תאונת דרכים - שבר בעצם מרוסק של עצם הטיביה

צילום עצמות השוק הראה שבר רוחבי מרוסק של עצם הטיביה בשליש העליון. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בעצם הטיביה עקב תאונת דרכים: 1. התובעת, ילידת 1933, נפגעה בתאונת דרכים מיום 30.5.94, כאשר רכב שבו נהג הנתבע מס' 1, פגע בה. התביעה היא לתשלום הפיצויים המגיעים לתובעת עקב תאונת הדרכים. הנתבעים אינם חולקים על חבותם לפיצוי התובעת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב התאונה, אולם קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלת גובה הנזק. 2. בהסכמת הצדדים התמנו שני מומחים רפואיים לבדוק את התובעת: בתחום האורטופדי ובתחום הפנימי. בתחום האורטופדי מונה פרופ' רובין. ממצאי הבדיקה בחוות דעתו מיום 17.1.95, היו: "הולכת בצליעה קלה בעזרת מקל אחד. לא מסוגלת להתפשט לבדיקה אלא בעזרת בתה... בכתף שמאל - תנועה אקטיבית באבדוקציה פחות מ- 90 מעלות ומלווה בהגבלה קשה בסיבוב פנימי ופחות קשה בסיבוב חיצוני של הכתף. באופן פסיבי אפשר להרים את הזרוע לזוית של 120מעלות מהגוף, אך זה מלווה בכאבים עזים. צלומים מיום התאונה מראים שבר מרוסק של ראש עצם הזרוע וכן של עצם הגלינאידי בכתף שמאל, מלווה בתת-נקע בולט (כלפי מטה) של הפרק. צלום עצמות השוק מראה שבר רוחבי מרוסק של עצם הטיביה בשליש העליון. צלום אחרי הניתוח ברגל מראה מצב לאחר הכנסת מסמר תוך לשדי וברגים רוחביים. העצם עדיין עומדת בעוות קל. צלומים נוספים מחודשים מאי, יוני ואוגוסט 1994 מראים התקדמות החיבור של השברים ובצילום האחרון מ- 30.8.94 אפשר להכיר בחיבור השבר בטיביה בעוות קל וכן חיבור בעיוות ניכר של השבר בראש עצם הזרוע. בשבר של הגלינאודי קיים חוסר חיבור של קטע די גדול של שטח הפרקי של העצם ועדיין יש מצב של תת-נקע של הפרק. לפי מכתב השחרור מהר-הצופים הוכח בזמנו שקיים קרע שלם של הגידים באזור הכתף". בפרק הסיכום והמסקנות נאמר: "גב' יהוד נפגעה קשה בתאונת דרכים ולמרות שרק לאחר 7וחצי חודשים מאז התאונה לדעתי המצב האורטופדי סופי. עקב העוות ברגל ובמיוחד באזור הכתף סביר לקבל שקיימת הפרעה תפקודית ניכרת אשר מונעת ממנה לתפקד בביתה, כפי שעשתה טרם התאונה. לדעתי קיימת נכות צמיתה של % 10לפי 47(2) (א) ועוד % 15עקב הפגיעה בכתף - סה"כ % 23.5ובהתחשב בגילה רואה אני מקום להגדיל נכות זאת עד % 30לפי תקנון (צריך להיות תקנה - ר.כ.) 15של בטוח לאומי". 3. הפרופ' ד. רחמילביץ אשר התמנה כמומחה ברפואה פנימית ובגסטרואנטולוגיה לצורך בחינת הקשר בין יתר לחץ דם והסכרת, לתאונה, שלל קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הסוכרת ויתר לחץ דם. 4. התובעת תובעת פיצוי בראשי הנזק הבאים: נזק לא ממוני (כאב וסבל), הפסד השתכרות בעבר, אבדן כושר השתכרות, עזרה וסיעוד בעבר כולל עזרת קרובים ועוזרת בית, עזרה וסיעוד בעתיד, ניידות והוצאות מיוחדות. בהמשך אדון בכל אחד מפרטי נזק אלה, כסדרם. 