קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין בתיק פלת''ד לפני קביעת המל''ל: הרקע העובדתי התובע, יליד שנת 1957, מנהל בית מרקחת עצמאי בעיסוקו, נפגע בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") בתאריך 10.2.90, עת נהג ברכב שהשימוש בו בוטח על-ידי הנתבעת. לאחרונה הוכרה התאונה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, אך התובע טרם זומן לוועדה רפואית לשם קביעת נכותו. הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לתאונה ונותרה להכרעה, אם כן, שאלת גובה הנזק בלבד. בסוגיה זו אדון להלן. ביום 12.2.90 נבדק התובע בבית החולים תל-השומר, בוצע לו צילום של עמוד השדרה והוא שוחרר לביתו. לאחר מכן המשיך התובע בטיפול אצל אורטופד בקופת החולים, קיבל טיפול תרופתי, פיזיוטרפיה וצווארון בו השתמש כחודשיים. ביום 20.4.93 נבדק התובע לראשונה על-ידי ד"ר א. אבנטוב - מומחה לכירורגיה אורטופדית אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט - ובחוות דעתו קבע כי: "בעקבות הפגיעה נגרמו חבלות לע"ש לכל אורכו אשר טופלו בתרופות, פיזיוטרפיה וצווארון. בע"ש צווארי היו כבר שינויים ארטרוטיים בזמן התאונה. עתה, כשנתיים לאחר האירוע נותר ספזם קל בשרירי הצוואר המסביר את תלונותיו והמהווה הפרעה תפקודית קלה מאוד. לא נותרה נכות..." (עמ' 2לבימ"ש/1). במענה לשאלות ההבהרה שנשאל ד"ר אבנטוב על-ידי ב"כ התובע, עו"ד קנר (בימ"ש/2), העריך המומחה את נכותו הזמנית של התובע כדלקמן: מיום התאונה ועד ליום 25.2.90- %100. מיום 26.2.90 ועד ליום 15.3.90- %50. מיום 16.3.90 ועד ליום 15.5.90- %10. ומיום 16.5.90 והלאה העריך כי לתובע לא נותרה נכות. משהתלונן התובע על החמרה במצבו, נבדק שוב ביום 6.2.96 על ידי ד"ר אבנטוב אשר מצא בבדיקתו רגישות ללחץ ולניקוש באזור 2lו- 5l בעמוד השדרה המותני, הגבלה מזערית ביישור, הגבלה קלה בכיפוף, הגבלה קלה בהטיה שמאלה, הליכה בצליעה קלה על רגל שמאל והקטנה בהיקף הירך והסובך השמאליים לעומת הימניים. לסיכום חוות דעתו (בימ"ש/4) קובע ד"ר אבנטוב כי בעקבות הפגיעה נגרמה חבלה לע"ש הצווארי והמותני, אשר לגבי האחרון חלה החמרה בהשוואה לבדיקתו משנת 93'. כן העריך המומחה את נכותו של התובע בשיעור של % 10 לצמיתות. הגורם לנכותו של התובע השאלה הראשונה העומדת להכרעה בפני הינה האם ההחמרה במצבו של התובע (ונכותו עקב כך) הינה תוצאה של התאונה. לגרסת הנתבעת, הממצאים ותלונות התובע מובילים למסקנה כי מצבו הרפואי של התובע אינו תולדה של תאונת הדרכים וכך גם ההחמרה במצבו אינה קשורה לתאונה. לעומתה, טוען התובע, כי ההחמרה במצבו אכן נובעת מן התאונה. לאחר שבחנתי את חוות דעתו של ד"ר אבנטוב, תשובותיו לשאלות ההבהרה שנשאל ועדותו, אני סבורה כי יש לקבל את טענת התובע לפיה ההחמרה במצבו הינה תולדה של תאונת הדרכים מיום .12.2.90ראשית, למרות השאלות שנשאל המומחה בחקירתו הנגדית מהן עולה כי פריצת הדיסק ממנה סבל התובע שכיחה בקבוצת הגילאים אליה הוא משתייך וכי יתכן כי ארעה בשל ארועים שאינם קשורים לתאונה (עמ' 5- 7לפרוטוקול), הרי שלא עלה בידי הנתבעת לנתק