רישום בעלות רכב מעביד על שם העובד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום בעלות רכב מעביד על שם העובד: 1. בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי המבקשת הינה הבעלים של רכב מסוג פז'ו מס' רישוי 5381604 (להלן: "הרכב") וליתן צו עשה נגד המשיב המחייב אותו להעביר את הרכב לרשות ולחזקת המבקשת. לטענת המבקשת, המשיב עבד כטבח ראשי שלה במהלך השנים 1999-1990 ועל רקע יחסי אמון ויחסי עבודה נאותים, החליטה המבקשת להעמיד לרשות המשיב את הרכב לשימוש לצורכי עבודתו כשהרכב נרשם משיקולי מס ולנוחיות המבקשת על שם המשיב כשברור היה לשני הצדדים שהוא נשאר רכושה של המבקשת והמשיב גם חתם על הסכם שבו הצהיר שהרכב שייך למבקשת (נספח א' לתובענה המתוקנת - להלן: "ההסכם") שהוכח ע"י חוות דעת גרפולוגית שהמשיב חתום על ההסכם. לטענת המבקשת, המשיב דרש ממנה תוספות שכר ללא הצדקה, החל להמריד את העובדים ולגרום לה נזקים ובשל כך החליטה להפסיק את עבודתו והוא סירב להחזיר את הרכב, כשהמשיב אף תבע את המבקשת בבית הדין לעבודה בתביעה בגין פיצויי פיטורין, דמי חופשה והבראה ותביעה כספית. לטענת המבקשת, עדויות מנהליה שהעידו בבית משפט ברורות וחד משמעיות והן נתמכות בכך שהוצאות החזקת הרכב כולל ביטוח חובה, ביטוח מקיף, דלק, תיקונים, היו על ידי המבקשת שהיתה גם המוטב בפוליסה, כשהרכב גם ממושכן כבטחון לחובות המבקשת, בחתימת המשיב. לטענת המבקשת, רק עקב בעיה טכנית לא ביצעה העברת הבעלות ברכב במרס 99 למרות שהמשיב הסכים לבצע העברה. לטענת המבקשת אין ליתן משקל לעדויות המשיב ויש להעדיף את גירסת עדי המבקשת. לטענת המשיב, הוא נהנה ממשכורת חודשית נוחה ביותר ועקב סכסוך בעניין הפסקת עבודתו של המשיב אצל המבקשת, הגישה המבקשת תביעה קנטרנית וחסרת תום לב. המשיב מסתמך על הרישום של הרכב על שמו. לטענת המשיב, לא הוצג ההסכם המקורי ולכן אינו יכול לשמש ראיה כשניתן לראות שההסכם אינו נושא תאריך ולא מדובר במסמך אמיתי וכשר והוא לא חתם עליו וגם אם חתם, לא ידע על מה הוא חותם. לטענת המשיב ישנן סתירות בגירסת עדי המבקשת לגבי נסיבות חתימת ההסכם ומדובר בכל מקרה בהונאת מס. לטענת המשיב יש להעדיף את גירסת עדי המשיב ולאור המשכורת הגבוהה שהשתכר המשיב, אין פלא בכך שהמבקשת העניקה את הרכב במתנה למשיב. לטענת המשיב, המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה ומדובר בניסיון לכפות על העובד - המשיב לקבל את תנאיה של המבקשת לפרישתו מהעבודה. ייאמר מייד בעניין זה שבתובענה זו אינני מכריע בשאלות הקשורות ליחסי עובד - מעביד ובשאלות הקשורות לתביעה של המשיב כנגד המבקשת בבית הדין לעבודה והכרעתי זו מצמצמת ומוגבלת לעניין הרכב בלבד. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובראיות שבתיק, החלטתי לקבל את התובענה וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני מעדיף את גירסת עדי המבקשת מר ראובני, מר גריצלר ומר ברק כמהימנה ואמינה עלי על פי גירסת המשיב, אשת המשיב ומר אורישמי. אני קובע שאין ממש בגירסתו של המשיב לגבי קבלת המתנה לאשתו ומדובר בגירסה שהומצאה כאינה אמיתית שאין לה גם כל הגיון העומדת בניגוד להסכם ובניגוד למסמכים ולעדויות התומכים בגירסת המבקשת. ב. אני קובע כי המשיב חתם על ההסכם ואני מקבל בעניין זה את עדותם של עדי המבקשת וכן את חוות הדעת החד משמעית של הגרפולוג מטעמה המחזקת את גירסתם. גם המשיב לא טען ב"פה מלא" שלא חתם על ההסכם, אלא טען למעשה שייתכן והוא חתם עליו בלא שידע על מה הוא חותם. והנה, התברר שהמשיב חתם על שטר הודעת משכון על בקשה לרישום שעבודים ב10.12.97- בפני הבנק - ת8/, ת7/, ת6/, וכן על ייפוי כוח בלתי חוזר לבנק. אני דוחה את גירסת המשיב שחתימתו בבנק היתה ב96- ושייתכן שגם היא זוייפה. חתימה זו של המשיב על שטר