תאונה באתר בניה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה באתר בניה: .1ביום 2.5.94 ניתן פסק דין חלקי בו נקבע כי הנתבעת מס' 1חייבת בפיצוי התובע על הנזקים אשר נגרמו לו בעטיה של תאונה מיום 20.8.91, באתר הבניה של מלון רואיל ביצ' באילת. (נתבעת מס' 1תקרא להלן "הנתבעת"). .2נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות להלן: 2.1התובע יליד 27.11.70ומתגורר בבית חנינה במזרח ירושלים. 2.2התובע סיים 12 שנות לימוד עובר לתאונה טרם רכש התובע כל מקצוע, ועבד בעבודת כפיים במסעדה. ביום התאונה ניסה התובע כוחו בעבודת בנין אך לא היתה לו כל הכשרה לעסוק בעבודה זו. .3דר' ליברמן נפתלי מונה כמומחה מטעם ביה"מ לקבוע נזקיו של התובע בעטיה של התאונה (פרוט' 34). מסקנות המומחה הן כדלקמן: "התובע נפגע בשתי ידיו כאשר ביד שמאל סובל מקטיעה של אצבע 5בגובה בסיס הגליל השני. תנועת כף היד והתחושה שמורים. בכף יד ימין נפגעו אצבעות 5-4- .3הפגיעה היתה משולבת, גרמית וגידית, ובאצבע 4פגיעה תחושתית קלה. פגיעות אלה גורמות לו להפרעה בתנועה וירידה בכוח התפיסה כפי שצוינו בבדיקה". במהלך הבדיקה קבע המומחה כי בכף היד השמאלית תנועת האצבעות וסגירת כף היד מלאה. בכף יד ימנית קיימת הפרעה בסגירת כף היד כאשר אצבע 5מגיעה עד כ- 3ס"מ מכרית כף היד, אצבע 4חסר מספר מ"מ עד הכרית. פינצ' תקין. לחיצת כף היד ירודה בהשוואה לשמאל. המומחה קבע לתובע נכות כוללת בשעור %.18.54 .4בעקבות פציעתו בתאונה אושפז התובע בביה"ח יוספטל מיום 20.8.91ועד ליום .19.9.91הוא אושפז שנית באותו בי"ח לשבוע נוסף וכן נותח בבי"ח הדסה בירושלים וקיבל שם טיפולים רפואיים ופיזיוטרפיים (ראה סע' 6בתצהיר התובע ת/3). טוען התובע כי הוא סובל מכאבים והגבלה בכף היד הימנית. הוא אינו יכול לבצע תנועות עדינות ואחיזתו ביד זו אינה חזקה. לטענתו הוא מתקשה במאמצים פיזיים ביד השמאלית (שם סע' 8). .5טוען התובע כי מאז התאונה ביום 20.8.91ועד חודש מאי 1992לא עבד כלל. התובע אכן צירף אישורים רפואיים אודות טיפולים שקיבל במועדים שונים ובמקומות שונים עד חוש מאי 1992, אך לא צורף אישור חד משמעי האומר כי בכל תקופה זו לא היה כשיר לעבודה (ראה ת/ 3סע' 7והנספחים לו). .6התאונה הנדונה הוכרה כתאונת עבודה במוסד לביטוח לאומי. אושרה לתובע תקופת אי כושר עבודה מיום 21.8.91ועד ליום .18.2.92בשל כך קיבל התובע גימלה בסך 461, 5ש"ח. בנוסף קיבל התובע מענק ודמי הלנה בסכום כולל של 689, 29ש"ח. המענק שולם ב- .30.6.92(ראה ת/ 3סע' 7(ג) וכן נ/11). .7הובאו ראיות לביה"מ לענין עבודתו של התובע מאז התקופה שקדמה לתאונה ועד למועד שמיעת הראיות בתיק זה. 7.1מציין התובע שכבר מראשית שנת 1990החל לעבוד כפועל מטבח במסעדה "ליד הככר" ברח' יפו בירושלים. הוא עבד במקום כשנה ובמהלך עבודתו נעשה טבח במקום. הכנסתו היתה כ- 800, 1ש"ח בחודש (ראה ת/ 3סע' 4). טוען התובע כי בשנת 1992החל ללמוד במכללה במזרח ירושלים (בכך