צו מניעה נגד שביתה

השיקולים המנחים את בתי-הדין לעבודה בכל הנוגע והמתייחס למתן צו מניעה נגד שביתה, הם שיש להפעיל אמות מידה שונות שעה ששביתה מוכרזת על-ידי ארגון העובדים היציג המוסמך לעומת שביתה שלא הוכרזה או אושרה על-ידו, ולמותר לציין כי הכף נוטה יותר לכיוון למתן צו שכזה שעה שהשביתה פרצה שלא על-פי הכרזה של הארגון המוסמך" (דב"ע מז/6- 4[7], בע' 302) על בית-הדין בשוקלו אם ליתן צו מניעה אם לאו, לבחון אם השביתה היתה "צעד ראשון", או אחד הצעדים הראשונים או שהיא באה לאחר נסיון כן שלא צלח, להגיע להסכם, וכן אם מדובר ב"שביתת אזהרה" בת כמה שעות, או יום אחד, או שביתה ללא הגבלת זמן; לסעיפי ה"שקט התעשיתי" בהסכמים השונים, לרבות בהסכם המוסד לבוררות מוסכמת, יינתן משקל רב שעה שתוכרז שביתה בתקופה המוסכמת על-ידי הצדדים לתחולת ההסכם הקיבוצי, ומשקלם יפחת בהרבה מקום שהשביתה פורצת לאחר שהמועד המוסכם חלף, אף כי ההסכם עדיין בתוקף, מכוח הוראות חוק/ קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה נגד שביתה" הנשיא (גולדברג): .1לפנינו שני ערעורים על החלטות שניתנו על-ידי בית-הדין האזורי בתל-אביב, האחד בבקשת רשות שדות התעופה בישראל (להלן - הרשות) (השופט מורל - דן יחיד; תב"ע מח/56-4), וזאת ברשות שניתנה על-ידי ביום 12.6.1988, והשני - בבקשת התעשיה האווירית לישראל בע"מ (להלן - התעשיה האווירית) (השופט ירושלמי - אב בית-הדין; וה"ה חרמוני ולווינשטיין נציגי ציבור; תב"ע מח/59-4) ברשות שניתנה על ידי בית-הדין האזורי. בשתי ההחלטות נשוא הערעורים נתן בית-הדין האזורי צו ביניים המכוון נגד השביתה, שעליה הכריזו הסתדרות המהנדסים, הסתדרות ההנדסאים והסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח (שלושתם יחד ייקראו להלן - ההסתדרויות הארציות). .2כמה סוגיות הן משותפות לשני הערעורים, ועל כן הוחלט לאחד את הדיון בהן. נבחן את הסוגיות שהתעוררו, ואשר בהן דרושה הכרעה אחת לאחת. .3העובדות הצריבות לעניין הן אלה: א) ביום 19.4.1988שלחו שלוש ההסתדרויות הארציות לממונה הראשי על יחסי העבודה הודעה על הכרזת סכסוך עבודה כלל ארצי, וכן הודעה על שביתה; העתק ההודעה הועבר למעבידים רבים, ותוכנה הובא לידיעת הרשות והתעשיה האווירית; ב) עילת הסכסוך, כפי שעולה מן ההודעה האמורה היא: .1תום תקופת ההסכם הקיים בין הצדדים ביום .31.3.1988 .2העדר הסכם חדש. .3סירוב המעסיקים להכנס למשא-ומתן ענייני על חידוש הסכם העבודה; ג) "הסכם המסגרת" בשירות הציבורי לשנים 86- 1984אומץ בהסכם בין האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות והתעשיה האווירית, כעולה מהסכם בין אותם צדדים מיום .1.8.1984אותו הסכם חל אף על הרשות; ד) ההסתדרויות הארציות לא חתמו על הסכם המסגרת, ובתצהיר התשובה שהוגש בהליך אותו הגישה הרשות, נאמר שאינו חל עליהם, מאחר שלא הצטרפו אליו. (השאלה כיצד מתישבת הצהרה זאת עם "עילת השביתה", שצוטטה בפיסקה ב' דלעיל, אינה לענייננו); ה) ברשות חל, בנוסף להסכם המסגרת, הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 13.4.1988, לתקופה בלתי מוגבלת, עם הסתדרות ההנדסאים; מהתצהיר