קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה שיבוב בגין שריפה בחנות רהיטים: רקע עובדתי .1בתאריך 18/9/95, בסביבות השעה 12.43, פרצה שריפה בחנות רהיטים הנקראת "בסגנון אחר" (להלן - "החנות") של הנתבעים 1ו- 2(להלן - "הדיירים"). הבעלים של החנות הם הנתבעים 4ו- 5(להלן - "הבעלים") והם השכירו את החנות לדיירים. בעקבות השריפה נגרמו נזקי פיח לחנות סמוכה של "עולם השינה בע"מ" (להלן- "המבוטחת"). התובעת היא מבטחתה של המבוטחת. היא שילמה למבוטחת את הנזקים שנגרמו למבוטחת בעקבות השריפה. בתביעת השיבוב שבפניי דורשת התובעת מן הדיירים, ומבטחתם הנתבעת 3(להלן - "הראל"), ומן הבעלים, ומבטחתם הנתבעת 6(להלן-"מגדל"), את הטבת התשלומים שנאלצה לשלם למבוטחת בעקבות השריפה. .2במהלך הדיון הסכימו ב"כ כל הנתבעים כי אין חולקין על גובה הנזק שנגרם לתובעת, העולה לסך של 000, 33ש"ח ליום הגשת התביעה ב- 30/1/96, באופן שהדיון בפניי הצטמצם אך לשאלת החבות בגין השריפה האמורה. עוד נהיר עתה כי בחנות מצוי חדרון ששימש אף כמטבחון. בחדרון היו מצויים, בין השאר, מקרר, קומקום חשמלי, כונניות, חומר משרדי ולוח חשמל שעליו היו מותקנים מונים ומאמת"ים (מפסקי פחת) (להלן - "המפסקים") .3כבר עתה ראוי לעמוד על שורשי המחלוקת בשאלת החבות. גרסת הדיירים היא כי האש פרצה ממונים המצויים על לוח חשמל. מכל מקום, האש פרצה מלוח החשמל ומהמפסקים שעליו. גרסת הבעלים היא כי האש פרצה מן המקרר. מכל מקום, האש פרצה משקע/תקע של כבל מאריך לבן עם שקע הזנה של המקרר. .4התביעה מעוררת סוגיות עובדתיות וסוגיות משפטיות-ראייתיות. טרם שאצלול למסכת האמורה ברצוני לסלק מן הדרך מספר סוגיות דיוניות. היבטים דיוניים .5לכאורה, אמורה היתה התובעת להתבסס על סעיף 39לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן - "הפקודה"). עניינו של סעיף זה הוא בהטלת חובת הראיה ברשלנות לגבי אש אם לגבי "תופס המקרקעין" אם לגבי "בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש". כאלו, לכאורה, הם הדיירים והבעלים. די היה, איפוא, לתובעת להוכיח את קיומה של השריפה שמכל מקום פרצה בחדרון על מנת להטיל את נטל הראיה על הדיירים והבעלים. מטעמים שאינם נהירים לי ראתה התובעת, במסכת ראיותיה, לנקוט עמדה המצדדת בגרסת הדיירים. אכן, רק בגדר סיכום טענותיה, נסוגה התובעת מעמדתה הנחרצת שבאה לידי ביטוי במסכת ראיותיה ונקטה עמדה ניטראלית ראויה על פיה, מכל מקום, חייב מי מן הנתבעים לפצות אותה בגין השריפה האמורה. .6בכתב התביעה טענה התובעת כי השריפה פרצה מ"ארון החשמל" וכתב התביעה מונה מחדלים לרוב הנעוצים ב"ארון החשמל" האמור. אין ספק כי אף בכך שגתה התובעת. נהיר כיום, כמבואר מעלה, כי השריפה פרצה או ממקרר או ממונים ו/או מפסקים על גבי לוח החשמל. .7חרף כל אלו, אין בדעתי לדקדק עם התובעת ולזקוף לחובתה את הנתונים האמורים. עוד בשלבי ק"מ הוריתי בהחלטתי מיום 16/9/96לב"כ הצדדים להודיעני האם הם סבורים כי ניתן להכריע בשאלת האחריות על פי חוות הדעת של המומחים מטעמם. בהחלטתי מיום 15/10/96, ולאחר שעיינתי בהודעות ב"כ הצדדים, קבעתי כי שאלת האחריות תוכרע אך על פי חקירת המומחים. בפועל, ועל יסוד החלטה זו, התנהלה כל מסכת הראיות שבפניי. בכך, לכל הדעות, יצרו הצדדים "שינוי חזית", ככל שהיה בכך צורך לנוכח החלטתי. .8ראיתי להדגיש את הנתון האמור לנוכח טיעונים שראו ב"כ הנתבעים להעלות בגדר סיכומיהם ושאני רואה לדחותם בתוקף. כך, ב"כ הדיירים רואה לטעון כי דין התביעה, מכל מקום, להידחות מכל וכל. בין אם פרצה השריפה מן המקרר או בין אם היא פרצה מן המונים הרי מכל מקום היא לא פרצה מ"ארון החשמל" המוזכר בתביעה. עוד רואה ב"כ הדיירים לטעון כי לא הוצג חוזה השכירות בגין החנות. מטענתו זו נגזרת מסקנתו כי לא הוכח כי המונים הם חלק מן המושכר המוחזק ע"י הדיירים. ב"כ הבעלים הולך בדרכו של ב"כ הדיירים. בגדר סיכומיו טוען ב"כ הבעלים כי המונים האמורים שייכים לחברת החשמל. מטענתו זו נגזרת מסקנתו כי אף אם יוכח כי השריפה פרצה מן המונים הרי הבעלים אינם נושאים באחריות לכך ומן הסתם יש להפנות את התביעה לחברת החשמל. .9כפי שציינתי אין בדעתי להיענות לטענות האמורות. ברור לי כי השריפה פרצה מחדרון שהוא חלק בלתי נפרד מן החנות והמשמש את החנות. בחדרון האמור היו מצויים מיטלטלין ששירתו את הדיירים, הם מחזיקי החנות. בחדרון האמור מצויים הן המונים, המפסקים ולוח החשמל והוא מצוי, איפוא, כולו על כרעו וקרביו, בשליטתם האפקטיבית של הדיירים. הוכח לי בעליל, ועוד יבוארו הדברים, כי המונים והמפסקים היו מצויים אף בשליטם האפקטיבית של הבעלים. ממילא איני רואה להידרש לטענת ב"כ הבעלים כי יש להטיל אחריות על חברת החשמל. ראוי לציין כי לא הוגשה כל הודעת צד ג'. זירת המחלוקת היתה, איפוא, באשר למקור וגורם השריפה. בדעתי להיזקק אך ורק למחלוקת זו. בכך בדעתי להתמקד. .10אך לטענה דיונית אחת בדעתי להיזקק ולהיענות. בכתב הגנתם של הדיירים ושל הראל נטען כי הראל היא סוכנות ביטוח. ראוי היה, איפוא, כי התובעת תבקש לתקן את כתב התביעה ולצרף את מבטחת הדיירים שאף פרטיה צויינו בכתב ההגנה של הדיירים ושל הראל. התובעת לא עשתה כן וממילא דין התביעה כנגד הראל להידחות. אני מתרשם כי אין לכך כל משמעות. אני מניח כי אין חולקין באשר לכיסוי הביטוחי הקיים לדיירים בפרשה שבפניי. .11כפי שציינתי מעלה מעוררת התביעה הן שאלות עובדתיות והן שאלות משפטיות. אפתח במחלוקת העובדתית הנטושה בין המומחים של הצדדים. גרסתם העובדתית של התובעת ושל הדיירים .12מטעם התובעת הגיש חוות דעת מקצועית המומחה, מר יעקב ריטוב (להלן "ריטוב"). ריטוב הוא מומחה לחקירת שריפות. עוד הוגשה חוות דעת מקצועית מטעם מר אשר סלוצקי (להלן - "סלוצקי"). סלוצקי הוא מהנדס חשמל. .13כאמור מצוי בחדרון לוח חשמל שהיה מותקן על הקיר הדרומי. מצויים היו בו ארבעה מונים. בשני המונים המערביים נמצאו סימני שריפה חזקים וחריגים גם בחלקים הפנימיים שלהם. בשני המונים המזרחיים לא נמצאו סימני שריפה מיוחדים. הערכתו של ריטוב, איפוא, היא כי "במוני החשמל המערביים היה כשל שגרם להתחממות וכתוצאה מכך נשרף בידוד כבלי החשמל ובמונים התפתח חום חזק במיוחד". כתוצאה מהתפשטות האש נפגעו מיטלטלין נוספים בחדרון ובהם המקרר, ניירות וכוננית. .14בעדותו של ריטוב הוא שלל את האפשרות כי מוקד האש היה במקרר. לשיטתו במקרר היה מוקד אש מישני. ריטוב מייחס חשיבות לתצורת חרוט הפוך הנראה בתמונות. בסיסו של החרוט האמור מתחיל מהחלק העליון של קרש גיהוץ הנמצא כמטר מעל הרצפה ומתחת למטר זה לא מצויים