קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ריבית על חריגה בחשבון עו''ש: .1בתביעה בפני עותר התובע, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: הבנק) לבית המשפט שיחייב את הנתבע לשלם לו סך של 591, 48 ש"ח, בצירוף הריבית החריגה הנהוגה בבנק לגבי חשבונות עו"ש שבחריגה, מיום 11.12.94ועד ליום התשלום בפועל. .2עיקרי התביעה: א. הנתבע פתח בבנק חשבון שמספרו 203904(להלן: החשבון). באותו מעמד חתם על חוזה דביטורי כללי, לפיו התחייב לשלם לתובע כל יתרה דביטורית בצירוף עמלה, וריבית בשיעור המירבי הנהוג בבנק בתוך 7ימים מדרישתו הראשונה של הבנק. ב. ביום 20.11.94חייב נתבע 1לבנק סך של 590.86, 48ש"ח. לתביעה צורף דף חשבון, שהוא תמצית חשבון 203904-738-.109 .3עיקרי ההגנה א. הנתבע אינו חייב לבנק סכום כלשהו. ב. הנתבע קיבל מהבנק הלוואה בסך 000, 36ש"ח, להבטחת ההלוואה משכן הנתבע את רכבו לבנק. ג. המשכון מומש ולבנק הוחזר סכום של 000, 33ש"ח. הנתבע שילם 4תשלומים ע"ס 800, 1כ"א והערבים שילמו כ-000, 5ש"ח. ד. הבנק לא צירף לתביעתו את כל המסמכים הדרושים להוכחת עילת תביעתו. .4הצדדים הגישו תצהירי עדויות ראשיות להוכחת טענותיהם. מטעם הבנק העידה גב' אליזבט מרקוביץ, סגנית מנהל הבנק ומטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד. .5העובדות שאינן במחלוקת א. ביום 11.12.88פתח הנתבע בבנק חשבון עו"ש שמספרו 293904-409, ובאותו מעמד חתם על חוזה דביטורי כללי (להלן: החוזה הדביטורי), לפיו בין היתר, יכול הבנק להעמיד את הסכומים שיגיעו מהנתבע לבנק לפרעון מידי בצירוף הריבית המכסימלית הנהוגה בבנק באותו זמן או לפי שיעור הריבית המכסימלי המותר בישראל, במקרים המפורטים בסעיף 17להסכם (נספח א' למוצג 4של הבנק). כמו כן חתם התובע על תנאי פתיחת חשבון (נספח א' למוצג 1של הבנק) (להלן: תנאי פתיחת החשבון). ב. ביום 13.2.89חתם הנתבע על בקשה לקבלת הלוואה צמודה למדד (להלן: הסכם ההלוואה). עפ"י הסכם ההלוואה, סכום ההלוואה הוא 000, 36ש"ח. ההלוואה תיפרע ב- 25תשלומים חדשיים שווים ורצופים בסך 617.84, 1ש"ח כל אחד. שיעור הריבית המתואמת % .11סעיף 8להסכם ההלוואה שכותרתו "הוראות בלתי חוזרות" קובע כדלקמן: "הננו נותנים לכם הוראות בלתי חוזרות לחייב את חשבוננו העו"ש אצלכם בסכומי התשלומים ע"ח קרן ההלוואה הצמודה והריבית עליה, לרבות הפרשי הצמדה עליהם, במועדי הפרעון שיקבעו על ידכם אם חובותינו כלפיכם בגין ההלוואה הצמודה יועמדו לפרעון מידי כאמור בחוזה הדביטורי, לפי המקרה, ומתחייבים לפרוע סכומים אלה במועדם. הננו מצהירים, כי ידוע לנו כי כל סכום שלא ישולם על ידינו במועד הנקוב לפרעונו ישא ריבית פיגורים בשיעור הגבוה ביותר שיהיה נהוג אצלכם באותה עת על יתרות חובה בחשבונות דביטוריים שלא סולקו לבנק במועד". ג. סה"כ שילם הנתבע שני תשלומים ע"ח פרעון ההלוואה, בחדשים מרץ ואפריל 89, באמצעות כספים שהפקיד לחשבון העו"ש בסמוך למועדי התשלום, סכום אחד של 693.39, 1ש"ח וסכום