שצורף לבקשה, שהוגשה בבית-הדין האזורי, ומתצהיר התשובה לו, עולה כי הסכם זה חל אף על המהנדסים; ו) כמו כן הצטרפה הרשות להסכם שהקים את המוסד לבוררות מוסכמת; ז) הסכם המסגרת, ההסכם הקיבוצי בתעשיה האווירית והסכמים המחייבים האחרים לא בוטלו על-ידי מי מהצדדים; ח) בכל ההסכמים הקיבוציים, לרבות הסכם המסגרת, קיים סעיף "שקט תעשייתי", בכל הנוגע והמתייחס למוסכם באותם הסכמים. בהסכם שעניינו הצטרפות למוסד לבוררות מוסכמת קיים סעיף גורף של "שקט תעשייתי"; ט) ביום 14.6.1988ניתנה על ידינו ההחלטה כדלקמן: "באת-כוח ההסתדרויות הארציות (מערערים 2, 3ו-4) הודיעה כי שולחיה נענו להצעת בית-הדין, וכי לא ישבתו ולא ישבשו את העבודה אצל שני המשיבים עד יום 22.6.1988, כולל. אשר על כן בטלים צווי המניעה שניתנו על ידי בית-הדין האזורי". .4הדיון וההחלטה בבקשת רשות שדות התעופה ניתנו על-ידי השופט לבדו, אשר כתב בפרוטוקול, בתחילת הדיון: "נציגי ציבור הוזמנו ולא באו - הדיון לפני כדן יחיד". כבר בתחילת הדברים נציין כי נפלה טעות מלפני השופט המלומד. ההחלטה לא היתה לדון כדן יחיד, כמשמעו בסעיף 18(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה), אלא לדון בהליך בהעדר נציגי ציבור, כמשמעות הדיבור בסעיף 22לאותו חוק, בנוסחו כיום. בא-כוח ההסתדרות הכללית טען בערעור כי אף אם יש לבית-הדין סמכות לדון בהליך בהעדר נציג ציבור - חייב הדיון להתקיים בנוכחות אחד מנציגי הציבור לפחות; הוא השתית טיעונו על שניים אלה: ראשית - בהצעת החוק נאמר במפורש כי מותר לקיים את הדיון בהעדר שני נציגי הציבור, והוראה זו הושמטה מנוסח החוק כפי שהתקבל בכנסת. שנית - הרשות להחליט על דיון בהעדר נציגי ציבור ניתנה ל"בית-הדין", ולא לשופט, משמע, לפחות לשופט ולנציג ציבור אחד. באת-כח ההסתדרויות הארציות טענה כי מותר לבית-הדין להחליט על דיון בפני שופט דן יחיד שעה ששני נציגי הציבור נעדרים אלא שהעדר ההנמקה, כמצוות המחוקק, הוא הפוסל את ההחלטה. אין בידינו לקבל את טיעונם של שני המערערים. סעיף 5לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981קובע כי "האמור בלשון יחיד - אף לשון רבים במשמע, וכן להפך", ואין הקשר הדברים מחייב פירוש אחד. זאת ועוד - נוסחו המקורי של סעיף 22לחוק בית-הדין לעבודה קבע מפורשות כי מותר לקיים את הדיון רק בהעדרו של אחד מנציגי ציבור: מהשמטת הוראה זו בנוסח המתוקן של הסעיף, ניתן ללמוד כי המחוקק התיר, במקרים הראויים והמנויים בסעיף, לקיים דיון אף בהעדרם של שני נציגי הציבור. על פירושו של סעיף 22הנ"ל, על תרומתם של נציגי הציבור לעבודתו של בית-הדין ועל הנזק שנגרם בשל אי-הופעתם לדיונים עמדנו בהרחבה בדב"ע מח/132-3 [1], ואין טעם לחזור עליהם כאן. טענתה של באת-כוח ההסתדרויות הארציות בדבר העדר הנמקה להחלטה נכונה על פניה, אך לא תועיל במקרה זה. הבקשה הוגשה לבית-הדין בבוקרו של היום בו התקיימה השביתה, לאחר שעד שעה מאוחרת, יום קודם לכן, נעשו מאמצים למונעה. בנסיבות אלה הדחיפות של קיום הדיון ומתן החלטה בבקשה עולה על פניה; יחד עם זאת טוב היה עושה השופט לו היה טורח לנמק את החלטתו. נציין כי על אף הקושי