צו מניעה נגד עובד בנק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה נגד עובד בנק: .1לפנינו ערעור על החלטת בית-הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי נויגבורן - אב-בית-הדין; נציגי ציבור - ה"ה שיפמן ועבאדי; תב"ע מח/20-12), שנעתר לבקשת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: בל"ל), ואסר על מד זבידה את הכניסה לסניף רחביה ולכל סניף אחר של הבנק, מלבד אותו סניף שבו יתנהלו חשבונותיו של מד זבידה. .2ואלה העובדות, כפי שהן מופיעות ברובן במסמכים שהוגשו לבית-הדין קמא: א) מר זבידה עובד בבל"ל משנת 1965, ועד לסכסוך נשוא משפט זה היה מנהל סניף בל"ל ברחביה, בירושלים; ב) לטענת הנהלת בל"ל נתגלו ליקויים ותקלות חמורים בעבודתו של מר זבידה, ובהם: חריגה מסמכות, פעולות בניגוד לנהלים, הפרת הוראות וסירוב לשתף פעולה עם הנהלת הבנק. מר זבידה מכחיש האשמות אלה, וטוען כי עבודתו היתה תקינה ומועילה. על רקע זה פרצו עימותים חריפים בין מד זבידה לבין הנהלת הבנק; ג) ב- 22.10.1987שלח מנכ"ל בל"ל, מר צדיק, אל מר זבידה מכתב, ובו הוא מודיע לו על העברתו לתפקיד אחר - משנה למנהל הסניף הראשי של בל"ל בירושלים; ד) מד זבידה לא השלים עם העברתו, ופנה לוועד הארצי של המנהלים ומורשי החתימה, ולמזכיר חטיבת עובדי הבנקים של הסתדרות הפקידים. לפי גרסת מר זבידה, אלה "הורו" לו שלא לעבור לתפקידו החדש. לפי גרסת הנהלת בל"ל, החליט הוועד הארצי המשותף של המנהלים כי על מר זבידה לעבור לתפקידו החדש. בא-כוח הבנק הגיש "מכתב לחבר", של הוועד הארצי של ארגון המנהלים ומורשי החתימות, ובו נאמר: "הוועד הארצי קיים דיון ממצה בנוכחות מר זבידה ומנהלים בכירים נוספים והציע שעל מנת לבדוק את טענות ההנהלה מחד ומר זבידה ומאידך, למנות גוף של 3מנהלים לבדיקת הממצאים עליהם הצביעה ההנהלה. לאור סירובו של מר זבידה לקבל את ההצעה הנ"ל, רואה הוועד הארצי כפתרון הטוב ביותר את מינויו כמשנה למנהל סניף ראשי ירושלים". מד זבידה סרב לעבור לתפקידו החדש, ואף שלח מכתב לעובדי בל"ל, ובו הסביר את עמדתו. הנהלת בל"ל מינתה מנהל חדש בסניף רחביה במקום מר זבידה; ה) לאור סירובו של מר זבידה למלא אחר הוראות הנהלת הבנק, נזפה בו ההנהלה, במכתבים מ- 3.11.1987ו-.6.11.1987 מזכיר חטיבת עובדי הבנקים בהסתדרות הפקידים הודיע להנהלה כי יש ליישב את הסכסוך תוך שמירת מקום עבודתו של מר זבידה כמנהל סניף רחביה. ב- 17.11.1987קיבל מר זבידה מכתב מהנהלת בל"ל, ובו הודעה על השעייתו מהעבודה, ודרישה לפטרו מן העבודה בבנק; ו) מר זבידה המשיך לעבוד במנהל סניף רחביה, דבר שגרם לסכסוכים רבים בינו לבין הנהלת בל"ל והמנהל החדש שנתמנה על ידי הנהלת הבנק. .3ב- 18.11.1987הגיש מר זבידה תביעה (תב"ע מח/129-3) בבית-הדין האזורי בירושלים, ובה ביקש מבית-הדין ליתן צו המונע העברתו, השעייתו או פיטוריו; במקביל הגיש בקשה לצו מניעה זמני, במעמד צד אחד (תב"ע מח/19-12), שימנע ביצוע הפעולות הבאות: הפסקת תשלום משכורתו, השעייתו, ופיטוריו "מתפקידו הנוכחי". הדיון בבקשה התקיים ב- 19.11.1987, אך לא הסתיים. לקראת סיום הדיון ביקש