צו זמני למניעת פיטורי עובד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו זמני למניעת פיטורי עובד: .1בפני בית הדין האזורי התבררה בקשה למתן צווים זמניים שיאסרו על המשיבות לפטר את המערער או להעבירו מתפקידו, וכן יאסרו עליהן לקבל עובדים אחרים ו/או לאייש משרות קיימות, בטרם תוצענה למערער. .2בהחלטתו מיום 5.9.1989דחה בית-הדין האזורי את הבקשה על שתי עתירותיה. בא-כוח המערער ביקש רשות לערער על החלטת בית-הדין כדלעיל, וביום 15.9.1989 נעתר סגן הנשיא לבקשתו, הערעור הנדון הוגש, ובו ביום נדון לגופו. .3בהחלטת בית-הדין קמא נשוא ערעור זה נקבעו העובדות כדלהלן בהסתמך על תצהיר המערער התומך בבקשה, אשר לא נסתר: א) המבקש הועסק על-ידי המשיבה מס. 1כעובד קבוע, ועבד במחלקת הסטודנטים; ב) המבקש פוטר מעבודתו; ג) על היחסים בין המבקש לבין המשיבה חלה חוקת העבודה של הסוכנות, המהווה הסדר קיבוצי; ד) הוסיף השופט המלומד וקבע - תוך שציין שקביעתו היא לצרכי הבקשה הזמנית בלבד - כי פיטורי המבקש נעשו מנימוקים פוליטיים ולא מטעמים ענייניים, וזאת כיוון שחבר הנהלת המשיבות מר גרבץ ביקש לקדם אדם המקורב אליו, על מנת שימלא את מקום המבקש; ה) עוד קבע בית-הדין קמא, כלשונו: "לא התקיימו ההליכים הנדרשים בחוקת העבודה לפטר עובד במעמדו של המבקש והפיטורים נעשו תוך הפרה בוטה של חוקת העבודה". לאחר שקבע השופט המלומד את העובדות הדרושות לעניין - הציב לעצמו את השאלה הבאה: "האם בהתחשב בעובדות שנקבעו לעיל יתן בית-הדין צו המונע את הפיטורים?" להלן גורס בית-הדין קמא כי עליו להשתית את תשובתו לשאלה על השיקול כדלהלן: "היש לעותר סיכויים טובים לזכות בתביעתו העיקרית, וכלום סעד ביניים נחוץ להבטחת זכויותיו הנדונות אם יזכה בתביעתו העיקרית?". .5בהחליטו לדחות את בקשת המערער סבר בית-הדין האזורי - כנלמד ממכלול טעמיו - כי קלושים סיכויי המערער לזכות בתביעתו העיקרית, וזאת לאור ההלכה הפסוקה, שציטוטיה כלולים בהחלטתו, והסיק כי "בהעדר הוראה סטטוטורית אין כופים יחסי עובד ומעביד בהתאם (לסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970" (להלן - חוק החוזים). אכן, גם הוסיף השופט המלומד בסעיף 14להחלטתו ואמר: "יש לציין כי כאשר מדובר בפיטורים של עובד סטטוטורי, בית-הדין מעניק סעד המבטל את הפיטורים לאו דווקא מדיני חוזים - - - אלא במסגרת המשפט המינהלי. לא מצאנו כי הוראות אלו חלות על המשיבות במסגרת יחסי עובד ומעביד עם עובדיהם". .6אשר לעתירה השניה הכלולה בבקשה, והמתייחסת ליישום סעיף 18 לחוקת העבודה, ועניינה מתן זכות קדימה לעובד מפוטר לזכות במשרה מתפנית, סבר בית-הדין האזורי כי אין ליישמה בנסיבות המקרה. זאת לפי שפוטר המערער שלא מן הסיבות הכלולות בסעיף 18הנ"ל (ביטול משרה או ריאורגניזציה). אף אין תקומה לעתירה זו - אליבא דבית-הדין קמא - מפאת