קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קטיעת רגל מתחת לברך: 1. התובעת, ילידת 24.5.1908, נפגעה בתאונת דרכים ביום 22.2.94 עת שרכב הנתבע מס' 1 פגע בה. אין חולק על חבות הנתבעים לפצות את התובעת על נזקיה שסבלה ותסבול עקב התאונה והדיון שבתיק זה נסב על שאלת גובה הנזק בלבד. 2. עקב התאונה סבלה התובעת משברים בעצמות השוק מימין עם קרעים וכן קרעים בעקומות רכות ובמהלך האשפוז נאלצו הרופאים לקטוע את רגלה הימנית מתחת לברך. התובעת שוחררה מביה"ח שערי צדק ב- 18.4.94 ומשם הועברה למחלקה הסיעודית של בית אבות "נופי ירושלים". ב- 3.5.94 אושפזה התובעת עד ליום 23.7.94 במחלקת השיקום של ביה"ח הדסה הר-צופים לשם התאמת תותבת ולהדרכה בהליכה במסגרת אשפוז יום. בנוסף על הפגיעה ברגל ימין סבלה התובעת גם מקרע גידים בכתף הימנית, אך אין חולק על כך כי הפגיעה העיקרית היתה ברגל ימין. 3. התובעת נבדקה ע"י שני מומחים רפואיים שמונו בתיק זה, פרופ' פינסטרבוש בתחום האורתופדי ופרופ' שאקו בתחום השיקום. פרופ' פינסטרבוש קבע בחוות דעתו כי התובעת סובלת מקטיעה מתחת לברך ימין, הגדם תקין, היא משתמשת בתותבת וכן נעזרת בהליכון לצורך הליכה. פרופ' פינסטרבוש העריך את נכותה בגין הקטיעה ב-% 50בהתאם לסעיף 47(7)ב לתקנות לקביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה במל"ל. בנוסף קבע פרופ' פינסטרבוש כי התובעת סובלת מהגבלה בהרמת הזרוע מעל לגובה הכתף (ואפילו קצת למטה מכך בתנועות מסויימות) וכן בהגבלה בינונית בתנועה סיבובית של הזרוע הימנית. בגין מגבלות אלה קבע פרופ' פינסטרבוש נכות של % 15 לפי סעיף 41(4)ב לתקנות הנ"ל. בהחלטתי מיום 12.10.94 קבעתי כי על פרופ' פינסטרבוש להימנע מלהתייחס לשאלות השיקומיות הנובעות מהנכות, זאת, לאור מינויו של מומחה רפואי בתחום זה ולפיכך אתעלם מהאמור בחוות דעתו לגבי התחום השיקומי. פרופ' שאקו, המומחה הרפואי בתחום השיקום, קבע בחוות דעתו כי התובעת זקוקה עקב פגיעתה לעזרת הזולת בפעולות החיוניות היומיומיות: רחצה, הלבשה, העברות מהמיטה לכסא ומהכסא למיטה והעברות לשירותים. מצב סיעודי זה נגרם לדעתו של פרופ' שאקו בשל קטיעת הרגל הימנית, החבלה בכתף הימנית וגילה של התובעת. פרופ' שאקו הוסיף וציין, כי חבלה שכזו גרמה לתובעת, שהיתה עצמאית מבחינה תיפקודה עד לתאונה, להפוך למי שנזקקת לעזרת הזולת בכל פעולות היום יום, והוסיף וקבע כי התובעת אינה יכולה לחיות בגפה וזקוקה להימצאותה של מטפלת בדירה במשך כל היממה. פרופ' שאקו ציין, כי כיום נמצאת התובעת ב"נופי ירושלים" ומקבלת שם את הטיפול הסיעודי הדרוש לה. עוד קבע פרופ' שאקו, כי התובעת תיזקק להסעה במכונית פרטית או במוניות וכן תיזקק לתותבת המתבלה אחת לשלוש שנים, להליכון, לכסא גלגלים ולביקורת רפואית אחת לשישה חודשים. 4. ראשי הנזק העומדים לדיון בתיק זה הינם ראשי הנזק של: כאב וסבל, הוצאות בעבר, עזרת אחרים וסיעוד, ניידות והוצאות בגין עזרים רפואיים בהווה ובעתיד. להלן אדון בכל אחד מראשי הנזק הנזכרים בנפרד. 