נדון בהמשך הדברים), אז חזר לעבוד במסעדה הנ"ל במהלך חופשת הלימודים - כחודשיים בשנת 1992וחודשים בשנת .1993 הוא סיים לימודיו בסוף שנת 1994אז חזר לעבוד באותה מסעדה (ראה ת/ 3ס' 9ונספח ג'). הוגש לביה"מ אישור אודות שכרו של התובע במסעדה זו וממנו עולה כי עובר לתאונה התובע השתכר סך 060, 1ש"ח לחודש בלבד במהלך השנים 1991-.1990 אין כל רישום אודות עבודת התובע ב- .1992עם זאת בשנת 1993עבד התובע שמונה חודשים רצופים ממאי ועד דצמבר (בניגוד לטענתו כי עבד חודשיים בחופשות) בשכר של כ- 000, 2ש"ח לחודש וכן המשיך לעבוד שם באותו שכר מינואר 1994ועד אפריל 1994(ראה נ/14, נ/ 7ו-נ/8). 7.2מאשר התובע כי אפילו שעבד אצל הנתבעת יום אחד בלבד, יום התאונה, הוא עדיין קיבל שכר עבור חודשים, ספטמבר ונובמבר 1991, בכל חודש 736, 1ש"ח (ראה ת/ 3סע' 7ונספח ב'). אין כל הסבר מניח את הדעת כיצד ניתן התשלום דווקא בחודשים הנ"ל ללא התיחסות לחודש אוגוסט ואוקטובר 1991(פרוט' 45). 7.3באפריל 94נפצע התובע מכדור ברגלו ולא חזר לעבוד במשך ארבעה חודשים (פרוט' 43). לאובדן הכנסה בתקופה זו אין ע"כ כל קשר לתאונה הנדונה. 7.4לאחר התאונה עבד התובע במסעדה נוספת שמה "בית הכרם". שם היתה עבודה קלה מאשר במסעדה "ליד הככר". (פרוט' 44). אין כל פירוט אודות עבודתו במסעדה זו, תקופת עבודתו ושכרו, ואף שלטענת התובע עצמו הוא ניהל מסעדה זו. 7.5באוקטובר 1994החל התובע לעבוד "בקפה שאגל". אף שתצהיר של התובע המשמש כחקירה ראשית הוכן בפברואר 1995לא מצא לנכון התובע להזכיר עבודתו שם. הוא עבד כמלצר במקום זה ועתה מנהל שם את המטבח. הוא עובד שם בין השעות 24: 00- 16: .00התובע מסכים כי לעומת עבודתו לפני התאונה, הוא התקדם, אינו עוסק עוד בעבודות נקיון והוא אחראי על המטבח (פרוט' 45-44). הוגשו תלושי שכרו של התובע בבית קפה זה לתקופה פברואר - מאי 1995ומהם עולה כי הכנסתו ברוטו של התובע היתה בתחילה כ- 200, 2ש"ח ועלתה לסך 548, 3ש"ח בחודש מאי (ראה ת/4). בעת מתן עדותו עדיין עבד התובע במקום זה. .8התובע החל ללמוד במכללת "אלאומה" ב- .2.10.91הוא החל קורס ללימוד אנגלית, למד שנה אחת ונטש קורס זה (פרוט' 47). אין ע"כ כל יסוד לטענת התובע כי התכוון ללמוד אנגלית והקושי הוא רק בחינת הסמכה ותור להתקבל לעבודה (פרוט' 43) הוא לא התכוון כלל להשלים לימודיו באנגלית (פרוט' 49- עדות מנהל המוסד). התובע ביקש לעבור מחוג ללימודי אנגלית לחוג ללימודי טכנאות שיניים. חוג זה סיים התובע בהצטיינות - היה ראשון בכיתתו. נותר לתובע רק לעבור מבחן הסמכה באוגוסט 1995ע"מ לעסוק בעבודה זו. שמיעת הראיות תמה ביוני 1995ולא הובאו ראיות נוספות לענין זה. מבחן ההסמכה מתבצע מטעם הרשות הפלשתינאית וספק אם התובע יכול לעסוק במקצוע בתחום מדינת ישראל. ההסמכה נתנת לעסוק בכך ביהודה ושומרון. לא הובאו ראיות לענין מידת הביקוש למקצוע זה (ראה פרוט' 50-47) עדות מנהל המוסד מר סעיד ג'מג'ום). טוען התובע כי אין בדעתו לעסוק