כל סימני שריפה. לשיטתו של ריטוב הדבר שולל את הטענה כי השריפה התחילה מן השקע/תקע בכבל המאריך של המקרר שהרי אז, כך גישתו, אמור היה החרוט האמור להתחיל מן הרצפה. .15סלוצקי ביאר כי בלוח החשמל שבחדרון מצויים מפסקים. במפסק החשמלי קיימות שתי הגנות: האחת, מגנטית, הגנה כנגד קצר והשניה, טרמית, הגנה כנגד עומס יתר. בעת קצר חשמלי נופלת ידית ההפעלה למצב מופסק. לעומת זאת ברוב המקרים בעת פעולה של הפסקה כתוצאה מעומס יתר הידית לא יורדת אלא המעגל החשמלי נפסק והידית נשארת במצב מורם כלפי מעלה. לנוכח העובדה כי סלוצקי מצא כי כל מפסקי החשמל מורמים הרי נשללה האפשרות כי האש פרצה כתוצאה מקצר וברור, כך טענתו, כי האש פרצה כתוצאה מעומס יתר באחד מקווי החשמל. כבר כאן יצויין כי סלוצקי סבר כי יש לחשוד, הן במקרר והן בקומקום החשמלי, כמקור השריפה ואולם סברה זו נשללה על-ידו לנוכח העובדה כי בדיקת המפסקים העלתה כי לא היה כל קצר במיטלטלין האמורים. .16כאמור, ריטוב וסלוצקי העידו מטעם התובעת. הדיירים לא הביאו ראיות. ב"כ התובעת וב"כ הדיירים הצהירו כי "יש בינינו חזית אחידה לעניין האחריות" (עמ' 7לפרוטוקול). גרסת הבעלים .17מטעם התובעת הגיש חוות דעת מקצועית מר אלי היינה (להלן - "היינה"). אף היינה הוא מומחה לחקירת שריפות. בחוות דעתו המקצועית ציין היינה כי "מוקד האש נמצא בשקע/תקע של כבל מאריך לבן עם שקע הזנה של המקרר". היינה סבור כי סימני החריכה ותצורת החרוט ההפוך אינם נראים כפי שמציין ריטוב אלא בסיסם הוא ברצפה. לשיטתו נזקי האש המרשימים באזור הכבל המאריך מלמדת כי מקור השריפה הוא במקרר. לשיטתו אילו היתה השריפה פורצת "במקום אחר בחדרון, לא היתה גורמת לנזק אש נקודתי במקום כל כך נמוך וגורמת לחשיפת חיווט ברדיוס של 10ס"מ מחיבור השקע/תקע". .18השריפה האמורה נחקרה ע"י מכבי אש חיפה אשר אף ערכו דו"ח חקירה בעקבות השריפה. הבעלים העידו את מר שמעוני יצחק, חוקר הארוע מטעם מכבי האש. במסקנותיו של שמעוני בדו"ח החקירה הוא קבע "כי השריפה החלה כתוצאה מכשל חשמלי במקרר ומשם התפשטה לכל חלקי החדר". שמעוני העיד בפניי ונחקר על מסקנותיו. לתפיסתו במקרר ישנו "מטען אש אדיר" (עמ' 25לפרוטוקול). בעיקר קיים הדבר במקפיא של המקרר הנמצא בחלק העליון שלו. סימני האש במקום לטענתו של שמעוני מצביעים על כך כי השריפה התחילה מן המקפיא של המקרר. כיוון התפשטות האש לתפיסתו היתה מן המקרר לשולחן במקום. משם לכוננית ובסופו של דבר ללוחות החשמל. הנה כי כן, שמעוני, כהיינה, שולל את גרסת ריטוב וסלוצקי כי האש פרצה מן המונים שבלוח החשמל. ואולם, לא למותר לציין, כי שמעוני, שלא כהיינה, שולל מפורשות את גרסת היינה כי מוקד השריפה היה בשקע/תקע של הכבל שנמצא, כאמור, על הרצפה. כאמור, מוקד האש היה במקפיא המקרר שנמצא בחלק העליון של מקרר זה. דיון בסוגיות העובדתיות .19המחלוקת העובדתית, כפי שנפרסה מעלה, מעוררת שאלות קשות ונכבדות. אכן עסקינן בארוע של שריפה אשר אין בגינו עדויות ראיה ישירות. ההכרעה, איפוא, באשר למוקד וגורם התאונה היא עניין להשערות והנחות. אקדים ואציין כי כל ארבעת המומחים כולם הותירו עלי רושם חיובי. ניכרת בעדותם גישה מקצועית ועניינית ראויה. ההכרעה בין הגרסאות קשתה עלי מאוד. להלן אפרט שיקוליי, לזכות ולחובה. כשאסכם