בא-כוח בל"ל צו האוסר על מד זבידה להיכנס לסניף בל"ל רחביה; פרקליטו של מד זבידה התנגד, ובית-הדין האזור החליט: "לא נראה לנו כי הונח הבסיס להחלטה בבקשה של המשיב (הבנק). על כן, דוחים את הבקשה...". .4ב- 22.11.1987הגיש בל"ל את הבקשה נשוא דיון זה, וביקש במעמד צד אחד צו המונע ממר זבידה את הכניסה לסניף בל"ל רחביה ו/או לכל סניף אחר, למעט סניף אחד שייקבע על-ידי הבנק לצורך ניהול חשבונותיו. לטענת הנהלת הבנק ניסה מד זבידה להמשיך את עבודתו כמנהל סניף רחביה בכוח, פגע במנהל אזור ירושלים של בל"ל, וסירב למסור מסמכים מסוימים. הדיון התקיים באותו יום, בשעה 22.10(10: 10בלילה), והצו ניתן כמבוקש. ב- 24.11.1987ביקש בא-כוחו של מד זבידה לעכב את ביצוע הצו, אך בקשתו נדחתה בהחלטה מיום .25.11.1987 על ההחלטה לתת את הצו הנ"ל הוגש הערעור נשוא דיון זה (דב"ע מח/ 34-9). בתחילת הדיון הראשון הגיעו הצדדים להסכם לפיו תוקפא ההשעיה לתקופה של 30יום; מר זבידה ייצא לחופשה מיוחדת של חודש ימים ולא ייכנס לסניף רחביה בתקופת החופשה. ב- 3.1.1987ביקש בא-כוחו של מר זבידה לחדש את ההליכים, והודיע כי לא התנהלו מגעים בין הצדדים ליישוב הסכסוך, וכי ההסתדרות והבנק לא הצליחו להפעיל את המנגנון שנקבע בחוקת העבודה לצורך יישובו. .5על-פי החלטת סגן נשיא בית-דין זה הגישו הצדדים את העתקי ההסכמים הקיבוציים החלים עליהם: חוקת העבודה משנת 1960, וזכרון דברים מ-1.8.1980 .6הטענות המשפטיות שהעלה בא-כוחו של מד זבידה נחלקו לשניים: טענות הנוגעות לגופה של ההחלטה, וטענות ביחס לסדרי-הדין על-פיהם התקבלה ההחלטה. תחילה נתייחס לשאלות המהותיות ולאחר מכן לשאלות שבסדר הדין. .7בית-הדין האזורי התייחס למאזן הנוחות ותיא את הנזק החמור שנגרם לבנק בגלל נוכחות מר זבידה בסניף בל"ל רחביה בניגוד להוראות הנהלת הבנק, ובעת שנמצא בסניף מנהל אחר שהתמנה על ידי הנהלת הבנק. בנק אינו יכול לנהל את עסקיו באופן תקין כאשר שני אנשים מתיימרים לקבל החלטות של מנהל, הן כלפי עובדי הבנק והן כלפי לקוחות. זאת ועוד, החלטות מוטעות של מנהל סניף עלולות לגרום לבנק נזק רב, ובלתי ניתן לתיקון. לעומת זאת, הנזק שנגרם למערער בגלל הצו האוסר כניסתו לסניף בל"ל רחביה אינו משמעותי, וניתן לפצותו בפיצוי כספי. בא-כוח המערער טען, ובצדק, כי מתן הצו כמבוקש גורם נזק לשמו הטוב של מרשו, ולעמדתו במשא-ומתן שיתנהל עם הבנק. אולם, נזק זה נגרם בעיקר בגלל העברתו, השעייתו ופיטוריו, ולא בגלל האיסור להיכנס לסניף בל"ל רחביה. בא-כוח המערער הוסיף וטען כי בידו ראיות הנוגעות לאירועים שהיו בסניף בל"ל רחביה ערב הגשת הבקשה. מר זבידה לא תיאר אירועים אלה בעת הדיון בבית-הדין קמא, ובא-כוחו גם לא צירף לבקשתו מ- 24.11.1987תצהיר נגדי ובו תיאור האירועים. זאת ועוד, אפילו אם נניח שהתנהגות המערער לא גרמה לעימותים בסניף, אין בזה להתגבר על טענת בא-כוח הבנק, שנוכחותו בסניף רחביה עלולה לגרום לבל"ל נזק כבד שאינו ניתן לתיקון. יצויין כי בית-הדין יוכל לפסוק למערער סעד אפקטיבי בפסק-דינו, גם אם יינתן צו, שכן הסעד הסופי המבוקש, הוא קביעה כי העברתו לתפקיד