רכוש שלא נרשם בצוואה

למי שייך רכוש שלא נרשם בצוואה ? המחלוקת בתיק זה נסבה על חשבונות בנק, אשר לא הוזכרו כלל בצוואתה של המנוחה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רכוש שלא נרשם בצוואה: רקע כללי .1המנוחה ז"ל הלכה לבית עולמה בתאריך .29.7.88על פי צוואתה האחרונה מיום 21.2.84(להלן: "הצוואה") מונו כמנהלי עיזבונה אחותה הגב' שפירא (המשיבה 1- להלן: "גב' שפירא") וכן עו"ד פול בריס וגב' פרידה היימן (להלן: "המבקשים"). בצוואתה הורישה המנוחה לבניה של הגב' שפירא, יאיר ועמי (המשיבים 2ו-3) במשותף, את דירתה, וכן הורתה על הענקת סכומי כסף שונים לאנשים שונים. כמו כן, עוד בחייה יצרה המנוחה קרן נאמנות בארצות הברית לטובת המשיבים 1-3, כנהנים. בקרן זו הפקידה סכום של 000, 300דולר שחולקו עם מותה שווה בשווה בין הנהנים. בסעיף 6לצוואתה הורתה המנוחה, כי כל כספה ורכושה, שאינם מוזכרים במפורש בצוואה, יוקדשו על ידי מנהלי עיזבונה לתרומות לצורך הנצחת זכר בעלה וילדיה המנוחים שנספו בשואה, וכן להנצחת זיכרה של המנוחה עצמה. המחלוקת בתיק זה נסבה על חשבונות בנק, אשר לא הוזכרו כלל בצוואתה של המנוחה, ואשר רשומים במשותף על שמה של המנוחה ועל שם אחותה, גב' שפירא. הדברים אמורים בארבעה חשבונות בסניף "פייבל" של המשיב 4: חשבון פת"מ פיצויים - (להלן: "חשבון הפיצויים"). חשבון פת"מ - (להלן: "חשבון הפת"מ"). חשבון חש"ק - (להלן: "חשבון העו"ש"). פקדון ניירות ערך - (להלן: "חשבון ני"ע"). על פי "טופס פתיחת החשבון" ("טופס ההוראות") רשאים בעלי החשבונות, כל אחד לחוד, לבצע בחשבונות הללו כל פעולה שהיא, כולל משיכת כל הכספים. .2הסכסוך המשפטי המתעורר כאן הינו בין גב' שפירא, אשר טוענת לבעלות בלעדית בכל הסכומים שעמדו לזכות החשבונות הנ"ל ביום פטירתה של המנוחה, ואף משכה כספים אלה מן החשבונות, לבין עיזבון המנוחה, אשר שני מנהליו האחרים טוענים שהכספים כולם שייכים לעיזבון. ובעקבות זאת, הם הגישו את הבקשה דנן להצהיר, כי מלוא הכספים בחשבונות המשותפים בבנק לאומי לישראל (המשיב 4) הינו רכוש עיזבון המנוחה ולהורות למשיבים 1-3, או למי מהם, להעביר לבעלות העיזבון ולידי המבקשים את כל הכספים שהיו בחשבונות הנ"ל ביום פטירת המנוחה, כאשר סכומים אלה צמודים למדד ונושאים ריבית מירבית, מיום משיכתם מהמשיב 4ועד להחזרתם לעיזבון. גירסת הגב' שפירא בקליפת אגוז הינה, כי המנוחה העניקה לה במתנה לאלתר את כל הכספים המצויים בחשבונות הנ"ל, שעה שהמבקשים טוענים, כי לא הוענקה כל מתנה אשר כזו וכי המנוחה לא התכוונה להעניקה. לכל היותר, ייתכן שהמנוחה התכוונה בשלב כלשהו להעניק לאחותה כספים כלשהם שהופקדו בחשבונות לאחר מותה (causa mortis) אך לא בחייה (inter vivos) כוונה שממנה חזרה בה, ומכל פנים לא הלבישה אותה בלבוש החוקי הדרוש, קרי, בלבוש של צוואה כחוק. .3- - - - - - - - - - - - - - - - מקור הכספים ונסיבות פתיחת החשבונות .4בטרם אגש לתהות על קנקנה של הפסיקה בסוגיה שלפנינו, יש לקבוע ממצאים עובדתיים בשני עניינים, שלאורם ייקל לבחון את ההלכות הפסוקות. העניין הראשון מתייחס למקור הכספים שבחשבונות הנ"ל, והשני, לשאלה אם החשבונות נפתחו מתחילה בשם המנוחה וגב' שפירא, גם יחד, או ששמה של האחרונה הוסף בשלב מאוחר יותר, כאשר החשבונות נפתחו במקורם בשם המנוחה לבדה. .5לגבי מקור הכספים, הרי שהמסקנה הברורה והחד-משמעית מתוך מכלול העדויות והראיות היא, כי כל הכספים שבחשבונות מקורם בכספי המנוחה בלבד. למעשה, גם המשיבים לא חלקו על כך (למעט סכום מסוים של 000,20$, שאליו אתייחס בהמשך), שהרי, טענתם העיקרית היתה, כי המנוחה העניקה את הכספים שבחשבונות הבנק במתנה לגב' שפירא ואין אדם נותן מתנה של כספים שאינם רכושו. הכספים שבחשבון הפיצויים מקורם בכספי פיצויים