניכוי מס הכנסה (דהיינו, 250, 4 ש"ח), ישמש כבסיס לחישוב הפסדי התלויים. המנוח היה יליד שנת .1944 אלמנתו, התובעת 1, נולדה באותה שנה. התובעת 2 הינה ילידת 31.7.68. במועד מותו של המנוח סיימה כבר את שירותה הצבאי ולא היתה עוד תלויה במנוח. התובעת 3 הינה ילידת .29.8.69 התובעת 4 הינה ילידת 31.12.73 והתובעת 5ילידת .12.2.78 על פי דרך עיסוקו, כעצמאי, ובהתחשב במהות עסקיו - ניהול בתי מסעדה או מזנונים - ראוי להניח כי תקופת העבודה של המנוח היתה נמשכת עד הגיעו לגיל 70 שנים. תביעת התלויים - התחשיב 7. כשנתונים אלה בידינו באים אנו לחשב את הפסדי התלויות. א. בתקופה שראשיתה ביום 10.12.88 (יום התאונה) וסופה ביום 29.8.89 (תאריך בו מלאו לתובעת 20 3שנה), באות בכלל התלויות התובעת 1ושלוש מבנותיה - התובעות 3, 4 ו-5. בתקופה זו שירתה התובעת 3בצה"ל, ולפיכך ראוי להניח כי התמיכה שהיתה זוכה לה היתה פוחתת ב- 2/3מהתמיכה ערב גיוסה [ע"א 5/84, רחל יחזקאל ואח' נ. "אליהו" חברה לביטוח בע"צ, פ"ד מ"ה (3) 374]. הנתונים, שהתובעות טענו להם, בדבר נוהגם של ההורים לתמוך בבנותיהם גם מעבר לתקופת הצבא, אינם חורגים מהנתונים הרגילים במציאות הישראלית ואין בהם די, במקרה זה, כדי לסתור את ההנחה העובדתית הראויה, לאמור: תמיכת ההורים בהם נמשכת כל עוד הם משרתים בצבא. יש לפסוק לתובעות התלויות את הפסדיהן בתקופה זו על פי החישוב הבא: הידה האחת מסתכמת ב- 708 ש"ח = 6: 250, 4 ש"ח התובעת 3 תקבל 1/3 ידה, בתקופה זו, ולפיכך חלקה בפיצויים יגיע לכדי: 045, 2 ש"ח = 8 2/3x 3: 708. שארית הידה הזו תחולק בין יתר בני המשפחה, ואף המנוח "ינגוס" בה. לפיכך תקבל התובעת 1באותה תקופה, לבד משתי ידותיה, את חלקה מתוך יתרת ידתה של התובעת-החיילת, ובסה"כ: 909, 13 ש"ח = 8 2/3חודש x( 708x2/3) x 2/5+ ( 2ידות x708)] כל אחת משתי הבנות האחרות תקבל, לפיכך, לידיה - לבד מידתה - את חלקה מתוך יתרת ידתה של התובעת-החיילת: 954, 6 ש"ח = 8 2/3חודשים x[( 708x2/3) x 1/5+ 708) ב. בתקופה שראשיתה ביום 30.8.89 וסופה ביום 31.12.91, לאמור עד למועד גיוסה של התובעת 4 לצה"ל, תקבל התובעת 1 לידיה: 600, 47 ש"ח = 28 חודשים x 2 ידות x 5: 250, 4 ש"ח התובעות 4 ו- 5 תקבלנה לידיהן, כל אחת: 800, 23 ש"ח 28 חודשים x 5: 250, 4 ש"ח ג. בתקופה שראשיתה ביום 1.1.91וסופה ביום פסק הדין שיעורה של כל ידה הוא 850 ש"ח = 5: 250,.4 בתקופה זו מצויה עדיין התובעת 4 בשרות צבאי ולפיכך זכאים התלויים לפיצויים כדלקמן: התובעת 1- 842, 18 ש"ח = [( 850x2/3) x 2/4+ 2ידות x850] x 9 1/2 חודש התובעת 4 זכאית, באותה תקופה, לפיצויים בסך: 692, 2 ש"ח = 1/3 x 850x 0 1/2חודשים התובעת 5 זכאית, באותה תקופה, לפיצויים בסך: 421, 9 ש"ח = [( 850x2/3) x 1/4+ 850ש"ח] x 9 1/2 חודשים ד) בתקופה שראשיתה ביום פסק הדין וסופה בתום שירותה הצבאי של התובעת 4 בצבא, 31.12.93נותר שיעורה של כל ידה 850 ש"ח אך יש להוסיף את מקדם ההיוון המתאים. בתקופה זו ישולמו