5. עזרת אחרים וסיעוד כאמור, עפ"י חוות דעתו של פרופ' שאקו, נזקקת התובעת לעזרת אחרים במשך כל שעות היממה, וזאת בשל מיגבלות התיפקוד החמורות מהן היא סובלת בכלל ובשל אי יכולתה לבצע בעצמה את המעברים הנדרשים למיטה, לכסא וכיוצ"ב - בפרט. כידוע באים בענין זה בחשבון שני סוגי פתרונות: הפתרון האחד הוא אשפוזה של התובעת במוסד סיעודי מתאים והפתרון האחר מאפשר את המשך שהייתה בביתה אך מחייב מציאת פתרון של עזרת הזולת במשך כל שעות היממה. בתיק זה, כמו בתיקים רבים אחרים, נחלקו הצדדים לגבי סוג הפתרון המתאים לתובעת. פרופ' שאקו ציין בחוות דעתו, כי התובעת מקבלת כיום את הטיפול הסיעודי הדרוש ב"נופי ירושלים", וגם התובעת ציינה בעדותה כי היתה מעדיפה לחזור או להתגורר במחלקה הסיעודית שב"נופי ירושלים", כך שאין חולק על כך כי פתרון זה הינו פתרון מתאים לתובעת מהבחינה הרפואית. עם זאת, פרופ' שאקו לא שלל בחוות דעתו את האפשרות כי התובעת תמשיך להתגורר בביתה תוך קבלת הסיעוד המתאים שם, ואיש מהצדדים לא מצא לנכון להפנות אליו שאלות הבהרה או להזמינו לחקירה בנושא זה. לפיכך, אין בפני דיעה רפואית מוסמכת לגבי הפתרון השיקומי היותר רצוי לתובעת מבחינה זו של אשפוז במוסד או מגורים בביתה. להלן אתייחס לכל אחד משני הפתרונות שהוצעו, שהייה במוסד ומגורים בבית. מגורים בבית כאמור לעיל התובעת זקוקה, כדי שתוכל להמשיך להתגורר בביתה, לעזרה במשך 24 שעות ביממה. הפתרון שהוצע לצורך כך ע"י הנתבעים הוא לשכור את שירותיו של עובד זר, בד"כ עובד או עובדת פיליפינית, אשר יתגורר עם התובעת בביתה ויסייע לה בכל פעולות היום יום הדרושות, כולל סיעוד אישי, קניית מצרכי מזון, בישול ונקיון. מסתבר שהתובעת עצמה, לאחר ששוחררה מהמחלקה הסיעודית במעונות "מכבי" שם שהתה עד ה-11.11.94, נזקקה לפתרון זה ושכרה לה מטפלת פיליפינית למטרה זו. דא עקא, התובעת ובנה טענו שפתרון זה אינו מתאים לתובעת בשל קשיי שפה, הבדלים הנעוצים ברקע תרבותי ובמנטליות וסיבות נוספות שפורטו בפניותיהם. העד המומחה מטעם התובעת, מר גדעון הס, הסביר גם הוא בחוות דעתו פתרון זה של שכירת שירותיה של עובדת פיליפינית וסמך ידו על פתרון זה כהסדר הנוח ביותר שניתן לקבל למטרה זו. אינני מוכן לקבל את טענותיהם של התובעת ובנה כנגד פתרון זה של העסקת עובד זר, וגם אם היתה העסקתה של העובדת הפיליפינית הנוכחית כרוכה בקשיים, לא שוכנעתי שהתובעת עשתה מאמצים ממשיים לשם העסקתה של עובדת פיליפינית זו או עובדת אחרת לשם מיצוי הפוטנציאל הגלום בפתרון זה. פתרון זה של העסקת עובד זר הינו פתרון רווח ומקובל וגם ביהמ"ש העליון אישר פתרון זה כפתרון סביר בקובעו כי: "כיום עזרה זרה (פיליפינית) אינה דבר ייחודי, אלא זוהי עזרה מקובלת לא פחות מן העזרה מטעם המט"ב שהינה העזרה היקרה ביותר" (כב' השופט מלץ בע"א 372/90, גינדי נ' קריסטל, לא פורסם). לא שוכנעתי גם כי קיימת עדיפות להעסקת עובד ישראלי על עובד זר ויכול אני לתאר כי כנגד המגרעות הכרוכות בהעסקת עובדת פיליפינית, כמו