בהזמנתם של נציגי ציבור לדון ברגע האחרון, יש לעשות כל מאמץ על מנת לאתר נציגי ציבור לדיון בהליך קיבוצי. השופטים היושבים בדין, ואנשי המזכירות האמונים על כך, יודעים מי מנציגי הציבור זמין תוך התראה קצרה, ויש לשקוד ולטרוח על מנת לקיים את הדיון בסכסוכים קיבוציים בהרכב מלא. כמו כן חייבת המזכירות להגיש לשופט תרשומת ממנה ילמד מי הם נציגי הציבור שהוזמנו, מה היתה תשובתם, ומה הסיבה לאי-הופעתם, אם מסרו סיבה. רק משכלו כל הקיצין יש להחליט על קיום הדיון בהעדר נציג ציבור. אנו מדגישים דברים אלה על מנת שתקלה מעין זו לא תחזור בעתיד. יחד עם זאת כאמור רשאי בית-הדין להחליט על קיום דיון בהעדר נציג או נציגי ציבור, ועל כן לא תיפסל החלמתו, אם הסתייגות בנדון לא תועלה על-ידי צד כלשהו, הנוכח בעת מתן ההחלטה, מיד לאחר מתן ההחלטה. טענת צד, בנסיבות אלה, שתועלה במסגרת ערעור, לא תישמע (בג"צ 279/84[2]), הן שעה שמדובר בהחלטה מכוח סעיף 18(ב) לחוק בית הדין לעבודה, והן שעה שמדובר בהחלטה מכוח סעיף 22לאותו חוק. .5בהליך זה הרחיבו פרקליטי הצדדים, אשר טענו בכשרון רב, את הדיבור במספר סוגיות עקרוניות והן: חלות הסכמי המסגרת על ההסתדרויות הארציות, לאור הטענה כי לא הצטרפו אליהם, תוקפם של ההסכמים הקיבוציים שהיו מלכתחילה לתקופה בלתי-מוגבלת, ומי מוסמך להכריז או לאשר שביתה בשירות ציבורי. כפי שיובהר להלן, אין לנו צורך להכריע בשאלה אם חלים הסכמי המסגרת על ההסתדרויות הארציות, מה עוד שאין ספק שהם חלים על התעשייה האווירית ועובדיה מכוח אימוץ מפורש. .6מכאן לשאלה האם תקפים הסכמי המסגרת והסכם התעשיה האווירית, אשר היו מלכתחילה לתקופה מסוימת שתמה ביום 31.3.1988, ולא בוטלו על-ידי אחד הצדדים. בסוגיה זאת אין, ולא יכול להיות, ספק שהסכמים אלה הפכו להסכם קיבוצי לתקופה בלתי-מסוימת, וזאת מכוח סעיף 13לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים). .7מסקנה זו מביאה אותנו לאחת השאלות המרכזיות שבהן עלינו להכריע והיא - האם השביתה היא "בלתי-מוגנת", מכוח ההגדרה שבסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז - 1957(להלן - חוק יישוב סכסוכי עבודה), ומאחר שקבענו שהשביתה הוכרזה שעה שחל הסכם בר תוקף על הצדדים, ישימה פסקה 1להגדרה. בהמשך הדברים נזדקק להגדרה במלואה, על כן נביא כאן את כולה וזה לשון הגדרת המושג "שביתה או השבתה בלתי-מוגנת": "(1) שביתה או השבתה של עובדים בשירות ציבורי בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי, למעט שביתה שאינה קשורה בשכר עבודה או בתנאים סוציאליים ושהמוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך הכריז או אישר אותה; (2) שביתה של עובדים בשירות ציבורי בזמן שלא חל עליהם הסכם קיבוצי, או שההסכם הקיבוצי שהיה חל עליהם אינו בר תוקף עוד, והשביתה לא הוכרזה או אושרה בידי המוסד או המוסדות המוסמכים לכך ובהליכים הקבועים לכך, הכל לפי תקנונו של ארגון העובדים המוסמך; אישור בכתב של המוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך כי שביתה פלונית הוכרזה או אושרה כאמור - יהיה ראיה מכרעת לכך; (3) שביתה או השבתה בשירות ציבורי