את הדיון בסוגיות העובדתיות תיזדקר מאליה החובה להמשיך ולהיזקק לבחינה המשפטית המתחייבת מן המחלוקת העובדתית האמורה ומן המשתמע ממנה. .20טרם שאזקק לעדויות המומחים ראוי לציין כי הוכח לי, בבירור, כי עובר לשריפה שהה בחדרון מר שטרית יגאל (להלן - "יגאל"), בנם של הבעלים. יגאל מסר עדות לשירותי הכבאות בחיפה בה הוא מסר כי "נכנסתי לחנות לבדוק בלוח החשמל צרכן. הורדתי מתג ולאחר 5דקות חזרתי והרמתי אותו שוב. זמן משוער שעה .12.00זו הפעולה היחידה שעשיתי ואני אינני מבין בחשמל". עדות זו צורפה לגליון חקירת הדליקה (מוצג ת/4) והיא חומר ראיה בתיק. עדות זו אף נמסרה לסלוצקי מפי חוקר שטיפל מטעם מבטחת הדיירים בה נרשם כי "מר שטרית ביצע הורדה והרמה של מפסק בחדר החשמל". אכן בתחילת חקירתו של סלוצקי הסתייג ב"כ הבעלים מכל עדות שמיעה שכלולה בחוות הדעת. בסיום החקירה הצהיר ב"כ הבעלים כי הוא חוזר בו מהסתייגותו האמורה. ממילא, ולנוכח העובדה כי מוצג ת/ 4(שסומן בטעות כמוצג של התביעה) הוצג על-ידו, ברי כי הוא אינו יכול לכפור באמינות עדותו של יגאל, הבן של מרשיו. מכאן, כי טענתו של ב"כ הבעלים בסעיף 17.1לסיכומיו כי "אין גם כל ראיה שבנו של אחד הנתבעים, יגאל שטרית, נכנס לחדר בגלל שיבוש שהוא" היא חסרת שחר. .21חוות דעתו של היינה לוקה, כעולה מביקורתו המוצדקת של ריטוב, בחוסר כל התייחסות לחוות דעתו של ריטוב באשר למוקד השריפה במונים. אכן היינה בחוות דעתו רואה לציין מדוע מוקד האש נמצא "בשקע/תקע" ואולם הוא אינו רואה להתייחס, וממילא להתמודד, עם תפיסתו של ריטוב באשר למוקד השריפה במונים. לנוכח העובדה כי היינה מסר חוות דעתו לאחר הגשת חוות דעתו של ריטוב, נכונים הדברים בבחינת קל וחומר. אכן ניתן לטעון אותה טענה כלפי חוות דעתו של ריטוב. הגם שבפניו לא עמדה חוות דעת אשר הצביעה על האפשרות שמא מוקד השריפה מצוי במקרר ראוי היה כי יתייחס לאפשרות זו ויתמודד עמה. כך, והדבר ראוי לשבח, פעל סלוצקי שמסר חוות דעת התומכת בחוות דעתו של ריטוב. כפי שכבר ביארתי סלוצקי שקל את החשד שמא מקור השריפה היה במקרר (ואף בקומקום החשמלי). הוא ניתח אפשרות זו ושלל אותה. בכך מצטיינת חוות דעתו בעומק ורצינות. .22אשר לחוות דעתו של סלוצקי הגם שקבעתי כי גישתו היא רצינית ועמוקה דומה, מקצועית, כי אין בה כל חידוש. מסקנתו כי השריפה פרצה כתוצאה מעומס יתר אינה נסמכת על ידע שיש לו בהנדסת חשמל. כבר שנינו, למקרא חוות דעתו, כי רק במקרה של קצר ידית המפסק תהיה מורדת. במקרה של עומס יתר בחשמל ידית המפסק תהיה מורמת והרי זה מצב הדברים הרגיל כאשר לא קיימת כל תקלה. מכאן כי מסקנתו של סלוצקי נסמכת, כמדומה, על העדות שהוא שמע אודות יגאל. עוד אדרש לכך בהמשך. .23דומה בעיניי, ככל שאני מתבונן בחוות הדעת ובעדויותיהם של ריטוב ושל היינה, כי כפות המאזניים שוקלות, במעט שבמעט, לזכות עדותו של ריטוב. אכן מקובלת עלי השקפתו של ריטוב לעניין מיקומו של החרוט ההפוך וכי מיקומו שולל את האפשרות כי מקור האש היה בשקע/תקע בכבל שעל ריצפת החדרון. וזאת לדעת כי אליבא דכל המומחים קיומו של חרוט הפוך יש עמו משמעות רבה לעניין זיהוי מקור האש. לא אצלול לכל מעמקי העדויות המלומדות והמשכיל יעיין וידע. .24שלילת האפשרות כי מקור האש היה בשקע/תקע בכבל החשמלי מסתייעת אף