מגרמניה, שקיבלה המנוחה כניצולת שואה (תצהיר גב' שפירא, סעיף 4; עדותה בעמ' 33, 34, 44). הכספים שבחשבון הפת"מ מקורם בכספי המנוחה, שנבעו בעיקר מתשלומי המוסד לביטוח לאומי בארצות הברית (ראה המוצגים ת/31, ת/19, ת/20, נ/7; עדות גב' שפירא, עמ' 36- 37ו-40). בעניין זה מקובלים עליי טיעוני המבקשים, כמפורט בעמ' 4- 6לסיכומיהם. המשיבים הסתמכו בנקודה זו על המכתב נ/ 4ואליבא דטענתם, מדובר בו על סכום של כ-000, 20דולר שהועבר לחשבון המנוחה בסניף פייבל מתוך חשבון אחר בארצות הברית, שלטענת המשיבים היה משותף לה ולגב' שפירא. ואולם, בצדק טוען בא-כוח המשיבים, כי מכתב זה אינו מאשר גירסה זו בדבר חשבון משותף בארצות הברית, אלא מתיישב יותר עם כך שגם אותו חשבון בארצות הברית היה רשום בשמה של המנוחה לבדה. הכספים שבחשבון העו"ש אף הם כספי המנוחה, ולא הועלתה כל טענה כאילו הפקידה גב' שפירא כספים כלשהם בחשבון זה. הוכח, כי קיצבת הזיקנה החודשית שקיבלה המנוחה מהמוסד לביטוח לאומי בישראל שולמה לחשבון זה (ת/16) וכן החזרי מס שהגיעו לה (ת/15). חשבון הני"ע נפתח אף הוא תחילה על ידי המנוחה לבדה ואין כל טענה כאילו מקור הכספים שבו אינו מכספי המנוחה בלבד. .6אשר לנסיבות פתיחת החשבונות - הוכח, כי שלושה מארבעת החשבונות, קרי, חשבון הפיצויים, חשבון ני"ע וחשבון העו"ש נפתחו בתחילה על ידי המנוחה ובשמה בלבד ושמה של גב' שפירא הוסף אליהם במועד מאוחר יותר. חשבון הפיצויים נפתח בסביבות שנת 1964והפך למשותף ביום .6.5.71 חשבון ני"ע נפתח על ידי המנוחה לבדה בשנת 1968(ת/36) ושמה של גב' שפירא הוסף בשלב מאוחר יותר, בתאריך בלתי-ידוע (ת/37). לגבי חשבון העו"ש, הוכח, שהיה קיים בשנת 1968(השווה ת/ 36ות/38), והפך להיות משותף ביום .26.4.71 אשר לחשבון הפת"מ - גם המבקשים מאשרים, כי לא עלה בידיהם להמציא ראיה לכך שחשבון זה נפתח אף הוא מתחילה על ידי המנוחה לבדה (עמ' 12לסיכומיהם). לטענתם, הרי שבהיעדר ראיה לסתור אין להניח שאופן פתיחת חשבון זה היה שונה מאופן פתיחת יתר החשבונות, ולכן ניתן להסיק, כי גם הוא נפתח במקורו על ידי המנוחה ורק לאחר מכן צורפה גם האחות. אין בידי לאמץ טיעון זה, שכן העובדה שכך נעשה לגבי מספר חשבונות אין משמעותה שהוכח נוהג מעין זה. בסוגיה זו רבץ הנטל לפתחם של המבקשים ומשלא הרימוהו כדבעי, אין ניתן לקבוע, כי חשבון הפת"מ נפתח אף הוא על ידי המנוחה בלבד. המצב המשפטי .7לאור הקביעות העובדתיות האמורות, יש לבחון עתה בקצרה את הפסיקה בסוגיה זו של חשבון בנק משותף, וזאת, הן לעניין נטל ההוכחה ועל מי הוא רובץ, והן לגבי כל יתר ההשלכות הנובעות מקיומו של חשבון כזה. .8פסקי הדין העיקריים, שלאורם ניתן לבחון את התפתחות הסוגיה בפסיקה, הינם: (א) ע"א 155/73 [1] - בפסק-דין זה נקבעו הכללים הבאים: ראשית - יש להבדיל בין זכותו של כל אחד מבעלי חשבון משותף בבנק כלפי הבנק לגבי משיכת כספים, לבין זכויות שני בעלי החשבון בינם לבין עצמם; שנית - "עצם פתיחת החשבון על שני שמות באופן משותף יכולה להצביע על כוונתם של בעלי הפקדון לעיסקה כלשהי ביניהם, כגון, לשותפות או הרשאה וכו', ועשויה לשמש, בהתחשב בנסיבות ההפקדה, כאחת הראיות על כוונת הצדדים בהפקידם כספם בחשבון משותף" (שם [1], בעמ' 674). שלישית - הסכמי ירושה או הסדרי ירושה חסרי כל תוקף על פי הוראות סעיף 8לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, וניתן להורות על מתנה תקפה לאחר המוות, אך ורק בדרך של צוואה כדין (מטעם זה אין נפקות ל"טופס ההוראות" המלווה פתיחת חשבון משותף, בכל הנוגע להורשה שלאחר המוות); רביעית - כדי שתתקיים מתנה בלתי מסוייגת לאלתר נדרשות הסכמה והקנייה, קרי, גמירות דעת של הנותן לתת מתנה כזאת והקנייה, באופן שבעל החשבון המשותף מקבל לרשותו את כל הכספים שבחשבון