לתובעת 1פיצויים כדלקמן: 158, 29 ש"ח = 14.7042x[ 283+ 2x 850ש"ח] בתקופה זו ישולמו לתובעת 4פיצויים כדלקמן: 166, 4 ש"ח = 14.7042x 1/3x 850ש"ח בתקופה זו ישולמו לתובעת 5פיצויים כדלקמן: 587, 14 ש"ח = 14.7042x[ 142+ 850ש"ח] ה) בתקופה שראשיתה ביום 1.1.94וסופה במחצית חודש פברואר 96' (מועד גיוסה של התובעת 5לצה"ל) . בתקופה זו, שתחילתה בעתיד, יש להביא בחשבון את גורמי ההיוון הכפול כשערך כל ידה הינו 062, 1ש"ח. עבור תקופה זו תקבל התובעת 1פיצויים כדלקמן: 980, 47 ש"ח = 0.9709x 23.266x062, 1ש"ח x2 בתקופה זו תקבל התובעת 5פיצויים כדלקמן: 989, 23 ש"ח = 0.9709x 23.266x062, 1ש"ח ו) בתקופה שראשיתה בחודש פברואר 96' וסופה בחודש פברואר 98' תקבל התובעת 1פיצויים כדלקמן: 270, 55 ש"ח = 23.266x 0.9151x[062, 1x2/3] x 2/3+ 2x062,1 התובעת 5תקבל פיצויים בסך: 537, 7ש"ח = 23.266x 0.9151x 1/3x062, 1ש"ח ז) בתקופה שראשיתה בחודש פברואר 98' וסופה בחודש נובמבר 2014נותרת תלויה אחת והיא התובעת .1 בתקופה זו תסתכם כל ידה ב- 416, 1ש"ח = 3ידות : 250, 4ש"ח עבור תקופה זו תקבל התובעת 1פיצויים כדלקמן: 588, 385 ש"ח = 0.8626x 157.8417x 2x416, 1ש"ח לסכומים המפורטים בפסקאות א-ג לעיל, תיווסף ריבית כדין, בגין כל אחת מן התקופות, מאמצעיתה של כל תקופה ועד היום. ניכויים 8. מסכום הפיצויים ינוכו סכומי הגימלאות ו"דמי המחיה" שקיבלו התובעות, בעבר, מהמוסד לביטוח לאומי, עקב מותו של המנוח, וכן הסכום המהוון של הגמלאות, כאמור, שיקבלו בעתיד. הנתבעת טוענת כי ראוי להביא בחשבון הניכוי את האפשרות כי התלויות יפנו למוסד לביטוח לאומי וישכנעו את שלטונותיו לשנות את בסיס הגימלה, כך שתובא בחשבון ההנחה כי הכנסת המנוח, בטרם מותו, היתה גבוהה יותר עד שיזכו בגמלאות בסכומים גבוהים יותר. התובעות, לעומתה, מבקשות להביא בחשבון את האפשרות שהתובעת 1תהא זכאית לקיצבת הזקנה בזכות עצמה ועל כן, לטענתן, יש לנכות רק חלק מקצבת התלויים. בנסיבות העניין, אין ראיה מספקת בדבר עצם האפשרות להגדלה או הקטנה של הקיצבה ואף לא בדבר שיעורו של השינוי הנטען. על פי חוות הדעת האקטוארית, שהוגשה בהסכמה, ולאחר שיערוך הסכומים הנקובים בה להיום, מסתכמים התשלומים שנתקבלו אצל התלויות, בעבר, בסכום של - 43.297 ש"ח. הקיצבאות בעתיד יסתכמו, לאחר היוון, בסכום של - 140, 237 ש"ח. גימלאות המוסד לביטוח לאומי, ששולמו בעבר, בתוספת ריבית כדין עליהן מאמצעיתה של התקופה ועד היום, ינוכו מן הפיצויים, שישתלמו לתובעות 1 5עבור הפסדי העבר. זאת בנוסף לניכוי גימלאות העתיד מכלל הפיצויים. 