קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצול סעדים בבית הדין לעבודה: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על החלטתו של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט הראשי - אזולאי; תב"ע מז/444-3) לדחות את התביעה על הסף, מהטעם שאין לפצל סעדים בשל אותה עילת תביעה. .2מסכת העובדות הצריכה לענייננו פשוטה בתכלית, ואלה עיקריה: א) המערער פוטר מעבודתו אצל המשיבה ביום 14.12.1982; ב) המערער הגיש בשעתו תביעה נגד המשיבה לפיצויי פיטורים (תב"ע ב"ש מד/ 136- 3), ועל פסק-הדין שניתן הוגש ערעור לבית-דין זה (דב"ע מו/ 123- 3, לא פורסם). באותה תביעה זכה המערער; ג) ביום 26.5.1987, כחודשיים לאחר מתן פסק-דינו של בית-הדין הארצי בערעור, הוגשה תביעה זו, ובה תובע המערער פיצויים על הפרת חוזה בטענה כי פיטוריו היו ב"ניגוד לקבוע בהסכמים המחייבים". .3המשיבה ביקשה למחוק את התביעה על הסף בטענה כי בתביעתו הקודמת לא דרש המערער את הסעד שביקש בתביעה זו; הטעם לבקשה - אין לפצל עילת תביעה מבלי לקבל את רשותו של בית-הדין. .4בית-הדין האזורי קיבל את הבקשה, באמצו את תקנות 44ו- 45לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984(להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), מכוח סעיף 33לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה). לעניין זה אומר בית-הדין: "העיקרון של הימנעות מהטרדת בעל דין יריב מספר פעמים בגין אותו מעשה קיים במידה שווה גם בבית-הדין. אכן בהעדר הוראה סטטוטורית, ועל-פי סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה, יש להפעיל עקרון זה בדרך המביאה לידי עשיית צדק. במקרה הנדון היו הפיטורים עוד בשנת 1982, ובגין הפיטורים הוגשה תביעה לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בהם זכה התובע גם לפיצויים וגם לפיצויי הלנה עונשיים על-פי פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה מיום .26.3.1987 התובע היה מיוצג גם בדיון הקודם על ידי עורך דין, ויכול היה להיות מודע למלוא זכויותיו הנובעות מהפיטורים, ובמיוחד לזכויות הנובעות מהסכם קיבוצי או צו הרחבה שהינם בידיעה שיפוטית. כמו כן לא הועלה כל נימוק בכתב התביעה או בסיכומי התובע לאי-הכללת הסעד המבוקש בתביעה זאת בדיון הקודם. בנסיבות אלו, נראה לי שלא יהא זה צודק להטריד את הנתבעת פעם נוספת בבית-הדין עקב פיטורי התובע". .5בטיעונו בערעור טען הפרקליט אשר ייצג את המערער כי אין לאמץ את התקנות האמורות ( 44ו-45) מתקנות סדר הדין האזרחי, מאחר שאימוץ זה מביא ל"ויתור על זכות", הנוגד את עיקרי משפט העבודה, וכי מהעדר הוראה דומה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט- 1969(להלן - תקנות סדרי הדין), יש ללמוד כי כוונתו של מחוקק המשנה היתה לאפשר את פיצול הדיון בבתי-הדין לעבודה. באת-כוח המשיבה תמכה בהחלטה ובנימוקיה; תוך שהיא מדגישה ש"עשיית משפט צדק" על-פי סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה מחייבת עשיית צדק לשני הצדדים, ודיון בתביעה יטריד את המשיבה ויגרום לה עוול. .6וזה לשונן של תקנות סדר הדין האזרחי אשר "אומצו" על ידי בית-הדין האזורי: " .44התובענה תכיל מלוא הסעד (א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית-המשפט. (ב) תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה. .45מי שלא תבע סעד אחד מרבים מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית-המשפט שלא לתבעו". .7אין חולק כי רשאי גם רשאי בית-הדין לעבודה לאמץ, מכוח סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה, תקנה מתקנות סדר הדין האזרחי, והוא עשה, עושה ויעשה כן במקרים הראויים. השאלה העומדת להכרעה היא האם ראוי לאמץ בבית-הדין לעבודה את תקנות 44ו- 45לתקנות סדר הדין האזרחי; בבואנו לבחון את השאלה, אל לנו לשכוח כי לא בכדי נקבע בחוק כי שר המשפטים יתקין תקנות סדר דין מיוחדות לדיון בבית-הדין לעבודה, ולא נקבע בחוק כי "תקנות סדרי הדין בבתי-המשפט יחולו, בשינויים המחויבים, בבתי-הדין". מטעם זה אין מחילים בבתי-הדין כדבר שבשגרה תקנות מתקנות סדר הדין האזרחי, כל אימת שנושא הוסדר באותן תקנות, ולא בא זכרו בתקנות סדרי הדין בבית-הדין לעבודה, יש לבחון כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. .8תקנות 44ו- 45לתקנות סדר הדין האזרחי, אף כי מתחום סדר הדין הן, אין הן הוראות פרוצסואליות במובנו הרגיל של המושג, וזאת מאחר שהן חוסמות דרכו של מתדיין לבית-משפט; הוראה מעין זאת אין להפעיל בדרך של "אימוץ", אלא על-ידי חיקוק. זאת ועוד - סביר להניח כי תקנות סדר הדין האזרחי (בנוסחן אז) היו לפני מתקין תקנות סדר הדין בבית-הדין לעבודה, ומשבחר שלא לכלול בתקנות בית-הדין לעבודה הוראה שעניינה החלת מלוא הסעד בתובענה - שומה עלינו לכבד את כוונתו ואת מטרתו. .9יחד עם זאת יודגש כי האפשרות הניתנת לתובע לפצל עילת תביעה אינה רצויה. פיצול העילות גורם לבזבוז זמנם של בית-הדין, של הצדדים ושל העדים. אם ימצא בית-הדין כי לא היתה הצדקה לאותו פיצול - יתחשב בכך בפסיקת ההוצאות. משכך הדבר, ועם כל הרצון שלא להטריד צד יותר מפעם אחת בדיון משפטי באותה עילה, ולחסוך מזמנו של בית-הדין, אין זה מן הראוי למץ בבית-הדין לעבודה תקנות אלה מתקנות סדר הדין האזרחי. . 10סוף דבר - הערעור מתקבל, והתיק מוחזר לבית-הדין האזורי לדיון בגופה של התביעה. המשיבה תשלם למערער הוצאותיו בשתי הערכאות, בלי קשר לתוצאות המשפט, בסך של - . 1000ש"ח בצירוף מע"מ.פיצול סעדיםבית הדין לעבודה