את הקשר בין התאונה לבין ההחמרה במצבו של התובע ולא עלה בידה להצביע על גורם פוזיטיבי אשר החמיר את מצבו. יתרה מכך, בסיכומיה (עמ' 2) מודה הנתבעת מפורשות כי לא הצליחה להוכיח ארוע חריג לאחר התאונה שינתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לנכות התובע. שנית, משנשאל ד"ר אבנטוב בשאלות ההבהרה לחוות דעתו האם יכול לקבוע בוודאות שההחמרה קשורה לתאונה (שאלה 1לשאלות ההבהרה מיום 27.3.96), השיב כי "בוודאות כמובן שלא, אך סביר להניח שההחמרה קשורה בתאונה" (בימ"ש/6; ההדגשה שלי - ש.ד.). על דבריו שב וחזר המומחה גם בחקירתו החוזרת: "ש.: אני מבין שאתה לא חוזר בך מהמסקנה שלמרות שההחמרה יכולה לנבוע מכל דבר ושבמקרה שלנו אין עדות לשום דבר חיצוני יוצא דופן שקרה לתובע, והמסקנה שלך נשארת שהארוע הראשוני שאכן היו בו סימנים לחבלה בעמוד השדרה המותני הוא הגורם לכל ההתפתחות התחלואית בהמשך. ת.: במלים אחרות אני לא יכול לשלול את הגורם של ההחמרה מאחר ואין ראיה לאירוע חיצוני אחר" (עמ' 7לפרוטוקול, שורות 9-14). וכאמור, משלא עלה בידי הנתבעת להראות גורם חיצוני שהחמיר את מצבו של התובע יש להסיק כי ההחמרה במצבו, קרי נכותו בשיעור % 10לצמיתות, מקורה בתאונה שארעה לו. אופן חישוב הנזקים הסוגיה הנוספת הנדרשת הכרעה בשלב זה היא השיטה בה יחושב נזקו של הניזוק כתוצאה מהתרחשות ארוע הנזק. ב"כ התובע מפנה בסיכומיו את בית המשפט לשלוש שיטות חישוב לבחינת הפגיעה בכושר השתכרותו של הניזוק ולחישוב נזקיו של התובע: האחת, חישוב הנזקים שנגרמו לתובע בפועל, אף אם אין קורלציה מוחלטת בין ההפסד בפועל לבין אחוזי הנכות. השניה, חישוב הנזק על בסיס אחוזי הנכות שנגרמו לתובע. והשלישית, מקום בו נתברר כי לתובע לא נגרם כל נזק כספי - ראוי לפסוק לו פיצוי על בסיס מחצית אחוזי הנכות (שם, פרק ג'). ובעניננו, אני סבורה כי יש להעדיף את דרך החישוב השלישית, קרי - פיצוי התובע על בסיס מחצית אחוזי הנכות שנקבעו לו. אפרט דעתי. על מנת לערוך את חישוב הנזק על בסיס אחוזי הנכות שנגרמו לתובע (השיטה השניה), שומה על בית המשפט לאמוד את שכרו של התובע עובר לתאונה ואת פוטנציאל השתכרותו בעת עריכת האומדן ומהם לגזור את הפסדי התובע כתוצאה מנכותו. ברם, שלא כעובד שכיר אשר בתלושי שכרו, עובר לתאונה ולאחריה, יש כדי ללמד על הפגיעה בהשתכרותו, הרי שלענין עצמאי אין המשימה קלה כלל וכלל, שכן על עסקו השפעות רבות ומגוונות - הן חיצוניות (מצב השוק, מגמות התפתחות, אינפלציה, שערי חליפין ועוד) והן פנימיות (חישובי פחת ומלאי, מספר עובדים ושכרם וכו'). לפיכך, אני סבורה כי במקרה דנן לא ניתן לאמוד את שכרו של התובע עובר לתאונה ואת פוטנציאל השתכרותו כעת ולכן לא ניתן להשתמש בדרך חישוב זו. ואשר לדרך החישוב הראשונה (חישוב הנזקים שנגרמו לתובע בפועל) - סבורני כי גם דרך חישוב זו אינה ישימה בעניננו מהסיבות המפורטות להלן: לטענת התובע - שהינו רוקח עצמאי ובעל בית מרקחת - כתוצאה מן התאונה החל סובל באופן תמידי מכאבים בגב, בעיקר בחלקו העליון וכי הכאבים מקרינים לרגליו, מקשים עליו בעמידה, בהליכה ממושכת ובפעולות יומיומיות הכרוכות בכיפוף