טענתה העיקרית של המתנגדת נגד הצוואה היא, כי מסירת המונית למבקש אינה כחוק, משום שאין להעביר רישיון להפעלת מונית לאדם שאינו תושב ישראל. משום שנקבע בסעיף 14ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961שאחד התנאים לקבלת רישיון להפעלת מונית הוא שמקבל הרישיון. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לצוואה בטענה שהיא לא חוקית / התנגדות לצוואה לא חוקית: .1התיק הועבר אליי על ידי המזכירות למתן פסק-דין רק ביום 27.1.93, למרות שהצדדים המציאו את סיכומיהם למזכירות עד ליום 27.12.92, ומכאן האיחור במתן פסק הדין, שעל כך אני מביע צער. ועתה לגופם של דברים. בת"ע 1733/92 הנ"ל הוגשה בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 27.8.89(להלן: הצוואה). הצוואה מתייחסת, למעשה, לעניין אחד בלבד, והוא: הוראת המנוח, כי הזכויות במספר המונית 6822(מקודם 990871) (להלן: המספר) יינתנו למבקש. המתנגדת, אשת המנוח, מתנגדת לבקשה, בהסתמך על שני נימוקים: א. הצוואה בטלה מחמת אי-חוקיות וביצועה בלתי-אפשרי ונוגד את תקנת הציבור. ב. לא ניתן לצוות על המספר, בהיותו חלק מהרכוש המשותף של המנוח והמתנגדת. .2ייאמר מייד, שאין כל ממש בטענת ההתנגדות השנייה. אם יש למתנגדת זכויות במספר, ברור הדבר שהצוואה של המנוח אינה יכולה לחול על חלקה שלה במספר, והיא תחול רק על חלקו של המנוח (שעליו הוא, אמנם, זכאי היה לצוות). מכל מקום, ההליך בו תובעת המתנגדת את העיזבון, בגין חלקה במספר, אינו צריך להידון בהליך זה שלפניי, אלא בהליך נפרד, בבית המשפט המוסמך (ע"א 253/81[1], בעמ' 195-196). לפיכך, אני מוחק את טענת ההתנגדות בדבר היקף תחולתה של הצוואה הנ"ל, ומרשה למתנגדת להעלות טענה זו בפרוצדורה הנכונה לפני בית המשפט המוסמך, כמבוקש בטענתה החלופית בסעיף 3(ה) להתנגדות (תקנה 45לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). .3טענתה העיקרית של המתנגדת נגד הצוואה היא, כי מסירת המונית למבקש אינה כחוק, משום שאין להעביר רישיון להפעלת מונית לאדם שאינו תושב ישראל. משום שנקבע בסעיף 14ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961(להלן: פקודת התעבורה). שאחד התנאים לקבלת רישיון להפעלת מונית הוא שמקבל הרישיון יהיה תושב ישראל. ראה גם תקנה 532(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961(להלן: תקנות התעבורה). מתצהיר המתנגדת, שלא נסתר, עולה שהמבקש אינו תושב ישראל. לכן, כך טוענת המתנגדת, יש להתייחס להוראת הצוואה המעבירה את המספר למבקש כאל הוראת צוואה שביצועה בלתי-חוקי, או בלתי-אפשרי. ולכן, היא בטלה (סעיף 34לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, להלן: חוק הירושה. וכן, סעיפים 30+61ב לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, להלן: חוק החוזים). טענה זו אינה מקובלת עליי. הכלל הוא, כי מספר של מונית הוא זכות קניינית, העוברת לסוחר בתנאים הקבועים בפקודת התעבורה ובתקנות התעבורה (ע"א 199/88[2], בעמ' 219). מכך עולה, שלמספר ישנן תכונות קנייניות המוגבלות בהוראות ספציפיות של המחוקק. במה שנוגע לתכונות הקנייניות של המספר, איני מסכים שהן אינן ניתנות להעברה בדרך של צוואה. נכון אמנם שייתכן שהוראת הצוואה המקנה את המספר (או חלקו) למבקש, לא יוכלו להתבצע משום שהמבקש לא יהיה תושב ישראל. במקרה כזה, ייתכן, ואיני רוצה לקבוע בשלב זה, שתהיה לו הזכות, למבקש, להעביר את חלקו במספר לאדם אחר, שהוא תושב ישראל, שהוא זכאי, על פי הפקודה והתקנות להחזיק במספר כזה. ייתכן גם, שמשיקולים שלו, יחליט המבקש, שהוא אזרח ישראלי, לחזור ולהיות תושב ישראל. ובכך להחזיק כחוק במספר (או בחלקו). מכל מקום, בעצם הוראת הצוואה שהמספר יימסר למבקש, אין אי-חוקיות. נכון, כאמור, שייתכן שהוראה כזו לא תהיה לה נפקות מעשית בהיעדר זכויות כחוק למבקש, להחזיק במספר, או לתפעלו, למרות זכויותיו הקנייניות בו. אך זהו אינו עניין לענות בו בשלב זה, כאשר נבחנות חוקיות הוראות הצוואה שהן כשלעצמן, אינן נגועות באי-חוקיות. יש להבדיל בין הוראת צוואה, שההוראה הבלתי-חוקית בה אינה מותנית, כגון, הוראה בצוואה לרכוש סמים מסוכנים או לבצע עבירה פלילית אחרת בעיזבון, לבין הוראה בצוואה (כבנדוננו), שעל פיה אין הכרח שמדובר בהוראת צוואה בלתי-חוקית אלא הדבר ניתן להכשר, או להפעלה בדרך כשרה (ע"א 701/87[3], בעמ' 14). איני רואה בהוראת הצוואה, המקנה את המספר למבקש, הוראה בלתי-חוקית. לפיכך, אני דוחה את ההתנגדות הסומכת על הטעם שהצוואה אינה חוקית. .4אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, דוחה אני את ההתנגדות לצוואה שבתיק ב"ז 1215/92 ויש לקיים את הצוואה שבת"ע 1733/92, מיום .27.8.89 המתנגדת תשלם למבקש הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 000, 1ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק. השופט הרשם המכובד של בית משפט זה ינפיק צו קיום צוואה, על פי פסק דין זה. צוואהירושה