קשיי שכר והבדלים ברקע התרבותי, יכול שתהיינה לעובדת שכזו גם יתרונות על עובד ישראלי מקומי ולא רק בנושא העלות. מכל מקום אין להתעלם משיקול זה של עלותו של הפתרון הסיעודי הנדרש וגם אם קיים יתרון להעסקת עובד ישראלי, הרי שכאשר מדובר בפתרון שעלותו פי שלוש או ארבע או אף יותר מעלות העסקת עובד זר, הרי שהיתרונות שבהעסקת עובד ישראלי (שכאמור לא הוכחו במקרה זה) מתבטלות אל מול ההבדלים בעלויות. יתירה מזו, לא הובאה לפניי ראיה כלשהי מטעם התובעת באשר לעלות העסקתו של עובד ישראלי. הראיה היחידה הקיימת בעדויות לענין זה היא ראיה עקיפה מפיו של גדעון הס שבמהלך עדותו לגבי גימלת הסיעוד המשתלמת ע"י המל"ל בסך של 000, 1 ש"ח לחודש, הודה בחקירתו הנגדית כי גימלה זו מבוססת על תעריף של 25 ש"ח לשעה להעסקת עובדת לסיעוד אישי. דא עקא, תעריף שכזה שהוא תעריף לשעה אינו יכול לבוא בחשבון משמדובר בהעסקה מלאה של 24 שעות ביממה שבחלקה הגדול מתבטאת בנוכחות פאסיבית בלבד ואין להעלות על הדעת הוצאת סכום של כ- 000, 18 ש"ח לחודש כפי שטוען לו ב"כ התובעת, סכום המתקבל ממכפלת התעריף הנזכר לשעה במספר השעות שבחודש. נמצא, שככל שמדובר בסיעוד אישי כאשר התובעת ממשיכה להתגורר בביתה, אין בפניי הצעת פתרון, זולת הפתרון של עובדת זרה שהוצעה ע"י הנתבעים ולדעתי זהו אכן הפתרון הסביר והמועדף במקרה זה. השאלה הבאה מתייחסת לעלות העסקתה של עובדת זרה. העד המומחה מטעם הנתבעים, מר גדעון הס, העריך עלות זו בסכום של 400, 3 ש"ח לחודש כשכסכום זה כולל גם את כל התוספות הנלוות כמו תשלומי ביטוח לאומי, ביטוח רפואי, דמי נסיעה להחלפת המטפל, דמי טיפול לחברה המספקת את המטפל, שכירת מחליף בתקופת החופשה השנתית ובסופי שבוע וכן הוצאות כלכלה. בנה של התובעת העיד לעומת זאת, כי עלות העסקתה של המטפלת הפיליפינית שהועסקה על ידו עלתה לכדי 000, 5 ש"ח לחודש. ההבדל בין המחיר שנקב מר גדעון הס לבין המחיר בו נקב בנה של התובעת נובע מעיקר מעלות העסקת מטפל חלופי לסופי שבוע שבהם יוצאת המטפלת לחופשה. בעוד שמר הס נקב בעלות של 250ש"ח ל- 24שעות, נקב בנה של התובעת בעלות של 533 ש"ח. מבין שתי העדויות האמורות אני מעדיף את עדותו של מר הס. מר הס הינו מומחה לתחום זה ויש לו, כפי שהעיד על עצמו, ידע ונסיון בהעסקת עובדים זרים ובמחירים הנדרשים לצורך כך בעוד שבנה של התובעת השתית את עדותו על המחיר שנדרש ממנו על ידי חברת סיעוד אחת, מה שאין בו כדי להעיד על כך שזהו אמנם המחיר המקובל בשוק וכי יש אפשרות למציאת אלטרנטיבה זולה יותר. עם זאת, אני מוכן לקבל באופן חלקי את טענתה של התובעת כי בגילה הקשיש היא עשויה להיתקל בקשיים במציאת שפה משותפת עם מטפלת זרה וזאת מעבר לקשיי ההסתגלות האופיינים לכל נכה הצריך להתרגל לחיות במחיצתו של אדם זר. קשיים אלה עלולים לגרום לכך שהתובעת תאלץ להחליף מטפלות בתדירות גבוהה יותר מנכה רגיל עד שתמצא מטפלת כלבבה. עוד יש להביא בחשבון, כי מטפלת כזו עשויה לעזוב את מקום עבודתה ועלולות להיווצר תקופות שבהן עשויה תהיה