קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי - אגרת ביוב: 1. בפניי בקשה למתן פסק-דין הצהרתי בשני נושאים: א. שהמבקש אינו חייב לשלם למשיבה מס' 1 אגרת ביוב בגין הנכס המוחזק על ידו המצוי ברחוב כצנלסון 2 אזור בגוש 6024 חלקה 100 והרשום בספרי המשיבה מס' 1 ע"ש המשיב מס' 2 (להלן: "הנכס"), ושהמשיבה מס' 1 אינה רשאית לדרוש ו/או לגבות מהמבקש אגרת ביוב בגין החזקתו בנכס, ועל המשיבה מס' 1 להשיב למבקש כל סכום שנגבה על ידה מהמבקש בגין אגרת ביוב על הנכס עבור התקופה מיום 16/06/1989 ועד למתן פסק-דין בתובענה, וכן ליתן חשבונות מפורטים בגין אגרת הביוב שנגבתה. ב. שהמשיבה מס' 1 אינה רשאית לנתק את אספקת המים לנכס הנ"ל בגין חוב כלשהו, לרבות ארנונה, מים, אגרת ביוב וכיוצ"ב, שהמבקש חייב למשיבה מס' 1 או היה חייב לה בגין החזקתו בנכס ולחילופין בגין חוב כלשהו, למעט חוב מים, וכי ניתוק המים שבוצע ע"י המשיבה מס' 1 ביום 16/11/1997 נעשה שלא כדין. לחילופי חילופין שעל המשיבה מס' 1 היה לחדש ולחבר את אספקת המים לנכס עם תשלום חוב המים ע"י המבקש ביום 19/12/1997 ולחילופין מייד עם תשלום כל החובות שהמבקש חב למשיבה בגין החזקת הנכס ביום 31/12/1997 או לחילופין ביום 15/01/1998 ולצוות על המשיבה מס' 1 לחבר את אספקת המים לנכס ו/או להימנע מניתוקו. לטענת המבקש זכויותיו למתן פסק-דין הצהרתי כמבוקש נובעות מהיותו מתגורר ומחזיק בפועל בנכס עפ"י חוזה שכירות עם בעלי הנכס (המשיב מס' 2) מיום 26/09/1989 ומכך שהמשיבה מס' 1 גבתה אגרת ביוב שלא כדין עקב היות הנכס לא מחובר לביוב וכן שהמשיבה מס' 1 לא הייתה רשאית לנתק את המים ושלמבקש בכל מקרה הייתה זכות לקזז את זכותו להחזר כספים בגין אגרת ביוב כנגד חובתו לתשלום בגין מים (אם הייתה חובה כזו). לטענת המבקש הוא זה ששילם את כל התשלומים בפועל, כשאי שינוי הרישום בספרי המשיבה מס' 1 והיותו לא רשום כמחזיק נובע ממחדלי המשיבה מס' 1 כשהוא המציא כבר ביום 18/06/1989 מסמך המעיד על בקשה להחלפת המחזיק ברישומי המשיבה מס' 1. לטענת המבקש הוא הגיש למשיבה מס' 1 בקשה בכתב על היותו מחזיק ביום 18/06/1989 וכן הציג את החוזה וחזר על בקשתו מס' פעמים בעל פה, אך משהתנתה המשיבה מס' 1 את שינוי הרישום בהמצאת העתק החוזה בניגוד לדין, ומשלא נענה לכך לא נעשה השינוי ברישומים עקב מחדלי המשיבה מס' 1 המושתקת ומנועה מלטעון טענות בעניין זה עקב מחדליה. לטענת המבקש, בכל מקרה, אי שינוי הרישום לא פוגע בחובותיו, בזכויותיו ובמעמדו כלפי המשיבה מס' 1, שכן הוא מהווה "מחזיק" ע"פ הדין בהיותו מחזיק בפועל בנכס, וזאת לפי הפרשנות הראויה לסעיפים 160 ו- 161 לצו המועצות המקומיות תשי"א1950- (להלן: "הצו"). לטענת המבקש הרישום יכול להשפיע על חובת בעל הנכס בנוסף להיותו המחזיק, דהיינו המחזיק בפועל חייב בתשלום הארנונה בין אם ניתנה הודעה כאמור בסעיף 161 ואם ללא עשה כן חלה חובת הבעלים בנוסף לחובת המחזיק בפועל שקיימת בכל מקרה, והמחזיק בפועל חייב בתשלומי המים והארנונה. לטענת המבקש המחזיק הוא זה שעליו לשלם את אגרת הביוב ועל המשיבה מס' 1 להחזיר זאת לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב1962- ולפי סעיף 6 סיפא לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"מ1980-. לטענת המבקש ניתוק המים הנו בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובלא שנשלח מכתב התראה כנדרש בסעיף 17(א) לחוק העזר העירוני, כשלא היה כלל חוב, וגם אם היה, היה למבקש זכות קיזוז. המבקש גם מעלה טענות דיוניות, ובעיקר שעקב תקנה 256 ואי הגשת תשובה מטעם המשיבים מס' 5-2 הם מנועים מלהגיש תצהיר נגדי בהעדר תשובה, שכן בהעדר תשובה אין כלל תצהיר לאימות התשובה. לטענת המשיבה מס' 1 אכן יש מקום להחזיר את הסכומים ששולמו בגין אגרת ביוב לגבי הנכס, שכן לא היה מקום לגבותם והם נגבו בטעות, אך יש להחזירם למשיב מס' 2 ולא למבקש, שכן מי שמחזיק מבחינה משפטית בנכס הנו המשיב מס' 2 שהוא המחזיק בנכס לעניין חוק הביוב, ולעניין הרישום בספרי המשיבה מס' 1. לטענת המשיבה מס' 1 המבקש לא זכאי לסעדים עקב אי היותו רשום בספרי המשיבה מס' 1 כמחזיק, כשאין לקבל את גרסת המבקש לגבי ההודעה שמסר למשיבה מס' 1 על החזקתו בנכס, בשנת 1989. לטענת המשיבה מס' 1 המבקש לא זכאי לסעדים המבוקשים בנושא המים, שכן בהתאם לחוק העזר ישנה סמכות למשיבה מס' 1 לנתק את המים והיא פעלה כדין, לאחר משלוח התראה ולפי הוראה של המשיבה מס' 2, כשהמבקש לא זכאי לקיזוז. לטענת המשיבה מס' 1 המבקש לא זכאי לסעד המבוקש בנושא הביוב, שכן אינו מחזיק כנדרש עפ"י החוק. לטענת המשיבה מס' 1 הבקשה נטועה בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים מצד המבקש. לטענת המשיבים מס' 5-2 מתחילת שנת 1997 מחזיק המבקש בנכס ללא תשלום שכ"ד וללא חוזה וכן חייב מסים ומים בסך 4,500.- ש"ח וכן חייב מיום 19/06/1996 סך של 2,415.90.- ש"ח עבור חובות למסים ומים ששולמו על ידם למועצה עפ"י קבלה שהוצגה. לטענת המשיבים מס' 5-2 המבקש החזיק בבית בו התגורר עם עשרות כלבי תקיפה וסירב לשלם ולפנות את הבית כדי לסחוט מהם כספים והמים נותקו עקב חובות למועצה בסך 4,000.- ש"ח, ועקב בקשתם מהמועצה ולמרות הסכם הפשרה שהושג לא פינה המבקש את הבית ופעל לביטול הסכם זה ללא ידיעתם (יש לציין שהמבקש מודה בכך שהמשיבים מס' 5-2 שילמו סך זה של 2,415.90.- ש"ח אך טוען שהסכום הנ"ל הוחזר למשיבים מס' 5-2 על ידו בתשלומים חודשיים ושסכום זה הוחזר למשיבים מס' 5-2 על ידו). 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התובענה וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני קובע שבעימות העובדתי בין גרסאות המבקש והמשיבה מס' 1 (מפי גב' מוסרי ומר ויינשטיין) ובעימות העובדתי בין המבקש והמשיבים מס' 2 ו3-, אני מעדיף את גרסותיהם של אנשי המשיבה מס' 1 ושל המשיבים מס' 2 ו3- כמהימנות ואמינות עליי על פני גרסתו של המבקש. אני קובע שגרסת המבקש אינה אמינה עליי ונתגלו בה סתירות ותמיהות תוך ניסיונות מצדו להשתמש בחוסר תום לב בהליכים משפטיים. כך מסתמך המבקש על פסה"ד שנתן תוקף להסכם הפשרה בינו לבין המשיבים מס' 5-2 וזאת גם במסגרת סיכומיו שהוגשו ביום 16/05/1999 בעוד רק ביום 01/06/1999 ניתנה ההחלטה שביטלה את פסה"ד שניתן לבקשת המבקש במעמד צד אחד שבה בוטל פסה"ד בהסכמה (דהיינו במועד הגשת הסיכומים פסה"ד בוטל). כך לעניין הפנייה למשיבה מס' 1 בשנת 1989 ולעניין מכתב ההתראה שקיבל המבקש מהמשיבה מס' 1 לפני ניתוק המים (ראה בהרחבה בהמשך). ב. כך, המבקש בחר שלא לחשוף בבקשה שהגיש את העובדה שיש בינו למשיבים מס' 5-2 סכסוך מתמשך באשר לזכות החזקה בנכס תוך משפטים לגבי הליכי פינוי, פס"ד בהסכמה, בקשות לביטול פס"ד והליכים משפטיים הנמשכים עד היום. משהתגלה הדבר, החלטתי, בהתאם לתקנה 24 לתקנות סד"א, לצרף את המשיבים מס' 5-2, בעלי הזכויות בנכס והמשכירים של הנכס למבקש, כמשיבים לתובענה. אני דוחה את הטענה הדיונית של המבקש לגבי תקנה 256 ושאין לקבל את תצהירי המשיבים מס' 3,2 כיוון שהם לא הגישו תשובה לתובענה, שכן אין הכרח בהגשת תשובה משפטית וניתן להסתפק בתצהירי תשובה עובדתיים ובהעלאת טענות משפטיות אח"כ במסגרת הסיכומים, מה גם שעיקר המחלוקת בין הצדדים הינה עובדתית. לעובדה שיש מחלוקת בין המבקש למשיבים מס' 5-2 לעניין זכות ההחזקה בנכס וכן לגבי תשלומים שבוצעו, בין היתר לגבי אגרת הביוב, ישנה השלכה לטעמי לשאלות העולות בתובענה זו. ג. אני דוחה את טענתו של המבקש וגרסתו לגבי ההודעה שנתן בכתב בשנת 1989 למשיבה מס' 1 וכן את גרסתו לגבי הודעות בעל פה שנתן, שלא הוכחו בפניי, שעומדים בניגוד לנוהלי העבודה אצל המשיבה מס' 1 ובניגוד להתנהגותו הזהירה והמחושבת של המבקש - עו"ד במקצועו שמדקדק בכל פרט ופרט וקובע שמדובר בגרסה לא אמינה שהומצאה על ידו. קשה לקבל את גרסתו לגבי מסמך שכתב, בלא שהשאיר העתק אצלו, כשגרסה זו "נולדה" לטעמי בשלב מאוחר ע"י המבקש בלא שהיה לה זכר בתצהירו שהוגש לביהמ"ש. לשאלת ב"כ המשיבה מס' 1 מדוע לא כתב זאת בתצהירו השיב שבאותה עת לא ידע בכלל שזה העניין ולא היה בפניו אותה עת המכתב של גב' מוסרי שטענותיו מוזכרות, ואם היה מכתב זה בפניו היה מפרט את מה שפירט בעל פה בתצהירו. והנה התצהיר ניתן ביום 12/02/1998 והמבקש השיב ביום 03/03/1998 בת2/ לגב' מוסרי ולא פירט גם שם את אותן נסיבות שפירט בביהמ"ש ולא התייחס לטענתו לגבי אי הצגת החוזה (ראה בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 24/02/1999, שורות 20-14). למרות סעיף 21 להסכם השכירות בין המבקש למשיב מס' 2 המבקש לא טרח לקבל אישור מהמשיבה מס' 1 על הודעתו להיותו מחזיק בנכס, כשהוא ממשיך לקבל דרישות תשלום ע"ש המשיב מס' 2 ולא טרח לקבל שום מסמך וחותמת נתקבל מהמשיבה מס' 1, למרות "הבעיות" שעשתה לו המשיבה מס' 1. אין כל ראיה על שליחת מסמך כלשהו ולו בדואר רשום במהלך 8 שנים, והדבר תמוה ולא מסתדר עם היותו של המבקש עו"ד ועם נטייתו להקפיד ולדקדק בדברים, ואני דוחה כאמור את גרסתו של המבקש. ד. אני מקבל את גרסתם של גב' מוסרי ומר ויינשטיין כאמינה עליי לגבי אי היותו של המבקש רשום כמחזיק ואת אי הודעתו על כך וקובע שמבחינת המשיבה מס' 1 מי שמחזיק בנכס הנו המשיב מס' 2 כפי שהדבר עולה מהרישומים וממשלוח המסמכים וההתראות ומהתנהגות הצדדים, ולכך ישנה השלכה על הזכויות והחובות ועל הסעדים המבוקשים ע"י המבקש. כך לדוגמא לגבי הטענה של המבקש לאי חיבור המים מחדש לאחר הניתוק, למרות שהייתה יתרת זכות. הרי המחזיק מבחינת המשיבה מס' 1 הנו המשיב מס' 2 והוא התנגד לחידוש המים עקב טענות לגבי אי תשלום והפרת חוזה מצד המבקש שלא מפנה את הנכס, וכמי שפנה כמחזיק לנתק את המים כך עליו לפנות כמחזיק לחדש את המים בהיותו גם המחזיק הרשום וגם הצרכן הרשום של המים, מה גם שבתור בעל הנכס שלא משלמים לו שכ"ד ויושבים מבחינתו בנכס ללא חוזה וללא רשות זכות לפנות לרשות לבקש לנתן את המים, וכל זמן שלא הורה על החידוש הרשות לא מחויבת בחיבור אוטומטי גם אם החוב שולם, בלא פנייה של המחזיק מבחינתה בנכס - במקרה זה המשיב מס' 2. ה. לגבי הטענות המשפטיות והשאלה המשפטית מי נחשב כמחזיק, בהתחשב בקביעתי לגבי הרישום שמי שרשום בספרי המשיבה מס' 1 כמחזיק הנכס הנו המשיב מס' 2, יש לבחון האם יש חובת השבה גם למחזיק בפועל. לפי סעיף 160,161 לצו המועצות המקומיות (א) התשי"א1950- (להלן: "הצו") עולה שבמקרה שלא נשלחה הודעה על השכרת הנכס או העברת הנכס למחזיק אחר אין פטור לבעל הנכס הנחשב כמחזיק ולכן המשיב מס' 2 נחשב כמחזיק. לפי חוק עזר לאזור (אספקת מים) התשמ"ח1987- (להלן: "חוק העזר") וחוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשב"ב1962- (להלן: "חוק הביוב") עולה שמחזיק הנו מחזיק לעניין ארנונות שהוא זה שחייב בתשלומי אגרת ביוב. ו. העובדה שהמבקש בחר כל השנים לא לרשום את שמו כמחזיק אצל המשיבה מס' 1 והעובדה שנותר חייב כספים למשיבה מס' 1 עד שנותקו המים בגין חוב וקיבל מכתבי התראה ע"ש המשיב מס' 2 ביחד עם העובדה שבין המבקש למשיב מס' 2 יש סכסוך ומחלוקת לגבי הזכאות לעניין הכספים שיש לשלם למשיבה מס' 1 ולגבי הכספים ששולמו ע"י המשיב מס' 1 למשיבה מס' 1 מצביעה על כך שלדעתי במקרה זה, גם אם יש זכות למבקש לתבוע כמחזיק בפועל בנכס השבה של כספים ששולמו בגין הנכס הנ"ל, הרי המשיבה מס' 1 פעלה כל השנים כנגד המשיב מס' 2 בלבד מבחינת מסי הארנונה ואגרת הביוב ולכן עליה להשיב למשיב מס' 2 את הכספים ששולמו ביתר (כפי שהסכימה לעשות אם ביהמ"ש יפסוק שיש להחזיר את הכספים) ולא להיכנס למחלוקות ולהתחשבנות הפנימית בין המבקש למשיב מס' 2 שמן הראוי שיתבררו ביניהם. דהיינו לטעמי וגם לפי גרסת המבקש עולה שהמשיב מס' 2 נחשב כמחזיק בנכס ולכן, גם אם המבקש יכול להיחשב גם הוא כמחזיק בנכס, זה עדיין לא אומר שהוא זכאי להחזר אגרת הביוב ושהוא יכול לחייב את המשיבה מס' 1 להחזיר את הכספים דווקא לו, מה גם שלא הוכח ביצוע התשלומים על ידו לפחות לגבי חלק מהתשלומים, אלא להיפך - הוכח שהמשיב מס' 2 הוא זה ששילם חלק מהתשלומים ולכן המשיבה מס' 1 לא צריכה להיכנס להתחשבנות בין המבקשים למשיבים מס' 2 ו5- שתיעשה ביניהם במישור היחסים החוזיים והמשפטיים הפנימיים ביניהם. ז. למעשה המבקש טוען לזכויות כמחזיק גם בהיותו לכאורה מסיג גבול, שכן בזמן שהתעוררה המחלוקת פנו כבר המשיבים מס' 5-2 למשיבה מס' 1 לניתוק המים והיו הליכים משפטיים בין המשיבים מס' 5-2 למבקש לגבי פינויו מהדירה, ובעלי הנכס שהם אלו הרשומים כמחזיקים אצל המשיבה מס' 1 טענו להעדר כל זכות למבקש להמשיך ולהחזיק בפועל בנכס והיותו מסיג גבול למעשה. אני סבור שבמקרה זה ולאור העדפת עמדת המשיבים מס' 5-2 לא ניתן לשלול את זכות הבעלים בנכס בעל הזכויות הקנייניות והמוגנות גם הן עפ"י חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הגוברות במקרה זה על "זכויותיו" של המבקש שהנו מסיג גבול ואינו בעל דין ודברים עם המשיבה מס' 1, כשאין בידו להציג גם הסכם שכירות בר תוקף או פסק-דין המאפשר לו להמשיך לשהות בנכס, וכמי שאינו רשום גם כמחזיק אצל המשיבה מס' 1 אינו יכול לאלץ את המשיבה מס' 1 להכריע במחלוקת המשפטית בינו לבין המשיבים מס' 5-2, ובמקרה זה אני סבור שהמשיבה מס' 1 פעלה כדין כשפעלה עפ"י הוראות הבעלים שבמקרה זה היו גם רשומים אצלה כמחזיק, בלא ל"היכנס לעובי הקורה" בין הצדדים. עפ"י ר"ע 422/85 בתי גן בע"מ נ' עיריית תל-אביב, פ"ד לט(3) 341 "מחזיק" בפקודת העיריות הנו בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכס וזיקת בעל הנכס קיימת ראשונית, כשאין גורם חוצץ, ו"ובעל שלא העביר זכויות כלשהן בנכס לאחר, הוא תמיד המחזיק". במועד שנותקו המים ביום 16/11/1997 למעשה המבקש לא היה מחזיק גם לאור העדפת גרסת המשיבים מס' 5-2 על ידי, ולמעשה היה מסיג גבול ומר לוי, בעל הנכס, ביקש לנתק את המים עקב חוב כשהוא למעשה גם המחזיק. המחזיק בנכס הנו מי שהנכס נתון לשליטתו ולפיקוחו גם אם אינו מחזיק פיסית בנכס ואפילו אין לו יכולת להשתמש בו [ראה המ' 10296/91 (ת"א) מולאור נ' גלוסקה ואח', תקדין מחוזי 98(2) 2347] וגם אם יש נסיבות שאין לאדם זה כל אפשרות לעשות שימוש בנכס הוא יכול להיחשב כמחזיק. במקרה הנוכחי מר לוי, בעל הנכס, הוא גם הרשום כמחזיק של הנכס במשך כל השנים כמשיבה מס' 1, ובתקופה הרלוונטית שפרץ הסכסוך, ניתוק המים והגילוי על התשלום המיותר בגין אגרת הביוב למעשה לא הייתה למבקש גם זכות של החזקה בפועל. המשיבה מס' 1 אינה צד לסכסוך בין המשיבים מס' 5-2 למבקש ומבחינת בעל הדין הנכון ובעל הדברים הנו המשיב מס' 2 שאליו נשלחו גם ההתראות וגם הדרישות לתשלום החוב, והעובדה שהמבקש שילם חלק מהתשלומים לא משנה את המצב המשפטי הנ"ל. ח. בעימות בין המשיבים מס' 5-2 לבין המבקש לגבי שאלת התשלום וההתחשבנות ביניהם אני מעדיף את גרסת המשיבים מס' 2,3 כמהימנה ואמינה עליי על פני גרסת המבקש. אינני מקבל את גרסת המבקש שהוא שילם והחזיר את הכסף בגין התשלומים ששילמו המשיבים מס' 5-2 למשיבה מס' 1 ואת גרסתו לגבי הפקדת הכספים וזריקת הקבלות והראיה שההסכם חודש ושלא נתבע, שכן בסופו של דבר הוגשה כנגדו תביעה בגין אי תשלום ופנו למשיבה מס' 1 לנתק את המים עקב חוב למשיבה מס' 1 והמשיבים מס' 5-2 הסכימו למחול על החוב רק בגין הסכם הפשרה שגם אותו הצליח המבקש לבטל בשלב מסוים (ראה בהסכם הפשרה שהמבקש צריך לשאת בתשלומים המסים והארנונה). אני מקבל את גרסתם של המשיבים מס' 2,3 לגבי בקשתם בעל פה מראש המועצה לנתק את המים עקב חוב של כ- 4,000 ש"ח למועצה ועקב העובדה שהמבקש ישב בבית ללא חוזה, לא שילם שכ"ד ולא מסים (ראה עדותו של מר לוי בעמ' 21-22 לפרוטוקול ובנ1/). ט. אני מקבל את גרסת גב' מוסרי לגבי נסיבות ניתוק המים ולגבי משלוח ההתראה לניתוק המים שנעשה לפי הוראת בעלים. למרות שהמבקש טען שלא קיבל התראה הוכח שהוא קיבל התראה שהוא בעצמו הגיש (ת12/) ושהייתה פניה הן בעל פה והן בכתב והניתוק היה בעקבות חוב ושיש בקשה בכתב מיום 25/11/1998. אני מקבל את עדותו של מר ויינשטיין לגבי הנסיבות וההנחיות במקרה של ניתוק מים. המבקש, שטוען שהוא המחזיק, למרות שלא שינה את השם הרשום על שם המשיב מס' 2 ולא העביר על שמו את הרישום בספרי המשיב מס' 1, מתחמק מתשובה לגבי קבלת ההתראה וקורא לכך "נייר" (עמ' 10, שורות 24-20) ומתברר שקיימות ת12/, ת12א' ו- ת12/ב' שמצויות אצל המבקש ומהוות התראות שנתקבלו ע"י המבקש ומלמדות שהוא אכן מקבל את הדואר הנשלח למשיב מס' 2. בניגוד לניסיון שעושה המבקש בסיכומיו להציג שגב' מוסרי אישרה את קבלת ההתראה שנשלחה לפני הניתוק האישור היה למשלוח התראה ולא התראה לפני הניתוק. אני קובע שהמבקש, בהתנהגותו חסרת תום הלב תוך שקיבל התראות מהמשיבה מס' 1 ביחד עם גרסת המשיבה מס' 1 לגבי הנוהלים ומשלוח ההתראות, מצביעות על כך שלמבקש נשלחה התראה טרם ניתוק המים ולכן הניתוק של המים בוצע כדין. אני קובע שהניתוק של המים נעשה כדין כמפורט בנ3/ עקב חוב של מים בסך 734.66.- ש"ח שלא שולם למרות התראה שנשלחה, וכמפורט בנ7/, וראה גם ת14/, ובהתאם לסעיף 17(א) לחוק העזר (בהתאם גם לפק' אספקת המים סעיף 27). לכאורה למשיבה מס' 1 יש זכות לנתק מים במקרה של חוב בגין מים, כפי שאני קובע שהיה, כעולה מע"א 788/87 לוי ואח' נ' כפר פינס מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מד(2) 52 והמ' (ב"ש) 1974/91 חב' מקורות בע"מ נ' עיריית ב"ש, תקדין מחוזי 92(1) 1234, אך גם בלא להכריע בכך ניתן לומר שבמקרה זה לאור העובדה שמי ששימש כמחזיק מבחינת המשיב המס' 1 היה המשיב מס' 2 והוא כבעל הנכס וכמחזיק פנה לנתק את המים, יש לו זכות לכך. אני סבור שהמשיבה מס' 1 הייתה רשאית לנתק את המים, ובמקרה כזה היא פעלה כדין בכך ובכך שלא שעתה גם לבקשה של המבקש לחבר את המים בעקבות תשלום ששולם, מה גם שהתברר שישנה מחלוקת משפטית בין המבקש למשיבים לגבי זכות ההחזקה בנכס, ולגבי כספים ששולמו ע"י המשיבים. י. העובדה שהמשיבים מס' 5-2 שילמו את התשלום בסך 2,415.90.- ש"ח כמפורט בנספח א' לנ5/ והעובדה שאינני מקבל את גרסת המבקש לגבי החזרת התשלומים הנ"ל למשיבים מס' 5-2, טענה שלא הוכחה (למעשה טענת הודאה והדחה, שכן המבקש מודה שהוא זה שהיה צריך לשאת בתשלום זה אך החזירו) ואני מעדיף כאמור את גרסת המשיבים מס' 2,3 שסכום זה לא הוחזר ושהם היו מוכנים לסגור את התיק בהסדר פשרה כולל, שגם אותו ניסה המבקש לבטל, מחזקת את גרסת המשיבים. לכאורה הסכום שעל המבקש להחזיר אם כן למשיבים מס' 5,2 בגין הסכום ששולם על ידם עולה על הסכום ששולם לאגרת ביוב (הנתון הקיים לפי נ6/ לגבי השנים 98-93 786.6.- ש"ח בגין אגרת ביוב, מה גם שחוזה השכירות נסתיים בחודש 10/97). יוצא מכך שגם אם הייתה למבקש זכות לקבל חזרה את אגרת הביוב ששילם הרי הוא צריך להתחשבן עם המשיבים מס' 5-2 ששילמו במקומו את התשלום למועצה (כולל אגרת ביוב) כבר בחודש 06/96, כולל יתרות חוב קודמות. לפיכך, ולאור מסקנתי לגבי היות המשיב מס' 2 המחזיק מבחינת הרשום בנכס ולאור העובדה שהמשיב מס' 2 הוכיח שהוא גם שילם לפחות חלק ניכר מהתשלומים כמפורט בנספח א' לנ5/ ולאור החובות שנצברו לנכס, אני קובע שהמבקש לא הוכיח שהוא זה שזכאי להחזר התשלומים בגין אגרת הביוב והמשיבה מס' 1 תעביר סכומים אלו למשיבים מס' 5-2 והמבקש יצטרך להראות ולתבוע את מה ששולם בפועל מתוך הסכומים הנ"ל ולהתחשבן בעניין זה עם המשיבים מס' 5-2. העובדה שהמבקש בחר שלא לשנות את שמו למחזיק ושהמשיב מס' 2 היה החייב הראשי לעניין חובות ארנונה, מים וביוב, ואף שילם כספים בגין הנ"ל, מביאה אף למניעות מצד המבקש מלטעון כנגד הנ"ל בזמן שהדבר בא לזכותו. כלומר המבקש לא יכול ליהנות רק מהזכויות כ"מחזיק" אלא מי שנשא בחובות כמחזיק (המשיב מס' 2) צריך לשאת גם בזכויות. יא. אני קובע שמדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב ע"י המבקש תוך ניסיון שלא להציג בפני ביהמ"ש את הסכסוך הקיים בינו לבין המשיבים מס' 5-2 ותוך ניסיון להעלות טענות פרוצדוראליות שונות מצד המבקש שגרמו להתארכות הדיון. המבקש, בהיותו עו"ד, מתמודד עם המשיבים מס' 5-2 שאינם מיוצגים בהליך שבפניי, כשהמשיב מס' 2 הנו אדם קשיש בן 84, והתרשמתי לפחות לגבי העובדות שהוצגו בפניי שהמבקש מנצל את גילו ומצוקתו של המשיב מס' 2 ומשפחתו ואת היותו עו"ד, תוך ניהול הליכים משפטיים שונים כנגדם ותוך אי תשלום שכ"ד ואי פינוי של הנכס. בלא להכריע בסכסוך המשפטי הקיים בין הצדדים לגבי שאלת הפינוי וההסכמות ביניהם, הרי בסכסוך שבפניי לגבי העובדות שעלו בפניי אני מעדיף ללא סייג את גרסת המשיבים מס' 2,3 ודוחה את גרסת המבקש כגרסה לא אמינה וחסרת תום לב שבאה לנצל את מצוקתו של המשיב מס' 2 ותוך ניסיון ליהנות מכך שהנכס רשום ע"ש המשיב מס' 2 אצל המשיבה מס' 1 בלא לשלם את המסים המגיעים למשיבה מס' 1 (ראה גם את נ1/ לגבי החוב למשיבה מס' 1). אינני מקבל את טענות הקיזוז של המבקש, שכן הוא לא הוכיח את הזכות שהוא רוצה לקזז ואף לא ידע על זכותו לגבי אי תשלום אגרת ביוב במועד ניתוק המים, אלא רק מאוחר יותר. אני גם דוחה את טענת המבקש לגבי פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וקובע שלמשיבה מס' 1 יש זכות לנתק את המים לצרכן שלא משלם עבור המים כשמבחינתה המחזיק הוא המשיב, דבר העולה בקנה אחד עם החוק הנ"ל, וזכות המשיבה מס' 1 לניהול תקין של ענייניה המוניציפליים ולאחר שקבעתי שנשלחה התראה כדין. אני סבור שישנה מניעות מצד המבקש הפונה בטענה של מי שיושב בנכס במשך שנים בלא ששינה את שמו למחזיק אצל המשיבה מס' 1 ונהנה מכך שהוא לא רשום כמחזיק במשך שנים, כשהוא במחלוקת ובעימות משפטי עם המשיבים מס' 5-2 לגבי זכותו להחזיק בפועל בנכס תוך תשלום חובות בגין הנכס מצדם, והוא מתעלם מכך ומבקש ליהנות מהחזקתו בפועל בנכס בתובענה כנגד המשיבה מס' 1 בלא לצרף כלל את המשיבים מס' 5-2 לתובענה. יוצא, שהמבקש פועל כפי שנוח לו, באופן שתביעות של חובות של המשיבה מס' 1 יוגשו כנגד המחזיק-המשיב מס' 2 בעוד זכויות לגבי תשלומי יתר נתבעים על ידו, ולצורך כך הוא נהפך למחזיק. אני קובע כאמור שהמבקש לא יכול ליהנות מהזכויות ולהתחמק מהחובות. 3. התוצאה הינה שאני דוחה את התובענה. אני מורה כי המשיבה מס' 1 תעביר את הכספים ששולמו בגין הנכס הנ"ל משנת 1989 ואילך בגין אגרת ביוב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומים חובה התשמ"ח1980-) לידי המשיב מס' 2, בצירוף פירוט בכתב של התשלומים ששולמו בגין אגרת הביוב וההחזרים בגינם, וכן תעביר העתק מהנ"ל למבקש. אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה מס' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין, וכן למשיבים מס' 5-2 הוצאות משפט בסך כולל של 5,000.- ש"ח. אגרת ביובאגרהביובפסק דין הצהרתי