5. נזק לא ממוני: הצדדים חלוקים לגבי אחוז הנכות הרפואית אשר צריך להוות את בסיס החישוב לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו - 1976. לטענת ב"כ התובעת יש לראות את חוות הדעת כמעניקה לתובעת % 30נכות, גם לצורך עניין זה, ובהתאם לפסוק את הפיצוי לתובעת. מנגד, טוענים הנתבעים ששעור הנכות הרפואית הוא הקובע ויש לפסוק לתובעת בהתאם לו. כבר נפסק, כי לצורך פריט זה של נזק לא ממוני, הנכות הרפואית מהווה מדד חותך, ואין להזקק לתוספת, שאפשר שתווסף לנכות הרפואית על ידי ועדה של הביטוח הלאומי, לפי תקנה 15, ראה: ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה שלישית, חיפה, תשנ"ג), עמ' 517והאיזכורים שם. אשר על כן, הפיצוי לו זכאית התובעת לעניין פריט זה, כאשר על הצדדים מוסכם שהתובעת היתה מאושפזת 65יום, מיום 30.5.94ועד 4.8.94(עמ' 4, ש' 3לפרו'), הינו הסך של 010, 34ש"ח כערכם היום. (כולל ריבית ובניכוי גיל). 6. אבדן השתכרות והפגיעה בכושר ההשתכרות: בנוגע לפריט זה נטען ע"י התובעת כי היא עבדה והשתכרה, עובר לתאונה, מטפול בשני נכדיה, באופן קבוע. לדברי התובעת: "עד לתאונה הייתי עקרת בית, קמה בבוקר, מבשלת אוכל ואחר כך הולכת למועדון עד 00: .12אז חוזרת ומקבלת את הנכדים שהיו באים עם הסעה לבית, נותנת להם אוכל, יושבת אתם ועושה את העבודה שלי בבית. קיבלתי כסף מבתי עבור הטיפול בנכדים. באו 2נכדים וקיבלתי 500ש"ח". (עמ' 8, ש' 14-12). ועוד אמרה: "הנכדים שטיפלתי בהם היו בני 10.5והבת בת 9כל השנים היו אצלי. היום הוא בן 11.5והיום הם כבר לא גרים מתחתי. כשהם באו אלי הם גרו מתחתי ואחר כך עברו לפסגת זאב והיו באים אלי עם ההסעה עד שאמם היתה באה לקחת אותם הביתה. זה היה משהיו קטנים עד לפני התאונה. בנכדים האחרים טיפלתי רק אם היה מישהו חולה ואז היו באים אלי". (עמ' 11ש' 25-21) "זה לא היה עסק של יום יומיים אלא עסק קבוע. כל הזמן, כמה שנים מאז שהיו קטנים. טיפלתי בהם הרבה שנים ולכן הם שילמו לי כסף עבור הטיפול". (עמ' 12ש' 9-8). בנוסף, טענה התובעת כי אינה יכולה לטפל כיום בנכדיה באשר היא עצמה זקוקה לסיוע: לדבריה אינה יכולה להתלבש (בגדים מסוימים, כגון החזיה) ללא עזרה, היא איננה יציבה, היא זקוקה לסיוע במטבח ובאחזקת הבית. לפיכך, נטען ע"י ב"כ התובעת כי למעשה, ובהתחשב בגילה של התובעת ובמאמץ הנדרש מטיפול בילדים, נכותה התיפקודית הינה קשה ולמעלה מהנכות הרפואית והיא מגיעה כדי % .65לפיכך, נתבע בגין נזקי העבר בפריט זה, פיצוי בשעור 500ש"ח (משוערך) לחודש, לתקופת הזמן שחלף מאז התאונה. מנגד, טענו הנתבעים כי מצבה של התובעת אינו כה חמור כפי שתואר ע"י בא כוחה. לטענתם, התובעת נפגעה ביד שמאל בעוד היא ימנית, היא מתלבשת לבד אף שהדבר אורך זמן רב יותר, היא מנסה, לפחות למרחקים קצרים, ללכת בלא מקל, היא אף הולכת לערוך קניות עם עזרה, ומבצעת פעולות נקיון קלות. ב"כ הנתבעים אף הפנה לצילומי הוידיאו שבהם נראתה התובעת מנקה כלים בחצר ביתה . לפיכך, נטען כי טענות התובעת הן מגמתיות, לא אמינות ויש להתייחס אליהן בספקנות. באשר לנזקי העבר והעתיד, בנוגע לפריט זה של הפגיעה בכושר ההשתכרות, נטען כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה בעניין הטפול בנכדיה והמדובר למעשה בסיוע של בת להוריה. בכל מקרה, כך נטען, יש לערוך חישוב עפ"י נתונים שונים מאשר אלה שפורטו ע"י התובעת, והיא לא הייתה מטפלת בנכדיה, בכל מקרה, מעבר לשלוש השנים הבאות. כן נטען כי אין לקבל את שעור הנכות התפקודית שלו טען ב"כ התובעת. מכאן שיש להכריע לעניין פריט זה של הפגיעה בכושר השתכרותה של התובעת, בשאלת שעור הנכות (התפקודית) ובשאלה האם התובעת עבדה בפועל. 