התובעת להיזקק למחליפים ישראליים לצורך הגישור על פני התקופות שבהן לא תהיה לה מטפלת זרה, או עד למציאתה של מטפלת זרה חלופית. לאור שיקולים אלה, אני סבור, כי מן הנכון להעריך את עלותה של מטפלת זרה בסכום העולה ב-% 25 על הסכום שנקב מר הס ולהעמידה על 250, 4 ש"ח לחודש. אשפוז במוסד סיעודי גם הראיות שהובאו לגבי סוג זה של פתרון שיקומי לא היה בהן כדי לפרוס תמונה מלאה לגבי מכלול אפשרויות השיקום בכיון זה, כאשר כל צד הביא לפניי את פתרונות השיקום הנראים לו. כך הביאה התובעת בפני רק פתרון אחד אשר, ככל הנראה, הפתרון היקר ביותר המצוי כיום בירושלים והוא האשפוז במחלקה הסיעודית של בית האבות "נופי ירושלים" שעלותו עומדת על לא פחות מ- 300, 9ש"ח לחודש. גם הפתרונות שהוצעו ע"י מר הס בענין זה לא בוססו על סקר השוואתי מקיף של המוסדות הסיעודיים הקיימים בירושלים ולמעשה הודה מר הס כי הוא בחר לבדוק רק את אותם מוסדות שעלות האשפוז בהם תאמה את הסכום הנראה לו כסביר. כך שלל מעצמו מר הס מראש את האפשרות לבדיקתם של המוסדות השונים והשוואת השירותים הניתנים בהם והגביל עצמו מראש רק לפתרון הרצוי מהבחינה הכלכלית למרשיו. לדוגמא, מר הס כלל לא ביקר בבית האבות "נופי ירושלים" שבו אושפזה התובעת ואין הוא יכול כלל לחוות דעתו על מוסד זה ועל סוג השירות שניתן בו בהשוואה למוסדות המומלצים על ידו. בנוסף לכל אלה, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום......., עדותו של מר הס הותרה על ידי רק בנושא העלויות ולא התרתי השמעת עדותו ביחס לכל הנושאים השיקומיים. הצדדים אמנם חרגו מהחלטה זו ואגב חקירתו של מר הס על עלויות האשפוז במוסדות השונים, גלשו גם לשאלת טיב השירותים הניתנים להם, אך בכך אין כדי לשמוט את הבסיס תחת החלטתי ואני עדיין סבור כי מר הס אינו העד המתאים מבחינת הכשרתו ומומחיותו כדי לחוות דיעה על פתרונות השיקום האפשריים עבור התובעת וכי אילו רצו הצדדים להביא עדות של מומחה בענין זה, היה עליהם להיכבד וללכת בדרך הקבועה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ותקנותיו ואלה מחייבים מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש לגבי כל ענין רפואי, לרבות ענין שיקומי, וההמלצה על סוג הפתרון השיקומי המתאים לתובעת נופלת לדעתי בתחום הנושאים השיקומיים שכדי להביא עדות לגביהם יש למנות מומחה מטעם ביהמ"ש. כאמור, איש מהצדדים לא פנה בענין זה לפרופ' שאקו, אשר יש להניח כי יש בידו מידע רב על המוסדות השיקומיים הקיימים בירושלים ויכול היה לחוות דעתו באשר למוסד השיקומי המתאים לתובעת ואפילו היה מסתבר כי פרופ' שאקו אינו מסוגל לעשות כן, הרי שאין בעיני ספק כי קיימים בירושלים אנשי מקצוע בתחום הסיעוד והשיקום המכירים היטב את כל האלטרנטיבות הסיעודיות והשיקומיות הקיימות בירושלים ויכולים לחוות דעתם בענין זה בצורה מוסמכת שהיתה מאפשרת לי לבחור בפתרון השיקומי היותר מתאים לתובעת ומבלי להתעלם גם מנושא העלות הכספית הכרוכה בכך. אי לכך, לטעמי, לא מוצתה האלטרנטיבה של שיקומה של התובעת במוסד ולא הובאו ראיות להנחת דעתי שיש בהן כדי לאפשר לביהמ"ש לבחור בפתרון שיקומי סביר ומתקבל על הדעת. לאור האמור, אני מאמץ את הפתרון השיקומי של המשך מגוריה של התובעת בביתה תוך היזדקקות לסיעוד ועזרת אחרים מהסוג שהזכרתי לעיל בעלות חודשית של 250, 4 ש"ח לחודש. 