ונותן המתנה מוציא את הכספים מרשותו. באותו מקרה נקבע, כי לא היתה גמירות דעת מאחר שהמערער עצמו ציין, כי המנוח השאיר לו את הכספים "לאחר פטירה", ואף הקנייה לא היתה שכן המנוח יכול היה להוציא בכל רגע את הכסף מהבנק לאחר פתיחת החשבון המשותף. הלכות אלה חזרו ונישנו במספר פסקי-דין ובהם ע"א 221/75 [2]. (ב) ע"א 453/73 [3] - אף כאן היו הדברים אמורים בפקדון בנקאי משותף, והשאלה היתה, אם ניתנה מתנה לאלתר מהמנוח למשיבה, כאשר שניהם היו רשומים כבעלי החשבון. לאור העדויות והראיות, נקבע, כי היתה כוונה ברורה ליתן מתנה לאלתר והכוונה הוצאה אל הפועל, שכן רק למשיבה הותר לפעול לבדה בחשבון. (ג) ע"א 679/76 [4] - פסק-דין זה מהווה אבן דרך חשובה בהתפתחות סוגיה זו. השופט אשר חוזר תחילה על העקרונות שנקבעו בפרשת שרון [1] הנ"ל, כי אין לראות ב"טופס ההוראות" של הבנק משום צוואה, או מתנה שלאחר המוות, וכי ההסכם עם הבנק מחייב אך ורק ביחסים עם הבנק ולא ביחסי הלקוחות בינם לבין עצמם. לאחר מכן הוא קובע, כי המערערת לא היתה זכאית למלוא הכספים שבחשבונות המשותפים, בהיעדר יסוד לכך לא בדיני הצוואה ואף לא בדיני הקניין, שכן העיקרון של "זכות ההיוותרות בחיים" לגבי חשבונות משותפים אינו חל אצלנו. בהמשך, נבחנת השאלה, אם המערערת זכאית למחצית הסכומים שבחשבונות המשותפים. השופט אשר מציין תחילה, כי במבט ראשון אכן כך הדבר. זאת, לנוכח הוראות סעיף 9(ב) לחוק המיטלטלין, תשל"א- 1971, הקובע כי "חלקיהם של כל אחד מהשותפים במיטלטלין, חזקה שהם שווים" כשסעיף 13(א) מחיל זאת גם על זכויות. במקביל, סעיף 59(ב) בצירוף לסעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע בעניין ריבוי נושים, כי "חזקה על הנושים שהם שותפים בחיוב בחלקים שווים". ואולם, על כך באה הקושיה: כיצד ייתכן להחיל על החשבונות המשותפים את דיני השותפות בנכסים, וזאת, במקרה שבו היו החשבונות תחילה בבעלותו הייחודית של המנוח ורק בשלב מאוחר יותר נטען כי העביר את מחציתם ללא תמורה למערערת. לאור זאת, יש לבחון אם הדברים אמורים במתנה לאלתר. לדעת השופט אשר, אין איסור על נותן המתנה לערוך הסדר שלפיו תהיינה לו ולמקבל המתנה זכויות זהות בדבר המתנה, שכן לפי סעיף 4לחוק המתנה "מתנה יכול שתהיה על תנאי", ואף תנאי מעין זה במשמע. דרישת ההקנייה שבחוק המתנה אין בה כדי לפסול תנאי שלפיו הופך דבר המתנה לרכוש המשותף של נותן המתנה ומקבלה. במקרה זה מוסיף השופט וקובע, כי מתוך התבטאויותיו של המנוח ניתן היה ללמוד כי הוא התכוון לא למתנה עתידית בלבד, אלא למתנה לאלתר. השופט ויתקון הסכים לתוצאה זו לאור הראיות הברורות, אך השמיע דברי אזהרה בהאי לישנא: "העובדה שפלוני הופך את חשבונו בבנק (או פותח חשבון) על שמו ועל שם אלמוני, אין בה כשלעצמה, משום הוכחה שאלמוני אמנם שותף בבעלות על הזכויות כלפי הבנק. בין בעל ואשה קיימת, בדרך כלל, חזקה מעין זו, אך לא בין אחרים. .. הקושי הוא רק לגבי כמות ההוכחה הדרושה, וכאן הייתי מציע לנהוג זהירות רבה. אין דבר קל מלפברק ראיות בעל פה ולנשל יורשים חוקיים, אשר אולי יותר ראויים וזקוקים לדאגת המנוח מאותו אדם שכבש לבו בעת זקנתו. את העדות על המתנה הייתי מעדיף לראות במסמך הנושא את כתב-ידו של המנוח..." (שם, בעמ' 794-795). יש לציין, כי דברי ביקורת חריפים לגבי קביעותיו האמורות של השופט אשר ותמיכה בעמדת השופט ויתקון מצויים במאמרו של ד"ר ר' בן-אוליאל, "הקנייה דרך חשבון בנק משותף" הפרקליט לג (תש"ם-מ"א) .172במאמר זה מציין המחבר המלומד כי העברת בעלות בכספים במקרה של מתנה כזו מותנית בכך שהמקבל השתמש בזכות שניתנה לו, קרי, משך כספים מהחשבון, וכי יש ספק רב אם יכולה מתנה להתקיים בצוותא חדא עם קיומו של תנאי לגבי שימוש שווה וזכויות שוות בנכס של הנותן והמקבל. לפי