חדש, השעייתו, ופיטוריו נעשו בניגוד להסכם הקיבוצי. מהאמור לעיל עולה כי בית-הדין קמא לא טעה כשהגיע למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הנהלת בל"ל וכי מתן הצו הכרחי על מנת לשמור על האינטרסים של המשיבה עד למתן פסק-דין בדיון העיקרי. .8השאלות הנוגעות להיבט המשפטי של העניין הן אלה: האם בל"ל רשאי היה להעביר את המערער לתפקיד האחר; האם רשאי מעביד להורות לעובד שלא להיכנס לחלק מן המפעל; מה היקף זכותה של הנהלת בל"ל לנהל את הבנק; כיצד יפורשו הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים; ואם היה המערער רשאי שלא לבצע את הוראות הנהלת הבנק. להנהלת בל"ל זכות לנהל את הבנק, ועל עובדי הבנק מוטלת החובה למלא אחר ההוראות החוקיות של ההנהלה. זכות זאת נקבעה כתנאי מכללא בחוזה העבודה האישי של כל עובד בל"ל. הזכות לנהל כוללת סמכות לתת הוראות, להגדיר את תפקידו של העובד ואת מקום עבודתו, ולאסור על עובד להיכנס למקומות מסוימים בבנק. בהסכם הקיבוצי נקבעו במפורש זכויות ניהול, ובצידן הגבלות על זכויות אלה, בנוסף על הזכויות בחוזה העבודה האישי (ראה, סעיף 38לחוקה). האם ויתרה הנהלת בל"ל בהסכם הקיבוצי על חלק מזכויותיה לנהל את הבנק? לא שוכנענו כי קיימת הוראה בהסכם קיבוצי אשר מגבילה את זכות ההנהלה לאסור על מר זבידה את הכניסה לסניף בל"ל רחביה. לכאורה, אין גם הוראה המגבילה את יכולתה של הנהלת הבנק להעביד את המערער לתפקיד חדש, אך נושא זה טרם הוכרע על-ידי בית-הדין קמא. העובד חייב למלא אחד הוראות הנהלת הבנק, ושמורה לו הזכות לערער עליהן במסגרת הליך יישוב סכסוכים שנקבע בהסכם הקיבוצי, או לפנות לבית-הדין. אולם, אין בפניות אלה כדי לפטור את העובד מחובתו לקיים את ההוראות שקיבל מהנהלת הבנק, ואין הוא רשאי להתחמק מביצוע הוראות ההנהלה בשל הוראה שקיבל מהארגון היציג. בדב"ע מז/86- 3[1], בע' 452, נאמר: "חובתו הראשונית של העובד לציית להוראותיו החוקיות של מעבידו או של הממונה עליו מטעמו ולעשות את המוטל עליו על-ידם. כלל זה הוא בבחינת המובן מאליו והוא אף אוזכר ממורשות בפסיקה, עוד טרם הקמתם של בתי-הדין". .9פטורים אנו מלהכריע בטענת בא-כוח בל"ל כי אין בידי עובד זכות מוקנית שהבנק אמנם יאפשר לו לבצע עבודה, שכן הנהלת בל"ל היתה מוכנה להעסיק אותו בתפקיד משנה למנהל הסניף הראשי בירושלים. יצויין גם כי מאז פסיקת בית-המשפט העליון בע"א 256/60[2], בע' 94, היו התפתחויות רבות במשפט העבודה (ראה ספרו של wedderburn, the worker and the law[3], בע' 178), במיוחד במה שנוגע להעדר עבודה בפועל הגורם לירידה בשכר בגלל העדר שעות נוספות ותנאים אחדים הכרוכים בביצוע עבודה בפועל. שם נאמר (בע' 178): The employer is not normally obliged to provide work, so" Long as he pays the agreed wage, usually he can, if he Wishes, keep the employee idle, he has bought an option on Approach where the very nature of the contract means that labour power... The law has exceptionally departed from this Has no chance to earn anything if there is no work... The employer should offer wor