נוסף בסך 722.04, 1ש"ח. (הנתבע הודה בחקירתו כי בתצהירו טעה כשטען ששילם ארבעה תשלומים). ד. שמונה תשלומים נוספים ע"ח ההלוואה, עד דצמבר 1989, נפרעו מיתרת החובה בחשבון העו"ש. ה. ביום 26.12.89הועברה יתרת הקרן, שלגירסת הבנק עמדה על 065, 27ש"ח, לחובה, בחשבון העו"ש ובכך הועמדה יתרת ההלוואה לפרעון מידי. ו. ביוני 1990נמכר רכב הנתבעת שהיה ממושכן לבנק, ע"י הבנק תמורת סך של 955, 32ש"ח. ז. ביום 1.5.90ניתן פסק דין בת.א. 21/90 כנגד חמישה ערבים שערבו לנתבע בגין חשבון העו"ש, והם חוייבו לשלם לבנק סך של 227, 43ש"ח. ח. בגין יתרות החובה בחשבון הנתבע שולמו ע"י הערבים הסכומים כדלקמן: 17.2.92- 000, 1ש"ח 18.8.92- 020, 1ש"ח 1.10.97- 000, 2ש"ח 16.11.97- 119ש"ח 30.3.98- 166.86ש"ח 22.10.98- 600, 1ש"ח .6דיון מדפי החשבון מוצג 6לתצהיר הבנק, ומתצהירה של נציגת הבנק עולה כדלקמן: עם פתיחת חשבון העו"ש היה מספרו 203904- .409החשבון נפתח בסוף חדש דצמבר .1988בפברואר ניתנה לנתבע הלוואה בסך 000, 36ש"ח. שני התשלומים הראשונים ע"ח ההלוואה בחדשים מרץ אפריל 89נפרעו מיתרות זכות בחשבון, עקב הפקדות שביצע הנתבע. החל מחדש מאי ועד חדש דצמבר ( 8תשלומים סה"כ) נפרעה ההלוואה מחשבון העו"ש שהיה כל העת ביתרת חובה. יתרת החובה בחשבון בדצמבר 1989הגיעה לסך 235, 15ש"ח, ובמועד זה נכנסה גם יתרת ההלוואה בסך 065, 27ש"ח ליתרת החובה עקב העמדת ההלוואה לפרעון מידי, וסה"כ יתרת החובה בחשבון היתה 227, 43ש"ח. בחדש דצמבר 1989, אופסה יתרת החובה בחשבון הנ"ל, ויתרת החובה עברה לחשבון 203904- .734בינואר 1990הצטרפה ליתרת החובה "ריבית חובה" ויתרת החובה בחשבון עמדה על 407, 43ש"ח. בינואר 1990עברת יתרת החובה החדשה לחשבון 203904-931, והגיעה ביום 1.4.90לסך 627, 47ש"ח. ביום 5.6.90זוכה חשבון זה בסך 955, 32ש"ח (עקב מכירת רכב הנתבע) ויתרת החובה בחשבון עמדה ע"ס 683, 14ש"ח. ביום 31.12.90הגיעה יתרת החובה שם לסך 380, 20ש"ח. ביום 2.1.91אופס חשבון זה ויתרת החובה הנ"ל עברה לחשבון 738- .203904בחשבון זה יתרת החובה בסוף 1991עמדה על 614.32, 27ש"ח, בסוף 1992עמדה ע"ס 967.15, 32ש"ח, בסוף 93עמדה ע"ס 012.14, 41ש"ח ובאוקטובר 94עמדה ע"ס 591, 48ש"ח. בגין סכום זה הוגשה התביעה. נציגת הבנק הסבירה את משמעות הקידומת המשתנה של החשבון. "קידומת 409זה חשבון עסקי" (ר' פר' עמ' 9ש' 7). קידומת 735"זה הוצאות שכ"ט ואגרות בימ"ש בחשבונות שבטיפול משפטי" (פר' עמ' 9ש' 8-9). "קידומת 734זה לשנה ראשונה לטיפול משפטי... 731זו היתה הקידומת של טיפול משפט שנה שניה, 738זה טיפול משפטי משנה שלישית ואילך" (ר' פר' עמ' 10ש' 11-13). .8ב"כ הנתבע טען כי יש לדחות את תביעת הבנק ואלה נימוקיו: א. הבנק צריך היה להביא ראיות על יתרת חב ההלוואה עם חישובי הריבית המתאימים, ולא עשה כן. הנתבע פרע את מלוא חובו בגין ההלוואה לרבות ריבית פיגורים. ב. הבנק פעל שלא כדין בחשבון שניהל לעצמו, שאינו חשבון הנתבע וחייב את הנתבע באותו חשבון