השקפתו, הרי ש"אמיתות טענות אלה על מתנה בחיים של יתרת החשבון, בחלקה או בשלימותה, מוטלת בספק כאשר בעל החשבון שהפקיד כספים לא הגביל את זכותו הוא להשתמש בהם". תמיכה נוספת בעמדת השופט ויתקון תוך הדגשת מידת ההוכחה הרבה הנדרשת בעניין זה, מצויה גם בספרו של פרופ' מ' א' ראבילו, "חוק המתנה, תשכ"ח-1968" פירוש לחוקי החוזים (בעריכת פרופ' ג' טדסקי), לאמור: "נראה שיש לקבוע, כי ניתן 'להקנות זכויות' ביתרה של חשבון משותף, אך לשם כך יש חשיבות מכרעת שרצון הנותן יובע בצורה הברורה ביותר, כך שנוכל לקבוע שהיה ברצונו לתת מתנה לאלתר, ולא מתנה לאחר המוות" (שם, בעמ' 78- ההדגשות שלי - י' ג'). (ד) ע"א 268/81 [5] - פסק-דין זה מסכם את ההלכה וקובע את העקרונות, שיש להחילם בסוגיה זו, כאשר אין ספק, כי יש בו הבחנה חשובה ביותר לענייננו בין נסיבות שבהן בעל החשבון שנפטר פתח תחילה את החשבון על שמו בלבד וממקורותיו שלו ורק לאחר מכן הוסיף אליו אדם נוסף והפך את החשבון למשותף, לבין המקרה שבו מתחילה היו מספר בעלים לחשבון עם פתיחתו. השופט בך אף תומך יתידותיו בפסק-דינו בקביעותיו הזהירות האמורות של השופט ויתקון בע"א 679/76 [4] הנ"ל לעומת המסקנות הנרחבות יותר של השופט אשר. במקרה זה פתחה המנוחה חשבון בנק, בו השקיעה את כספה ורק לאחר מכן הוסיפה גם את בתה לאותו חשבון. הבת תבעה את מחצית כספי החשבון, בטענה, כי מדובר במתנה לאלתר, וטענתה נדחתה. השופט בך חוזר על כל ההלכות שאוזכרו בפסיקה האמורה לעניין מתנה שלאחר המוות, שאינה תקפה אם לא נערכה בדרך של צוואה, טופס פתיחת החשבון, הוראות חוק המיטלטלין וכו'. לאחר סקירה זו נבחנה השאלה, אם אמנם הוענקה למערערת מתנה לאלתר, ונאמרו המסקנות החשובות למקרה שלפנינו. לסיכום נאמר: "אין לשלול את האפשרות, שבעל חשבון בנק, המצרף אחר כשותף לאותו חשבון, אכן עושה זאת מתוך כוונה להעניק לאותו שותף מתנה לאלתר של מחצית הכספים באותו חשבון בהתאם ליתרה בחשבון, כפי שתהיה מזמן לזמן. אולם בית המשפט לא יקבע זאת כעובדה, אלא אם כן מצביע חומר הראיות בבירור על קיום כוונה כזאת. עדיף, שכוונה כזו תוכח על ידי מסמכים בכתב, אך בהעדר מסמך ניתן לקבוע מימצא עובדתי כזה גם על סמך התבטאויותיו המוכחות של המנוח, ראיות בדבר יחסים מיחדים בין המנוח לבין השותף לחשבון והוכחות נסיבתיות אחרות. אולם בית המשפט יצדק בסרבו להסיק את המסקנה האמורה כאשר חומר הראיות מצביע על אפשרויות אחרות, המתקבלות על הדעת לא פחות, ובמיוחד כאשר עולה מההוכחות, כמו במקרה דנן, שסביר להניח, כי בעל החשבון רצה להיטיב עם 'המקבל' לאחר פטירתו של בעל החשבון בלבד" (שם, בעמ' 52, ההדגשה שלי - י' ג'). .9עינינו הרואות, כי על פי הפסיקה האמורה, כפי שגובשה, בסופו של דבר, אין די בעצם פתיחת החשבון המשותף להוכחת שיתוף בחשבון (שעה שאין הדברים אמורים בבני זוג), אלא יש צורך בהוכחת כוונה ברורה וחד-משמעית להענקת מתנה לאלתר. חזקת השיתוף אין כוחה יפה, בעיקר, במקרה שבו החשבון המשותף נפתח תחילה כחשבון בבעלות היחידה של המנוח שרק לאחר מכן צירף אליו את הטוען לקבלת המתנה. במקרה כזה, לא ניתן להישען על חזקת שיתוף, אלא על מתן מתנה לאלתר, שלגבי קיומה מוטל הנטל על המקבל ויש להוכיחה בראיות ברורות, שאינן משתמעות לשני פנים. המחשה לכך שגם בתי המשפט באנגליה ובארצות הברית מתייחסים בזהירות מרובה למשמעות, אותה יש להסיק מעצם פתיחת חשבון בנק משותף, ומידת ההוכחה הברורה והמשכנעת המוטלת על הטוען להענקת מתנה בכספי החשבון, מצויה בפרשת harrods[10] (1937) ltd v. Tester(החזקה הנובעת מעצם פתיחת החשבון יפה כוחה שעה שמדובר בבני זוג ואין היא חלה לגבי אחרים), ובעניין: [9] merryman .king v (הפקדת כספים בחשבון משותף של אב ובתו). טענת מתנה נדחתה, והשופט spratley קובע לאמור: ...in every instance, the burden is upon the donee to establish the gift" On the part of the donor to make a gift of his property in order to it is well settled that there must be a clear and unmistakable intention ''. Constitute a valid, effective gift inter vivos or causas mortis(. 