9. מוסכם על התובעות כי יש לנכות מן הפיצויים את התגמולים, שנתקבלו אצל התובעת 1מאת מחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי. הצדדים חלוקים בשאלה אם ראוי לנכות את מלוא התשלומים שנתקבלו, כאמור, ואם לאו. מן העדויות, לרבות תעודת עובד ציבור שהוגשה מטעם המוסד לביטוח לאומי (מוצג נ/10), עולה כי ביום 11.3.91 החלה התובעת 1לשמש כמזכירה רפואית בסניף אשדוד של המוסד לביטוח לאומי ונראה כי את התמורה שקיבלה, בגין תקופת העבודה הזו, אין לנכות מן הפיצויים כיוון שיש לראות בה שכר לכל דבר ולא גמלאות בנות ניכוי. יש, לפיכך, לנכות מן פיצויים את סכומי דמי המחייה שנתקבלו, מאת המוסד לביטוח לאומי, אצל התובעת 1ובסך הכל, לאחר שיערוך להיום, 456, 19 ש"ח. סכום זה יישא ריבית מאמצע התקופה (חודש יוני 90') ועד היום. 10. הנתבעת סבורה כי ראוי היה לה, לתובעת 1, לאחר מות בעלה המנוח לצאת לעבודה ולהפעיל את עסקיו של בעלה. או, לחילופין, להעסיק מישהו מטעמה בהפעלת המזנון הנייד. הלכה פסוקה היא כי אין לחייב את מי שלא עבדה בחיי בעלה לצאת ולהשתכר לאחר מותו - ראה קציר "פיצויים בשל נזק גוף", (מהדורה שניה, תשמ"ו - 1986) בעמוד 5-374. בנסיבות המקרה הזה, המדובר בעסק שאין להפעילו, אף לא באמצעות עובד שכיר, ללא פיקוח, השגחה ואף שותפות בעבודה עצמה. יתרה מכך, המזנונית הופעלה, בין היתר, בשוק העירוני של אשדוד ולצורך הפעלתה היה נדרש רשיון אישי מטעם העירייה. על פי עדותה של התובעת 2 לא איפשר מצב הרכב הפעלתו לאורך זמן. בפועל, הופעל המזנון למשך תקופה של 22 חודשים על ידי קרובי משפחתה של התובעת 1(השותפות במסעדה פסקה עם מות המנוח). אין מחלוקת בין הצדדים כי יש לנכות מסכום הפיצויים את תקבוליה של התובעת 1באותה תקופה. על פי עדותה, שולם לה סך של -.000, 1 ש"ח בחודש בגין דמי השימוש במזנון הנייד, אלא שהוצאות הרישוי, דמי הביטוח והוצאות התיקון במכונית שולמו על ידה. כמו כן העידה התובעת 1, כי ההוצאות בגין החזקת הרכב הסתכמו בסכום של .000, 5 ש"ח, והתוצאה היא שיש לנכות מן הפיצויים, בגין התקבולים האלה, סכום כולל של -.000, 11 ש"ח. לסכום זה תתלווה ריבית כדין מאמצע תקופת הפעלת המזנון, כאמור, ועד היום. 11. בכתה התביעה טענו התובעות להפסדי תמיכת פנסיה לתלויות. במשפט הם זנחו טענה זו - ובדין - כך גם בסיכומיהם. התוצאה 12. הפסדי התלויות כמפורט לעיל מסתכמים בסכום של -.538, 693 ש"ח, ולאחר ניכוי הסכומים הנקובים בפרק 5לעיל, בסך של -.893, 310 ש"ח, יסתכמו הפיצויים בסכם של -.645, 382 ש"ח. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות את הסכום של -.175, 7 ש"ח תביעת העזבון ואת הסך של -.645, 382 ש"ח - תביעת התלויות, בצירוף ריבית כדין לסכומים המגיעים בגין העבר ובניכוי ריבית כדין על סכומי ניכויים - הכל כמפורט לעיל. מסכום הפיצויים ינוכו התשלומים התכופים ששולמו, בערכם היום ובצרוף ריבית עדין על פי מועד התשלום. כן, תישא הנתבעת בהוצאות המשפט, שכר טרחת עו"ד התובעות בשיעור של % 13 בתוספת מע"מ. אם לא ישולם הסכום הזה במועדו, יישא הסכום שלא שולם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הסכומים ישולמו לידי ב"כ התובעות, אשר יערוך תכנית המפרטת את חלוקתם בין התובעות, ואת דרכי השקעתם של כספי הקטינה. עד לקבלת הוראות בית המשפט יושקעו הכספים בהשקעה ריאלית בטוחה.פיצוייםתאונת דרכים