כלליותה, ובהעדר ציון משרה ספציפית, אשר אליה נשואות עיני המערער. .7נפנה תחילה לעתירתו של המערער לאסור על המשיבות לפטרו. לעניין עתירה זו יש חשיבות מכרעת לשאלה האם המשיבות הן בגדר גופים ציבוריים אשר מן הדין לבחון את פעולותיהם, לרבות פיטורי עובדיהם, על-פי כללי המשפט המינהלי - או שמא בגופים פרטיים מדובר, שבהם נשלטים תנאי העבודה על-פי החוק האזרחי גרידא, ואז ידו של סעיף 3(2) לחוק החוזים הנ"ל היא על העליונה, ועל-פי הוראתו נמנעת אכיפת יחסי העבודה על המשיבים. היה ויימצא כי אכן כפופות המשיבות בתורת גופים ציבוריים לכללי המשפט המנהלי, כי אז נעלה מכל ספק, ולמותר להרחיב, כי שיקולים פוליטיים או רצונו של חבר הנהלה לקדם אדם המקורב אליו, שבעטיים פוטר המערער - כפי שקבע ברורות ומפורשות בית-הדין האזורי - הם בגדר שיקולים זרים שמקומם לא יכירם במינהל תקין. .8על מאפייניו של "גוף ציבורי" הנשלט על-ידי כללי המשפט המנהלי, להבדיל מרשויות שלטוניות במובנן הצר, עומד הפרופ' ב. ברכה [2] בספרו "משפט מינהלי" בע' 11- 10(הערת שוליים 6), והגם שמתייחסים דבריו בעיקר לחברות ממשלתיות, נכונים המבחנים גם לעניין המשיבות שבפנינו. וכך שונה המחבר: "לעניין זה של תחולת המשפט המינהלי ניתן לראות גם את החברות הממשלתיות כחלק מהמינהל הציבורי... והגם שלא תמיד נהנות הן מסמכויות סטטוטוריות, השליטה הרבה שיש לממשלה על חברות אלה..., האופי הציבורי של תפקידיהן, זיקתן ההדוקה לתקציב המדינה, השירותים החיוניים המועברים על-ידי המדינה לטיפולן של חלק מהן (לא פעם מעמד מוניפוליסטי), כפיפותן לביקורתו של מבקר המדינה... והאפשרות שבג"צ יפשפש במעשיהן... כל אלה מחזירים את החברות הממשלתיות אל תחום טיפולו של המשפט המינהלי, תחום הימנו שאפו להימלט...". וראה גם האסמכתאות המאוזכרות באותה הערה. .9נחזור למשיבות שבפנינו: מעמדן של המשיבות הוכר בחוק, ומכוחו נחתמו אמנות עם כל אחת משתי המשיבות. ראה "חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל", התשי"ג- 1952(ס"ח 112מיום 2.12.1952) "אמנה בין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית לארץ ישראל" (י"פ תשל"ט מס. 2656מיום 16.9.1979) ו"אמנה בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הציונית העולמית (י"פ הנ"ל בע' 2147). עיון בחוק ובאמנות כדלעיל יעלה עד מהרה, כי הגם שהסוכנות היהודית (וההסתדרות הציונית העולמית היא אחד הגופים המרכיבים אותה) הינה התאגדות עצמאית מרצון, הפועלת במדינת ישראל - רבה מעורבות המדינה בכל תחומי פעילותה, מטרותיה הינן בעלות אופי ציבורי מובהק, מימון פעילותה בא לה מקופות ציבוריות, והיא נועדה בעליל לשירות הציבור בלבד, בארץ ובתפוצות. אם תוסיף על כל אלה את היותה של הסוכנות היהודית גוף מבוקר על-ידי מבקר המדינה, לא יוותר ספק כי המשיבות הינן גופים ציבוריים, ובתור