בעדותו של שמעוני. ואולם העובדה כי שללתי את האפשרות כי מקור האש היה בשקע/תקע בכבל החשמלי עדיין איננה מלמדת, בהכרח, כי מקובלת עלי השקפת ריטוב כי מקור האש הוא במונים שעל לוח החשמל. בהקשר זה ראוי לציין כי השקפתו של היינה זוכה, לכאורה, לתימוכין בעדותו של שמעוני. שמעוני הוא חוקר שריפות בלתי תלוי. עצמאותו המקצועית נלמדת, ראש לכל, בכך שהוא אינו מאמץ לא את השקפתו של ריטוב ולא את השקפתו של היינה. אכן השקפתו קרובה יותר לזו של היינה. בעוד היינה סבור כי מקור האש הוא בתקע/שקע של הכבל המזין את המקרר הרי שמעוני סבור כי מקור האש הוא במקפיא הנמצא בצד העליון של המקרר. זאת ועוד: ניתן לשקול את הנתון כי שמעוני, בתוקף תפקידו, היה הגורם הראשון שחקר את קורות השריפה ומכאן כי יש לו, לכאורה, יתרון על יתר המומחים. ואף-על-פי-כן, אף עדותו של שמעוני מעוררת תהיות. לעומת יתר המומחים אשר מסרו חוות דעת מדוקדקות ומפורטות, הרי גליון חקירת הדליקה של שמעוני (מוצג ת/4) הוא קצר ולקוני. הוא אינו מתמודד עם חלופות תאורטיות ואינו שוקל כל נתונים. יש בו תיאור קצרצר של נזקים שנמצאו שבסיומם הוא מגיע, לכאורה ללא כל ניתוח ודיון, למסקנה הסתמית כי "השריפה החלה כתוצאה מכשל חשמלי במקרר". אכן בעדותו של שמעוני הוא השלים את החסר כיד בקיאותו הטובה עליו ומסר נימוקים ושיקולים המבססים את מסקנתו האמורה. הנני מביע פליאה, למקרא עדותו של שמעוני בפניי, הכיצד הוא יכול היה לזכור את פרטי הפרטים שמהם הוא שאב את מסקנותיו בעדותו. איני יכול לומר זאת, כאמור, לגבי ריטוב, היינה וסלוצקי לנוכח חוות הדעת המפורטות שלהם. תהייתי זו מפחיתה, במעט שבמעט, מחוות דעתו של שמעוני. .25בחנתי, וחזרתי ובחנתי, את מכלול השיקולים והתקשיתי להגיע לכלל הכרעה. דומה, בנסיבות אלו, כי ראוי היה שימונה מומחה מטעם ביהמ"ש. ואולם, חזרתי ובחנתי את החלטותיי מיום 16/9/96ו- 15/10/96מה למדתי, לכאורה, כי ב"כ הצדדים אינם מבקשים למנות מומחה מטעם ביהמ"ש אלא מבקשים כי הדין יוכרע על יסוד שמיעת עדויות המומחים. אכן אני מודע לכך כי סמכותו הטבועה של ביהמ"ש היא למנות מומחה מטעמו בכל שלב. לנוכח מצב הדברים הדיוני האמור איני רואה לנכון למנות מומחה מקום שהצדדים, במודע, ביקשו ממני להכריע על יסוד עדויות המומחים הניצים. .26נראה לי, בדוחק שבדוחק, כי כפות המאזניים ככל שעסקינן בעדויות המומחים, נוטות לטובת חוות הדעת של ריטוב וסלוצקי. אני קובע כי יגאל, כעולה מעדותו, עובר לשריפה הוריד מתג במפסק החשמל ולאחר 5דקות חזר והרים אותו שוב. אני קובע כי הוא עשה כן לנוכח תופעה של עומס יתר שהיה במתקני החשמל בבניין בו נמצאת החנות. אני שולל מכל וכל אפשרות שנרמזה שמא יגאל חשוד במעשה פסול או במעשה פלילי וכי פועלו של יגאל יכול שיצביע על נסיון של הצתה. אני קובע כי יגאל עשה את אשר עשה בתום-לב ומבחינתו נעשה הדבר כדין. פועל יוצא מקביעתי זו הוא כי השריפה אינה פועל יוצא מקצר. ממילא הדבר מפחית במידה ניכרת את האפשרות כי מקור השריפה הוא בשקע/תקע של המקרר. שלילת האפשרות כי מקור השריפה הוא בשקע/תקע מסתייעת, כאמור, בעדותו של שמעוני השוללת את תפיסתו של היינה. עדיין היה ספק רב בעיניי, לאחר שקבעתי את הקביעות האמורות, אם אכן מקור השריפה היה במונים שבלוח החשמל או שמא מקור