147P) .10בא-כוחם המלומד של המשיבים, עו"ד יקותיאלי, מנסה לקעקע את סיכום ההלכה, כפי שהובא לעיל, כשהוא תומך יתידותיו בשלושה פסקי-דין, ובעיקר בפסק הדין האחרון בסוגיה זו שניתן אף הוא על ידי השופט בך, לאחר פסק דין ברעם [5] הנ"ל. (א) ע"א 575/78 [6] - המשיבים נשענים על הקביעה, לפיה "ההלכה היא שפתיחת חשבון משותף משמשת ראיה לכאורה לרצון בעלי החשבון לקיים שותפות בכל הנוגע לחשבון כזה" (שם, בעמ' 139). האסמכתא לכך, הנזכרת בפסק הדין, היא פרשת סלי [4] הנ"ל, אך ראינו, כי גם שם אין להתעלם מדברי השופט ויתקון שאוזכרו. בוודאי, אין בדברים אלה כדי לגבור על האבחנות המאוחרות יותר, כפי שנקבעו בפרשת ברעם [5] הנ"ל, ולפיהן חזקת השיתוף האמורה מתקיימת רק שעה שהחשבון היה משותף עם פתיחתו. יתר על כן, גם בפסק-דין זה מודגש, כי בתביעה נגד עיזבון, נטל ההוכחה הרובץ על התובע הוא כבד במיוחד (שם, בעמ' 139), ודברים אלה יפים גם לענייננו, שבו מנהלים המשיבים מערכה כנגד העיזבון. (ב) ע"א 398/80, 530[7] - אף כאן חוזר בית המשפט על ההלכה האמורה, ושוב יפים לכאן הדברים שצויינו לעניין הפסק הקודם. בנוסף על כך, ראוי להדגיש בהמשך קובע הנשיא שמגר, כי לאור נסיבות המקרה, כפי שהוכחו "ברור וגלוי הוא כי אכן היתה למנוח כוונה חד-משמעית לקיים שותפות מליאה עם בתו היחידה, ולא יכול להיות, על כן, ספק בדבר מעמדה של הבת לגבי המחצית האמורה" (שם, בעמ' 291). שמע מיניה, אף כאן יש דרישה להוכחת כוונה ברורה וחד-משמעית. (ג) ע"א 584/82 [8] - המשיבים נתלים במידה רבה בפסק זה, שהוא האחרון שניתן בסוגיה דנן, כאמור, אף הוא מפי השופט בך, והם מבקשים ללמוד מכך על שינוי בעמדתו מאז פרשת ברעם [5]. אין בידי לאמץ טיעון זה. אמנם נקבע בפסק זה, כי "הלכה פסוקה היא, כי קיימת חזקה, שכספים בחשבון משותף הינם בבעלות המשותפת של השותפים, אלא אם כן הוכח ההיפך" (שם, בעמ' 565). ואולם יש לזכור, כי במקרה זה לא דובר על מקרה שבו נפתח חשבון על ידי אחד לאחר מכן הוסף שני, אלא החשבון נפתח על ידי שני בעלי החשבון מתחילתו, כאשר שניהם מכניסים כספים לתוכו. כאן גם לא נדרשה הזהירות הכרוכה במקרה של פטירת בעל החשבון והעלאת גירסת מתנה לאלתר, שכן מדובר בנסיבות שונות לחלוטין, של ביצוע קנייה על ידי תשלום מחשבון משותף, כשהמחלוקת מתמקדת יותר בראיות לגבי אופן ביצוע הקנייה והשימוש בממכר, מאשר בחשבון המשותף, ואין מדובר על פטירת בעל חשבון או בסוגיה של מתנה לאלתר. .11עתה יש לבחון את העדויות והראיות לאורן של ההלכות הפסוקות, כפי שסוכמו. לגבי שלושת החשבונות שנפתחו במקורם על ידי המנוחה לבדה, הרי שהנטל להוכחת הענקת מתנה לאלתר רובץ על המשיבים, כאשר מדובר בהוכחה משמעותית החייבת להצביע על גמירות דעת ברורה, שאינה משתמעת לשני פנים. אשר לחשבון הרביעי, חשבון הפת"מ, שלגביו לא הוכח, כי נפתח מתחילה על שם המנוחה בלבד - מסקנתי היא, כי גם לגביו אין שוני לעניין מידת הנטל המוטל על כתפי המשיבים. שכן הוכח, כי גם מקורו של חשבון זה בכספי המנוחה לבדה, ולפיכך, שומה על המשיבים לשכנע בקיום מתנה לאלתר ואין חזקת השיתוף עומדת להם. מכל פנים, כפי שיפורט בהמשך, אפילו אין הדבר כן, הרי שממכלול העדויות והראיות עולה, כי ידם של המבקשים על העליונה. כאמור, הנטל הכבד המוטל על המשיבים מקורו גם על שום שמדובר בתביעה כנגד עיזבון. זכויות גב' שפירא בכספי החשבונות המשותפים .12אין מחלוקת בענייננו, שלא קיים מסמך בכתב