שלא נמסרה עליהן הודעה בהתאם לחוק זה". טוענת ההסתדרות הכללית כי יש לפרש את האמור בהגדרה כך שהוא מתייחס אך ורק לחלות הסכם קיבוצי בתקופה עליה הסכימו הצדדים, ולא לתקופה שהוארכה מכוח סעיף 13לחוק הסכמים קיבוציים. שני טעמים נותן הפרקליט המלומד: האחד - הפרק הרביעי לחוק יישוב סכסוכי עבודה (אשר סעיף 37א מצוי בו), הוא פרק המגביל את חופש השביתה, ולכן יש לפרשו פירוש מצמצם; והשני - אין להניח כי מטרת המחוקק היתה להביא לביטולם של הסכמים קיבוציים, לפני שנחתמו הסכמים חדשים, כדי להכשיר שביתה, שהיא חלק לגיטימי של מאבק מקצועי לקראת חתימתם של הסכמי עבודה. טענות אלה אין לקבל. אותו סעיף עצמו לחוק יישוב סכסוכי עבודה (37א) מפנה בהגדרת "הסכם קיבוצי" - לחוק הסכמים קיבוציים, ואף כי ההפניה היא לסעיף 1בלבד, ברור על פניו כי כל אימת שננקט המינוח "הסכם קיבוצי", הכוונה למשתמע מחוק הסכמים קיבוציים. אמור מעתה - כל שביתה בשירות ציבורי שעניינה שכר או תנאים סוציאליים, שעה שקיים הסכם קיבוצי בר תוקף, בין אם ההסכם הוא בתקופה המקורית שנקבעה לו על-ידי הצדדים, ובין אם הוארך מכוח הוראה סטטוטרית, היא בלתי-מוגנת. .8כאמור - השביתה עליה הכריזה ההסתדרות הארצית היא שביתה בלתי מוגנת, מן הטעם שהוכרזה בתקופת תוקפו של הסכם קיבוצי בנושאים הקשורים בשכר או בתנאים סוציאליים, אך עדיין חשיבות לשאלה אם היא הוכרזה או אושרה על ידי "המוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך", וזאת לצורך שיקול הדעת שעל בית-הדין להפעיל בבקשה למתן צו מניעה בכלל, וצו מניעה זמני בפרט. הצדדים הרחיבו טיעוניהם בסוגיה זו, ומן הראוי שתלובן, אף כי אינה נחוצה לשאלה המרכזית שבהליך זה, אם בשביתה בלתי-מוגנת עסקינן אם לאו. .9בין אם הסכם המסגרת חל על ההסתדרויות הארציות ובין אם לאו (ואין לנו צורך להכריע בנדון), הרי שה"מוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך" היה צריך לאשר כי השביתה הוכרזה כדין. מיהו אותו גוף? טוענת ההסתדרות הכללית כי גוף זה הוא האגף לאיגוד מקצועי, בעוד בית-הדין האזורי קבע (בתביעת הרשות) כי הגוף האמור הוא הוועדה המרכזת של ההסתדרות, ובקביעה זאת תמכו הן הרשות והן התעשיה האווירית. בא-כוח ההסתדרות תמך יתידותיו באמור בחוקת ההסתדרות, ובכך שהמחוקק לא התכוון לפגוע, עת קבע את חובת ההכרזה או האישור של השביתה, בתקנון ארגון העובדים. אשר לחוקה. נאמר בה מפורשות (נוסח מרס 1985, פרק ח', סעיף 8) כי "רשאי הוועד הפועל להכריז על שביתת מחאה ארצית או שביתה ארצית אחרת", ומכאן כי סמכות זאת ניתנה בחוקה, לסוגים מסוימים של שביתות, לוועד הפועל של ההסתדרות, במקביל לסמכות הנתונה לאורגנים אחרים. מכאן שאין לראות, במקרה זה, בהוראות החוק, פירוש הפוגע בחופש ההתאגדות, אלא הקובע כי רק אחת מהחלופות שבחוקת ההסתדרות תהא ישימה בשירות הציבורי. אף את הטענה השניה אין לקבל. עיון בחוק עצמו ובדברי הכנסת מביא למסקנה חד-משמעית כי הכנסת התכוונה לצמצם את כוחם של אורגנים שאינם מרכזיים, באישור שביתות בשירות הציבורי. אשר לחוק יישוב סכסוכי עבודה - פסקה 2להגדרה "מכשירה" שביתה שעה שהוכרזה או אושרה "בידי