בהוצאות כאוות נפשו. היתרות המפורטות בדפי החשבון שצורפו לתצהיר הבנק, אין ליחסן לנתבע, שכן אין אלו חשבונות הנתבע. ומעדות נציגת הבנק לא ברורה יתרת החוב. ג. לפי דפי החשבון הנתבע חוייב בריבית של %.78 ד. ההוצאות הנטענות לא הוכחו כלל ע"י הבנק, ואין התאמה בין הסכומים המפורטים בתצהיר לבין דפי החשבון של החשבון שקידומתו .735 ה. עקב זיוף הסכם ההלוואה חוייב הנתבע במדד עודף. ו. הבנק לא הודיע לנתבע כי הוא מעמיד את ההלוואה לפרעון מידי וכי להלוואה תתווסף ריבית פיגורים בשיעור שונה מהקבוע בהסכם ההלוואה, לכן לא היה זכאי לחייב את הנתבע בריבית חריגה. להלן אדון בשאלות אלה כסידרן. .9א. בתנאי פתיחת החשבון, סעיף 13הצהיר הנתבע: "כל הרישומים מכל סוג שהוא בספריכם ... ייחשבו נכונים וישמשו הוכחה לכאורה לכל פרטיהם". סעיף 27להסכם הדביטורי קובע כי: "חשבונות הבנק כרשום בספריו ייחשבו לנכונים וישמשו בתור הוכחה מכרעת נגד הלקוח לכל פרטיהם". אמנם מקובלת עלי דעת כב' השופטת נתניהו בע"א ב"ש 839/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ. הבנק הבין לאומי הראשון בע"מ פ"ד מ (4) 126, שהתייחסה לסעיף 27של ההסכם של הבנק בעניין אחר, כי: "יתכן שכלל לא ניתן היום בשיטת החישוב והרישום הממוחשבת, לדבר על "ספרי בנק" במובן פקודת הראיות או סעיף 27של ההסכם הדביטורי או על העתקיהם. בכך לא ימנע מהבנק להוכיח את יתרת החב בכל דרך שתהיה מקובלת על פי דיני הראיות, אך ראייה חותכת, שתמנע מהלקוח לחלוק על נכונות החשבון, לא תהיה בכך". ואולם בענייננו לא הובאה כל ראייה לסתור את רישומי הבנק ועל כן יש לקבלם כראייה לאמיתות תכנם עפ"י סעיף 36לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א .1971 ב"כ הנתבע הגיש תיק מוצגים ובו ציין כי התיק כולל "חוות דעת מומחה לחשבונאות (בהכנה)". חוות דעת כזו לא הוגשה. אשר על כן יתרת החובה העולה מדפי הבנק בדצמבר 1989- לא נסתרה. כמו כן לא נסתר סכום יתרת ההלוואה שהועמד לפרעון מידי, ועל כן דין טענות הנתבע בעניין זה - להידחות. ב. עפ"י תנאי ניהול החשבון, סעיף 14הסכים הנתבע כי: "אתם תהיו רשאים לשנות את מספרו של החשבון אם לדעתכם שינוי כזה דרוש או רצוי מסיבות כלשהן". כפי שפרטתי לעיל, קיים רצף בין החשבונות בעלי הקידומת המשתנה, אשר מהם לכאורה נובעת יתרת החב, למעט חשבון ההוצאות. נציגת הבנק גם הסבירה את משמעות הקידומת המשתנה, ועל כן לא מצאתי כל פסול בשינוי קידומת החשבון, אשר יש בו כדי לנתק את הנתבע מן החשבון. ג. לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבע, כי בשנת 90, לאחר מכירת הרכב חוייב חשבונו ב-% 78ריבית לשנה. עפ"י דף החשבון שסומן 8מ-1990, לאחר זיכוי החשבון בתמורת רכב הנתבע, יתרת החובה בחשבון שקדומתו 731היתה 683, 14ש"ח, עקב "ריבית חובה" בה חוייב החשבון. בסוף השנה הגיע סכום זה של 380, 20ש"ח. נציגת הבנק הסבירה, כי שני הסכומים האחרונים בגין ריבית הם בגין שני רבעונים אחרונים של השנה, והסכום שחוייב ב- 7/90הוא