ידה של המנוחה, המעיד על כוונה להעניק מתנה לאלתר, אולם, כאמור, אין בכך כדי לסתום את הגולל על האפשרות להוכיח קיומה של מתנה כזו ויש לבחון, אם קיימות הוכחות נסיבתיות אחרות, כגון, התבטאויות מוכחות של המנוחה, ראיות בדבר יחסים מיוחדים בין המנוחה לבין גב' שפירא, וטיב השימוש שנעשה בחשבונות, אשר יהיה בהן כדי להוכיח בצורה קונקלוסיבית את גמירת דעתה של המנוחה להעניק את מלוא, או לפחות את מחצית, "יתרת החשבונות הבנקאיים". .13בדיקה מדוקדקת של מכלול העדויות והראיות מוליכה לכלל מסקנה ברורה, שלא רק שהמשיבים לא הצליחו להרים את הנטל, אלא נהפוך הוא - הוכח, כי לא היתה כוונה מצד המנוחה להענקת מתנה לאלתר, להבדיל, אולי, מרצון למתן מתנה לאחר מותה, רצון שלא הולבש בצורה החוקית הראויה. מסקנה זו נשענת, בעיקר, על הממצאים והקביעות הבאים: א. כל העדויות התומכות בגירסת המשיבים הינן עדויות המשיבים עצמם, והדברים אמורים בעדים מעוניינים שיש להם אינטרס אישי בכך, שהכספים בחשבונות ייוותרו בידי גב' שפירא (מן הראוי להדגיש שבכל המקרים בהם הכירה הפסיקה במתנה לאלתר של מחצית יתרת החשבון הוכחה כוונת "הנותן" בין השאר, באמצעות עדים בלתי מעוניינים שהעידו על התבטאויות "הנותן" ואילו במקרה זה למרות שהחשבונות התנהלו במשותף במשך 17שנים לא הובאה אף עדות של אדם נייטרלי). מנגד, מצוייה עדותו של פרופ' בריס, שהינו עד נייטרלי ובלתי מעוניין, המשמש כמנהל עיזבון והחותר למימוש כוונת המנוחה ורצונה לגבי השימוש בכספיה לאחר מותה. ברי, שמשקל עדות זו עולה עשרת מונים על עדויות המשיבים. ב. יש לקבל את גירסת המבקשים, לפיה החשבונות הפכו למשותפים לצורך נוחותה של המנוחה ועל מנת לאפשר לגב' שפירא למשוך כספים לצרכיה של המנוחה בלבד. מתוך עדויות המשיבים עצמם עולה, כי גב' שפירא דאגה לניהול החיים השוטפים של המנוחה ולתשלום הוצאותיה. כמו כן, הובאו על ידי המבקשים מסמכים המעידים על פעילות בחשבונות עבור המנוחה. כל אלה מצביעים במפורש על כך, שגב' שפירא לא ראתה עצמה כל עיקר כבעלת החשבונות הללו, אלא השתמשה בהם אך ורק לכיסוי הוצאות המנוחה. ג. גב' שפירא עצמה ציינה בעדותה, כי לא הוציאה כספים מחשבונות אלה, פרט מאשר לצורך נסיעות ספורות לחוץ לארץ, ואף במקרים אלה טרחה להחזיר שווה ערך בשקלים לחשבונות ולעדכן על כך את פרופ' בריס, דבר שיש בו משום ראיה ברורה לכך שהיא ראתה חשבונות אלה כשייכים למנוחה בלבד (עדות גב' שפירא, עמ' 41-42; עדות משיב 2, עמ' 16). עדויות אלה מקבלות אישור גם בדברי פרופ' בריס בתצהירו (סעיף 9) ובעדותו בבית המשפט. אם היתה רואה את הכספים המצויים בחשבונות כאת כספיה שלה שהוענקו לה על ידי המנוחה, מה טעם ומה צידוק היה לנהוג כך ולהחזיר כספים שנטלה מעצמה. הוא הדין לגבי הצורך שחשה לדווח על פעילות זו לפרופ' בריס. כל הראיות הללו מצביעות על הוספת שמה של גב' שפירא לחשבונות מטעמי נוחות, על מנת שתוכל לדאוג בצורה יעילה לצרכי המנוחה, ולא על הענקת מתנה. ד. סעיף 3ל"טופס ההוראות" הבנקאי, הקובע את "כלל ההיוותרות בחיים", עומד בסתירה לטענת המשיבים כאילו הוענקו הכספים שבחשבון הפיצויים במתנה לאלתר לגב' שפירא. יתר על כן - אפילו היתה למנוחה כוונה להעניק לאחותה כספים במתנה לאחר מיתה, הרי שייתכן בהחלט, כי אף מכוונה זו חזרה בה לנוכח העדויות בדבר המתיחות שנוצרה בין השתיים (עדות פרופ' בריס, עמ' 8; המסמך ת/1). ה. המבקשים הוכיחו, כי המנוחה שילמה מס על מלוא הריבית שנצברה בחשבונות כהכנסה שלה בלבד, שעה שגב' שפירא לא הצהירה מעולם על הריבית שנצברה בחשבון, כולה או חלקה, כהכנסתה. הדבר הוכח בתצהירו של פרופ' בריס (סעיף 7(א)) ובעדותו, וכן במסמכים שונים המאמתים זאת. כמו כן אישרה גם גב' שפירא כי מעולם לא הצהירה על ריבית זו ואף לא כללה את כספי