ובמטלות הפיזיות שהינן חלק בלתי נפרד מעבודתו, כגון: פריקת סחורה וסידורה, הרמת משאות וכו' (סע' 9לת/4). כמו כן, מדי פעם בפעם, בעת התקפי כאב חריפים, "מושבת" הוא לחלוטין ונאלץ להעדר מעבודתו או להגביל את שעות עבודתו (שם, בסע' 11). עוד טוען התובע, כי בשל מצבו הוא מתקשה בביצוע עבודתו הכרוכה בעמידה ממושכת, בנשיאת משאות, בסידור מדפים וכו' - פעולות מן הסוג השכיח בבית מרקחת שאותן נהג לבצע בעצמו עובר לתאונה - ועל-מנת להקל על עצמו נאלץ להגדיל את כח האדם בעסק (שם, בסע' 12א'). כן טוען התובע - כי מאחר ובתקופות של החמרה בכאבים עליו לשכב בביתו ואף ב"תקופות הטובות" מבחינה בריאותית נאלץ ליטול לעצמו מנוחות רבות יותר במהלך יום העבודה, לא היה כל מנוס מהגדלה מסויימת בצוות העובדים והרוקחים (שם, בסע' 12ב'). כמו כן, הוא טוען, כי בעקבות התאונה חדל מלבצע תורנויות שהניבו לו הכנסות לא מבוטלות עובר לתאונה (כ- 4תורנויות בחודש) ונסיונותיו להמשיך את התורנויות לאחר התאונה באמצעות כח-אדם שכיר הופסקו הואיל ולא השתלמו מבחינה כלכלית. לפיכך, טוען התובע, למרות שבמהלך השנים מאז התאונה חל גידול ריאלי במחזור העסק, הרי שהגידול בהוצאות שכר העבודה היה גבוה יותר והרווח של העסק וגם שכרו לא עלו משמעותית ולכן, יש לפצותו בגין הצורך בהוספת המשרה הנוספת לבית המרקחת, או לפחות בגין חלק ממנה, וכן ראוי לפצותו בגין הגידול הכללי בכח האדם, מעבר לחלקו של העובד שנוסף כעובד כללי. לטענתו, מאחר ועלויות העסקת העובד הנוסף מסתכמות בכ-000, 5ש"ח לחודש ומאחר ואותו עובד מנוצל גם לעיסוקים אחרים, ראוי להעמיד את הפיצוי בגין הצורך בהעסקתו על כמחצית משכרו (500, 2ש"ח לחודש) ולכך יש להוסיף את הסכום הנוסף בגין ההגדלה בכח האדם בשיעור של 500-000, 1ש"ח לחודש ובסה"כ עומדים הפסדיו על-סך של 500, 3ש"ח לחודש (625, 2ש"ח בניכוי המס). אני סבורה כי התובע הפריז בהערכת נזקיו וחישוביו מוגזמים עד מאוד. ראשית, לא הוכח להנחת דעתי כי הגידול במספר העובדים לו טוען התובע הינו תוצאה של התאונה שעבר ולא תוצאה של הגידול המרשים בהיקף עסקיו של בית המרקחת עובר לתאונה וגם לאחריה. התובע הציג בפני נתונים שונים מן הדו"חות הכספיים של החברה (ת/1) מהם עולה כי מאז שנת 1989ועד שנת 1995גדל המחזור העסקי של בית המרקחת מדי שנה בשיעורים של בין % 23ל-%31! אין כל ספק כי במערכת נתונים מרשימה זו גידול גם מבחינת כח האדם הינו גידול טבעי ומתבקש. כמו כן, גם הנתונים שהובאו אינם יכולים לתמוך בטענת התובע לגידול במחזור מחד ול"עצירת" שכרו מאידך, שכן חסרו נתונים רבים וחיוניים. עמדה על כך ב"כ הנתבעת, עו"ד שטיינר, בעת חקירתה את רואה החשבון של החברה: "ש: תסכים אתי שכשנותנים נתונים חלקיים מדו"ח אני לא יכולה ללמוד מזה. ת: יש פה נתונים שונים שנכללו בדו"חות הכספיים. ניתן ללמוד בהחלט על המחזור של החברה והתפתחותו בשנים ועל עלות המשכורות. ניתן ללמוד אך ורק את מה שכתוב. ש: אני יכולה לדעת כמה הם השקיעו בציוד? ת: מתוך הנתונים האלה לא. ש: אני גם לא יכולה לדעת משיכות שעשה התובע או בעל המניה הנוספת שהיא איננה בבחינת משכורת. ת: נכון. אבל למיטב