קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת רישיון פעמיים: בפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (להלן: "בית משפט קמא") שניתנה ביום 11.2.10 על ידי כבוד השופט משה גינות בתיק תת"ע 10221/06. בית משפט קמא דחה את בקשת המערער לחישוב תקופת הפסילה. מתברר כי המערער משפטן בהשכלתו נפסל מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה במספר תיקי תעבורה. מעיון בהודעת הערעור, נספחיה והחלטת בית משפט קמא ובין השאר מטיעוני הצדדים, עולה כי המערער נדון ביום 12.2.08 ע"י כבוד השופטת נילי פלד לעונש פסילה בפועל של שנתיים, בתיק (חדרה) 9887/06. לתיק זה הוא צירף תיקים נוספים והרישיון הופקד ביום 29.1.08. עוד ראוי לציין כי ביום 28.7.06 הוגש נגד המערער כתב אישום קודם בתיק (חדרה) ת' 10221/06 בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה וזאת לאחר שהוא נתפס בכף על ידי שוטר שמסר לידיו כתב אישום (דו"ח תנועה) וזימון לדיון בבית המשפט ליום 27.12.06. בדיון בתיק זה ביקש המערער לצרף דו"ח נוסף ולכן הדיון נדחה. המערער לא התייצב לדיון שנדחה ליום 21.2.07 ונדון בהיעדרו ע"י השופט מ. גינות לקנס בסך 2,500 ₪; 12 חודשי פסילה בפועל ו-12 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים. המערער פנה לרשות הרישוי ואז גילה, לדבריו, שהוא נידון בתאריך 21.2.07 (תיק 10221/06) לעונש פסילה בפועל של שנה ולכן פנה בבקשה לצרף או לחילופין לחשב את תקופת פסילה זו מיום הפקדת הרישיון בתיק (חדרה) 9887/06, דהיינו מיום 29.1.08 - ממועד זה לא היה בידי המערער רישיון נהיגה כלשהו, לטענתו. להודעת הערעור צירף המערער מסמך של בימ"ש השלום לתעבורה בחדרה מתיק 10221/06 ובו נאמר כי המערער נידון ביום 21.2.07 לעונש פסילה בפועל של שנה ובו נרשם כי רישיון הנהיגה של המערער הופקד ביום 29.1.08 בתיק בימ"ש חדרה 9887/06. עוד נרשם במסמך שרישיון הנהיגה של המערער בקשר לתיק 10221/06 בו נפסל בפועל למשך שנה, הופקד ביום 15.12.09. המערער מבקש שעונש הפסילה הנ"ל ייכלל בתקופת הפסילה מאז הפקדת רישיונו ביום 29.1.08. כאמור בית המשפט קמא דחה את בקשת המערער ועל החלטה זו מופנה הערעור שבפני. כידוע מניין עונש הפסילה יחל עם הפקדת רישיון הנהיגה גם אם מדובר ברישיון נהיגה שפקע או עם הגשת תצהיר לבית המשפט במידה, והרישיון אבד כפי שקובעת תקנה 557 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 וזו לשונה: 557. רשיון שפקע תוקפו או שאבד [תיקון: תשל"ז(6), תש"מ(3), תשס"ג(4) (א)   הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר - תוקף אותה שעה. (ב)   הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971 42 , למזכיר של בית המשפט שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי הענין, כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה. (ג)   מצא בעל הרשיון את הרשיון שאבד ימציאו מיד לבית המשפט, לקצין משטרה או לרשות הרישוי שהחליטה על הפסילה. (ד)   בוטל." סוגיה דומה נידונה בפני בעפ"ת (חי') 13134-03-09 אלכסנדר סורילוב נגד מדינת ישראל (ניתן 11.5.09), (להלן - "פרשת אלכסנדר"), ובה סקרתי את הפסיקה והוראות החוק הרלוונטיות לרבות פסיקה שונה של בתי משפט אחרים. בפסק הדין הנ"ל התייחסתי לתכלית חינוכית ופסיכולוגית של הדרישה להפקיד את