המוסד או המוסדות המוסמכים לכך, ובהליכים הקבועים לכך, הכל לפי תקנונו של ארגון העובדים המוסמך". רק האישור צריך שיהיה על ידי "המוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך", כשם שלפי פסקה (1) להגדרה, שביתה שאין עניינה שכר או תנאים סוציאליים יכול שתוכרז רק על ידי אותו "מוסד מנהל מרכזי ארצי". מכאן כי המחוקק הבדיל והבחין בין המוסדות "המוסמכים בתקנונו של ארגון העובדים המוסמך" לבין ה"מוסד המנהל המרכזי הארצי" של אותו ארגון. זאת ועוד, המחוקק, בהגדרה, נקב בשם עצם אחד ושלושה שמות תואר, וכל זאת על מנת להבהיר, להדגיש ולהסיר ספק לאיזה גוף מכוונים הדברים. .10ומכאן למטרת המחוקק. בדברי ההסבר לחוק (ה"ח 965התשל"ב, בע' 61) לא תמצא כל התייחסות לנושא, אך עיון בדברי הכנסת, בנוסף לנוסחו הברור והחד-משמעי של החוק, יובילנו לתוצאה האמורה. כך, למשל, אמר בקריאה הראשונה חבר הכנסת ראובן ארזי (דברי הכנסת כרך 62, תשל"ב בע' 104[8]): "מוזר הדבר שאף אישור שביתה בעניינים שאינם בתחום השכר והתנאים הסוציאליים יהיה, לפי הצעת החוק, רק בסמכות הוועד הפועל של ההסתדרות. מתי יניע מוסד זה לבירור בעיות הקשורות בסיכסוכי עבודה במפעלים שונים הפזורים על פני כל הארץ? הוראה זו פירושה מניעת אפשרות לטיפול בסיכסוכי עבודה על-ידי האיגודים המקצועיים הארציים, מועצות הפועלים וועדי העובדים, והיא פוגעת בסמכויותיהם של גופים אלה" (ההדגשה הוספה). ובקריאה השניה אמר חבר הכנסת משה נסים (דברי הכנסת כרך 63, תשל"ב, בע' 1990[9]): "...אבל גם בעניין זה, כידוע, נכנעה הממשלה ללחצה של ההסתדרות והציעה לכנסת כי שביתה תהיה בלתי-מוגנת בתקופת ההסכם, אך ורק אם היא נוגעת לענייני שכר ותנאים סוציאליים. לגבי עניינים אחרים ניתנה הרשות לשבות אם השביתה אושרה על-ידי הוועד הפועל של ההסתדרות" (ההדגשה הוספה). דברי חברי הכנסת משני קצות הקשת הפוליטית מעידים, כי במודע ובמתכוון קבעה הכנסת הוראה חד-משמעית הגוברת על הוראות שבתקנוני הארגונים. ומהו ה"מוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך" - לענייננו ההסתדרות? זאת נלמד מתקנונו של הארגון, דהיינו חוקת ההסתדרות. נביא סעיפים 1ו- 6לפרק ח' לחוקה, אשר זה לשונם: " .1הוועד הפועל הוא המוסד העליון המנהל את ענייני ההסתדרות, והוא אחראי לכל פעולותיו בפני ועידת ההסתדרות והמועצה. כל מוסדות ההסתדרות ומפעליה נתונים לפיקוחו ולמרותו, למעט מוסדות המשפט והביקורת שהם בלתי תלויים בתחום סמכויותים. .6הוועד הפועל בוחר במזכיר הכללי של ההסתדרות והוא יהיה חבר הוועדה המרכזת ויעמוד בראשה. הוועד הפועל בוחר בוועדה המרכזת להנהלת הפעולה השוטפת של ההסתדרות, והיא הקובעת מועדי ישיבות של הוועד הפועל וסדר יומו". המוסד העליון המנהל את ענייני ההסתדרות הוא, על-פי חוקתו, הוועד הפועל, וזה מוסמך בהחלטה גורפת, להסמיך לעניין זה או אחר את הוועדה המרכזת האחראית "להנהלת הפעולה השוטפת של ההסתדרות", לרבות עניין הכרזת שביתה או אישורה, לפי פסקה 1להגדרה, או אישור הליכים שננקטו לפי פסקה (2). (למסקנה דומה הגיעה פרופ' רות בן ישראל, [10], בספרה "השביתה" בע' 194, 195). ערים אנו לכך כי