זכרוני, מר בנימיני זיו ברוב השנים עמד ביתרת זכות. ש: אני גם לא יכולה לדעת מתוך זה כמה יהיה בעמודה של חייבים כלפי בית המרקחת. ת: בודאי. הנתונים האלה התייחסו לנתונים ברווח והפסד ולא בצד המאזנים. ש: כשאתה מתייחס לעלויות משכורות שאר העובדים, אתה יכול להגיד לי מתצהירך לכמה עובדים אתה מתייחס? ת: לא. אבל כמובן שאני מתייחס לכל שאר העובדים למעט זיו. ניתן להכין את זה ולספק לביהמ"ש. אלה נתונים קבועים כי זה מדווח לרשויות המס. ש: זה נכון שכשאנחנו מדברים על מספר עובדים זה מעולם לא היה נתון קבוע וזה השתנה מחודש לחודש? ת: כרגע אין לי אפשרות לענות. אני יודע שיש עליה במשכורות וסביר להניח מאחר ורמת השכר היא פחות או יותר מסויימת, סביר להניח שנמצא גידול בעובדים. אם לדוגמה ניקח את הגידול במשכורות בין 94' ל-95' - 50אחוז, סביר להניח שיש שינוי גם במספר העובדים. ש: זה לא קורלטיבי למחזור? ת: לא בהכרח. גידול במחזור סביר להניח שיביא גידול בעבודה אבל זו לא הסיבה היחידה. בהחלט יכול להיות מצב שאפילו ללא גידול במחזור יש גידול בעובדים". אולם, כאמור, לא עלה בידי התובע להראות כי הגידול במספר העובדים נבע ממגבלותיו לאחר התאונה. שנית, מפירוט מספר העובדים וסך המשכורות ששולמו להם בתקופה שבין חודש דצמבר 89' לנובמבר 90' (נ/1) עולה כי מספר העובדים בבית המרקחת משתנה מדי חודש בחודשו וכך, בחודשים אפריל, מאי ויוני 90' (כחודשיים עד ארבעה חודשים לאחר התאונה) עבדו בבית המרקחת 5 עובדים - בדיוק כמספר העובדים עובר לתאונה. שלישית, אין אני מקבלת את טענות התובע לפיהן ביצע הוא לבדו את פעולות הסבלות והסדר בבית המרקחת עובר לתאונה משום שהרוקחים "מעקמים את אפם" ואינם מוכנים ליטול חלק בעבודת סבלות (סע' 12לת/4). התובע הינו רוקח בעצמו ומנהל בית המרקחת ומעסיק כ- 10 עובדים ( 4 רוקחים ו- 6 עובדים כלליים) ותמוה, אם כן, כי מבין כל העובדים בבית המרקחת דווקא הוא אשר ביצע את הפעולות הנטענות ולא שאר העובדים או עובד מיוחד לתפקיד זה שביצע עבודתו אף לפני התאונה. מה עוד שכלל לא ברור לי כיצד ניתן לטעון כי טרם התאונה ביצע את כל העבודות בנוסף לניהול בית המרקחת וכעת נדרש עובד במשרה מלאה רק לצורך ביצוע העבודות הללו. רביעית, גם תאור הפעולות אותן ביצע התובע עובר לתאונה ואשר בגינן נאלץ לשכור עובד נוסף נמצא בלתי מדוייק. מהעדויות שהובאו בפני עולה כי עובר לתאונה עסק התובע במרבית זמנו בעבודות סבלות קשות, כגון: קבלת סחורות מספקים, סידורן במחסן, הוצאת סחורות מהמחסן, סידורן במדפים וכו' (סע' 3לת/2, סע' 2לת/3, סע' 12א' לת/4, וסע' 5לת/5). בדיוק, לשם כך, הוא טוען, הועסק עובד מיוחד: "ש: לא הרמת אף פעם בבית מרקחת שום דבר מאז התאונה ועד היום? ת: לא אמרתי דבר כזה. אני מרים כל הזמן דברים. השאלה מה זה להרים. להרים קופסה קטנה של תרופות? לפרוק משאית של חיתולים, מאז התאונה לא פרקתי אף משאית. לשם כך לקחתי כח עזר" (עמ' 22לפרוטוקול, שורות 11-15). אולם בחקירתו הנגדית התגלתה תמונה שונה לחלוטין: "ש.: אתה בודאי יודע שמי שאיננו רוקח בעל רשיון אינו יכול למכור בבית המרקחת. ת.: כן. ש.: ז"א שאם אתה