שכאלה הן כפופות ומחויבות על-פי כללי המשפט המינהלי. אם אכן בגופים ציבוריים עסקינן, כי אז חברי הנהלתם אינם בני חורין לפטר את עובדיהם כראות עיניהם בחסות סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות), אלא יש לבחון אם נעשו הפיטורים - דוגמת כל פעולה ציבורית מינהלית - מתוך שיקולים ענייניים. בעניין זה ראה בג"צ 785/86[1]. באותו עניין דובר במנהל בית-ספר אשר פוטר לטענתו משיקולים זרים. בית-דין זה בחן את הפרשה (ב"גלגול הראשון") לאור חוק החוזים (תרופות), אולם בית-הדין הגבוה לצדק החזיר את העניין לבית-דין זה, והורה לבחנו ב"משקפי" המשפט המינהלי - וכך אמר כב' השופט שלמה לוין, באותו עניין: "השאלה שלפנינו דינה להיחתך רק (או גם) לפי עקרונות המשפט הציבורי החלים בבית-הדין לעבודה - - - ופשיטה שהדין ששומה על בית-הדין לעבודה להחיל הוא כללי המשפט הציבורי" (שם [1], בע' 356מול האות ה'). .11די באמור עד הלום על מנת לקבוע - כי בהיות המשיבות גופים ציבוריים, הרי כבר מעצם התשתית העובדתית שנקבעה בבית-הדין האזורי (פיטורים "פוליטיים", או רצון לקדם מקורב לחבר הנהלה) - מתאפשר מתן הצו לאסור על פיטורי המערער שהרי הוכחו לכאורה שיקולים זרים בתכלית אשר גרמו לפיטורים. אולם לפי שבצו זמני עסקינן, עוד עלינו להידרש לשאלת "מאזן הנוחות" - אותו מצווה בית-הדין לערוך, בשבתו על מדוכת בקשות לצווים זמניים. במהלך הדיון בערעור הופנתה תשומת לבנו לכך כי בירור התביעה העיקרית טעון השמעת עדים רבים - ונוכח העומס המוטל על בתי-הדין לעבודה עשוי בירור התביעה להימשך חודשים רבים. .12אם זהו מצב הדברים, משמע כי אם לא יינתן צו המניעה, ועובד אחר יתפוס את מקום המערער - כי אז ייוצרו עובדות "בשטח". צדדים שלישיים אפשר שיסובכו בפרשה - ומסתמא תקשה מאד החזרת "הגלגל אחורנית". אך לא זו בלבד. בעיקר שוקל הקושי שיוסב למערער: הוא יהיה שרוי באי-ודאות חודשים רבים, ולא ידע אם עדיין עובד הוא אצל המשיבות או שמא יאושרו פיטוריו - ולא יוכל לכלכל צעדיו במשך תקופה ממושכת. מנגד לא טענו המשיבות וממילא לא הוכיחו כי המשך עבודתו של המערער מסב להן נזק. והלא הוכח בבית-הדין האזורי כי ה"פגם" בהעבדת המערער בשירות המשיבות מתמצה בשיוכו הפוליטי, או בתפיסת מקום של אדם המקורב לחבר ההנהלה. למותר לציין כי "נזק" ז לא יושיע למשיבות בבואנו לערוך את "מאזן הנוחות", ואין ספק ספיקא כי נוטה בו הכף לעבר מתן הצו לאסור על פיטורי המערער, מאשר לאי-נתינתו. לאור האמור לעיל, מתקבל הערעור, ומוצהר כי בטלים פיטורי המערער, וזאת עד מתן החלטה שונה בהליך העיקרי - אם אכן תינתן. .14הצהרת בטלות פיטורי המערער כדלעיל מייתרת בשלב זה את הדיון בעתירתו השניה שעניינה יישום סעיף 18לחוקת העבודה. זאת באשר יישומה מותנה בהיות העובד מפוטר - ואילו המערער אינו מפוטר - כפי שהוצהר