קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיער נתפס במכונה - תלישת עור הקרקפת: (בעניין האחריות) .1התובע מס' 1יליד 1981(להלן: "התובע"), הגיש תביעה זו נגד הנתבע עקב תאונה שארעה בתאריך 6.9.91 שבה הוא נפגע בנזקי גוף, כאשר שערותיו נתפסו בחלקי מכונת הברזה, דבר שגרם לתלישת חלק מעור הקרקפת (להלן: "התאונה"). התובעים 2ו- 3הם הוריו של התובע מס' .1 .2בהתאם לגרסת התובע, ארעה התאונה כאשר הנתבע ביצע עבודות אינסטלציה בבית התובעים וביקש מהתובע לעזור לו בהחזקת צינור מתכת, אשר הוכנס לתוך מכונת ההברזה ותוך כדי סיבוב צינור המתכת, נתפסו שערותיו של התובע במכונה וכך ארעה התאונה. .3הנתבע כפר בטענות התובעים וטען כי איננו אחראי לאירוע התאונה, מאחר והתאונה ארעה כאשר התובע ואחיו שיחקו במכונת ההברזה מבלי שהנתבע או אדם אחר מטעמו נכחו במקום. .4למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נפגע ממכונת ההברזה (סעיף 2 לסיכומי ב"כ הנתבע), המחלוקת הינה בנוגע לדרך ולאופן אירוע התאונה. לפיכך, וכאן המקום לציין זאת, כי הגרסה כפי שמופיעה במסמכי ביה"ח לפיה נפגע כביכול התובע כתוצאה מנפילה מאופניו, היא גרסה בדויה, אשר משום מה נמסרה כאשר שני הצדדים נכחו בביה"ח בעת רישומה ומטעמיהם. מאחר וכאמור מוסכם על הצדדים כי התובע נפגע ממכונת ההברזה, אין צורך להיכנס לשאלת מסירת ההודעה הכוזבת בביה"ח, למעט גינוי המעשה כשלעצמו. גרסת התובעים: .5מטעם התובע, אשר היה כבן 9בעת מועד אירוע התאונה, העידו בנוסף אליו, אביו, התובע מס' 2וכן אחיו מרואן מעדי, אשר נכחו במקום כאשר ארעה התאונה. בתצהירו (ת/2) מתאר התובע את אירוע התאונה כדלקמן: "באותו יום בשעות אחה"צ בשעה 14.00בערך בקש ממני התובע (צ.ל. הנתבע י.ו.) להחזיק צנור שהכניס לתוך מכונת ההברזה. הנתבע היה עסוק בהברזת הצינור ולפתע נתפסו שערותי במכונה דבר שגרם לפגיעתי קשרות ותלישת חלק ניכר מעור הקרקפת". .6אביו של התובע מסר בתצהירו (ת/3) כי התאונה ארעה, כאשר הוא ובנו מרואן היו עסוקים בהרכבת שעון מים, "לפתע שמעתי בני טארק צועק וראיתי כי שערותיו נתקעו במכונה ונתלשו יחד עם עור הקרקפת". בחקירתו הנגדית, מוסיף האב ואומר: "אם אתה אומר לי שבני נפגע כתוצאה מזה שהוא הפעיל את המכונה עם אחיו, אני אומר שזה לא נכון ובני לא יכל היה להפעיל את המכונה. הוא חזר מהקייטנה, והנתבע קרא לו שיחזיק את הצינור אם הייתי רואה זאת לא הייתי נותן לבני לעזור לו. הייתי ליד השעון ולא ראיתי שבני עוזר לו. אז מה אם אני שומע את המכונה פועלת? מה אני יכול להבין מזה שהמכונה עובדת? אני יודע שהוא עובד. אני נשבע שלא ראיתי אותו הוא חזר מהקייטנה ולא יודע איך זה שהנתבע קרא לו לעזור לו. הנתבע לקח את הצינור באורך של כ- 6מ' שזה היה הצינור האחרון שהיה צריך להרכיב מהשעון למקום האספקה מהמועצה והוא אמר שאחרי שירכיב את הצינור הוא יגד לנו מזל טוב ואז קרתה התאונה בעת העבודה על אותו צינור". (עמ' 11, ש' 5ואילך). .7גם האח מרואן בתצהירו (ת/2) אומר כי: "לפתע שמעתי קול צעקה של טארק והתברר כי שערותיו נתקעו במכונה ונתלשו יחד עם עור הקרקפת". גרסת הנתבע: .8גרסת הנתבע הינה (תצהירו נ/7), כי בתאריך 31.7.90שזכור לו כיום שבו נפגע התובע, הוא סיים את העבודות