7. באשר לנכות התפקודית: אכן, כפי שנטען ע"י ב"כ התובעת בסיכומיו, לא פעם אין התאמה בין שעור הנכות התפקודית (דהיינו: מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד) ולבין שעור הנכות הרפואית. ההכרעה בכל מקרה תלויה, בין היתר, בנסיבות, בטיב הפגיעה, בזהות הנפגע, במקצועו וכיוצ"ב. ראה בין היתר, ע"א 516/86 אררט נ. אזולאי, פד"י מ' (4) .640 בענייננו, ולאור העובדה שלתובעת נקבעה נכות בשעור % 10 בגין הפגיעה ברגל שבה נותר עוות, ונכות בשעור % 15עקב הפגיעה בכתף שמאל, פגיעה שממנה סובלת התובעת בהגבלה בתנועת היד המלווה בכאבים, כי אז שקלול כל הנתונים מביא למסקנה כי הנכות התפקודית של התובעת גבוהה מהנכות הרפואית עצמה, הן לאור גילה של התובעת והשפעתה של הפגיעה עליה באופן אישי, והן לאור טיב הפגיעות כפי שפורטו ע"י המומחה בחוות דעתו שציין כי סביר הדבר שקיימת הפרעה תפקודית ניכרת המונעת ממנה לתפקד בביתה, לעומת מצבה שבטרם התאונה. אלא, שבעניין זה הרחיק ב"כ התובעת לכת בטענתו כי לתובעת % 65 נכות תפקודית. יש לקבל את הערכת המומחה הרפואי אשר התייחס לעניין זה והעלה את שעורי הנכות, גם בהתחשב בגילה, ל- %30, ואני קובע כי אכן זהו שעור נכותה התפקודית של התובעת. 8. אמינות התובעת והשאלה האם אכן טיפלה בנכדיה בשכר: התרשמותי מהתובעת, (שמצבה הבריאותי עובר לתאונה היה, בעקרון, תקין), והדבר אף עולה מעדותה, שהתובעת לא ניסתה להקצין את מצבה ולהציג עצמה כמוגבלת ובעלת כושר תפקוד נמוך. העובדה שהתובעת מתפקדת בתחומי משק הבית השונים הוסברה על ידה ברצונה להשאר פעילה ומועילה ולא להתנהג כ"נכה". אכן, התובעת שכל עול משק הבית נפל מאז ומתמיד על כתפיה לא הורגלה לישב בחיבוק ידיים והיא עשתה ועושה כל מה שביכולתה ע"מ שלא להכנע לפגיעות ולמגבלות שמהן היא סובלת. גם צילומי הווידיאו נ/ 2(כאשר ב"כ התובעת, בסופו של דבר, זנח את טענתו בדבר הפגיעה בפרטיותה של התובעת עקב הצילומים ולא התייחס לנקודה זו בסיכומיו), והתמונות נ/1, אין בהם לסתור את טענות התובעת: לא נחזו שם "גדולות ונצורות" או פעילויות הסותרות את דברי התובעת. הסבריה לעניין הצילומים כי פיקחה על הכשרת כלים לחג הפסח וסייעה כמידת יכולתה, הגיוניים, ואינם נסתרים מהתמונות או מהווידיאו. בתמונות נ/ 1 נצפית התובעת כשהיא נכנסת או יוצאת ממכונית כשבידה מקל, אולם, אין טענה שהתובעת אינה מסוגלת לעשות פעולות מסוג זה, אלא נטען כי היא מתקשה בביצוען. גם העובדה שהתובעת טפלה בנכדיה תמורת שכר, אמינה ומהימנה עלי ואין הדבר בלתי הגיוני או בלתי סביר. התובעת טפלה בנכדיה לאורך שנים, באופן יום יומי, ואני מקבל את טענתה שבנסיבות