לעיל. .15המשיבות תשלמנה למערער הוצאות בקשה זו בסך - 500, 1ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, ובצירוף ריבית מירבית והפרשי הצמדה כמשמעם בחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961, החל מיום מתן פסק-דין זה ועד התשלום בפועל. .16לדעת שניים מחברי המותב, דין הערעור להידחות ביחס לעתירה לביטול הפיטורים, וזאת מטעמיו של בית-הדין קמא (סעיפים 14- 9להחלטתו). ענייננו שונה מעניין "מצגר" [1] (סעיף 10בדעת הרוב): שם דובר בפיטורי עובד על-ידי משרד החינוך, גוף של המדינה עצמה, שפיטורי עובדיה הוסדרו בחיקוק ונתונים לביקורת שיפוטית בדרך המאפשרת ביטולם. לא כן המצב עת מדובר בפיטורי עובד מעובדי ההסתדרות העולמית, שמעמדה אמנם מוכר בחוק ובאמנה, אך אין היא תאגיד שהוקם על-פי חוק, ואין עניין פיטורי עובדיה מעוגן בחוק, כי אם בחוקת עבודה שהיא בבחינת הסדר קיבוצי. ההלכה לפיה אין לאכוף יחסי עובד-מעביד על מעביד שאינו גוף ציבורי סטטוטורי, שבו הוסדרו נושא פיטורי העובדים בחיקוק, היא הלכה מוצקת, כפי שנאמר בהחלטה נשוא הערעור, וכוחה יפה לגבי מגוון רחב של תאגידים בעלי אופי ציבורי במובנו הרחב של המושג, כגון חברות ממשלתיות, ההסתדרות הכללית, תאגידים בבעלות ההסתדרות ואף הסוכנות היהודית שמעמדה, מבחינה זו, אינו שונה ממעמדה של ההסתדרות העולמית. אף אילו היה מקום, בענייננו, לבחון את ההלכה הנ"ל מחדש, מן הראוי היה שהדבר ייעשה בדיון בהליך העיקרי, עת תידון באורח סופי השאלה אם הפיטורים נגדו את חוקת העבודה החלה על הצדדים כהסדר קיבוצי או שנעשו משיקולים פוליטיים פסולים. .17גם מבחינת מאזן הנוחות, נראה לנו שאכיפת יחסי עובד-מעביד בדרך מאולצת - שעה שההליך העיקרי מתנהל בבית-הדין, וטרם התבררה הזכאות הסופית - אינה רצויה. במצב זה קיים חשש שבנוסף לקשיים הנובעים מעצם קיום יחסי עובד-מעביד, תהיינה עיני הצדדים נשואות, במידה רבה, להוכחת צדקת טענותיהם בהליך העיקרי, תוך פגיעה במילוי תפקידם. מאידך גיסא, הנזק העלול להיגרם למערער עקב אי-מתן הסעד הזמני, ניתן במידה רבה לפיצוי כספי אם יזכה בתביעתו, ומה גם שסעיף 18לחוקת העבודה מאפשר להחזירו לעבודה ועל-ידי כך לצמצם את הנזק הנ"ל. .18לעניין סעיף 18האמור: לו היתה דעתנו נשמעת, היה בית-דין זה מורה למשיבות לישמו לאלתר לגבי המערער, וזאת בשים לב לנסיבות המקרה כפי שהן ידועות עד כה, נסיבות המאפשרות פרשנות רחבה של הסעיף, כך שלא תוחמץ הזדמנות לשבץ את המערער, ללא דיחוי, בכל משרה הולמת כי תתפנה. .19היינו גם ממליצים לפני המשיבות להימנע בשלב זה מאיוש-קבע של משרת המערער, או להתנות את מילוי משרתו בתוצאות הדיון בהליך העיקרי, על מנת לאפשר לשקול החזרת המערער לעבודה מרצון, אם ייראה להן הדבר, במהלך ההליך העיקרי. .20התוצאה היא שהערעור מתקבל כאמור בסעיפים 15- 13לדעת הרוב.פיטוריםצווים