השריפה היה במקפיא העליון של המקרר. כאמור, ובדוחק שבדוחק, הגעתי לכלל דעה כי כפות המאזניים בסוגיה האמורה נוטות לטובת חוות הדעת של ריטוב וסלוצקי. .27לכאורה, ולנוכח קביעתי האמורה, יכול להיות סבור הסובר כי בכך עלי להשלים המלאכה ולחרוץ את הדין לחובת הבעלים ולזכות הדיירים. העובדה כי קבעתי את אשר קבעתי "בדוחק שבדוחק" די בה, במבחני מאזן ההסתברות במשפט אזרחי, לחתום את פסק דיני במקום זה. אני רחוק מלהגיע למסקנה זו. שומה עלי, איפוא, לעבור עתה לניתוח המשפטי-הראייתי המתחייב מן התשתית העובדתית שהנחתי עד הנה. הדיון המשפטי .28סעיף 39לפקודה מורה לאמור: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה". סעיף 2לפקודה מורה אותנו כי "תופש" הוא "אדם התופש מקרקעין כדין, או הזכאי כלפי בעל המקרקעין לתפוש אותם או להשתמש בהם, ובאין אדם כאמור - בעל המקרקעין". .29סעיף 39לפקודה מעניק, איפוא, יתרון דיוני רב ערך לתובע. מקום שמתקיימות הנסיבות הלכאוריות שבסעיף 39מתהפך נטל הראיה באופן שעל הנתבע להוכיח את חוסר התרשלותו והתובע פטור מלהוכיח את התרשלותו של הנתבע. הטעם לדבר ברור ומחוור. "תובע אינו יודע, במהלכם הרגיל של דברים, מה אירע בחצרו של שכנו ומה גרם להתפרצותה ולהתפשטותה של האש. מן הצד האחר, נתבע יכול לדעת (קונסטרוקטיבית), ובוודאי יש בידו אמצעים לידיעה טובים מאלה שבידי התובע; ומתוך שיכול הוא לדעת, מסיק החוק כי אמור הוא לדעת מה גרם לאש ולהתפשטותה" (ע"א 595/88 + ע"א 632/88 אדרי דניאל נ' לאון חסקל, פ"ד מ"ז (5) עמ' 333; דברי כב' השופט חשין בעמ' 340)(להלן-"פרשת אדרי"). .30ברור כשמש כי הדיירים הם בבחינת "תופש" בחדרון ממנו פרצה השריפה. מתבקש, איפוא, כי מכל מקום הם יהיו הכתובת הטבעית הראשונה לטענות התובעת. כמוזכר כבר התובעת ראתה לאמץ את גרסת הדיירים ולהלחם כנגד גרסת הבעלים. עם זאת, לתפיסתי, ראוי היה כי התובעת תגיש תביעתה אף כנגד הבעלים. אם אכן המונים ולוח החשמל הם בבחינת "מיטלטלין" - וכך אני סבור - הרי הבעלים הם "בעל המיטלטלין" אשר "מהם יצאה האש", כמשמעות האמור בסעיף .39אף אם המונים ולוח החשמל אינם בבחינת "מיטלטלין" אלא שמא הם "מחוברים", וממילא הם חלק מן ה"מקרקעין", כמשמעות האמור בסעיף 39, הדבר לשיטתי אינו מעלה ואינו מוריד. ב-ע"א 645/77 דוד גנור נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ד (1) עמ' 766דן כב' השופט שמגר (כתוארו אז) ביחסי הגומלין, לעניין סעיף 39, באשר לחובת הראיה המונחת הן על תופש המקרקעין והן על בעל המיטלטלין. הוא מורה אותנו כי "סעיף 39מתייחס לשני סוגים נפרדים של אנשים שלגביהם חלה ההנחה המיוחדת המעבירה את נטל השכנוע כאשר הנזק נגרם על-ידי אש או עקב אש. כי הסעיף דן הן ב"תופש מקרקעין" מהם יצאה האש וכן, בנפרד בנוסף לכך ב"בעל מיטלטלין שמהם יצאה האש". הוא אף רואה להורות "כי ייתכנו גם נסיבות בהן תקום חובת הראיה כלפי בעל מיטלטלין שאיננו מחזיק בהם". בנדוננו, כפי שיבואר להלן, הבעלים, שהם "בעל מיטלטלין" בלוח החשמל, אף היו שולטים אפקטיבית במיטלטלין האמורים. ממילא נכונים הדברים, בבחינת קל וחומר. .31ממסכת הראיות שבפניי למדתי כי המונים ולוח החשמל היו חלק בלתי נפרד מן החדרון אשר היה חלק מן החנות שהושכרה לדיירים. ממילא הדיירים הם בבחינת "תופש" אף במונים ובלוח החשמל האמור. ואולם, ואף זאת נלמד מחומר הראיות, כי בחדרון האמור היו מונים ומפסקים אשר שירתו את מכלול המושכרים בבניין האמור. אני קובע כי למונים ולמפסקים האמורים היתה גישה בלתי מופרעת לבעלים ועוד אני קובע כי הבעלים עשו שימוש בזכות הגישה האמורה. כבר קבעתי, כאמור, כי עובר לשריפה טיפל יגאל במפסקים. איש לא טען כי יגאל עשה זאת שלא כדין, או שמא כפולש. ברור כשמש כי הבעלים לא העזו, ולא יעזו, לטעון כי בנם יגאל עשה את אשר עשה שלא בסמכות כדין. אני קובע, איפוא, כי המונים האמורים היו אף בשליטה אפקטיבית של הבעלים. רק עובר לשריפה הם עשו שימוש בשליטה האמורה ועל מנת להתגבר, מן הסתם, על בעיה של עומס יתר ראה בנם, יגאל, לעשות מעשה. הוא הוריד את מתג המפסק. הוא המתין 5דקות. לאחר מכן הוא הרים אותו שוב. הרי לך פעילות מובהקת ומתמשכת של בעלים ותופש בלוח בלוח החשמל האמור. .32המשמעות הנלמדת מקביעתי הנ"ל מלמדת עד כמה החטיאו בעלי הדין, ובוודאי הדיירים, את המטרה. הבעלים סברו כי אם יוכיחו כי מקור האש הוא במקרר יזכו בדינם. אם אכן כך הייתי קובע קרוב לוודאי שהייתי פוטר את הבעלים מכל וכל ואולם איני רוצה לקבוע מסמרות בנדון. עוד אדרש לעניין תחזוקת החשמל בבניין אשר יכול והיתה משליכה על חבותם של הבעלים גם אילו הייתי קובע כי מקור האש הוא במקרר. ואולם, ברור בעליל כי קביעה שמקור האש היא במונים או בלוח החשמל אינה פוטרת, מכל מקום, את הדיירים. אכן המונים ולוח החשמל, כך אני קובע, נמצאו בשליטה אפקטיבית מתמדת ומשותפת הן של הדיירים והן של הבעלים בידיעתם ובהסכמתם הן של אלו והן של אלו. זאת ועוד, והעיקר: בעיקר החטיאו בעלי הדין את המטרה בכך שהקדישו כל מרצם ומעייניהם על מנת לגולל את האחריות האחד על משנהו. כמדומה סבורים היו כי די בכך. כבר הראיתי במה בעלי הדין שגו בנדון. ואולם לא למותר לציין, לאורו של סעיף 39, כי חובה מוגברת היתה מוטלת, הן על הדיירים והן על הבעלים, להוכיח, על דרך החיוב, מה אמצעי זהירות נקט כל אחד מהם על מנת למנוע את אפשרות הווצרותה של השריפה האמורה. אין צריך לומר כי איש מהם אף לא ראה להתיימר ולהתחיל במלאכה. .33כבר קבעתי כי חנות הדיירים היא חנות של רהיטים. חנות כאמור מהווה, מעצם טיבה וטבעה, מקור פוטנציאלי לא אכזב של סיכוני שריפה. אכן חנות הרהיטים אינה בבחינת מקום מסוכן כנגריה נשוא פרשת אדרי שבה, בנוסף לעץ לרוב היו אף חומרי דבק וטרפנטין. ואולם ברור כי חנות רהיטים, דהיינו חנות שיש בה עצים לרוב, מועדת לשריפה. חלק מן החנות הוא החדרון. מממצאי החקירה אני למד כי החדרון היה משופע בניירות משרדים לרוב. הוא שימש כמטבחון והיה בו מקרר וקומקום. כבר הצבעתי על כך שהיה בו קרש גיהוץ אשר היה "מצופה בבד גומי ספוגי" (עמ' 8לפרוטוקול). הנה כי כן, אף החדרון אשר היה בו לוח מוני ומפסקי חשמל היה משופע בחומרי בעירה אשר מכל מקום, ובדיעבד, ליבו את השריפה שפרצה יהא מקורה אשר יהא. .34עוד קבעתי כי עובר לשריפה היתה תופעה של עומס יתר. התופעה האמורה מלמדת, לכאורה, כי תכנון ותחזוקת מערכת החשמל לקו בחסר. הואיל ותופעה של עומס יתר, כמסתבר, היא תופעה מסוכנת אשר גרמה בנדוננו לפרוץ השריפה פשיטא חייבים היו הבעלים, וכן הדיירים, למנוע אותה ע"י תכנון נאות. בהקשר זה