6. ניידות פרופ' שאקו ציין בחוות דעתו כי התובעת תיזקק למונית או למכונית פרטית לשם ניידותה. מובן שבגילה של התובעת ובמצבה הרפואי אין לדבר על רכישת מכונית ואני מעריך את צרכי הניידות שלה והיזדקקות לשירותי המוניות בהיקף של לפחות פעם ביומיים (הלוך ושוב), דהיינו כ- 30נסיעות לחודש ובסכום כולל של כ- 600 ש"ח לחודש. 7. הוצאות בעבר ב"כ הנתבעת הסכים בסיכומיו להעמיד את הוצאותיה של התובעת בעבר על הסך של 000, 50 ש"ח והמחלוקת בין הצדדים לענין זה נפלה רק באשר לתביעתו של ב"כ התובעת לתשלום נוסף של 000, 8 ש"ח בגין אשפוז ב"נופי ירושלים" במשך חודש נוסף שבגינו לא היתה בידי התובעת קבלה. ב"כ הנתבעת מתנגד למתן פיצוי בגין כל הוצאה שאין בגינה קבלות. אני מאמין לתובעת כי אושפזה במשך אותו חודש עליו העידה במחלקה הסיעודית של "נופי ירושלים" ואני מאמין שהיא הוציאה סכום של 000, 8ש"ח בגין כך כפי שהעיד בנה ואני מעמיד את הסכום בגין הוצאות בעבר ע"ס של 000, 58 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית, כל הוצאה, החל מיום הוצאתה בהתאם לקבלות שהוגשו, ולגבי הסך של 000,.8 ש"ח עבור האשפוז ב"נופי ירושלים" החל מיום 11.11.94. 8. עזרת אחרים וסיעוד בעבר בענין זה נתבע פיצוי עבור סיעוד ועזרה בעבר החל מיום שחרורה של התובעת ממעונות "מכבי" ב- 11.11.94ועד ליום מתן פסק הדין, היינו כארבעה חודשים. בחלק מהתקופה - כחודש אחד, שכרה התובעת על פי עדותה עוזרת פיליפינית, אך לא הוברר לי מתוך הראיות שהובאו על ידי מה היה הסכום המדוייק שהוציאה בגין כך ולפיכך אני פוסק לה עבור העסקת אותה עזרה סכום של 400, 3 ש"ח. בשלושת החודשים הנותרים לא הסתייעה התובעת בעזרה זרה אך מסתבר כי היא נעזרה אותה תקופה באופן מאסיבי בבנה. לא הובאו ראיות לגבי היקף העזרה המדוייק שהוגש לתובעת במשך תקופה זו על ידי בנה ואני קובע לפיכך את הפיצוי לתובעת בגין תקופה זו בסך של 500, 1 ש"ח לחודש, סה"כ 500, 4 ש"ח. 9. כאב וסבל לתובעת מגיע בגין ראש נזק זה הסכומים כדלקמן: פיצוי בגין נכותה לצמיתות בשיעור של %57.5, בניכוי גיל על בסיס הפיצוי הקבוע לראש נזק זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ובצירוף הריבית המירבית עפ"י חוק פסיקת ריבית כפי שהיתה בתוקף ממועד אירוע התאונה ועד היום. בנוסף מגיע לתובעת, על בסיס אותם עקרונות, הפיצוי הסטטוטורי הקבוע גם עבור 115 ימי אשפוז. הימים בהם שהתה התובעת ב"נופי ירושלים" אינם בגדר ימי אשפוז כמשמעותם בתקנות הפיצויים (נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976. ראה בענין זה ת"א (נצרת) 441/85 קזיקרו נ' מגדל (פסק דינו של השופט אברמוביץ, פורסם בצלטנר עמ' 596). וכן ת"א 944/90 (המרצה 4657/92) קרנית נ' דורית רוט (החלטת כב' השופט חאג יחיא ז"ל, פורסם בצלטנר עמ' 596ו'). 