אלה שולם לה השכר שטענה לו, שאין הוא מופרז כלל ועיקר. אולם, יחד עם זאת, לא הוכח ע"י התובעת, ולמעשה לא נטען על ידה, שזה היה "מקצועה", דהיינו, שהיא הייתה מטפלת באופן מקצועי, שוטף, וקבוע בילדים אחרים, זרים, לולא טיפלה בנכדיה, או שהייתה עושה כן בעתיד לאחר שנכדיה יגדלו. מדבריה ומדברי בתה עולה שמקצוע- עיסוק זה, התייחד ליחסים שבין התובעת ונכדיה, הסדר שהיה נוח ואף נעים למעורבים בו, אולם אין בו להעיד על כך שהתובעת הייתה עוסקת בכך בכל מקרה או תעשה כן בעתיד, בקשר עם ילדי אחרים. על כן, ולאור העובדה שב"כ הנתבעים צודק בטענתו שלפיה, לאור גילם של הנכדים (שהם כיום כבני 10 ו-12) בכל מקרה, בתוך כשלוש שנים, היתה התובעת מפסיקה כליל את הטפול בנכדיה, נראה כי הדרך הנכונה והראויה לפסוק לתובעת בגין פריט זה, היא על דרך האומדן, סכום כולל, אשר יגלם בתוכו את כלל הנתונים כפי שפורטו לעיל. לעניין העבר, יש להביא בחשבון את העובדה שבתקופה של כשנה לאחר התאונה לא היה ביד התובעת לתפקד, לעניין זה, כלל, ומאז, ההפסד שנגרם לתובעת הוא הסך השווה ל-% 30 מהסך של 500 ש"ח כערכם במועד התאונה. בנקודה זו אבהיר כי יש לבחון את הפסד השתכרותה של התובעת באופן ספציפי כפי שהוא בנסיבות עניין זה: התובעת אמורה לטפל בילדים גדולים (שזהותם ידועה) שאינם זקוקים לטפול כגון זה הניתן לילדי פעוטון. טפולה כולל, בעיקר השגחה, הכנת ארוחות וכד', דהיינו ביצוע פעולות אשר על אף מוגבלותה ביכולתה לבצע וזאת בשילוב עם העובדה שלתובעת נפסק פיצוי, כפי שיובהר להן, בעניין עזרה וסיעוד. פיצוי בגין עזרה וסיעוד משיב את מצבה לקדמותו ועל כן יש ביכולתה להמשיך ולטפל בנכדיה. בגין אותם דברים אשר היא תתקשה בהם, יבוא לה הפיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות בשעור נכותה התפקודית. (אם כי ניתן לגרוס שאולי, בנסיבות כאלה, היא אינה זכאית לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות כלל ועיקר). על כן, אני פוסק לתובעת בגין פריט זה (עבר ועתיד גם יחד) את הסך של -000, 15 ש"ח כערכם היום. (יש להעיר כי פסק הדין בת.א. 358/93(י-ם) אשר ב"כ התובעת הפנה אליו, דן באישה שטיפלה בילדי זרים, כמקצוע, מאז שבעלה נפטר והנסיבות שם אינן דומות לענייננו). 9. עזרה וסיעוד בעבר: א. בתקופת אשפוזה של התובעת סייעו בידה ילדיה. לדברי בתה, שולמית כהן: "האשפוז של אמא ערער את הכל. היינו צריכים לשבת איתה תקופות ארוכות שם והתחלקנו בינינו... הכי חשוב היה לנו להיות אתה וזה היה ימים ולילות עד שהתאוששה. זו מחלקה מאוד קשה בבית חולים ויש עומס רב על האחיות ואף אחד לא יזיז אותה מהמיטה כשהיא צריכה או לתת לה שתיה ואת זה עשינו אנחנו, אני ואחיותי". (עמ' 3, ש' 27-23). והתובעת אמרה: "בזמן ששכבתי בבית החולים הבנות באו וישנו איתי כי היה קשה וכשביקשתי עזרה מהאחיות לא היו עוזרים לי.... בית חולים שיקום גם היה לי קשה ולא יכולתי לקום לבד ולא היה מי שיעזור לי, רק האחיות היו עוזרות לי והבנות היו באות לבקר ולשבת איתי כמה שעות ולעשות לי מסאג' ביד או ברגל". (עמ' 8, ש' 30-25). ב. הזכות