החשבונות בהצהרת ההון שהגישה לשלטונות מס הכנסה (עמ' 42). ו. גירסת פרופ' בריס לגבי הביקור בכספת שנערך על ידיו ועל ידי המשיבים 1 ו-2: לטענת פרופ' בריס נמצאה בכספת צוואה משנת 1973שבה נכללה הוראה בנוגע לחשבונות הבנק של המנוחה, ביניהם גם החשבונות המשותפים למנוחה ולגב' שפירא, כשבהתאם להוראות הנ"ל הכספים בכל החשבונות היו אמורים להתחלק בין ארבעה אנשים בחלקים שווים. הוראות אלה שוללות את טענת המשיבים בדבר הענקת החשבונות במתנה למשיבה 1עוד בשנת .1971 בביקור נוסף שערך עו"ד בריס בכספת, לא נמצאה צוואה זו. המשיבים טוענים, כי אי-הימצאות עותקי הצוואה לאחר מכן יש בו משום ראיה לחוסר מהימנותו של עו"ד בריס, ולעומתם, מראים המבקשים מסמך שרשם עו"ד בריס באותו יום ובו פירוט המסמכים שנמצאו בכספת ותוכנם (נ/2), וכן מביאים את עדותו של המשיב 2, שלטענתם מודה שאכן היתה צוואה בין המסמכים, אף שלטענתו היתה זו צוואה משנת .1977 מסקנתי היא, כי יש לאמץ טיעונם זה של המבקשים, לקבל את גירסת פרופ' בריס ולקבוע שאכן היתה צוואה כאמור, אשר תוכנה היה כפי שהעיד על כך פרופ' בריס. ז. יש חשיבות גם לעדותו של פרופ' בריס, אשר טיפל בענייניה של המנוחה משך שנים רבות ועד ליום מותה. על פי עדותו, מעולם לא אמרה לו כי החשבונות כולם או חלקם ניתנו במתנה לגב' שפירא, או שאינם רכושה הבלעדי של המנוחה. גם במהלך דיון על הכנסותיה של המנוחה בהשתתפות גב' שפירא לא נאמר או נרמז כאילו החשבונות, או חלק מהם, או חלק מהריבית שנצברת בגינם, שייכים לגב' שפירא. הוא שמע לראשונה את טענת המתנה רק לאחר פטירת המנוחה, ומעולם לא בחייה. ח. הובאו מסמכים שונים המעידים על התייחסותה המפורשת של המנוחה אל החשבונות והכספים שבהם, כאל חשבונות השייכים לה במלואם באופן בלעדי. הדבר מצא ביטויו בהצהרות של המנוחה עצמה, וכן בפעולות שביצעה בחשבונות וב"מנהג הבעלים" שנהגה בכספים שהיו מופקדים בהם (ת/11; ת/ 22- משיכת הכספים על ידי המנוחה לשם רכישת דירה; עדות גב' שפירא, עמ' 38). ט. חשיבות ראשונה במעלה יש לייחס לעדותו של פרופ' בריס לגבי פגישות שנערכו בינו לבין המשיבים לאחר פטירתה של המנוחה. כאשר הועלתה בהן סוגיית הכספים המופקדים בחשבונות המשותפים הנ"ל, ופרופ' בריס ציין כי לאור הוראות צוואתה של המנוחה אמורים כספים אלה להיות מוקדשים להנצחת שמה ושם בני משפחתה, טענו המשיבים, להפתעתו, כי הכספים בחשבונות שייכים להם וכאסמכתא הציגו את סעיף 3ל"טופס ההוראות" של חשבון הפיצויים, שעניינו, כאמור, הוראות לגבי הכספים לאחר מותו של אחד השותפים. הדבר מחזק במידה רבה את טענת המבקשים, כי המשיבים עצמם ראו בכספים אלה מתנה שלאחר מיתה ולא מתנה לאלתר. נראה, שבאותה עת עדיין לא היה ברור למשיבים כי לטופס ההוראות אין כל תוקף משפטי. רק בשלב מאוחר יותר, כשדבר זה נודע להם, השתנתה התמונה והדגש הושם לפתע על מתנה לאלתר ולא על מתנה שלאחר מיתה. .14כנגד הראיות והממצאים האמורים, מצויים תצהיריהם של המשיבים המכילים תיאורים של התבטאויות המנוחה כלפיהם, ולפיהם ציינה המנוחה, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי היא נתנה את הכספים שבחשבונות במתנה לאלתר לאחותה (תצהיר גב' שפירא, סעיף 7- "וכי מעתה החשבונות האלה שייכים לי והם שלי"; תצהיר משיב 2, סעיף 4, 7; תצהיר משיב 3, סעיף 4). כאמור, מדובר בהצהרות של הנוגעים בדבר, שהינם האינטרסנטים העיקריים, ודעתי היא, כי אין די בדבריהם בלבד להרמת הנטל הכבד הרובץ לפתחם. בצדק מצביע בא-כוח המבקשים גם על העובדה שהמשיבים מתאמצים, באורח מלאכותי מסוים, לנקוט ניסוחים זהים של מתן מתנה בהווה בסגנון המזכיר, במידה רבה, את הניסוחים שהובאו בפרשת סלי [4] הנ"ל, דבר המעלה חשד למגמתיות מסוימת ולמחשבה מתוכננת שלאחר מעשה. המשיבים מעלים נקודות נוספות