בבית התובעים בשעה 15.00ולטענתו הוא זוכר היטב כי ארז את כלי העבודה, ניתק את מכונת ההברזה מזרם החשמל וארז ושם את חוטי החשמל ברכבו. לאחר מכן, ניגש לבית שכן של התובעים ושמו ג'מיל נאסר אלאדין, אשר ממנו קיבל הנתבע לדבריו מקור חשמל לצורך הפעלת מכונת ההברזה. לדבריו, התובע ביחד עם אחיו מרואן שהוא בוגר ממנו חיברו את המכונה לחשמל וזאת ביוזמת אביהם והפעילו את המכונה לבקשת האב, לשם הברזת חלקי צינורות שהושארו במקום ובנוכחות האב הם חיברו את המכונה בחוטי חשמל שהביאו מהבית שבו הם התגוררו (שהיה במקום אחר מהבית הנבנה החדש). .9הנתבע טוען, כי כאשר ישב אצל השכן שמע צעקה והתברר לו שזו צעקתו של התובע והוא לקח אותו לביה"ח. בחקירתו הנגדית, מאשר הנתבע כי שוחח גם עם האב, עם התובע וגם עם שני אחיו קופטן ומרואן, אשר הסבירו לו כיצד ארע התאונה (עמ' 15סיפא ועמ' 16רישא), אולם לטענתו עשה זאת רק כחודש או כשלושה שבועות לאחר התאונה. לאחר מכן, משיב הנתבע: "לשאלתך אם לא התעניינתי בדרך לביה"ח כיצד ארעה התאונה אני משיב שכן שאלתי וקופטן ענה לי שהם עשו טעות חמורה שהפעילו את המכונה. הוא לא פירט הוא רק אמר לי שהפעילו את המכונה. שאלתי אותו מדוע הוא ניגש למכונה כאשר איננו בקיא בהפעלתה הוא השיב לי שאבא שלו רצה לנצל את כל שאריות הצינורות לעשות בהם הברזות על מנת לא לקנות חלקי צינורות מוברזים" (עמ' 16, ש' 6ואילך). .10למטה מזה, אומר הנתבע: "אני ראיתי את קופטן, מרואן ואת האבא שלהם ליד המכונה לפני שעזבתי לשתות קפה" (עמ' 17, ש' 2). לאחר מכן, אומר הנתבע: "ביקשתי מהם לא לגעת בכלים שלי. אני צפיתי שהם עשויים להשתמש בכלים שלי ולכן כל יום דאגתי להעמיס את הכלים על הרכב שלי ולקחת אותם הביתה. באותה תקופה היה רכב מסוג פיאט 131שנת .81מדובר ברכב פרטי. הכלים היו בתא המטען של הרכב ואז אין נגישות לאדם אחר למכונה. את הכלים לקחתי בסוף כל יום ולא באמצע העבודה. המכונה הזו הכובד שלה הוא בערך 50- 60קילו. .............. להוריד את המכונה מהמכונית נדרשו שני פועלים ובסיום היום היו מעמיסים את המכונה על המכונית גם כן שני פועלים. לא יכולתי להכניס את המכונה לבד לכן באותו יום עשיתי את מה שתיארתי בתצהירי בסעיף 4וזאת לשאלתך מדוע לא הכנסתי את המכונה למכונית. ביקשתי מקופטן וממרואן שיעזרו לי להרים את המכונה למכונית והם אמרו לי שכאשר ארצה לנסוע הם יעמיסו לי את המכונה. לו ידעתי שהם ישתמשו במכונה, הייתי מכניס את המכונה בכוחות עצמי לארגז המכונית" (עמ' 17, ש' 17ואילך). .11בשוקלי את גרסאות הצדדים, אני מעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבע. אמנם יש בעצם העלאת גרסה בלתי נכונה בנוכחות שני הצדדים בביה"ח כדי לפגום באמינות גרסתם, אולם אין להעניש בכך את התובע שהיה קטין במועד אירוע התאונה ואינו אחראי למסירת גרסה כוזבת בביה"ח על ידי מלוויו. לאחר שמיעת העדויות, שוכנעתי במידת הראיות הדרושה במשפט אזרחי כי התאונה ארעה כגרסת התובע מס' 1(ת/ 1ועמ' 4ואילך לפרטיכל), אשר לה אני נותן אמון מלא. גרסה זו, חוזקה בעדויותיהם של האח מעדי (ת/ 2ועמ' 6סיפא ואילך לפרטיכל) והאב מעדי (ת/ 3ועמ' 9רישא לפרטיכל). .12גרסת התובעים מופיעה במכתב הראשון לנתבע (נ/3) ולמכתב זה השיב ב"כ הנתבע דאז