לפיצוי בגין סיעוד ע"י בני משפחה הוכרה כבר בעבר: ראה למשל: ע"א 23/84 זכאי נ' ירניצקי (לא פורסם) שם נאמר: "אם הוכח שהנפגעת לא העסיקה עזרה - שהיתה זקוקה לה - בגלל חוסר אמצעים כספיים, על בית המשפט לעשות אמדן של הסכום המגיע כפיצוי נאות בעד העזרה שניתנה ע"י בן הזוג או בני משפחה אחרים של הניזוק ולפסוק זאת לטובת הניזוק". וראה גם ע"א 142/89 גמליאלי נ' אושיות, תקדין עליון, כרך 90(3) עמ' 683, וכן: ע"א 73/93 שושני נ' קראוס, פד"י כ"ח(1) .227 בספרו של ד' קציר (בעמ' 424) הדעה היא: ש"ניתן להסיק כי (אף) אם לא נגרם הפסד לקרוב המסייע יהא הנפגע זכאי לפיצוי עבור הטרחה והסיעוד שסעד את קרובו הנפגע, כלומר שבהעדר הנזק לנפגע ובהעדר הפסד לקרובו מפצים את הנפגע עבור הטרחה שטרח למענו קרובו". ג. לעניין זה נטען ע"י ב"כ התובעת כי יש לפצות את התובעת כלהלן: לתקופת 12חודשים, למשך 8שעות ביום, וליתרת 11החודשים לפי 3שעות עבודה, ובסה"כ 400, 77ש"ח. בנוסף, נטען כי יש לפצות את התובעת עבור עוזרת בית, בשעור של 600ש"ח לחודש. כל זאת, מעבר לסיוע שהעניקה הנתבעת. ב"כ הנתבעים טען כי יש לפצות בגין עזרת בני משפחה רק אם לאלה נגרם נזק ממון וכאשר הוכח כי הנפגע לא יכול היה לשכור עזרה מחמת מצבו הכלכלי. טענה זו כאמור, איננה מדויקת: בעניין שושני נ. קראוס שהוזכר לעיל ושב"כ הנתבעים הפנה אליו, פסק בית המשפט פיצוי לבעל בגין העזרה שהעניק לאשתו, לאחר שהוכח כי הבעל צמצם בפועל את עבודתו בעסק לשם כך, ועל כך כל שעשה שם בית המשפט היה הערכת הנזק, וכך פורשו גם הדברים בעניין גמליאלי נ. אושיות הנ"ל. כן נטען על-ידו שהתובעת הייתה נזקקת לעזרה בכל מקרה, מחמת גילה, ונטען לאבחנה בין האסמכתאות שהגישה ב"כ התובעת ולבין המקרה דידן. ד. ע"ת מס' 1, היא מרלן מדינה, העובדת עבור התובעת בניקיון ועזרה, פעם אחת בשבוע למשך שש שעות, והיא משתכרת 150ש"ח (בגין 6שעות). היא עבדה אצל התובעת למעלה משנה לפני מתן עדותה, והיא לא המציאה קבלות עבור עבודתה. כן פירטה את טיב העבודות אשר בוצעו על ידה. ה. התובעת אושפזה לתקופת חודשיים, ולאחר מכן שוחררה לביתה. גם לאחר שובה של התובעת הביתה היא היתה זקוקה לסיעוד. לעניין זה העידה בתה: "כשאמא יצאה מבית החולים היא הובאה לביתה. היא התחילה כבר ללכת אך מאוד מאוד קשה עם תנועה מאוד מוגבלת ביד ועם כאבים חזקים מאוד, עם הזדקקות לכדורים נגד כאבים וכדורי שינה. היא לא יכלה לעשות שום דבר בבית. זה נמשך כמה חודשים, ... אך היו לפחות חודשיים מאוד מאוד קשים ולאט לאט היא חזרה בהדרגה. זה נמשך בערך 6- 5חודשים". (עמ' 4, ש' 21-16). עוד אישרה בתה כי, לאחר שהתובעת שוחררה מביה"ח, ניתנה מטעם הנתבעת "עזרה ששולמה על ידי חברת הביטוח וזה היה עד לפני פסח 94(צ"ל 95 ר.