מהאמור בפסק-הדין בדב"ע מז/14- 4([3], בע' 231), עשוי להשתמע כאילו פסק בית-הדין כי האגף לאיגוד מקצועי הוא "הגוף המנהל המרכזי" של ארגון העובדים. עיון באותו פסק-דין מביא למסקנה שהשאלה העיקרית שעמדה שם לדיון היתה, אם חל הסכם קיבוצי על הצדדים שעה שהתקיימה השביתה או לאו. בנסיבות אלה, ושעה שהסוגיה לא נדונה בהרחבה, יש לראות באמור "אמירת אגב". .11ומכאן לשאלה העיקרית בערעור זה, והיא - שיקול הדעת שיש להפעיל בדיון בבקשות נשוא הערעור, תוך הדגשה כי בצווי ביניים עסקינן. א) בית-הדין האזורי, בהליך אותו הגישה הרשות, לא נימק מה היו שיקוליו, אך מקריאת החלטתו בשלימותה, עולה כי סבר שדי בכך שהשביתה אינה מוגנת, כדי ליתן את הצו המבוקש. בהליך התעשיה האווירית ניתנה החלטה בלתי מנומקת: ב) "שביתה בלתי-מוגנת" אינה "שביתה אסורה". החוק לא אסר את קיום השביתה, אלא קבע את תוצאותיה המשפטיות כלפי העובדים הנוטלים בה חלק. "המושג של 'שביתה בלתי מוגנת' כשלעצמו אינו מטיל חובות, אינו מעניק זכויות ואינו מזכה לתרופה מבית-המשפט" (דב"ע לג/4- 4[4] בע' 129). ג) חופש השביתה והזכות לשבות מצויות "בחברתן הטובה של זכויות יסוד אחרות כגון חופש הדיבור, חופש ההפגנה וחופש העיסוק שאף כי אינן כתובות עלי ספר, אינן זכויות ערטילאיות, אלא הן בעלות מעמד בכורה משפטי" (גולדברג, [11], השביתה בחוק, בהסכם הקיבוצי ובפסיקה, הפרקליט, גליון מיוחד לכבוד 25שנים ללשכת עורכי הדין, 51). משכך הדבר הרי - "נקודת המוצא החוקתית העיונית, הקובעת, כי כל זכות יסוד שרירה וקיימת - בכל היקפה כל עוד לא הוגבלה על-פי חוק (מונח אשר על משמעותו בהקשר זה עוד אשוב), איננה מצביעה רק על הלבוש הטכני-פורמאלי של דרכי ההגבלה האפשריות של הזכות, וקביעתה של נקודת המוצא האמורה איננה משרתת אך ורק את קיומו של עקרון החוקיות. היא בראש ובראשונה ביטוי למעמד הבכורה המשפטי של זכות היסוד, אשר בעטיו מותנית כל הגבלה שלה בביצועה של פעולה משפטית קודמת בעלת אופי חקיקתי מוגדר". (ההדגשות במקור) (בג"ץ 337/81[5], בע' 335מפי מ"מ הנשיא, בתוארו אז, שמגר); ד) חופש השביתה נמנה אף עם הזכויות המוכרות בדין הבינלאומי ben) ( 1988,, the case of freedom to strike, kluwer[12] israel והוא מוכר באמנות בינלאומיות שישראל צד להן. ההלכה פסוקה היא "שכללי המשפט הבינלאומי, במידה שנתקבלו על דעת רוב אומות העולם ואינם עומדים בסתירה לחוק החקוק על-ידי הכנסת, מהווים חלק מהדין השורר בישראל" (בג"ץ 103/67[6], בע' 333, מפי השופט, בתוארו אז, ח' כהן); ה) כבר אמרנו לעיל כי "שביתה בלתי-מוגנת" אינה שביתה אסורה או שחוק הגבילה, ומכאן לשיקול הדעת הראוי. בהליך שבו דנו בשביתה ב"שירות ציבורי" אמרנו: "השיקולים המנחים את בתי-הדין לעבודה, ולא רק בהליך זה, בכל הנוגע והמתייחס למתן צו מניעה נגד שביתה, הם שיש להפעיל אמות מידה שונות שעה ששביתה מוכרזת על-ידי ארגון העובדים היציג המוסמך לעומת שביתה שלא הוכרזה או אושרה על-ידו, ולמותר לציין כי הכף נוטה יותר לכיוון למתן צו שכזה שעה שהשביתה פרצה שלא על-פי הכרזה של הארגון המוסמך" (דב"ע מז/6- 4[7], בע' 302); ו) שיקול נוסף אותו יש לשקול