מקובלת עלי מסקנתו של סלוצקי כי על-מנת למנוע שריפות בעתיד ראוי לבצע תכנון מחודש של מערכת החשמל כך שתתחשב בצריכת החשמל בפועל ותיקח בחשבון מקדמי צריכה ריאליים וכן המליץ סלוצקי לבצע חסימות אש ע"י חומרים מעכבי דליקות או חומרים דומים. את אשר ממליץ סלוצקי, גבי עתיד, אמורים היו הבעלים, וכן הדיירים, לבצע, גבי עבר. הם לא עשו כן ובכך נכשלו. .35הנה כי כן, גם אם כפות המאזניים הוליכוני למסקנה כי במחלוקת שבין המומחים נטיתי בדוחק לאמץ את השקפתם של ריטוב וסלוצקי הדבר לא העלה והוריד, במידה משמעותית, כאשר באתי לגזור את המשמעויות המשפטיות הנלמדות. הניתוח מעלה מלמד כי כלפי המבוטחת, שבנעליה ניצבת התובעת, חטאו הן הדיירים והן הבעלים. שניהם, איפוא, נושאים באחריות לגרם השריפה ותוצאותיה. .36נותר לי, איפוא, להידרש לחלוקת האחריות בין הצדדים. לכאורה ולנוכח העדפתי הדחוקה את חוות הדעת של ריטוב וסלוצקי מתחייבת היתה, לכאורה, המסקנה כי הבעלים נושאים באחריות רבה יותר. אין בדעתי לקבוע זאת. אני שוקל, ראש לכל, את העובדה כי הדיירים, מעצם היותם דיירים, נושאים בשליטה אפקטיבית יותר לחנות אשר בשליטתם. מנגד אני שוקל את העובדה כי תופעת עומס היתר ככל הנראה היתה תופעה קיימת בבניין של הבעלים בו היתה החנות. אם אכן, כנראה דרך שיגרה, ראה יגאל, נציג הבעלים, לפעול להפחתת עומס היתר, נלמדת מכך בהכרח המסקנה כי התופעה האמורה היתה בידיעתם המובהקת של הבעלים. הם לא עשו, מלכתחילה, כדי להלחם בתופעה האמורה. והם אף לא עשו, לאורך הדרך, מאמצים מספיקים כדי לתקן את הפגמים במערכת החשמל בבניין האמור. מכלול השיקולים האמורים הוליך אותי למסקנה כי ראוי לחייב את הדיירים ב-% 60מן החבות ואת הבעלים ב-% 40מן החבות. הוצאות משפט .37כאמור ראתה התובעת לנקוט עמדה המצדדת בגרסת הדיירים. כך ארע שהתובעת, ולא הדיירים, היתה זו ששכרה את שירותיהם של המומחים ריטוב וסלוצקי. אילו היו הדיירים שוכרים את שירותיהם של ריטוב וסלוצקי הרי ככל שעסקינן במסכת היחסים שבין הדיירים לבין הבעלים דומה עלי שלא הייתי עושה צו להוצאות הן לנוכח חלוקת החבות הסופית והן לנוכח העובדה שהעדפת חוות הדעת של ריטוב וסלוצקי היתה, כאמור, בדוחק רב. .38במצב דברים זה איני רואה לפסוק לתובעת הוצאות בגין שירותיהם של המומחים ריטוב וסלוצקי אשר לא הייתי פוסק, ממילא, אילו היו נשכרים ע"י הדיירים. בנסיבות העניין, בדעתי לפסוק לתובעת אך שכ"ט עו"ד בסכום ההולם את מכלול הנסיבות כאמור מעלה. הנני רואה לקבוע כי הסכום הראוי הוא 000, 6ש"ח. סוף דבר .39לפיכך, הנני מחייב את הנתבעים 1ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 800, 19ש"ח ואת הנתבעים 4, 5ו-6, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 200, 13ש"ח. הסכומים האמורים יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 30/1/96ועד התשלום המלא בפועל. עוד הנני מחייב לשלם אגרת תביעה בסך 469ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 30/1/96ועד התשלום המלא בפועל וכן סך של 000, 6ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד אף הם ישולמו ביחס של % 60- % 40כמבואר מעלה. .40הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 3 ללא צו להוצאות. רהיטים (תביעות)שריפה