כ) ולא הייתה עוזרת אחרת. אותה העזרה הייתה רק ל- 4שעות ועשתה מינימום... לקחנו עזרה נוספת אולי פעם או פעמיים לנקיון יותר יסודי". (וראה דברי התובעת, עמ' 10ש' 27-24). ו. מהאמור לעיל עולה כי התובעת זכאית לפיצוי עבור הסיוע שקיבלה מקרוביה בזמן אישפוזה (חודשיים) אם כי כמובן באופן מצומצם שכן קיבלה טיפול בעיקר מצוות בית החולים, לאחר מכן פיצוי מלא לתקופה של חודשיים נוספים שבהם מצבה היה קשה יותר, פיצוי חלקי לתקופה נוספת של 6חודשים שמצבה השתפר, אך לא התייצב ולאחר מכן, בהתחשב בשעור נכותה התפקודית. מהאמור לעיל, בקשר לעבר, יש לנכות את הסיוע שקיבלה התובעת מטעם חברת הביטוח: עזרה של 4שעות ביום לתקופה שעד אפריל 95'. הנתון שהובא על ידי התובעת (לעניין נקיון הבית) הוא הסכום שמשולם לע"ת מס' 1, שהוא 25 ש"ח לשעה. לפיכך, זכאית התובעת לפיצוי בגין סיוע ועזרה בנוגע לעבר (לרבות סיוע באחזקת משק הבית) ועד היום, לפיצוי שאין מנוס מלערכו על דרך האומדן ובהעדר נתונים מדויקים, פיצוי המגיע לסך של 000, 18ש"ח כערכם היום. 10. לעניין מצבה כיום של התובעת, העידה בתה שלומית: "כל יום אנו עוזרים לה להתלבש בעיקר אם זה לבוש ליציאות. ברחצה צריך להכנס לעזור לה לרחוץ. במטבח אינה יכולה להרים... כי יש תנועות שאינה יכולה לעשות ואנו צריכים לעזור לה בזה, בחצר אנו צריכות לעזור בנקיון כי העוזרת לא מצליחה לעשות הכל". (עמ' 5, ש' 8-5) ועוד אמרה: "אנחנו האחיות באות מדי פעם לעזור לה". (עמ' 4, ש' 29). התובעת מצליחה לבשל ולטפל במטבח במידת מה ואף להדיח חלק מהכלים (עמ' 6, ש' 22) היא מבשלת עם עזרתו של בעלה, מדי יום. (עמ' 6, ש' 30- 24- עמ' 7, ש' 7- 5- עמ' 10, ש' 13-12). לפי עדותה של התובעת עצמה, היא מתלבשת לבד, אך יותר באיטיות. "להתרחץ קשה לי ולכן אני לא יכולה להתרחץ כל יום אם אין מי שיעזור לי. יד אחת אני לא יכולה להרים, אני לא יכולה לחפוף ראש. טוש אני עושה לבד. אני יכולה להתלבש לבד רק עם בגדים רחבים". (עמ' 10, ש' 9-6). כאמור, התובעת מעסיקה עוזרת בית, בשכר של 600 ש"ח לחודש, מאז שאין לה עוד עזרה מטעם חברת הביטוח, כלומר, מאז אפריל .95הנתבעים אינם חולקים על כך שהתובעת נפגעה ונזקקת לעזרה מסויימת. עזרה זו, לטענתם, מתבטאת בשכירת עוזרת בהיקף של 6- 4 שעות שבועיות ובסיוע נוסף מבני המשפחה ולתקופה של 7 שנים. מהאמור לעיל עולה כי התובעת מסוגלת לתפקד במשק הבית ולבצע פעולות מסוימות (היא אף הולכת לערוך קניות בשוק) אולם נבצר ממנה לבצע פעולות הדורשות מאמץ בקשר עם אחזקת הבית או פעולות הקשורות בה (כגון: "חפיפת הראש", כדבריה). לעניין זה, יש לפסוק לתובעת פיצוי עבור עזרה בבית בנוגע לעבודות הבית הקשות שאינה יכולה לבצע וכן עבור סעוד בנוגע לפעולות מסוימות שהיא מתקשה בבצוען. פיצוי זה נגזר משעור נכותה (אם כי לעניין עבודות בית קשות, ברור הדבר שהתובעת מוגבלת למעלה משעור הנכות התפקודית) ומתוחלת חייה (17 שנים). פיצוי זה מגיע על דרך האומדן לסך של 000, 78 ש"ח כערכם היום. (אין לשכוח שבעתיד הייתה התובעת נזקקת, בכל מקרה, לעזרה ויש לנכות, לפיכך, סכום מסוים בגין כך, אולם היא זכאית לפיצוי עד לתום תוחלת החיים ולא עד גיל 70כפי שמציע ב"כ הנתבעים, אך, כאמור, יש לבצע ניכוי מסוים מסכום הפיצוי כפי שנעשה למשל בע"א 185/88 ג'עפר נ. ג'עפר, פ"ד, מ"ה (3) בעמ' 122. 