בגין רבעון קודם. על כן אין להסיק חיוב בריבית של % 78בנסיבות אלה. ד. .1בתביעה, תבע הבנק, כזכור, סך של 590.86, 48ש"ח בגין היתרה הדביטורית של הנתבע בחשבון. לתצהירה צרפה נציגת הבנק דף תחשיב, לפיו יתרת התביעה מסתכמת בסך 946, 46ש"ח (ר' סעיף 6לתצהיר). את ההפרש בין סכום זה, לבין סכום התביעה בסך 645, 1ש"ח, מסבירה נציגת הבנק "שהוא כנראה דמי ניהול חשבון והוצאות אחרות הכרוכות בהפעלת החשבון מפתיחתו ועד להגשת התביעה השניה" (ר' תצהיר ס' 6פיסקה אחרונה). בחקירתה לא הצליחה נציגת הבנק ליתן הסבר ברור להפרש הנ"ל (ר' פר' עמ' 11, 12). .2לתצהירה צרפה נציגת הבנק גם דפי חשבון של החשבון שקדומתו 735זהו לטענתה "חשבון ההוצאות ושכ"ט עו"ד" (ר' סעיף 8לתצהיר). דפי חשבון אלה תחילתם בשנת .1990לגביהם העידה העדה "סכום התביעה היום הוא רק בגין יתרה שבחשבון שהקידומת שלו היא .738את 735לא הכנסנו לתביעה" (ר' פר' עמ' 13ש' 8, 9). גירסה זו של נציגת הבנק בעדותה אינה מתיישבת עם תצהירה. בתצהיר מפרטת נציגת הבנק באריכות את הוצאות הבנק, בגין מימוש המשכון ובגין התביעה נגד הערבים משנת 1990, (ר' סעיפים 5, 9 8ו- 17לתצהיר). בסעיף 18לתצהיר, מבקשת נציגת הבנק לנכות את כל ההוצאות מכספי תמורת מכירת המשכון, ובסעיף 19לתצהיר טוענת נציגת הבנק, כי "יתרת החוב בתיק לאחר שהועברה התמורה שהתקבלה ממכירת הרכב היא סך 689, 19ש"ח, לסכום זה יש להוסיף את הסך של 149, 6ש"ח שהם סה"כ ההוצאות ושכ"ט עו"ד בתיק מימוש המשכון יוצא איפה שיתרת החובה בחשבון לאחר מימוש המשכון הוא בסך 838, 25ש"ח נכון לתאריך 5.6.90". המצהירה טוענת, בסעיף 20לתצהיר, כי על החשבון הנ"ל "רצה ריבית חריגה מצטברת", שממנה יש להפחית את התשלומים ששולמו על חשבון, ועל כן יתרת החב נכון ל- 11.12.94היתה 591, 48ש"ח. מהאמור לעיל עולה, כי סכום התביעה נובע לכאורה, לא מדפי החשבון ומהיתרה בדף שסומן 15, שכן יתרה זו נובעת מהשתלשלות דפי החשבון כפי שהובאה לעיל, אלא - מיתרת החב בחשבון לאחר מכירת הרכב, בצירוף ההוצאות ובצירוף ריבית. סכומי ההוצאות הנטענים, לא הוכחו בצורה כלשהי, לא הוצגו קבלות, ונציגת הבנק העידה "אני לא ראיתי קבלות. ההצהרה שלי היא על סמך תדפיס חשבון" (ר' פר' 10ש' 24). כמו כן ההוצאות המפורטות בדפי החשבון של החשבון שקדומתו 735- אינן תואמות כלל לתצהיר נציגת הבנק (ר' הודאת נציגת הבנק עמ' 11ש' 2-3). מן האמור עולה, כי בפני שתי גירסאות סותרות של הבנק שעניינן דרך התגבשותו של סכום התביעה בסך 591, 48ש"ח, האחת - עפ"י דפי החשבון הרצופים בהתעלם מחשבון 735, והשניה - עפ"י יתרת החב בעת מימוש המשכון בצירוף ההוצאות בהתאם לתצהיר נציגת הבנק. כזכור יתרת החב שבדפי הבנק עולה ב-645, 1ש"ח על היתרה המגיעה לפי תחשיב הבנק מוצג .5 אני קובעת כי סכום החב שהוכח, אם כן, הוא בסך 683, 14ש"ח, נכון ליום .5.6.90סכום זה כולל את יתרת החובה לפני העמדת ההלוואה לפרעון מידי, את סכום יתרת ההלוואה לאחר העמדתה לפרעון מידי, ואת ניכוי תמורת