because otherwise the employee ".recently the courts have slightly expanded the exceptions .10בא-כוח המערער טען כי אין מקום לסעד זמני על סמך טענות צד שהוא הנתבעת בתיק העיקרי. טענה זו נדחתה בדב"ע מז/86- 3[1]. שם הגיש מנהל בית-ספר, שהועבר מתפקידו, תביעה לביטול ההעברה. במהלך הדיון ביקש המעסיק, שהוא הנתבע בתביעה העיקרית, צו האוסר על התובע להיכנס לבית הספר. נפסק כי בית-הדין רשאי לתת צו זמני בבקשה המוגשת על ידי נתבע. לאור נסיבות המקרה, צדק בית-הדין קמא כשסבר כי קיימת תשתית משפטית מספקת, המצדיקה מתן הצו כמבוקש. .11בא-כוחו של מר זבידה הוסיף וטען כי בל"ל אינו נקי כפיים משום שסרב לנהל משא-ומתן כנדרש בסעיף 11(ג) לחוקה, הקובע לאמור: "נתגלו חילוקי דעות בין ההנהלה המרכזית לבין הוועד הארצי, יועבר העניין לבירור בין ההנהלה המרכזית לבין ההסתדרות". לכאורה, מחייבת חוקת העבודה את הצדדים ליישב סכסוך כגון זה שבין המערער לבין המשיב, באמצעות ההליך שנקבע בסעיף 11לחוקה. אולם, כשלון הנהלת הבנק ונציגי העובדים, להפעיל את המנגנון שנועד בחוקה ליישוב סכסוכים, אינו נימוק נגד מתן הצו, שכן לא הוכח כי הנהלת הבנק פועלת בחוסר תום לב או שהיא מסרבת לפעול בהתאם להוראות החוקה. התכתבויות בין הנהלת הבנק לבין ההסתדרות והוועד מצביעות על כך שלא היתה נכונות מצד ההסתדרות לקיים את הליך יישוב חילוקי הדעות כפי שנקבע בסעיף 11לחוקה, משום שנציג ההסתדרות התנה את קיום ההליך ברישות שאינן מעוגנות בחוקה. כמו כן נקבע בהחלטות הוועד הארצי המשותף מ- 1.1.1988כי "כל עוד מר זבידה לא יוחזר לתפקידו בסניף רחביה יופסק כל מגע עמו". במכתבו של מזכיר חטיבת עובדי הבנקים אל ראש חטיבת מינהל בל"ל, מ-6.1.1988, לא מצאנו דרישה ליישב את הסכסוך באמצעות הליך יישוב חילוק דעות על-פי סעיף 11לחוקה, בצד הדרישה לבטל את השעייתו של מר זבידה, ולהחזיר אותו לתפקידו הקודם, ורק אז לנהל משא-ומתן על יישוב הסכסוך. .12חיציו של בא-כוח המערער כוונו גם נגד סדרי-הדין על-פיהם התנהלו הדיונים, ובעיקר ננד קיום דיון דחוף בשעה 00:נ.22 א) בא-כוח בל"ל הגיש בקשה לאסור על המערער להיכנס לסניף רחביה בשעות אחר-הצהריים של יום 27.11.1987, ובית-הדין קבע את הדיון לשעה 00: 22של אותו יום. בא-כוח המערער טוען כי בא-כוח בל"ל מסר לו ההזמנה לדיון בשעה 00: .19המערער התייצב לדיון, אך בא-כוחו לא הופיע. מקובלת עלינו טענת בא-כוח המערער כי בית-הדין קמא טעה כשקבע את הדיון הדחוף לשעה 00: 22בלילה של יום הגשת הבקשה. אמנם יש לשבח את רצונו של בית-הדין האזורי לזרז את הדיון בבקשה, ובדרך כלל אין ערכאת ערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הקשור לקביעת מועדים לדיון. אולם, קביעת דיון בשעות הלילה הינה דבר חריג, והיא נחוצה כאשר נדרש בית-הדין לדון בעניינים של פיקוח נפש, בסכסוך העלול לגרום נזק כבד למשק או לקבוצת עובדים גדולה וכדומה. בנסיבות העניין סביר היה לקבוע את הדיון ליום הבא, כפי שנעשה לגבי הדיון הקודם בבקשת המערער למנוע את העברתו או את השעייתו. בא-כוח המערער הוזמן כדין לדיון הלילי, אולם, משהתברר שנבצר