11. ניידות: לעניין זה טוען ב"כ התובעת לפיצוי בגין הפגיעה בכושר הניידות שכן לתובעת קשה ללכת למרחקים ארוכים והיא זקוקה למקל. לדבריו, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין אובדן ניידותה פיצוי אשר יאפשר לה להיעזר במוניות, ולדעתו הסכום הראוי הוא 000, 60 ש"ח. מנגד טוען ב"כ הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה צרכים מיוחדים בניידות והיא אף העידה שהיא נוסעת באוטובוסים ומתהלכת בשוק, ובביתה התובעת מתהלכת גם בלא מקל. עם זאת, מכירים הנתבעים בכך שנגרמה לתובעת פגיעה בניידותה והם חולקים על מידת הפגיעה הנטענת ע"י ב"כ התובעת ומציעים פיצוי גלובלי בסכום כולל של 000, 2 ש"ח. גם לעניין זה לא הובאו על-ידי הצדדים ראיות (לעניין עלויות, הוצאות וכד') ואין אלא לפסוק פיצוי על דרך האומדן, אשר יביא בחשבון כי נכותה של התובעת נובעת רק בחלקה מהפגיעה ברגל. הפיצוי שלו זכאית התובעת בגין פריט זה מגיע לסך של 000, 7 ש"ח כערכם היום. 12. הוצאות: התובעת הגישה קבלות כדלקמן: א. תשלום עבור נעל גבס מיום 83.20 8.6.94ש"ח ב. תשלום עבור ביקור במרפאה אורתופדית מיום 16.8.94- 103.00 ש"ח ג. תשלום עבור צילום כתף וצילום שוק מיום 158.00 30.8.94 ש"ח ד. תשלום עבור ביקור במרפאה אורתופדית מיום 30.8.94- 103.00 ש"ח לטענת ב"כ התובעת קבלות אלה הן חלק זעום מכלל ההוצאות שנלוו לטיפול ויש לפצות את התובעת בסכום גלובלי של 000, 8 ש"ח. ב"כ הנתבעים טוען כי יש לפסוק לתובעת על בסיס הקבלות בלבד והוא מעריך את הסכום הכולל בשעור 000, 1 ש"ח. בנקודה זו, לא בא נימוק מדוע לא נשמרו אצל התובעת קבלות עבור הוצאותיה הנטענות הנוספות, ויתירה מזו, אף לא פורטו אותן הוצאות שלא נשמרו הקבלות בגינן. בעל דין החפץ להיות מזוכה בהוצאותיו עליו להוכיחן בפועל. (הקבלות, הן אחת מדרכי ההוכחה, אם כי לא הראייה הבלעדית). בענייננו, טענה התובעת, באופן ספיציפי, לטיפולי פזיותרפיה שבועיים והוגשה על ידה תעודת השחרור מבית החולים, ת/1, שם צויין כי שוחררה בהמלצות שונות שטיפול פיזיותרפי ארוך טווח אינו נכלל בהן. על התובעת היה להמציא בעניין זה ראיות, הן לעניין היקף הטפולים הפזיותרפיים והן לעניין עלותם, והיא לא עשתה כן. משכך, זכאית התובעת בגין פריט זה, לכל היותר, לפיצוי בשעור 000, 1 ש"ח שהנתבעים הסכימו לשלמו, פיצוי העולה על שווי הקבלות ת/2. 13. תמיכת המל"ל: הנתבעים טוענים שאם תהיה החמרה במצבה של התובעת היא תהיה זכאית לגימלת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי וזאת על פי פרק י' (ס' 224) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 לטענתם, אם יעריך בית המשפט את נזקי התובעת כחמורים יותר, יש לנכות מהסכומים שייקבעו לה את שווי הגמלה לה היא זכאית. בנסיבות העניין, ולאחר שלא הובאו ראיות בעניין זה, אין לטענה זו מקום. 14. התוצאה היא, שאני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 010, 151 ש"ח כערכם היום (כמפורט בסעיפים: 5, 8, 9 ו', 10, 11, 12 לפסק הדין). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל, ויווספו אליו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כחוק. תאונת דרכיםשבר