פרשנות חוזה נעשית תוך ניסיון להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים להסכם. זהו הניסיון לאתר את הרצון הסובייקטיבי המשותף של הצדדים בעת שכרתו את החוזה ביניהם וכפי שהוא משתקף בכתבי טענותיהם. נקודת המוצא בבואנו לפרש הסכם היא לשון ההסכם התוחמת את גבולות הפרשנות, ולא ניתן לתת וליחס להסכם פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו. אולם במקביל ובשילוב עם בחינת לשון הטקסט יש להתייחס לנסיבות החיצוניות של ההסכם. כלומר מדובר למעשה במבחן בו אנו נמצאים בתנועה מתמדת בין בדיקת לשון ההסכם ונסיבותיו החיצוניות, זאת בכפוף לחזקה הניתנת לסתירה שלפיה תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הברורה והרגילה של ההסכם. מקום בו אומד דעת הצדדים שונה ואין כל אפשרות לגבש כוונה משותפת, יפורש ההסכם על פי תכליתו האובייקטיבית, שתוסק מתוך מהות העסקה. ( דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.05.2006), ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265 (1995)).חוזהאומד דעתפרשנות חוזהפרשנות