הרישיון, גם רישיון שתוקפו פקע או בהגשת תצהיר בקשר לרישיון שאבד, זאת בנוסף לתכלית המנהלית ושמטרתה רישום נכון ועדכני של מורשי ופסולי הנהיגה - ראו גם בש"פ 2199/03 מאיר ביטון נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 24.4.03), רע"פ 6696/07 קנטר נגד מדינת ישראל , פ"ד נז (3) 467. להשלמת התמונה אביא להלן את הוראות סעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) קובע כך: (א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. (ב)  הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת. (ג)   בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין — (1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה; (2) תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור. הוראות סעיף 42(א) ו- (ב) הנ"ל קובעות כי עונשי פסילה שהוטלו על הנאשם האחד אחרי השני, יצטברו, כך שעונש הפסילה שהוטל יצטבר לעונש הפסילה הקודם ומניין עונש הפסילה השני יחל "בתום הפסילה הקודמת". לאור הרלוונטיות אביא את אשר כתבתי בעפ"ת (מחוזי חי') 13134-03-09 אלכסנדר סורילוב נ' מדינת ישראל, , תק-מח 2009(2), 4288 , 4289 (2009): "במסע הפרשני, יש להתחיל בלשון החוק, בענייננו החוק משתמש בלשון אבד במובנה הפשוט של המילה, קרי מי שהרישיון אינו בחזקתו ואינו יודע היכן הוא נמצא. חיזוק לפרשנות זו נמצא בתקנה 557(ג) לתקנות אשר קובעת: "מצא בעל הרשיון את הרשיון שאבד ימציאו מיד לבית המשפט, לקצין משטרה או לרשות הרישוי שהחליטה על הפסילה.". מכאן שנראה לי שהסעיף אינו סובל את הפרשנות אותה מבקשת המשיבה לאמץ ולפיה, גם המקרים בהם מופקד הרישיון בתיק אחר, ושברי שהוא לא אבד וכי בעל הרישיון יודע היכן הוא נמצא, נופלים בגדר תקנה זו ומטילים חובה על בעל הרישיון להגיש תצהיר. (ההדגשה לא במקור). נהג סביר, דהיינו האדם הסביר שקורא את התקנה האמורה, לא יכול להבין שמוטלת עליו חובה להצהיר על כך שרישיונו מופקד בתיק אחר. הטלת חובה כזו עלולה ליצור מצב בו עונש פסילה יהיה ארוך ולעיתים אף כפול מהעונש שהטיל ביהמ"ש בגזר דינו. מצב זה אין לקבל שכן עונש הפסילה, הנו עונש לכל דבר ועניין ובעל השלכות כלכליות ואחרות על האדם, מכאן שיש להקפיד על כך שהוראות החוק יקוימו כלשונן. זאת ועוד, יש לזכור שעסקינן במשפט פלילי, שהוראותיו והכללים שנגזרים מהחוק חייבים להיות ברורים וודאיים, במיוחד כשעסקינן בעבירות תעבורה, בהן לעיתים קרובות אנשים אינם שוכרים שירותיו של עורך דין. כידוע, מלאכת הפרשנות מתחילה בלשון החוק, אך לא מסתיימת בו. מכאן, גם אם הייתי מניח שלשון התקנה סובלת את הפרשנות אותה מבקשת המשיבה לאמץ, עדיין עפ"י תכליות החוק יש לבכר את הפרשנות המצמצמת שעולה בקנה אחד עם תכליות החוק, ולפיה בנסיבות המקרה דנן לא קמה כל חובה חוקית על בעל הרישיון להגיש תצהיר, לפיו הרישיון מופקד בתיק אחר. יש לציין שהתכלית העיקרית עליה חוזר ביהמ"ש העליון כמובא לעיל, הנה תכלית מניעת השימוש הפיזי ברישיון. במקרה ומוכח שהרישיון הופקד בתיק אחר או בידי רשות מוסמכת, הרי ברי שבעל הרישיון אינו יכול לעשות שימוש בו. יתרה מזאת, אדם שמפקיד את הרישיון בידי רשות מוסמכת, מקיים את הוראות הדין ומכאן אין חשש שהחוטא יצא נשכר, חשש שהובע בפסיקה. גם התכלית החינוכית והפסיכולוגית מיושמת שכן האדם יודע שהוא ביצע אקט מהותי, שעה