ממנו להתייצב לדיון, למרות שלא הגיש בקשת דחייה, עדיף היה לדחות את הדיון ליום המחרת, תוך מתן צו-זמני עד לקיום הדיון. המערער תרם אף הוא את חלקו לטעותו של בית-הדין קמא, בכך שלא הוסיף לבקשת הדחיה הודעה האומרת שלא ייכנס לסניף הבנק ברחביה עד למועד הדיון. בא-כוח המערער לא הגיש לבית-הדין בקשה בכתב לדחות את הדיון, תוך ציון התחייבויותיו האחרות לאותו ערב, וכולל הצעה למנוע נזק לבנק עד לדיון. זאת ועוד, תמוה בעינינו כי שני חברים למקצוע, ותיקים ומנוסים, לא הגיעו להסכם על קיום הדיון למחרת, תוך התחייבות למנוע עימותים וקטטות בסניף רחביה עד לסיום הדיון. מכל מקום, לגופו של עניין, אף אם היתה זו טעות לקבוע את הדיון לשעות לילה, אין הדבר מצדיק את ביטול הצו, שכן מר זבידה התייצב בבית-הדין, וניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו; ב) בא-כוח המערער טען כי בית-הדין קמא טעה כשנעתר לבקשת בל"ל לפני שהכריע בבקשתו שלו לצו זמני נגד העברתו או השעייתו. ייאמר כי כל בקשה עומדת בפני עצמה, ואין פגם בשיקול דעתו של בית-הדין קמא כי הכרעה בבקשה שמטרתה למנוע נזק כבד לבל"ל, שאינו ניתן לתיקון, עדיפה על הכרעה בבקשה לבטל את העברתו והשעייתו של המערער. מתן הצו אינו מונע מבית-הדין האזורי לשקול את העניין מחדש בעת הכרעה בבקשת המערער, שכן אם ייתן צו זמני נגד העברתו, ישפיע הדבר על זכותו להיכנס לסניף בל"ל רחביה; ג) ועוד טען בא-כוח המערער כי לא היה מקום לקיים דיון בבקשת בל"ל, משום שבקשה זהה נדחתה בדיון הקודם. כנגדו טען בא-כוח בל"ל כי אין הכלל של מעשה-בית-דין חל בבקשות זמניות. הדיון השני בבקשת בל"ל התקיים בעקבות אירועים שארעו לאחר הדין הקודם. יתרה מזאת, מעיון בפרוטוקול שניהל בית-הדין קמא, עולה כי הדיון הראשון היה קצר מאוד, והחלטת בית-הדין קמא לא היתה מנומקת, ולכאורה נגדה את הפסיקה. .13על מנת לייעל את הדיונים בבקשת המערער ובתביעה העיקרית, הנמשכים גם עתה, ראינו לנכון להצביע על מספר טעויות שנפלו בניהולם. לא היתה הצדקה לנהל חקירות ארוכות של המצהירים, בנושאים שאינם דרושים כדי להחליט בבקשת המערער. לא נקבעו עובדות מוסכמות, מוצגים רבים שהוגשו לא סומנו; ואף החוקה הקובעת את זכויות הצדדים למשפט זה ואת מהות ההליך ליישוב סכסוכים בין בל"ל לבין נציגי העובדים לא הוגשה לבית-הדין; לא נרשמה הודעה מטעם הנהלת בל"ל בדבר נכונותה ליישב את הסכסוך על פי הוראות סעיף 11לחוקה; ולא החל הליך הכנת הדיון בתביעה העיקרית. לסיכום, התיק אשר הובא לפנינו הוא עב כרס, מלא בבקשות ובמסמכים, ולא לובנו בו הבעיות האמיתיות העומדות לדיון. .14פסק דין זה ניתן ברוב דעות, ולהלן דעתו של אחד מחברי המותב: דעתי היא כי יש לקבל את הערעור, ובלבד שבית-הדין יקבע מועד קצוב לישוב הסכסוך על-ידי ועדה פריטטית במידה שהוועדה הפריטטית לא תגיע למסקנה אחידה, אף הבורר שיבוא אחרי הוועדה הפריטטית, לפי חוקת העבודה, גם הוא חייב לסיים את הבוררות, במידה שתהיה כזאת, תוך זמן קצוב. .15מכל האמור לעיל עולה כי הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות ושכר טרחה בסך 750ש"ח.בנקצוויםצו מניעה