המכונית (ר' דפי החשבון שמוספרו, 6-8). ה. מדד עודף הסכם ההלוואה נחתם כזכור ביום .13.2.89עפ"י ההסכם התשלומים החדשיים הרצופים ישלמו "בכל 16בחדש". בהסכם ההלוואה נעשה שינוי, שכן מלכתחילה נכתב שהתשלומים יפרעו ב- 13בכל חדש, ולאחר מכן נעשה שינוי ע"י הבנק, ללא הסכמת הנתבע, ונרשם חלף ה-"13", ה-"16". לעניין זה העידה נציגת הבנק כי: "אין לי בידי את המקור ואני לא יודעת מי ביצע את השינוי... אני מסכימה שאם במקור היה כתוב 13ונעשה שינוי ל- 16אז מה שקובע זה מה שנכתב בהתחלה" (ר' פר' עמ' 13ש' 27, 30-31). נציגת הבנק הסכימה עם ב"כ התובע, שאם מועד החזר התשלומים הוא ב- 16לחדש התשלום הוא לפי מדד חדש המתפרסם ב- 15לכל חדש, ואילו אם ההחזר מתבצע ב- 13לחדש, חל מדד החדש הקודם. נראה לי, כי למרות שפורמלית צודק ב"כ הנתבע בטענותיו, הרי שבפועל, עפ"י דפי החשבון בוצעו תשלומי פרעון ההלוואה ב- 13לכל חדש, כפי שנרשם אכן כנראה בהסכם ההלוואה במקורו, ועל כן טענת הנתבע בעניין זה, כאילו חוייב במדד נוסף לא הוכחה. ו. בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע ע"י ב"כ הבנק: "ההסכם שהיה לך עם הבנק שהם באופן אוטומטי מזכים את חשבון ההלוואה שלך ומחייבים את חשבון העו"ש שלך אם יש כסף ואם אין?" והשיב "נכון" (ר' פר' עמ' 16ש' 18-20). משמע - הנתבע אישר כי ידע והסכים לחיוב חשבון העו"ש שלו, אפילו הוא ביתרת חובה, בתשלומי ההלוואה. השאלה שהציג ב"כ הנתבע היא, האם רשאי היה הבנק להעמיד את ההלוואה לפרעון מידי, מבלי לידע על כך את הנתבע, ולגרום בכך לחיובו בריבית חריגה לגבי כל יתרת ההלוואה וזאת מיום 26.12.89ואילך. עפ"י סעיף 8להסכם ההלוואה התיר הנתבע לבנק לחייב את חשבון העו"ש בסכומי ההלוואה אם יועמדו לפרעון מידי "במועדי הפרעון שיקבעו על ידכם". נראה לי, כי העמדת סכום ההלוואה לפרעון מידי, היא בעצם קביעת "מועד פרעון" ע"י הבנק. לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבע כי היה על הבנק ליתן הודעה על כוונתו להעמיד ההלוואה לפרעון מידי. הנתבע לא טען, כי לא ידע מהי הריבית בה מחוייב חשבון העו"ש, או כי סבר שחשבון זה מחוייב בריבית באותו שיעור כמו ההלוואה, או כי לא הסכים לחיוב חשבון העו"ש בתשלומים לפרעון ההלוואה על פי הריבית הנגבית בחשבון זה, ועל כן לאור הסכם ההלוואה ולאור הודאת הנתבע, היה הבנק רשאי לחייב את חשבון הנתבע בשמונת התשלומים ע"ח ההלואה בחשבון העו"ש, וכן בתשלום יתרת ההלוואה. סוף דבר .1אני מחייבת את נתבע 1לשלם לבנק את הסך של 683, 14ש"ח, יתרת החוב בחשבון ביום 5.6.90, בצירוף ריבית הפיגורים הנהוגה בבנק בחשבונות דביטוריים, אשר תפורט בתצהיר נציג הבנק עם הגשת פסק הדין לביצוע, וזאת בגין התקופה שמיום 5.6.90ועד ליום התשלום בפועל ובניכוי כל התשלומים המפורטים בסעיף 5(ח) לעיל, לפי מועדי תשלומם. .2הנתבע ישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 500, 3ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק. חשבון בנקריבית