שחרור כספים מקופת גמל לאחר פיטורים

המערערת מסרה לידי המשיב מכתב המופנה ל"מבטחים", מקום בו הופקדו פיצויי הפיטורים. המכתב למבטחים נושא תאריך 26.12.1985; הפיצויים שולמו על-ידי מבטחים למשיב בחודש ספטמבר 1986, וזאת בהתאם לקביעת בית-הדין. על-פי צילום אישור ממבטחים שהוצג בבית-הדין, חתם המערער ב"מבטחים" ביום 12.7.1986על כל הטפסים הדרושים לשחרור הכספים, ובהם נאמר (הוסף בכתב-יד), כי מצורף אליהם "אישור המעביד וטופס 161". נציין כי גם טופס 161(של מס הכנסה) נושא תאריך .26.12.1985 קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור כספים מקופת גמל לאחר פיטורים: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על אותו חלק מפסק-דינו של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט לובוצקי - דן יחיד; תב"ע מז/25-3) המתייחס לחיוב המערערת לשלם פיצויי הלנה חלקיים על פיצויי הפיטורים, וכן על החיוב בפיצויים על הפרת חוזה. .2בית-הדין האזורי קבע כי המשיב פוטר מעבודתו בתוקף מיום 17.11.1985, וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים; על קביעות אלה אין לפנינו ערעור. .3תחילה - לעניין פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים. אין חולק כי המערערת מסרה לידי המשיב מכתב המופנה ל"מבטחים", מקום בו הופקדו פיצויי הפיטורים. המכתב למבטחים נושא תאריך 26.12.1985; הפיצויים שולמו על-ידי מבטחים למשיב בחודש ספטמבר 1986, וזאת בהתאם לקביעת בית-הדין. על-פי צילום אישור ממבטחים שהוצג בבית-הדין, חתם המערער ב"מבטחים" ביום 12.7.1986על כל הטפסים הדרושים לשחרור הכספים, ובהם נאמר (הוסף בכתב-יד), כי מצורף אליהם "אישור המעביד וטופס 161". נציין כי גם טופס 161(של מס הכנסה) נושא תאריך .26.12.1985 בית-הדין האזורי קבע כי המכתב ל"מבטחים" נמסר למשיב ב"מועד מאוחר יותר" (מבלי שנקבע מהו המועד) ועוד אומר בית-הדין: "יתר על כן, איש לא מנע מהנתבעת למסור הודעה ישירה לקרן, בדבר הסרת התנגדותה לשחרור הכספים. היא לא היתה חייבת לעשות כן באמצעות התובע, ונטלה על עצמה סיכון שהוא כעת בעוכריה". ומסקנתו - "בדוחק רב אנו מוכנים להפחית באופן משמעותי את פיצויי ההלנה, ולהעמידם על % 10לכל חודש" על הסכום ששולם בספטמבר 1986על-ידי "מבטחים", ואשר כבר כלל הפרשי הצמדה. .4במאמר מוסגר יצויין כי המשיב הוא זה שצירף לתצהירו, ששימש כעדות ראשית, את פירוט התשלומים שקיבל מ"מבטחים", ובהם מצויינים במפורש הסכומים שקיבל. דבר זה לא מנע ממנו להצהיר באותו תצהיר כי המערערת לא הפרישה עבורו כל "הפרשות מעביד כנדרש בהסכם הקיבוצי", ובי "הכספים שהופרשו ל"מבטחים" היו קופת גמל שלי, מכספי אני". רק בישיבת בית-הדין הסכים בא-כוח המשיב להודות בכך כי חלק מהכספים שקיבל מ"מבטחים" היו פיצויי פיטורים. .5טענת המערערת היא כי יצאה ידי חובתה במסירת המכתב המופנה ל"מבטחים" לידי המשיב, וכי לא היה כל מקום לקבוע כי המכתב ל"מבטחים" לא נמסר לידי המשיב במועד הנקוב בו. .6בתצהיר המשיב, שאמור היה לשמש עדות ראשית בבית הדין האזורי, לא נאמר דבר בקשר למועד שבו נמסר המכתב המיועד ל"מבטחים" לידיו. בית-הדין האזורי החליט "שלא ליתן מישקל ממשי לתצהיר התובע שנערך מחוץ לכתלי בית-הדין, ולפסוק על-פי עדותו כפי שהושמעה בבית-הדין ולא מעבר לכך". ומה אומר המשיב בבית-הדין האזורי: "אני ביקשתי ממנו את הפיצויים שלי, אם אין לי עבודה. הוא אמר בסדר ונתן לי מכתב ל"מבטחים", ואחרי 6- 5חודשים קיבלתי כסף כלשהו ממבטחים". דבריו אלה של המשיב עצמו, מהם עולה בבירור כי לא היתה תשתית עובדתית לקביעת-בית הדין האזורי, מהווים מקרה מובהק, שבו תתערב ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים של בית-הדין האזורי. אנו קובעים, איפוא, כי המערערת מסרה לידי המשיב את המכתב המופנה ל"מבטחים" ביום הנקוב בו. .7סעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע: "מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלומים ששילם לה מעביד, לא יהיה זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על-פי זכותו האמורה, אם המעביד הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם; הוראת סעיף קטן זה אינה באה לגרוע מהוראות סעיפים 14ו- 20לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963". אכן קובע החוק כי את ההודעה יש למסור לקופת הגמל, אך מעביד יכול להניח, בצורה סבירה, כי העובד יפנה לקופה מיד עם קבלת המכתב על ידו, על מנת להסדיר ענייניו ולקבל את הכספים שהצטברו בה לזכותו. למותר לציין כי הדרך הנכונה היא להפנות את המכתב לקופה, כדי לצאת ידי חובת החוק, ובמקביל לשלוח את העתקו לעובד המפוטר, על מנת שיטפל במימוש זכותו. .8כבר נפסק כי גם טעות שבחוק יכול ותהא "טעות כנה" (דב"ע לה/4- 2[1] בע' 333, ואסמכתאות שם). טעותה של המערערת, במסרה את המכתב המיועד ל"מבטחים" לידי המשיב היא "טעות כנה", המצדיקה את ביטולם המוחלט של פיצויי ההלנה, לגבי התקופה מיום מסירת המכתב. .9התוצאה בסוגיה זו היא כי פסק-דינו של בית-הדין האזורי בעניין זה ישונה, ועל המערערת יהיה לשלם למשיב פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים ממחרת יום סיום עבודתו דהיינו מיום 18.11.1985, ועד יום מסירת מכתב הפניה לידיו, דהיינו עד יום .16.12.1985סכום פיצויי ההלנה כאמור ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.12.1985ועד לתשלום בפועל. .10ומכאן - לעניין הפיצוי על הפרת חוזה. בית-הדין האזורי קבע בעניין זה: "התובע הוכיח כי פוטר, והנתבעת לא הוכיחה כי פיטוריו תאמו את הוראות ההסכם הקיבוצי החל. מנהל הנתבעת גם הודה שאפילו הודעה על הפיטורים לא נמסרה למועצת הפועלים. בירורים שנעשו לאחר תום יחסי עובד ומעביד, ובמסגרת נסיון לפתור את הסכסוך המשפטי - אינם שוקלים. ברם, צודק בא-כוח הנתבעת הקובל על כך שהתובע לא הוכיח את נזקיו. על כן, ראוי לפסוק לזכותו בסעיף זה לפי הערכה מינימלית; ובסך הכל פיצוי בשיעור של ארבע (4) משכורות חודשיות (4X 225ש"ח)". .11שתי טענות למערערת - הראשונה - כי ההסכם הקיבוצי לא הוצג והשניה - כי הנזק לא הוכח. אשר להצגת ההסכם הקיבוצי. בענף השמירה קיים הסכם עבודה קיבוצי כללי אשר הוראותיו הורחבו; תוכנם של הסכמי עבודה קיבוציים כלליים הוא, בבית-הדין לעבודה, בחינת ידיעת דיינים. בעניינו - משניתן צו הרחבה על ההסכם, הרי שהוא פורסם ברשומות, ואין צורך להציגו אף בבית משפט, בו חלים דיני הראיות. לזאת נוסיף בי הצדדים הגישו לבית-הדין האזורי הודעה החתומה על-ידי שני פרקליטיהם, ובהם "מוסכמות", שאחת מהן היא תחולת ההסכמים הקיבוציים שבהם עסקינן. אם בכל אלה לא די - הסתמכה המערערת בסיכומיה בבית-הדין האזורי על אותו הסכם קיבוצי, וצירפה את העתקו (סעיף 3(ב) לסיכומים). .12נותרה הטענה כי המשיב לא הוכיח את נזקו. בעניין זה אמר המשיב בתצהירו "לא עבדתי מאז פיטורי וקשה לי למצוא מקום עבודה". לא הובאה כל עדות סותרת, והמשיב לא נחקר כלל בנושא זה בחקירה הנגדית. בנסיבות אלה, לא היה בא-כוחו חייב לחקור את מרשו בחקירה חוזרת בנושא זה, מה עוד שלא יכול היה לדעת שבסופו של הליך לא יתחשב בית-הדין בתצהיר. עוד נוסיף כי ממסכת הראיות עולה כי תקופה ממושכת המשיך המשיב לדרוש לחזור לעבודתו, ואף קיים בירורים בנדון בהשתתפות מועצת הפועלים, וברור כי בתקופה זאת לא עבד. ניתן להניח, בי בית-הדין האזורי, שעה שפסק את הסכום הנאות כפיצוי בגין הפרת חוזה, הביא בחשבון את הנזק שנגרם למשיב עקב פיטוריו ושלא כדין בגין אובדן זכויות ותק, אף כי בית-הדין לא התייחס לכך בפסק-דינו. הסכום שנפסק וחישובו סבירים, ולכן לא נתערב בקביעתו של בית-הדין האזורי באלה. .13התוצאה היא, איפוא שהערעור בעניין פיצויי ההלנה מתקבל בחלקו, והערעור בעניין הפיצוי על הפרת חוזה - נדחה. בהתחשב בתוצאה, ובעובדה שהמשיב לא הגיש עיקרי טיעון, ישא כל צד בהוצאותיו בשתי הערכאות.שחרור כספיםפיטוריםקופות גמל