מתעסק בעבודה של פריקת משאית אתה לא יכול למכור. ת.: את הפריקה עושה נהג המשאית ואת ההעמסה נהוג שאני הייתי עושה. ברגע שלא הייתי יכול לעשות זאת לקחתי עובד. ש.: יש לך מספיק עובדים כללים. ת.: זו לא עבודה לבחורות. המשרה הזו היא לא משרה של כל היום. זה לא שאני סבל כל היום בבית המרקחת. זו משרה שבד"כ היינו עושים אותה בעתות הפנאי ולא כשיש קהל. בהפסקות צהריים, בסוף גמר יום העבודה. החברה פורקת את זה לתוך בית המרקחת, לתוך המחסן, ואנחנו לאחר מכן מסדרים את זה בתוך המחסן. ש.: אתה מעסיק היום בחור במשרה של 9שעות שמעיד על עצמו שהוא לא מתבטל במהלך אותן 9שעות, ועדיין אתה טוען שהיית עושה את זה בנוסף להיות בעל בית המרקחת. ת.: אני טוען שכל עבודה החל ממאמץ קל ועד מאמץ קשה קשה עלי. יש דברים שאני נמנע מלעשותם. אם יש לי כח עזר שיכול לפטור אותי מכל המטלות האלה אני מעביר לו את המטלות. ש.: כשהשתמשת בלשון רבים מקודם 'היינו פורקים' למי התכוונת? ת.: אני מדבר על עצמי" (עמ' 24- 25לפרוטוקול; ההדגשות שלי - ש.ד.). מהדברים עולה כי על פריקת הסחורה למחסן אחראית החברה המספקת וכל אשר נדרש הוא סידור הסחורה במחסן וסידורה במדפים - פעולה שבוצעה בהפסקות הצהריים ובגמר יום העבודה - ולכן, אף אם אצא מן ההנחה כי התובע סייע בפעולות הסידור הנדרשות, הרי שאין אני סבורה כי לפעולותיו משקל מכריע או בלבדי בפעולות שבוצעו בבית המרקחת, זאת בשים לב לעובדה כי התובע מעסיק עובדות במחלקות הקוסמטיקה והנקיון בבית המרקחת שיכולות אף הן ליטול חלק בסידור המדפים (ראה עדותו של מר פרחי, חברו של התובע ובעל בית מרקחת בעצמו, המעיד כי כך מתבצע בבית המרקחת שבבעלותו - עמ' 31לפרוטוקול, שורות 8-10). מה עוד שאין אני סבורה כי במגבלתו הנוכחית של התובע יש להגבילו במילוי פעולותיו בבית המרקחת, אלא אך במקצתן. גם טענת התובע לפיה בעקבות התאונה חדל מלבצע תורנויות שהניבו לו הכנסות לא מבוטלות ועקב כך נגרמו לו נזקים - אינה מקובלת עלי. לא הוכח להנחת דעתי כי ההפסקה בביצוע התורנויות נבעה מההחמרה במצבו של התובע ולא מכל גורם אחר, כגון - פתיחת סניף הסופרפארם בסמוך לבית המרקחת של התובע (עמ' 23לפרוטוקול, שורות 4-11). אולם, אין הפועל היוצא מדברי לעיל כי לתובע לא נגרם כל נזק כתוצאה מן התאונה ואני סבורה כי לתובע אכן נגרמה מגבלה קלה בפעילותו בבית המרקחת אשר בגינה נזקק ויזדקק בעתיד לסיוע, אלא שבשל האמור לעיל לא ניתן לאמוד את מגבלתו של התובע ואשר על כן, לא ניתן לחשב את הנזקים שנגרמו לו בפועל ולא ניתן, אם כך, להזדקק לדרך חישוב זאת. מכל האמור לעיל עולה המסקנה כי משלא ניתן לבחון את כושר השתכרותו של התובע על-פי שתי השיטות הראשונות המוצעות, יש לבחור בדרך השלישית ולפסוק לו פיצוי על בסיס מחצית מאחוזי הנכות (ראה: ע"א 998/91 יפרח נ' אליהו, נספח ג' לסיכומי התובע; וכן ת.