שהוא הפקיד את רישיונו בתיק אחר וקיבל אישור על כך, כמו כן, אין בידו רישיון שיוכל להציגו שוב, דבר שמרתיע אותו מלנהוג. (לפרשנות של דבר חקיקה ראו, בג"ץ 9232/01 "נח" נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז (6) 212, 250 (2003)). ". כאן המקום לציין כי בפסק דין אלנקוה התייחסתי לפסיקה אחרת ושונה בתוצאתה וכך נאמרו הדברים בפרשת אלנקוה: "אני מודע לכך שניתן פסק דין בשאלה שבפניי בב"ש (מחוזי ת"א) 93492/06 חמאד נ' מדינת ישראל, (, 2006) והתוצאה היתה שונה ולפיה", נקבע כי: "...אין להסתפק בהפקדת הרשיון פעם אחת בפסילה הראשונה, ויש להפקידו כל פעם שיורשע מחדש ובמקרה שהרשיון כבר הופקד, יש ליתן תצהיר בכל פעם שיורשע מחדש, בהתאם לתקנה 557 לתקנות התעבורה.". ראו גם, תוצאה דומה אליה הגיע ביהמ"ש לתעבורה, (שלום ק"ג) 4060/04 אלון נ' מדינת ישראל, (, 2008). כאמור לעיל, התוצאה אליה הגעתי הנה שונה וברצוני לציין זאת. איני מסכים עם כל הכבוד עם הקביעה שניתן להקיש מפרשת ביטון לענייננו, שכן שם דובר בהפקדת תצהיר בתיק אחר ולא בהפקדת הרישיון בתיק האחר והדבר שונה מענייננו בשני היבטים: הראשון, באותו מקרה הרישיון אבד ומכאן הוגש התצהיר בתיק הראשון והטלת חובה חוזרת על הגשת תצהיר מתיישבת עם לשון החוק, שכן הרישיון אכן אבד. שנית, הגיוני וסביר לבקש תצהיר חוזר ועדכני בכל תיק לשם הוכחת אובדן הרישיון תוך הבהרה שהוא עדיין לא נמצא." מהוראות החוק, התקנות והפסיקה הנ"ל, לא ניתן להסיק בכל דרך מדרכי הפרשנות המקובלות, כי ניתן להטיל על מי שנפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה ושב ונפסל פעם נוספת לאחר שהפקיד את רישיונו בידי הרשות המוסמכת, חובה להגיש תצהיר על כך שרישיונו הופקד בעבר בידי הרשות המוסמכת. הדברים לא נאמרו בדין ואין כל דרך לאמץ גישה פרשנית שכזו, בעיקר משום שעסקינן בדיני נפשות, שמחייבים את המחוקק לקבוע את האיסורים והדרישות מהאזרח באופן ברור וחד משמעי לחלוטין. (ההדגשה לא במקור). חובת הגשת תצהיר הוטלה על מי שנפסל מלהחזיק רישיון נהיגה וטען כי רישיונו אבד. הוראה זו לא התייחסה למי שנפסל מלקבל רישיון נהיגה והפקיד את רישיונו בידי הרשות המוסמכת ושב ונפסל פעם נוספת במהלך תקופת הפסילה הראשונה או לאחריה, אך בטרם הוציא רישיון נהיגה חדש. " גם בעניינו של המערער שבפני יש ללכת על פי הגישה הנ"ל ובהתאם להוראות החוק. הוכח כי המערער הפקיד את רישיונו ביום 29.1.08 ושב ונפסל מלהחזיק רישיון נהיגה מספר פעמים כמתואר לעיל, כך שעל פי סעיף 42 לפקודת התעבורה עונשי הפסילה יצטברו האחד למשנהו כשמניין הפסילה יחושב מיום הפקדת הרישיון, קרי ביום 29.1.08. משמעות הדברים, שבתום הפסילה הראשונה יחל מניין הפסילה השניה וכן הלאה. אעיר עוד כי המסמך שצורף להודעת הערעור בנוגע לתיק (חדרה) 10221/06 ושלפיו מניין הפסילה יחל מיום 15.12.09 אינו עונה על דרישת פקודת הראיות ואינו יכול לשמש תצהיר ומכאן שהקביעה כי הרישיון הופקד ביום 15.12.09 אינה מתיישבת עם האמור לעיל, כך שלגבי הפסילה בתיק זה יש לפעול על פי התוצאה אליה הגעתי; קרי עונשי הפסילה יצטברו ומניינם יחל בהתאם לסדר שקבע סעיף 42 וכמבואר לעיל החל מיום הפקדת הרישיון, 29.1.08. על כן, יש ללכת בחישוב תקופת הפסילה בעניינו של המערער כאמור לעיל. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהרישיון נהיגה