צו גודר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן צו גודר: הבקשה שבפני הוגשה על דרך "טען-ביניים", בה עותרים המבקשים כי בית המשפט יוציא מלפניו " צו - גודר", אשר יכריע למי מבין הטוענים, מס' 3 , 4 או 5 , ישולמו הכספים אשר הופקדו בקופת בית המשפט. הטוענים מס' 1 ו2- הודיעו ביום 10.6.98 כי אין הם ו/או מי מהם תובעים דבר לגבי נושא הבקשה. לנוכח הסתלקותם זו של הטוענים 1 ו2- , מתייחסת וחלה החלטתי זו אל המבקשים ואל הטוענים 3 , 4 ו5- . אל בקשת המבקשים צורף תצהירו של המבקש 1 , אשר נתקבל בהסכמה, ללא חקירה נגדית. (ראה החלטתי מיום 6.7.98 בעמ' 6). העובדות הצריכות לענין הן כמפורט להלן: - ביום 25.2.98 , ניתן בבית משפט זה (כב' השופטת ד. גבע) פסק דין בת.א. 44289/95 . פסק הדין חייב את הטוענת 1 לשלם לטוען 3 , סכום של 176,108.26 ש"ח נכון ליום 25.2.98 . על פי האמור בפסק הדין, הטיל בית המשפט עיקולים על פי תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד1984- , "...על כל הכספים שמגיעים לנבוא פיננסים ומשכנתאות בע"מ...אצל ה"ה עדנה ויוסף גל און...") הם המבקשים שלפני. ביום 26.2.98 הופקו על ידי מחשב בית המשפט הודעות בדבר עיקול הכספים, בסכום פסק הדין, אשר הופנו, אל המחזיקים, המבקשים 1 ו2- . הכותרת בטפסים האמורים הינה: "הודעה למחזיק על הטלת עיקול" בשורה הראשונה של ההודעה נאמר כי: "בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 25.2.98, הוטל עיקול זמני על כספים המגיעים לנתבעת מאת המחזיקה". לאחר שעייתי במסמכים שצורפו על ידי הטוענת מס' 3 נחה דעתי, כי "ההודעות למחזיק", אכן מתייחסות לפסק הדין ולעיקול שהוטל בו, ואין הן מתייחסות לעיקול זמני כביכול. מכאן, שהמדובר בצו עיקול קבוע, על פי פסק-דין, ולא לעיקול זמני, שמהותו שונה, כידוע. לעובדה זו חשיבות רבה לענין הבקשה הנוכחית, הואיל וברור ממנה כי המדובר בחיוב כספי קיים, שנתגבש בפסק דין ולא בחיוב זמני עתידי או מותנה. המבקשים קיבלו את צו העיקול ביום 26.2.98 . המבקשים חבו וחבים כספים לטוענת מס' 1 וזאת על פי הסדר מיום 23.2.98 שהושג בין המבקש 1 לבין הטוען מס' 2 , ביחס לחוב של המבקש מס' 1 בתיק הוצל"פ 01-26682-86-8 , לטוענת מס' 1 , בסך, נכון ליום ההסדר , 23.2.98 של 124,431 ש"ח. הסדר זה צורף כנספח ב' לתצהירו של המבקש מס' 1 , כאשר במאמר מוסגר אציין שעוד ביום 19.2.98, שולם לטוענת מס' 1 סכום נוסף של 52,820 ש"ח שאין עניינו לכאן. במילים אחרות, ביום 23.2.98, דהיינו, יומיים לפני הטלת צו העיקול על ידי כב' השופטת גבע, ושלושה ימים לפני מסירת צו העיקול לידי המבקשים, קיים היה חוב של המבקשים לטוענים 1 ו2- בסך 124,431 ש"ח. מכאן ברור - שצו העיקול שהוטל על כספים המגיעים (בלשון הווה) אכן חל על חוב זה. בהתאם להסדר נספח ב' לבקשת המבקשים, סוכם כי המבקש 1 יסלק את החוב ב4- תשלומים, כאשר "להקלת הגבייה של התשלומים כאמור לעיל, מפקיד גל און בידי עו"ד לברן 4 שיקים..." המבקשים מסרו לטוענת מס' 1 באמצעות טוען מס' 2 , ביום 23.2.98 , 4 שיקים מעותדים על פי ההסדר