הוא שהשביתה, נשוא דיוננו, הוכרזה על-ידי "המוסדות המוכרים ובהליכים הקבועים לכך" בתקנון ארגון העובדים, אף כי לא הובא אישור בכתב על כך של "המוסד המנהל המרכזי הארצי", תקלה שנפלה מן הסתם מהטעם שעד כה לא ניתן פירוש מוסמך למונח זה; ז) לכל השיקולים נוסיף כי בתעשיה האווירית מדובר בשביתה לאחר שחלף המועד שנקבע בהסכם לתחולתו; ח) מנינו לעיל את השיקולים המיוחדים למשפט העבודה. לא התייחסנו בפירוט לנימוקים הרגילים במתן צווי מניעה זמניים. בהקשר זה נאזכר רק אחד מהם, והוא - הנזק שייגרם בשביתה מול שלילת זכאות לגיטימית של איגוד מקצועי להכריז על שביתה, תוך מתן הודעה מוקדמת כחוק. על בית-הדין בשוקלו אם ליתן צו מניעה אם לאו, לבחון אם השביתה היתה "צעד ראשון", או אחד הצעדים הראשונים או שהיא באה לאחר נסיון כן שלא צלח, להגיע להסכם, וכן אם מדובר ב"שביתת אזהרה" בת כמה שעות, או יום אחד, או שביתה ללא הגבלת זמן; ט) לסעיפי ה"שקט התעשיתי" בהסכמים השונים, לרבות בהסכם המוסד לבוררות מוסכמת, יינתן משקל רב שעה שתוכרז שביתה בתקופה המוסכמת על-ידי הצדדים לתחולת ההסכם הקיבוצי, ומשקלם יפחת בהרבה מקום שהשביתה פורצת לאחר שהמועד המוסכם חלף, אף כי ההסכם עדיין בתוקף, מכוח הוראות חוק; י) מכלול השיקולים, תוך איזון נכון ביניהם, מביא למסקנה שונה לגבי התעשיה האווירית והרשות. אשר לתעשיה האווירית - גם אם היא "שירות ציבורי", כמשמעו בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, ואין אנו מוצאים לנכון לפסוק בסוגיה זו בהליך זה, ואזי השביתה אינה מוגנת, אולם היא הוכרזה, במסגרת שביתה ארצית, על-ידי הגופים המוסמכים לכך בתקנון ארגון העובדים (אף כי לא אלה שהוסמכו לכך בחוק), ושעה שפג תוקפו המוסכם של ההסכם הקיבוצי, ולכן נוטה הכף בבירור לאי מתן צו מניעה זמני. שונה המצב לגבי הרשות. שם נחתם בשנה זו, בחודשיים לפני ההכרזה על השביתה, הסכם קיבוצי שעניינו שכר, ובו סעיף של שקט תעשייתי. שלטון החוק, אשר מערכת בתי-המשפט ובתי-הדין לעבודה מופקדים עליו, אינו מתיישב עם השלמה עם שביתה המוכרזת כחודשיים לאחר שנחתם הסכם קיבוצי, ובו התחייבות לשקט תעשייתי. בנסיבות אלה נוטה הכף בבירור למתן צו זמני לגבי האיגודים והעובדים שעליהם חל אותו הסכם קיבוצי, דהיינו המהנדסים וההנדסאים (ראה סעיף 3ה' דלעיל). אשר לאקדמאים במדעי הרוח דינם כדין עובדי התעשיה האווירית. .12מכל האמור לעיל עולה, כי ההחלטה לבטל את צווי המניעה הזמניים, שניתנה ביום 14.6.1988(ראה סעיף 3ט' לעיל), תעמוד בעינה במה שנוגע לתביעת התעשיה האווירית ולתביעת הרשות - לגבי ההסתדרות ועובדי המח"ר בלבד. מאידך גיסא ניתן צו זמני, שיעמוד בעינו עד למתן פסק-דין סופי, לגבי שביתת המהנדסים וההנדסאים ברשות שדות התעופה. בית-הדין האזורי ידון בדחיפות בבקשות הצד לסכסוך קיבוצי, אם יבקש זאת אחד הצדדים. סגן הנשיא (קובובי): הערה לעניין משמעות הדיבור "הוזמן" שבסעיף 22(א) לחוק בית הדין לעבודה: "נציג ציבור שהוזמן ולא בא". הכוונה איננה לכך שההזמנה תהיה דוקא בכתב, שלא לדבר על הזמנה במכתב רשום, או במסירת טופס הזמנה במעונו עם אישור מסירה. שאם תאמר כך הרי שהשלב הבא