א. (י-ם) 252/92אשרי נ' המגן, נספח ד' לסיכומי התובע, בעמ' 12לפסק-הדין). טרם אבחן את נזקיו של התובע (על בסיס מחצית מאחוזי נכותו, כאמור) אומר כי מהנתונים שהובאו בפני עולה כי שכרו של התובע עובר לתאונה ואף כעת עולים על שילוש השכר הממוצע במשק (ת/1) ואף מטעם הנתבעת בסיכומיה לא נשמעה כל טענה לעניין זה. לפיכך, אני קובעת כי שכרו של התובע לצורך אמדן הנזקים הינו בגובה שילוש השכר הממוצע במשק, קרי 394, 11ש"ח (192, 15ש"ח בניכוי % 25מס). גובה הנזק א. אבדן השתכרות בעבר לטענת התובע יש לפסוק לו פיצוי בגין אובדן השתכרותו בעבר, תוך התחשבות בתקופות הנכות הזמנית המוגברת ובתקופת אי הכושר ותוך הוספת ריבית. לעומתו, טוענת הנתבעת כי הואיל והתובע שב לעבודתו כבר למחרת התאונה (עמ' 21לפרוטוקול, שורות 28-29) והואיל ובנזק מיוחד מדובר, הרי שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח את נזקיו ואין להסתפק בהערכה או בהשערה כללית וסתמית. הגם שצודקת הנתבעת בטענתה כי בנזק מיוחד עסקינן, הרי שאין אני סבורה כי יש "להעניש" את התובע, ששב לעבודתו לאחר התאונה ולא נשאר בביתו לנצל את ימי נכותו הזמנית המוגברת, רק משום שהצלחת העסק יקרה לליבו. התנהגות זו, ללא כל ספק, אינה ראויה לגנאי. אולם, מכל הסיבות לעיל שהובילוני לפסוק לתובע פיצוי בגובה מחצית מאחוזי נכותו, אני סבורה כי אף לעניין תקופות נכותו המוגברת יש להפחית את שיעור נכותו של התובע לכדי מחצית ולפיכך אני קובעת את נכותו הזמנית של התובע כדלהלן: מיום התאונה ועד ליום 25.2.90(שבועיים) - % 50נכות. מיום 26.2.90ועד ליום 15.3.90(שלושה שבועות) - % 25נכות. מיום 16.3.90והלאה, אני קובעת את נכותו של התובע בשיעור של % 5נכות. אשר לתקופות אי-הכושר, הרי שאלו לא הוכחו ולכן אין לפסוק כל פיצוי בגינן. אשר על כן, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסכומים כדלהלן: א. מיום התאונה ועד ליום 25.2.90, סך של 319ש"ח (394 14, 25/11xש"ח (% 5X ב. מיום 26.2.90ועד ליום 15.3.90, סך 478ש"ח (394 14, 25/11xש"ח (% 5X ג. מיום 16.3.90ועד ליום פסק הדין ( 91חודשים) סך של 870, 51ש"ח (394 91, 11xש"ח (% 5X סה"כ תשלם הנתבעת לתובע בגין ראש נזק זה סך של 667, 52ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ב. אבדן השתכרות בעתיד גם באשר להפסדים העתידיים הצפויים לתובע יש לחשבם על בסיס מחצית מאחוזי הנכות שנקבעו לתובע ואשר על כן, אני קובעת לתובע, יליד שנת 1957, בן 40כיום, פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 136, 120ש"ח (מקדם ההיוון 394, 11xש"ח .(% 5xסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. ג. הוצאות רפואיות לטענת התובע, במשך השנים שלאחר התאונה, נשא בהוצאות כספיות לטיפולי פיזיוטרפיה, טיפולים אורטופדיים ונסיעות במוניות. כן טוען כי נזקק לתרופות במאות שקלים אותן צרך מן המלאי העסקי שלו. הגם שהתובע לא הציג קבלות לעניין הוצאות הנסיעה ואישורים לעניין התרופות שצרך, הרי שאני סבורה כי בגין הטיפולים להם נזקק, הוצאות נסיעותיו והתרופות להן נזקק נגרמו לו הוצאות ועל-כן אני פוסקת פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך 000, 3ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. אשר להוצאות רפואיות בעתיד - הרי שלאור ההלכה שנקבעה בע"א 6881/95, 5557סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד (טרם פורסם), אין