שביניהם אשר תאריכי פרעונם 1.3.98 , 1.4.98 , 1.5.98 ו- 1.6.98 . המבקשים הודיעו לטוענים 1 ו2- על קיום צו העיקול, ואלו הסכימו לפעול שלא על פי השיקים. כמסתבר, סיחרו הטוענים 1 ו2- את השיקים, כאשר כתוצאה מכך הגיעו בסופו של דבר השיקים, שלושה לטוען מס' 4 ואחד לטוענת מס' 1. השאלה אשר בה עלי להכריע היא, האם על המבקשים לשלם את הכספים המגיעים לטוען מס' 3 או שמא לטוענים מס' 4 ו5- לפי סכומי השיקים אשר בידיהם. כפי שציינתי - המחלוקת בין הצדדים בשאלת מהות העיקול - לאו מחלוקת היא. שכן, המדובר בעיקול שהוטל בפסק דין. על פי פסק הדין החוב קיים ומרגע נתינתו. מבחינה כרונולוגית, קיומו של החוב נשוא פסק הדין , קודם לחבות על פי השיקים, באשר השיקים מעותדים. יתרה מכך, השיקים נתנו להקלה גבייתו של חוב שהיה קיים לפני הטלת העיקול בפסק הדין. שכן - ההסדר עם הטוען מס' 2 גיבש את החוב יומיים לפני מתן פסק הדין. בנסיבות המתוארות לעיל, חלה לדעתי ההלכה שנקבעה בע.א. 533/87 ארגון מושבי הפועל מזרחי נ' משה וולך ואח' , פד"י מ"ג (2) , 864 . על פי ההלכה שנקבעה בפסק דין זה (ע.א. 533/87) כאשר קיים חוב שלפרעונו נמסר שטר מעותד, אשר טרם נפרע, הרי שאם מוטל עיקול לפני מועד פרעון השטר, נתפסים הכספים המגיעים על פי החוב גם אם ניתן שטר כאמור. מאליו מובן שבנסיבות כאלה - המחזיק לא יחוייב פעמיים בתשלום, שהרי הנושה - המעקל בא בנעלי החייב. אינני מקבלת את טענת הטוענת מס' 5 לפיה לא תפס העיקול שהוטל דבר, שכן - לטענתה המדובר בחיוב עתידי על פי השיק'ם, בעוד שהעיקול הוטל על "כספים מגיעים". כפי שציינתי, החוב הכספי של המבקשים לטוענים 1 ו2- - היה קיים לפני הטלת העיקול. משום כך - חל העיקול על הכספים הללו. כך גם אינני מקבלת את טענות הטוענים 4 ו5- ביחס ל"אחיזה כשורה" כביכול בשיקים. בסוגייה זו - מקבלת אני את טענות הטוענת 3 בסיכומיה לפיהם לא התקיימו במקרה הנוכחי טענות של אחיזה כשורה (סעיפים 8 , 9 ו10- לסיכומי הטוענת 3). בכל מקרה - אפילו המדובר באחיזה כשורה - נראה לי שבמקרה הנוכחי, קודם צו העיקול שניתן לטובת הטוענת מס' 3 . יש לזכור, כי אין המדובר בעיקול על השיקים. המדובר בעיקול על כספים שהמבקשים חבים לטוען מס' 1 , ואשר הוטל לפני מועד פרעון השיק הראשון בסדרת השיקים. מכאן - שאני מחייבת את המבקשים לשלם לטוענת מס' 3 את כל הכספים המגיעים לטוענת 1 מהם, שכן כספים אלו סכומם נמוך, מסכום החוב של הטוענת 1 לטוענת מס' 3 . הואיל והכספים מופקדים בקופת בית המשפט, אני מורה לגזברות להעבירם במלואם לטוענת מס' 3 על כל הפירות שנצברו עליהם. ניתן בזה צו הגודר בעד תביעתם של הטוענים 4 ו5- ולפיו הטוענים 4 ו5- וכל הבא מכוחם לא יוכלו לעולם לתבוע מהמבקשים את הכספים נשוא בקשה זו ואולם אין בצו זה כדי לפגוע בזכויותיהם של הטוענים 4 ו5- ושל כל טוען אחר בינם לבין עצמם; ניתן זה צו הגודר בעד תביעתם של הטוענים 1 ו2- אשר הגישו הודעת הסתלקות באשר הטוענים 1 ו2- וכל הבא מכוחם לא יוכלו לעולם לתבוע לא רק מן המבקשים אלא אף מן הטוענים 4 ו5- ומכל טוען אחר או מכל הבא מכחם. צו גודרצווים