10. תוחלת חיים התובעת הינה ילידת 1908,5,24, דהיינו היום היא בת קרוב ל- 87 שנים. עפ"י השנתון הסטטיסטי 94', תוחלת החיים של אשה בת 85 הינה 5.6 שנים, ולפיכך אני קובע כי תוחלת החיים הצפויה לתובעת הינה כחמש שנים. אשר לטענתו של ב"כ התובעת כי מצב בריאותה התקין כפי שהיה לפני התאונה מצדיק הערכת תוחלת החיים הצפויה שלה בשיעור העולה על השיעור הסטטיסטי הממוצע לאוכלוסיה שבגילה - טענה זו לא הוכחה ואינני מוכן לסטות בענין זה מלוחות תוחלת החיים הממוצעת כפי שמוגדרת לגבי כלל האוכלוסיה. 11. אביזרי שיקום א. תותבת פרופ' שאקו ציין בחוות דעתו כי התובעת תיזקק להחלפת תותבת אחת לשלוש שנים. תותבת אחת כבר נרכשה ולפיכך אמורה התובעת לרכוש עד לסוף תוחלת חייה שתי תותבות נוספות כאשר העלות בגין כך עפ"י חוות דעתו של מר הס שאותה אני מקבל עומדת ע"ס 124 ש"ח לחודש. ב. כסא גלגלים פרופ' שאקו קבע שהתובעת תיזקק לכסא גלגלים ואני מקבל את הערכתו של מר הס הקובע את עלותו של פריט זה בסכום של 17.55 ש"ח לחודש. ג. פיזיותירפיה פרופ' פינסטרבוש קבע בחוות דעתו, כי התובעת תיזקק לפיזיותירפיה בביתה פעמיים בשבוע לטווח ארוך. פרופ' שאקו, מאידך, לא התייחס לטיפול בזה בחוות דעתו. הצעת הנתבעים להתעלם מהאמור בענין זה בחוות דעתו של פרופ' פינסטרבוש אינה מקובלת עלי. סביר בעיני כי התובעת אכן תיזקק לטיפולי פיזיותירפיה ובכל מקרה נושא זה נופל בהחלט בתחום מומחיותו של פרופ' פינסטרבוש כרופא אורתופד ואינו מחייב התמחות מיוחדת בשיקום. אשר לעלותו של טיפול זה, לתובעת טרוניות בגין אי-מהימנותו של מר הס, אולם היא עצמה לא הביאה ראיה כלשהי לענין עלותם של טיפולים אלה ולפיכך אני מקבל את עדותו של מר הס וקובע את הפיצוי החודשי בגין ראש נזק זה בסכום של 840 ש"ח לחודש, אך לסכום זה מקובל עלי שיש להוסיף דמי נסיעה ובסה"כ יעמוד הפיצוי בראש נזק זה ע"ס של 000, 1 ש"ח לחודש. פרופ' פינסטרבוש לא פירט בחוות דעתו את משך התקופה שבמהלכה תיזקק התובעת לטיפול זה ואיש מהצדדים לא היפנה אליו שאלות הבהרה בכיון זה ולפיכך אני מעריך את היקף הטיפול הפיזיותירפי למשך שנה אחת ע"ס 000, 12 ש"ח. ד. ביקורת רפואית פרופ' שאקו קבע כי התובעת תיזקק לביקורת רפואית במרפאת שיקום או במרפאה אורתופדית אחת לשישה חודשים. מר הס מעריך עלותו של ביקור כזה במרפאה ציבורית על 123ש"ח לביקור והואיל ולא הובאה חוות דעת נגדית או נתון נגדי, אני מקבל את חוות דעתו וקובע בגין ראש נזק זה פיצוי כולל עבור כל תוחלת חייה של התובעת בסך של 000, 2 ש"ח. 11. תשלום עיתי הנתבעים מבקשים להשתית את הפיצוי המגיע לתובעת על בסיס של תשלום עיתי במקום תשלום חד-פעמי והם סומכים את הצעתם על פסה"ד בענין ע"א 238/84 עירית חיפה נ' איה מוסקוביץ, פ"ד מז(2) .418 באותו ענין בוססה הקביעה של תשלום עיתי בעיקר על כך שהערכת תוחלת החיים של התובעת היתה קשה ביותר וקיצור תוחלת