אני פוסקת לתובע כל פיצוי בגין ראש נזק זה. ד. הוצאות בגין חוות דעת המומחה הנתבעת מכירה בהחזר ההוצאה לד"ר אבנטוב בגין חוות דעתו (עמ' 5לסיכומיה) ואשר על כן, אני פוסקת לתובע סך של 106, 2ש"ח צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 13.2.96 ועד למועד התשלום בפועל. ה. הוצאות בגין עזרת הזולת בסיכומיו טוען התובע כי במהלך השנים שלאחר התאונה, עת נעדר מעבודתו, החליף אותו בתפקידו מר פרחי - חברו, אשר עשה זאת ללא תמורה. אולם, לטענתו, הטבה זו לא נועדה להיטיב עם הנתבעת ואין כל סיבה שלא לפסוק לו פיצוי הולם בגין הצורך בסיוע שנזקק לו בעבר ושיזדקק לו בעתיד. אין אני מקבלת טענה זו. ראשית, לענין עזרת הזולת בעבר - מר פרחי העיד כי עיקר העזרה שסייע לתובע היתה בעבודה פיזית ולא בניהול העסק (עמ' 30לפרוטוקול, שורות 15-17), אולם לא שוכנעתי בנחיצותה של עזרה מעין זו ותמוה הדבר בעיני כי חברו של הנתבע, אשר הינו רוקח במקצועו, המנהל בית מרקחת משל עצמו, יבוא בזמן עבודתו או בסיומה כדי לבצע דווקאעבודות סבלות אצל התובע ולא לפקח או לנהל את העסק. כמו כן, לא הוכיח התובע את גובה ההטבה אותה קיבל, שהינה בבחינת נזק מיוחד ועל כן, אין לפסוק לו כל פיצוי לענין זה. שנית, אשר לעזרת הזולת בעתיד, הרי שראש נזק זה מגולם כבר בפיצוי שניתן לתובע בגין אובדן השתכרותו בעתיד (עלותו של שכיר לביצוע העבודות הנדרשות) ואין לפסוק לו כל פיצוי אף בגין ראש נזק זה. ו. כאב וסבל גם התובע וגם הנתבעת מציעים בסיכומיהם לפצות את התובע בגין כאב וסבל בסך 762, 13ש"ח. אשר על כן, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך 762, 13ש"ח, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. ז. ניכויים כאמור, לאחרונה הוכרה התאונה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, אך התובע טרם זומן לוועדה רפואית לשם קביעת נכותו. בנסיבות הענין, מציע ב"כ התובע, להתיר לנתבעת לעכב ברשותה סכום כלשהו מתוך כספי הפיצויים, עד לקביעת נכותו של התובע על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. גם אני סבורה כי הפתרון המוצע הינו נכון וצודק לעניננו (ראה גם ד. קציר "פיצויים בשל נזקי גוף", מהדורה שלישית, חיפה, תשנ"ג-1993, בעמ' 907-911) ואני קובעת כי הנתבעת תעכב ברשותה סך של 000, 50ש"ח, מתוך הסכום שנפסק לתובע עד לקביעת נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המל"ל. לסיכום מכל האמור לעיל אני קובעת כי: א. הנתבעת תשלם לתובע: .1בגין אבדן השתכרות בעבר - 667, 52 ש"ח. .2בגין אבדן השתכרות בעתיד - 136, 120 ש"ח. .3בגין הוצאות רפואיות - 000, 3 ש"ח. .4 בגין חוות דעת המומחה - 106, 2 ש"ח. .5בגין כאב וסבל - 762, 13 ש"ח. ב. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בגוף פסק-הדין. ג. הנתבעת תעכב ברשותה סך של 000, 75 ש"ח מתוך הסכומים שנפסקו לתובע, עד לקביעת נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המל"ל. ד. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור % 13מהסכום שנפסק בצרוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכים