מה דינו של פסק דין שניתן בחוסר סמכות מקומית ? לאור הדוקטרינה של "הבטלות היחסית", אף בעת שעסקינן בשאלת סמכות, אין זה מההכרח שהיה מקום לבטל את החלטת בית משפט לגופה, מחמת חוסר סמכות מקומית, ולהעביר הדיון בהתנגדות לבית המשפט המוסמך. אם בשאלת סמכות עניינית, יכול ובית המשפט יימנע מביטול פס"ד אף שניתן מחוסר סמכות, על אחת כמה וכמה בעת שעסקינן בשאלת הסמכות המקומית. [ראו והשוו לענין סמכות עניינית והגישות השונות ברע"א 3640/03 דקל נ. דקל (16.12.07) ובג"צ 1555/05 לוי נ. בית הדין הרבני האזורי מחוז תל-אביב (16.7.09)]. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין שניתן בחוסר סמכות מקומית: 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בת"א (כב' הרשמת בן-שמן), מיום 21.3.2010, אשר במסגרתה נדחתה ההתנגדות שהגישה המערערת כנגד בקשה לביצוע שני שטרות שהגיש המשיב בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (להלן - הבקשה לביצוע). מדובר בשיק על סך 60,000 ₪ וכן שיק נוסף על סך 80,000 ₪, זמן הפירעון של שניהם ליום 26.4.09. 2. בעת הגשת הבקשה לביצוע ובהתאם לתקנה 103 (7) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם - 1979 (להלן - תקנות ההוצל"פ), צוין כי הסמכות לדון בהתנגדות הינה לבית משפט השלום בתל אביב "...הואיל ו-סמכות עניינית וסמכות מקומית". בהתנגדות שהגישה המבקשת צוין כי כב' ראש ההוצל"פ "...מתבקש להורות על עיכוב ביצוע השטר ולהעביר את הבקשה לפני בית המשפט המוסמך". פרט לכך, אין בנימוקי ההתנגדות ובתצהיר מאומה לעניין הסמכות המקומית. ראש ההוצל"פ החליט לעכב את הליכי ההוצל"פ ולהעביר את הדיון לבית משפט השלום בת"א, בהוסיפו: "שאלת הסמכות המקומית תידון בדיון שיתקיים בבית המשפט הנעבר". בפתיחת הדיון בפני בית משפט קמא טען ב"כ המערערת לעניין הסמכות המקומית וכשטענתו כי אין זיקה כלשהי לבית משפט השלום בתל אביב בהפנותו לכתובתו ומקום עסקו של המשיב, מקום יצירת ההתחייבות, מקום המעשה והמחדל וכשלשיטתו "הסיפור מתנהל באשדוד" כב' הרשמת, לאחר שהמערערת נחקרה, הורתה על הגשת סיכומים כולל בעניין הסמכות המקומית. 3. בתצהיר התומך בהתנגדות, טענה המערערת כי תיק ההוצל"פ נפתח שלא בתום לב תוך ניצול שיקים שהוחזקו אצל המשיב ובמטרה להניא אותה מלהגיש תביעה כספית גדולה כנגדו, ובעקבות מכתב מיום 19.4.09 ששלח בא כוחה דאז, ואשר דרש מהמשיב סכום של 12.5 מיליון דולר וכשבסמוך לאחר קבלת מכתב זה נפתח תיק ההוצל"פ. עוד הצהירה כי השיקים ניתנו למשיב לפני למעלה משבע שנים בשל הלוואות שנטלה מסניף הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (להלן - הבנק) שם מנהל המשיב עצמו את חשבונו וכי "...להלוואות אלו היה המשיב ערב באופן אישי, ואני התעקשתי למסור לו שיקים אלו, ללא תאריך, במטרה להביע את כוונתי הכנה לפרוע את ההלוואות במלואן, וכך אכן עשיתי" כך גם הסבירה כי המשיב התעקש כי הוא יתן לה את הכסף לו הייתה זקוקה, אולם היא חפצה ללוות כספים מהבנק. בנוסף, טענה כי המשיב העביר לחשבונה כספים על חשבון המגיע לה, ובהפנותה לסכום של כ-20 אלף דולר אשר הועבר לחשבונה ביום 08/09/08. לשאלת הימצא השיקים חרף פרעון ההלוואות, הסבירה כי לאור היחסים העסקיים הקרובים ושיתוף פעולה מעל ל-13 שנה, לא דרשה מהמשיב כי יחזיר לה את השיקים וסמכה על דבריו לפיהם לקח את השיקים ממנהל הסניף "קרע אותם והשליך אותם". בנוסף, כי מתדפיס חשבון בנק עדכני אליו הפנתה, ניתן להיווכח כי מדובר במספרי שיקים ישנים. מכל מקום, טענה המערערת כי אינה חבה למשיב מאומה וכי ההלוואות שנלקחו מהבנק נפרעו משכבר. במסגרת חקירתה הנגדית אישרה כי אכן השיקים נושאים את חתימתה, בהוסיפה שאכן רשמה גם את הסכומים של השיקים, כך גם שצויין כי הם חזרו מסיבת "א.כ.מ" וכי לא נתנה הוראת ביטול אלא במועד הצגתם לפרעון. עוד ציינה כי נפתח חשבון מיוחד ללקיחת ההלוואה אשר לא היה פעיל וכי ההלוואה נלקחה על שמה "...ללא ערבויות כי לא הייתי לקוחה של הבנק אלא התובע ועל סמך זה שהוא היה לקוח הם הסכימו לתת לי הלוואה בלי ערבויות והוא היה ערב...". עם זאת אישרה שאכן לא היה כתב ערבות אלא הכל היה בעל פה, בנוכחות מנהל הסניף. בהתייחס למסמכים אשר לא צורפו, השיבה "לא יכולתי לצרף שום מסמך כי כל המסמכים האשיים והחברה נשארו בבית מלון ברשות התובע ועד היום הוא מסרב לתת לי את המסמכים האישים כולל את תכולת הבית של ביתי..." (השגיאות במקור). במסגרת החקירה החוזרת ביקש ב"כ המערערת להציג את הפנקס המקורי של השיקים שהמערערת הצליחה לאתרו, אולם בית המשפט לא התיר זאת. 4. כב' הרשמת דחתה את טענת המערערת בדבר היעדר סמכות מקומית, וזאת נוכח מקום מושבו של סניף הבנק הנמשך בחולון. לגופם של דברים קבעה, כי המערערת אישרה שמדובר בשיקים נושאים חתימתה, כי סחירותם של השיקים לא הוגבלה. משכך, הגרסה של המערערת לוקה בחסר, אין פירוט ההלוואות שניטלו מהבנק, לא אופן הפירעון כך גם דרך יצירת הערבות הנטענת של המשיב ורק בחקירתה הנגדית טענה לערבות בעל פה בהסכמת מנהל הסניף, אולם לא טרחה לצרף תצהיר ממנו. בהמשך "לא שוכנעתי כי הגשת השטרות לביצוע הייתה כרוכה בתנאי מקדמי, כדוגמת יתרת חוב בגין הלוואות אלו ואחרות של המבקשת כלפי צד ג' שהינו הבנק הבינלאומי". עוד נקבע כי המערערת לא הציגה את מסמכי ההלוואות לשם "השלמת גרסתה כי עסקינן בכשלון תמורה מלא". בסופו של יום הגיעה כב' הרשמת למסקנה כי מדובר ב"הגנת בדים" הבאה לידי ביטוי, בהיעדר חשיפת מלוא המערכת הכספית בין הצדדים ותשתית ראייתית ועוד. 5. בערעורה, טענה המערערת כי בית משפט קמא טעה בכך שדחה את טענתה לעניין הסמכות המקומית, הואיל ואכן כפי שקבע בית משפט קמא הסמכות הינה לחולון, כך גם מקום מגוריה בנווה סביון, ולפי שתי החלופות ההליך אמור היה להיות מועבר לבית משפט השלום במחוז המרכז. יתר על כן, הטענה נטענה בהזדמנות הראשונה כנדרש, ולא בכדי קבע ראש ההוצל"פ את אשר קבע. משכך, פסק הדין ניתן בחוסר סמכות והוא בטל ומבוטל ודי בכך על מנת לקבל את הערעור ולהורות על ביטולו של פסק הדין, והעברת הדיון לבית המשפט במחוז המרכז. עוד טענה המערערת כי טעה בית משפט קמא משלא קיבל את ההתנגדות לגופה, ובאופן שנמנע מהמערערת שיהיה לה יומה בבית המשפט ויתאפשר לה להוכיח את הגנתה. בנוסף, כי במסגרת חקירתה הנגדית לא נסתר מאומה מהאמור בתצהירה, ובכל הקשור לראיות אין להיזקק לשאלת הראיות בשלב ההתנגדות ודי באותה הגנה שגילתה ההתנגדות, על מנת שההתנגדות תתקבל ואין צורך להיזקק לשאלה הכיצד תוכיח המערערת את טענותיה. יוער, כי בסופם של דברים עתרה המערערת כי בית המשפט יבטל את פסק הדין נשוא הערעור, כך גם יקבע כי יש לקבל את ההתנגדות ויש להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט המוסמך. לחילופין, התבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין נשוא הערעור, ולהורות על העברת הדיון בהתנגדות לבית משפט המוסמך באזור המרכז. 6. המשיב טוען כי החלטת בית משפט קמא נכונה וצודקת ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור, בעת שמדובר בממצאים שמצא וקבע בית משפט קמא. יתר על כן, המערערת לא הצביעה על טעות עובדתית או משפטית של בית משפט קמא, תוך ניסיון של המערערת להתעלם או לגמד את אשר התגלה רק בחקירתה הנגדית, אודות כספים שהועברו לה מהמשיב, עובדה שלא הוזכרה בהתנגדות. בנוסף, לא בכדי השיקים לא בוטלו. גרסתה של המערערת, אודות ערבות בעל פה של המשיב לחובה בבנק בחשבון שנפתח על שמה, כך גם התעקשותה למסירת שיקים על מנת להראות כוונתה לפרוע את ההלוואה, הינן טענות של סיפור אלף לילה ולילה, כך ב"כ המשיב בטיעוניו. לכך יש להוסיף כי הטיעונים כולם, כלליים וסתמיים וללא ראשית ראייה ולו מספר חשבון הבנק או פירוט ההלוואות או כל אינדיקציה אחרת, ולכן ולא בכדי קבע בית משפט קמא את אשר קבע. עוד מפנה המשיב לאבסורד בטענות השונות של המערערת. מנגד, המערערת הודתה שקיבלה כספים מהמשיב ועתה מתכחשת היא לשיקים שמסרה לצורך השבתם. כך גם אין זה נכון כי גרסתה בתצהיר לא נסתרה, וכי צדק בית משפט קמא שלא איפשר הצגת פנקס השיקים שנטען שאותר, מה עוד שלא היה בכך לעזור למערערת. מכל מקום, מעת שהמערערת לא הציבה תשתית עובדתית מפורטת ושלמה, בצדק קבע בית משפט קמא את אשר קבע. לעניין הסמכות המקומית, כל שנטען על ידי המשיב, כי המערערת לא טענה לעניין הסמכות המקומית בהזדמנות הראשונה שהיא ההתנגדות שהוגשה על ידה, אלא טענה לכך לראשונה רק במסגרת הדיון בהתנגדות וחקירת המערערת. 7. כאמור, העתירה הראשונית של המערערת, כי בית המשפט יקבע כי היה מקום לקבל את ההתנגדות ורק לחילופין עתרה המערערת לעניין הסמכות המקומית. משכך, נבחן את טענות המערערת לגופם של דברים. 8. דין טענותיה של המערערת להתקבל. בעת שעסקינן בהתנגדות לביצוע שטר, שהינה כדין בקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות, אלא על בית המשפט לבחון אם מגיש ההתנגדות או הנתבע מגיש בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, הציג לכאורה טענת הגנה אם לאו. [ראו ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1.5.06), כך גם ראו בע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ. יאיר רבינוביץ, רו"ח - יו"ר הרשות לבקרת תקציבים (6.3.08)]. כך גם נקבע, כי בית המשפט יסרב ליתן רשות להתגונן רק אם ברור ונעלה מכל ספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. כך על בית המשפט להניח כי האמור בתצהיר אמת ולכן אם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ואף בדוחק, תינתן הרשות להתגונן. גם חוסר אמון בטענות ההגנה, אינו יוצר לכשלעצמו, בסיס לדחיית הבקשה. על כללים אלו עמד בית המשפט בע"א 10189/07 ששון נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ (15.6.09), תוך התייחסות לכך ש"הגנת בדים" תקבע רק עם מדובר בהגנה המשוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך. הנה כי כן, השאלה הנצרכת להכרעה אם אכן המערערת הציגה גרסה אשר אם תוכח יש בה כהגנה בפני הבקשה לביצוע אם לאו. 9. הגרסה העובדתית של המערערת בתמצית, כי קיבלה מהבנק שם ניהל המשיב חשבונותיו, הלוואה וכי השיקים הופקדו בזמנו, על מנת להבטיח שאם יידרש המשיב לפרעון ההלוואה, יעמדו לרשותו השיקים נשוא הבקשה לביצוע. אולם, ההלוואות נפרעו ומשכבר, ועל כן היה על המשיב להחזיר את השיקים, אולם לאור מערכת היחסים שבין הצדדים ודברי המשיב, לא דאגה המערערת לנושא זה. אכן, אין להתעלם מתהיות אפשריות ביחס לגרסה שטענה לה המערערת, במיוחד אותה טענה אודות ערבות בעל פה, ללא כל מסמך של הערב כלפי הבנק. כך גם, אכן צדק בית משפט קמא בהתייחסו להיעדר כל מסמך אשר יש בו לכאורה לתמוך בצורה זו או אחרת בגרסתה של המערערת. אולם, השאלה אינה אם קיימת תשתית ראייתית הנתמכת בראיות אלו או אחרות, אלא אם הוצבה גרסה אשר אם אכן תוכח מקימה הגנה למערערת. יתר על כן, גם קביעה של הגנת בדים נצרכת היא להסבר ולנימוק. כך לדוגמה, אם תוך כדי חקירת המצהיר, עולה כי דבריו נסתרים מכל וכל, ובאופן שניתן כבר באותו שלב לקבוע שאכן מדובר בהגנת בדים. אולם, לא זה המקרה שבפנינו. עם כל התהיות, עדיין בפנינו גרסה אשר אם נכונה היא, יש בה משום הגנה כנגד הבקשה לביצוע. כפי שהוסבר על ידי המערערת, נוכח מעמדו של המשיב, נכון היה הבנק לתת לה את אותה הלוואה בלי ערבויות או ביטחונות, ובהקשר זה יש להבין גם את נושא אותה ערבות נטענת בעל פה. בלשון אחרת, אכן המשיב לא חתם על ערבות לחיובה של המערערת כלפי הבנק, אולם על סמך מעמדו והבטחתו ניתנה ההלווואה. אם אכן כך הדברים, ואם אכן יוכח שההלוואות נפרעו, אזי אכן לא ניתנה תמורה בגין השיקים. כמובן שבבוא העת, יכול ויהיה צורך בשמיעת גרסתו של מנהל הסניף, אולם השלב דנן אינו השלב הראוי לכך. בהתייחס לאותם המסמכים שלא הוצגו, הסבירה המערערת את הקושי באיתור המסמכים, כך גם טענה כי מסמכיה מצוים אצל המשיב. מכל מקום, דומה כי המקרה דנן אינו המקרה המצדיק חסימת דרכה של המערערת, להיות לה יומה בבית המשפט ומבלי שניתנה לה הזדמנות להוכיח את הנטען על ידה, כדבעי. לאמור, יש להוסיף את אשר נטען על ידי המערערת, תוך הפניה לתיעוד אודות מספרי השיקים אשר יש בהם כדי להצביע כי הם לא ניתנו בסמוך לזמן הפירעון המצוין בשיקים, אלא בתקופה מוקדמת. בנוסף, לכאורה לאור המועד של שליחת מכתב הדרישה מטעם המערערת כלפי המשיב ומועד פתיחת תיק ההוצל"פ, הרי נמצא חיזוק לכאורי, שיש בו כדי לתמוך בגרסתה של המערערת. 10. המסקנה העולה כי היה מקום לקבל את ההתנגדות. חרף האמור, לאור התהיה כפי שפורטה לעיל, התלבטתי אם אין מקום להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדת הסכומים הנתבעים או חלקם, אולם בנסיבות העניין, לא מצאתי להורות כן, לרבות בהתחשב באותה אפשרות כי קביעה שכזו יכול ויהיה בה למנוע את יומה של המערערת בבית המשפט. עם זאת, אותו עיקול שהוטל על ידי המשיב על מכוניתה של המערערת, יוותר על כנו. 11. לאור המסקנה דלעיל, דומה כי אין צורך להידרש לעניין הסמכות המקומית. עם זאת, נראה שאכן הסמכות המקומית הינה לבית משפט השלום באזור המרכז וזאת לאור צו בתי המשפט (הקמת בתי משפט שלום ואזור שיפוטם) התש"ך-1960, בסעיף 2א(ג), שם צוין מפורשות כי איזור שיפוטם של בתי משפט השלום במחוז המרכז יכלול גם את העיר חולון, תוך ציון מפורש כי איזור שיפוטם של בתי משפט השלום במחוז תל אביב לא יכלול את העיר חולון, למעט בנושא ספציפי. לכך יש להוסיף כי הסמכות המקומית בענייני שטרות נקבעת לפי מקום ביצוע ההתחייבות, דהיינו מקום הסניף הנמשך ובמקרה דנן חולון וכשהמשיב לא חלק על כך. עם זאת, למעלה מהנצרך אציין כי לכאורה קיים ספק אם אכן הטענה בעניין הסמכות המקומית נטענה בהזדמנות הראשונה. ודוק, כמפורט לעיל, בבקשת הביצוע ציין המשיב מפורשות וכמצוות התקנות כי בית המשפט המוסמך הינו בית המשפט השלום בתל אביב. משכך, לכאורה הייתה חייבת המערערת לציין במסגרת ההתנגדות, לא הערה סתמית כי יש להעביר את הדיון לבית משפט המוסמך, אלא לציין מפורש כי אשר ציין המשיב בבקשה לביצוע אינו נכון, וכי המערערת משיגה בשאלת הסמכות המקומית. מול האמור אין להתעלם מאשר נקבע ברע"א 3633/10 ויטרום 88 (98) בע"מ נ' פ.ת. פאנת בע"מ (לא פורסם 12.07.10), ומכל מקום לרבות נוכח התוצאה, יש מקום גם במקרה דנן להורות, כפי שהורה כב' השופט כהן בע"א 1547-12-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה נשוא ההחלטה בבקשת רשות הערעור דלעיל. דהיינו, התייחסות לערעור בנושא ההתנגדות לגופה, תוך העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך. 12. יוער, כי לאור הדוקטרינה של "הבטלות היחסית", אף בעת שעסקינן בשאלת סמכות, אין זה מההכרח שהיה מקום לבטל את החלטת בית משפט לגופה, מחמת חוסר סמכות מקומית, ולהעביר הדיון בהתנגדות לבית המשפט המוסמך. אם בשאלת סמכות עניינית, יכול ובית המשפט יימנע מביטול פס"ד אף שניתן מחוסר סמכות, על אחת כמה וכמה בעת שעסקינן בשאלת הסמכות המקומית. [ראו והשוו לענין סמכות עניינית והגישות השונות ברע"א 3640/03 דקל נ. דקל (16.12.07) ובג"צ 1555/05 לוי נ. בית הדין הרבני האזורי מחוז תל-אביב (16.7.09)]. 13. לאור כל האמור, דין הערעור להתקבל. החלטת בית משפט קמא בטלה. ההתנגדות מתקבלת וכשהתצהיר התומך בהתנגדות ישמש ככתב הגנה. כך גם התובענה תועבר לדיון לבית משפט השלום בראשון לציון. עם זאת, העיקול על מכוניתה של המערערת, יוותר על כנו עד מתן החלטה אחרת. אולם, המכונית תוחזר מיידית למערערת וכמובן שהליכי ההוצל"פ יעוכבו עד מתן פסק דין בתובענה לגופה. המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. הפיקדון שהפקידה המערערת יוחזר לה באמצעות בא כוחה.סמכות מקומית