למשכון הרכב להבטחת חובות המבקשת כלפי הבנק ללא הגבלה כספית, למשכון הרכב כבטוחה לחובת המבקשת וחתימה על ייפוי כוח לטובת הבנק לרישום המשכון ולרישום שעבוד על הרכב, מחזקים את גירסת המבקשת שכן אם אכן היה מדובר במתנה שניתנה למשיב, לא ברור מדוע הסכים המשיב למשכן ולשעבד את הרכב לטובת המבקשת ואני קובע שהדבר נעשה כיוון שהמשיב ידע שהרכב שייך למבקשת. ג. זאת ועוד, על פי תלושי המשכורת של המשיב, עולה שמופיע גם שווי שימוש ברכב. גם החשבוניות של התיקונים הוצאו על שם המבקשת (ראה ת1/) הרכב מבוטח על שם המבקשת והיא המוטבת בפוליסה (ראה הנספחים לת4/). אני קובע שהרכב ניתן למשיב לצורכי עבודתו בלבד כהטבה המגולמת גם במשכורתו והמשיב אף השתמש ברכב לצורכי עבודתו וגם אם השתמש בו לצרכים אישיים, אין הדבר גורע מכך שהרכב לא ניתן לו במתנה. ד. הרישום של הרכב על שם המשיב איננו קונסטיטוסיבי והדבר מקובל במקרה של חברות לרשום את הרכב על שם עובד כדי שהרכב לא יאבד מערכו ולא מדובר בהונאת מס כטענת המשיב, אלא הדבר אף מעוגן בכללים ובהנחיות של מס הכנסה (ראה לעניין הרישום שאינו קונסטיטוסיבי - ע"א 5379/95 סהר חב' ישראלית לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תקדין עליון 97 (2) 46). הסברו של מר ברק בעניין זה בעמ' 12 לפרוטוקול מיום 1.7.99 ביחד עם גירסת מר ראובני, והמסמכים שצורפו לתצהירו לגבי תשלום התיקונים ותלוש המשכורת נ4/ מלמדים על כך שהרישום נעשה על שם המשיב משיקולים כלכליים של המבקשת בלא שהתכוונה שהרכב יהיה בבעלות המשיב. (ראה לעניין רישום זה הוראת ביצוע 90/6 של מס הכנסה לגבי טיפול בנכסים שנקנו מכספי תאגיד ונרשמו על שם אחרים כשהרכב משמש בייצור ההכנסה של התאגיד, כדי למנוע ירידת ערך). ה. כאמור אינני נותן אמון בעדותו של המשיב ואשתו ובעדותו של מר אורישמי שניכר עליו שהוא מסוכסך עם המבקשת, כועס עליה ורוצה מאוד לעזור למשיב. גם עדות מר ימיני לא תומכת בגירסת המשיב שכן גם הוא פנה למבקשת לקבל את התשלום ממנה לפי הפניית המשיב והתשלום בוצע 3 חודשים לאחר התיקון, כשהמשיב לא אמר לו של מי הרכב (עמ' 7 לפרוטוקול). אני דוחה את הטענה לגבי הנתינה במתנה של הרכב למשיב כדי להפתיע את אשתו שהיתה בהריון, גירסה לא הגיונית שעומדת בסתירה לכך שהרכב שועבד ומושכן לטובת המבקשת. בנוסף, התנהגות המשיב עצמו שהסכים להעביר בעלות ברכב, מעידה גם היא על חולשת גירסתו (ראה עדות מר ברק בעניין זה). ו. אני קובע שההסכם שהוגש, גם אם מדובר בהעתק שלו (שכן לטענת המבקשת המקור נמצא אצל המשיב) - הוא ראייה קבילה הנתמכת בעדויות עדי המבקשת, כשההסכם נשלח ממשרד עוה"ד של המבקשת ונאמר בו מפורשות שהרכב הינו שייך לחברה שמשלמת את כל הוצאותיו של הרכב שמיועד לרשות המשיב ולשימושו ואני קובע שהמשיב חתום עליו, כשהסכם זה משתלב במסכת הראיות והמסמכים של המבקשת ומחזק את גירסתה. ז. לסיום אני מדגיש שכל קביעותי לגבי העובדות והמהימנות הינם רק לגבי הנקודה הספציפית של הרכב, בלא כל קשר והשלכה ליחסי העבודה בין הצדדים ולתביעות הנוספות ביניהם. 3. התוצאה הינה שאני מקבל את התובענה ונותן פסק דין המצהיר כי המבקשת הינה הבעלים של הרכב מסוג פז'ו מספר רישוי 5381604. המשיב יחזיר את הרכב למבקשת לאלתר, תוך 24 שעות מהיום ובמידה ולא יעשה כן, רשאי ב"כ המבקשת ככונס נכסים, שיתמנה על הרכב לתפוס את הרכב ולהעבירו לחזקת המבקשת. המבקשת רשאית להירשם כבעלים של הרכב ומשרד הרישוי ירשום את הרכב על שם המבקשת. אני מחייב את המשיב לשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. ניתן היום ט"ז בכסלו תש"ס, 25 בנובמבר 1999 במעמד ב"כ גב' אוסנת זילבר ארד מתמחה ממשרד עו"ד טהורי. זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.רכב מעביד (תאונת דרכים)בעלותרישום בעלותרכב מעבידבעלות רכברכב