במכתב מיום 29.1.93(נ/4) כי לנתבע "עדויות ברורות לפיהם לא יכול כי התחייב בקשר עם הפגיעה הנדונה". בשוקלי את גרסת הנתבע, לא מצאתי עדויות ברורות כאלה. עיקר הגנתו של הנתבע היתה כי לא נכח בעת אירוע התאונה, אלא היה אצל השכן, מר ג'מיל נאסר אדין. דא עקא, שכן זה לא הובא למתן עדות וכידוע אי הבאת עד רלוונטי תתפרש בדרך כלל לחובת מי שצריך היה להביאו. כמו כן, טען הנתבע כי ניתק את הכבל החשמלי וכי התובע מס' 1ואחיו הביאו כבל חשמלי אחר, אולם גם טענה זו לא הוכחה במידה הדרושה. הנתבע טען כי מקור החשמל היה בבית השכן ולכן ניתוק החשמל, במידה שנעשה היה בידיעת אותו שכן וגם מבחינה זו עדותו היתה רלוונטית ולא הובאה. יש לציין ולהדגיש כי הנתבע היה מודע לסכנה שבהשארת המכונה בשטח וללא השגחה (ראה סעיף 10לעיל), אולם יחד עם זאת, גם אליבא דגרסתו הוא לא נקט בכל אמצעים למנוע סכנה זו. יחד עם זאת כאמור, לא קיבלתי את גרסת הנתבע כי לא נכח במקום התאונה, אלא קיבלתי את גרסת התובע כי התאונה ארעה בעת שעזר לנתבע להחזיק את הצינור, כאשר הנתבע הפעיל את מכונת ההברזה. .13לאחר שקיבלתי את גרסת התובעים, נראה שלא יכלה להיות מחלוקת בנוגע לאחריותו של הנתבע לאירוע התאונה. התובע מס' 1במועד האירוע היה קטין כבן 9, אשר נתבקש על ידי הנתבע לעזור לו בעבודה ליד מכונה שהיא מסוכנת ללא נקיטת כל אמצעי זהירות ויש לומר כי בנסיבות המקרה, צריך היה הנתבע לצפות את התרחשות התאונה והנזק, הן בשל העובדה שאסור היה לו לבקש מילד בגיל האמור לעמוד ולהושיט עזרה בקירבת מכונת ההברזה המסתובבת, כאשר ראשו חשוף וכאשר הפעלת המכונה היתה ללא כל אמצעי בטיחות מנימליים. די בעובדות הנ"ל כדי להעמיד את הנתבע בחזקת מי שחב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי מי שעלולים היו להפגע ממכונת ההברזה. לשאלה האם הפר הנתבע את חובת הזהירות, יש להשיב בנסיבות המקרה בחיוב. לבקש סיוע בעבודה מקטין בן 9, שהיה עם ראש חשוף וללא כל הגנה מפני פגיעה מהמכונה המסתובבת, יש בה משום הפרת חובת הזהירות ובבחינת רשלנות רבה שכן הנתבע כמו כל אדם סביר, חייב וצריך היה לצפות כי קטין כמו התובע עשוי להפגע בנסיבות בהם ביקש את העזרה ממנו. .14לכן, אני מוצא את הנתבע אחראי כלפי התובע מס' 1לנזקיו בגין עוולת הרשלנות. במידה והתובעים האחרים יוכיחו נזק הקשור לאחריותו של הנתבע, תהיה אחריותו של הנתבע גם כלפיהם. לפני סיום, ברצוני לציין כי גם אילו קיבלתי את גרסת הנתבע לפיה השאיר את מכונת ההברזה בשטח, וכי התאונה ארעה שלא בנוכחותו, עדיין הקביעה לפיה לא הוכיח הנתבע כי המכונה היתה מנותקת ממקור החשמל, בעינה עומדת וגם בנסיבות אלה, היה מקום לחייב את הנתבע בעוולת הרשלנות כלפי קטין בגילו של התובע כפי שהיה במועד אירוע התאונה, שכן המכונה הושארה בשטח פתוח ללא השגחה וללא פיקוח, מקום שבו יכל וצריך היה הנתבע לצפות כי ילדים עשויים לגשת למכונה ולהפעילה ולהפגע כתוצאה מכך (ראה פ"ד הידוע בעניין היועמ"ש נ' בש, ע"פ 196/64, פ"ד י"ח(4), עמ' 568וכן הדיון הנוסף, פורסם, בפ"ד י"ט(1), עמ' 309וכן השווה ע"א 3077/93, פרג' נ' נאור, דינים עליון, כרך מ"ב, 119וכן ע"א 1300/94 (ת"א), וידר נ' צעירי אגודת חב"ד, פורסם בדינים מחוזי, כרך כ"ו(7), עמ' 354). קרקפת