סעיף 23 לחוק הירושה, שעניינו המסגרת הפורמאלית והמהותית של צוואה שבעל-פה, קובע שבעה אלמנטים שצריך שיהיו בצוואה שבעל-פה (ע"א 88/88[1] בעמ' 72-73), כדלקמן: שיהיה המצווה "שכיב מרע", או מי שרואה את עצמו מול פני המוות. שהציווי יהיה בפני שני עדים. שהעדים יבינו את לשונו של המצווה. שדברי המצווה יירשמו בזיכרון דברים. שזיכרון הדברים ייחתם בידי שני העדים. שזיכרון הדברים יופקד בבית המשפם המחוזי. שרישום, חתימה והפקדת זיכרון הדברים ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם. אין צריך לומר, שאין מילוי האלמנטים הנ"ל פוטר את המבקש לקיים צוואה שבעל-פה מלהראות שהמצווה עשה את הצוואה שבעל-פה מתוך גמירות דעת (ע"א 717/71[2], בעמ' 687). כמו כן יש לציין בהקשר זה את המפורש בסעיף 23(ג) לחוק הירושה, הקובע לאמור: "צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים". צוואהבעל פהירושה