יהיה מסתמא הוצאת צו הבאה נגד נציג ציבור שלא בא. כדי שנציג ציבור ייחשב כמי שהוזמן לישיבת בית-הדין - כלומר שהוזמן כדין צריך שדבר זימונו יובא לידיעתו האישית, בעל פה, בעת היותו בבית-הדין, או בטלפון והוא יביע את הסכמתו לבוא. אין צורך ביותר מזה אך אין להסתפק בפחות מזה, כגון ב"תחליפי זימון" למיניהם, דוגמת מסירת דבר הזימון לאחד מבני ביתו או לפלוני או אלמוני במקום עבודתו. במקרה הנדון - משכתב השופט הראשי בהחלטתו, שנציגי הציבור הוזמנו ולא באו, משמעות הכתוב היא שנציגי הציבור שלא באו, הוזמנו כדין, במובן דלעיל. השופט אדלר: ברצוני להוסיף על האמור בפסק-דינו של הנשיא בנושא אחד - קיום הדיון בבקשת רשות שדות התעופה בהעדר נציגי ציבור. סעיף 22(א) לחוק בית הדין לעבודה, קובע תנאים להחלטת שופט לשמוע דיון בהעדר נציגי ציבור: (א) השופט ינמק את החלטתו; (ב) נציג הציבור "הוזמן"; עלינו לבדוק אם התמלאו תנאים אלה, ונתייחס אליהם כסדרם: א) החלטה מנומקת - בהחלטה אין נימוק. המחוקק ראה חשיבות מיוחדת בנוכחות נציגי ציבור בדיון בסכסוך קיבוצי. הכלל הוא כי שופט המחליט לשמוע דיון בהעדר נציגי ציבור חייב לנמק את החלטתו. והדבר נכון פי כמה וכמה כשמדובר בדיון בסכסוך קיבוצי. ההנחה שהשופט החליט מטעם זה או אחר, איננה תחליף לנימוק מפורש. סעיף 22(א) לחוק בית-הדין לעבודה תוקן כדי למנוע אי-קיום דיון בגלל העדר נציגי ציבור, דבר המביא לבזבוז זמנו של בית-הדין ושל הצדדים. עם זאת, דרש המחוקק שהחלטה לקיים דיון בהעדר נציגי ציבור תהיה מנומקת, ולא הסתפק בסיבה הידועה שקיום הדיון מונע בזבוז זמן. לדידי, העובדה שבא-כוח המערער לא מחה על כך מיד (ואם מחה ודבריו לא נרשמו - היה עליו לבקש תיקון הפרוטוקול) היו הנימוק היחיד לדחיית הערעור בנושא זה; ב) הזמנת נציגי הציבור - בהחלטתו הודיע השופט האזורי כי נציגי הציבור הוזמנו, ואין לפקפק בנכונות ההודעה. אולם, הודעת בא-כוח הרשות כי הדיון נדחה בשעתיים על מנת לחכות להופעת בא-כוח העובדים מעוררת השאלה, האם בשעתיים אלה לא היתה אפשרות נוספת להזמין שני נציגי ציבור, מתוך כ- 200נציגי הציבור שהתמנו לבית-הדין בתל-אביב? משהסכים בית-הדין לחכות במשך שעתיים עד לבואו של בא-כוח העובדים, יכול היה להמתין להופעת נציגי הציבור. זאת ואף זאת, אף שקבלנו את הודעת בית-הדין קמא כי נציגי ציבור הוזמנו, אין אנו יודעים כיצד הוזמנו, והאם היתה ההזמנה כדין. ברור כי המונח "שהוזמן" בסעיף 22(א) לחוק אינו מחייב - בנסיבות המיוחדות של דיון דחוף - מסירה אישית או מברק. אולם, היה על מזכירות בית-הדין לשוחח עם נציגי הציבור שהוזמנו, ולקבל את הסכמתם לשבת באותו דיון, בשעה המיוחדת שבה נקבע הדיון. הזמנה סתמית עשויה להוות דרך לעקוף את כוונתו הברורה של המחוקק לשתף נציגי הציבור בדיון בסכסוך קיבוצי. עם זאת, אני מסכים כי יש לדחות את הערעור מהטעם שנתן סגן-הנשיא. נציג מעבידים (אבן): אני מסכים לתוצאה, ולאמור בפסק-הדין, למעט בסוגיה אחת. לדעתי - אישור שביתה במגזר הציבורי הוא בסמכותו של הוועד הפועל של ההסתדרות, ולא של הוועדה המרכזת, מאחר שאין זה מ"הפעולות השוטפות של ההסתדרות".שביתהצוויםצו מניעה