לתמיכה בגירסתם, בדבר הענקת מתנה לאלתר על ידי המנוחה לאחותה: (א) החשבונות הנ"ל אינם מוזכרים בצוואות שערכה המנוחה - עובדה זו, כשלעצמה, אין בה הוכחה כלשהי, כי המנוחה לא ראתה חשבונות אלה כרכושה שלה, אך ניתן להתחשב בה במידת מה בצד ראיות נוספות התומכות בגירסת המשיבים. (ב) המנוחה התייחסה לחשבונות אלה באורח שונה מאשר ליתר חשבונותיה - המשיבים מבקשים ללמוד זאת מדברי עו"ד בריס, כי, כמיופה כוח של המנוחה, לא משך מעולם כספים מהחשבונות הללו, שעה שביצע תשלומי תרומות עבורה מחשבונות אחרים. מכך לא ניתן להסיק כאילו לא נהגה המנוחה "מנהג בעלים" בחשבונות אלה. כפי שצויין, שימשו אותם חשבונות למימון צרכיה, ולפיכך, סביר להניח, שנוח היה לה יותר לממן תרומות לאחרים מחשבונות אחרים. מכל פנים, אין בכך הוכחה משמעותית לתמיכה בגירסת המשיבים. (ג) לפי הצהרה שנתנה המנוחה לעו"ד פול בריס על נכסיה הפיננסיים ליום 1.5.80עולה, לכאורה, שלא כללה בנכסים אלה את החשבונות הנ"ל, שכן כל נכסיה הפיננסיים הוערכו על ידיה בסכום של כ-000, 160דולר, בעוד שסכום זה היה מצוי בחשבונותיה האחרים. בצדק מציין בא-כוח המשיבים בסיכומיו, כי המסמכים נ/ 8ו-נ/ 9אינם כוללים את כל חשבונות הבנק האחרים של המנוחה, אלא חלק מהם בלבד, וממילא, מסתבר, כי הכספים שהיו מופקדים בכל החשבונות האחרים עלו במידה רבה על הסך של 000, 160דולר, כאשר מדובר גם בחשבונות כאלה שלגביהם לא היתה כל מחלוקת שהיו שייכים למנוחה לבדה. לאור זאת קשה לייחס משקל רב לעובדה זו. (ד) היחסים המיוחדים ששררו בין המנוחה לאחותה גב' שפירא, מעידים, כי מאחר שהמנוחה שכלה את ילדיה בשואה, הרי שלאחר פטירת בעלה ראתה במשפחת האחות את משפחתה שלה. ואולם, כפי שכבר צויין, היו ראיות על שלבים שונים שבהם נוצר נתק בין השתיים. מכל פנים, אין בכל אלה הוכחה משכנעת במידה הראוייה לגירסה בדבר הענקת המתנה לאלתר מהמנוחה לאחותה. סיכום .15לאחר בחינה מדוקדקת של כל העדויות והראיות שהובאו על ידי הצדדים והעמדתן אלה כנגד אלה, ולאחר בחינת כל טיעוני הצדדים, כפי שפורטו, המסקנה הברורה היא, כי המשיבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו כי המנוחה התכוונה לתת לאחותה, גב' שפירא, במתנה לאלתר לא את מלוא הכספים שבחשבונות הנ"ל ואף לא את מחציתם, שעה שצירפה אותה לאותם חשבונות. מתוך הראיות נמצאנו למדים על כוונה הפוכה ועל כך שהמנוחה ואחותה גם יחד ראו בחשבונות הללו את רכושה הבלעדי של המנוחה לא רק בעת פתיחתם, אלא גם שעה שהיו רשומים בבעלות משותפת של השתיים. התוצאה הנובעת מכך היא, כי כל הכספים שבחשבונות הללו שייכים במלואם לעיזבון המנוחה. .16בטרם סיום, יש לציין כי בתשובה לסיכומי המבקשים העלו המשיבים לראשונה טענה, לפיה אין לבית המשפט סמכות להעניק את הסעדים המבוקשים, למעט סעד הצהרתי. אין לקבל טענה זו, שהופיעה לראשונה בכתב התשובה, ללא כל פירוט והנמקה, ואשר אין לה ביסוס. הדיון בעניין זה הועבר לפסים של תביעה רגילה, וברי שבמסגרתה מצויה בידי בית המשפט הסמכות המלאה להיעתר גם לכל יתר הסעדים הנדרשים, בצד הסעד ההצהרתי. .17לפיכך, הנני מצהיר בזאת, כי מלוא הכספים שבארבעת החשבונות נושא התביעה, אשר היו רשומים במשותף במשיב 4, בנק לאומי לישראל בע"מ, סניף "פייבל", על שם המנוחה וגב' שפירא, הינם רכוש של עיזבון המנוחה. על המשיבים 1- 3להעביר לבעלות העיזבון, באמצעות המבקשים, את כל הכספים שבחשבונות הנ"ל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מירבית, מיום משיכתם על ידי המשיבים ועד להחזרתם בפועל לבעלות העיזבון. כמו כן, על המשיבים 1- 3לשלם למבקשים את הוצאות המשפט בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 000, 10ש"ח, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. צוואהירושה