החיים שנטען לגביה היה גבוה ביותר, מה שפתח את הפתח בפני טעויות גסות ביותר לחישוב תוחלת החיים הצפויה לתובעת. במקרה שבפנינו אין טענה לקיצור תוחלת חיים וגדר הטעות הצפוי במקרה זה נובע מעצם העובדה שהתחשיב מושתת על תוחלת החיים ממוצעת - סטטיסטית, ומבחינה זו אין החישוב בתיק זה שונה מכל תחשיב אחר ואין כל סיבה בשל כך בלבד לקבוע פיצוי עיתי במקום פיצוי חד-פעמי. בנוסף, נראה לי כסביר לאפשר לתובעת, שנפגעה בצורה כה קשה, לתכנן את שארית ימיה תוך הינתקות מחברת הביטוח ובאופן שתוכל לתכנן את שיקומה באופן הרצוי בעיניה, לרבות, למשל, השקעת סכומי הפיצוי שתקבל ברכישת דיור מוגן בבית אבות או בכל דרך אחרת שהיא המחייבת השקעה ראשונית העולה על סכומי הפיצוי החודשיים שישולמו לה עפ"י פס"ד זה. 12. ניכוי גימלת הסיעוד עפ"י חוק הביטוח הלאומי אין חולק כי התובעת עשויה להיות זכאית לאור נכותה הקשה לגימלת סיעוד מכח תקנה 5 לחוק הביטוח הלאומי (סעיף 127 פ"ג לחוק הביטוח הלאומי). שיעור גימלת הסיעוד המלא (אם תוכר לתובעת גימלה בשיעור זה), עומד על % 150 מקיצבת יחיד מלאה וליום 31.10.94 הועמד לפי תעודת עובד הציבור שהוגשה ע"י הנתבעים לתיק ביהמ"ש על 261, 1 ש"ח. דא עקא, ניכויה של קיצבה זו מעורר במקרה זה מספר קשיים: א. התובעת טרם פנתה בענין זה למל"ל ואין זה וודאי שהמל"ל יאשר לה קיצבה כזו ואפילו יאשר, מה שנראה כסביר, לא ניתן לדעת מראש באיזה שיעור גימלה מדובר והאם תאושר לתובעת גימלה מלאה או חלקית; ב. גימלה זו אינה מושלמת לנזקק בתשלום כספי אלא בדרך מימון עזרה סיעודית באמצעות חברות כח-אדם השולחות מטפלים לנזקקים. לשון אחר, המל"ל אינו משלם לנזקקים כספים אלא מספק להם כח סיעודי באמצעות חברות כח אדם. על בסיס התעריף הנכון למועד הגשת אותה חוות דעת שעמד אז על 21.1 ש"ח לשעה עולה כי מקסימום העזרה המסופקת למי שזכאי לקיצבה מלאה נע בין 44 ל- 66 שעות סיעוד בחודש. דרך זו של הענקת הסיעוד מעוררת מספר קשיים. ראשית, אין התובעת זכאית לאשפוז כזה אם תאושפז במלקה סיעודית של בית אבות אלא רק אם תעסיק לצורך כך עזרה סיעודית באמצעות חברת כח-אדם. האמור לעיל כמובן אינו שולל את האפשרות שהתובעת תיזקק ותעסיק עזרה סיעודית נוספת על זו הניתנת לה במחלקה סיעודית כאמור, אך גם אפשרות זו, הגם שהיא קיימת, אינה ניתנת להערכה כיום ואין להוציא מכלל אפשרות כי התובעת לא תעסיק בסופו של דבר עזרה שכזו ולא תהנה עקב כך מגימלת הסיעוד האמורה. בנוסף, אם תעסיק התובעת עוזרת זרה כמו פיליפינית, גם אז אין זה ברור אם תיזדקק בנוסף על אותה עזרה זרה גם לעזרה לפי שעות בהיקף שהזכרתי לעיל ולא ברור כלל אם תוכל לזקוף את גימלת הסיעוד על הוצאותיה לצורך העסקת העזרה הפיליפינית. לאור האמור, אני רואה לנכון לקבל את הצעתו של ב"כ התובעת ולהורות כי בשלב זה יוקפא מתוך סכום הפיצויים המגיע לתובעת עפ"י פס"ד זה סך של 000, 60 ש"ח עד לאחר שהתובעת תגיש תביעה עבור גימלת סיעוד למל"ל ועד שיוברר מה גימלת הסיעוד שהיא זכאית לה מהמל"ל.קטיעת איבר