בטכנאות שיניים הואיל והתברר לו כי יש לו קושי בתחום המעשי בשל מגבלותיו עקב התאונה (פרוט' 43). עם זאת מאשר התובע כי עסק בעבודות אומנות עדינות בשתי ידיו (פרוט' 45). מנהל המוסד מאשר כי התובע קיבל ציונים גבוהים גם במקצועות הנוגעים למעבדה (פרוט' 48) ויש בכך כדי לסתור טענת התובע. .9טוען התובע כי בעקבות פציעתו נזקק לסיוע יום יומי של בני משפחתו. הוא לא היה עצמאי ונזקק לסיוע גם בפעולות יומיומיות כרחצה. לא הובאו כל ראיות נוספות ע"י התובע פרט לטענה כללית זו (ת/ 3סע' 10). .10בנוסף טוען התובע כי היו לו הוצאות נסיעה מיוחדות לטיפולים רפואיים. הוא מעריך הוצאות אלה בסך 500, 2ש"ח. לא הוצגו כל קבלות ולא הובאו כל ראיות נוספות פרט לטענה כללית בענין זה (ת/ 3סע' 11ופרוט' 45). .11נותר להסיק המסקנות מן הנאמר לעיל והן כדלקמן: 11.1מאז סיים התובע 12שנות לימוד הוא עוסק בעבודת כפיים, ובעיקר עבד במסעדות, בתחילה בעבודות פשוטות יותר ובהמשך נעשה טבח וגם ניהל מסעדה. הוא הוכיח יכולת בלימוד עיוני במוסד קדם אקדמאי "אלאומה", וסיים בהצטיינות לימודיו בטכנאות שיניים, אך מטעמים השמורים עימו חזר לעבודת כפיים במסעדה. סבור אני כי שיקולים כלכליים הינחו אותו לענין זה. במועד בו ארעה התאונה ניסה התובע את מזלו בעבודת בנין, בלי שהיתה לו הכשרה כלשהי בתחום זה. אין כל יסוד להניח כי היה קושר גורלו דווקא בעבודת בנין. המסקנה המתבקשת הינה ע"כ כי התובע עסק בעבר בעבודת כפיים והיה צפוי להמשיך בסוג זה של עבודה גם בעתיד, ללא קשר לתאונה. עם זאת, דווקא בעבודת כפיים יש משמעות למגבלות פיזיות שנגרמו לתובע בעטיה של התאונה הנדונה. 11.2התובע טוען להפסדי שכר ניכרים בעבר בשל התאונה הנדונה. במוסד לביטוח לאומי נקבעה לו תקופת אי כושר מלאה מאז יום 21.8.91ועד .18.2.92(ראה סע' 6לעיל). למרות מגבלותיו נרשם התובע ללימודים במכללת "אלאומה" כבר ב 22.10.91(ראה סע' 8), כך שניצל היטב את זמנו וממילא היה מוגבל ביכולת השתכרותו באותה עת. הוא סיים לימודיו בנובמבר .1994 התובע לא דייק בעדותו ולא מסר פרטים מלאים אודות עיסוקיו. הוא טען כי בשנת 93עבד חודשיים בלבד, בזמן חופשה מלימודים, והתברר כי עבד 8חודשים באותה שנה (סע' 7.1לעיל). רק בחקירתו הנגדית התברר כי עבד במסעדת "בית הכרם" ולא נמסרו כל פרטים אודות תקופת עבודתו ושכרו שם (סע' 7.4לעיל). בחקירתו הראשית לא גילה התובע כי מאוקטובר 94הוא עובד "בקפה שאגל" והכנסתו שם עולה כבר על סך 548, 3ש"ח לחודש (סע' 7.5לעיל). העלמת העובדות הנ"ל מונעת עריכת חישוב מדוייק כלשהו של הפסד שכרו של התובע בעבר. לכאורה עולה גם שכושר השתכרותו של התובע באופן כללי לא ירד מאז התאונה. עובר לתאונה השתכר התובע כ- 060, 1ש"ח לחודש (ראה סע' 7.1לעיל), משוערך להיום כ- 681, 1ש"ח. בעת מתן עדותו השתכר התובע כבר 548, 3ש"ח שהוא שווה היום לסך 858, 3ש"ח לערך. התובע גם התקדם מעבודות כפיים פשוטות לעבודות אחראיות יותר. אף שהתובע קיבל דמי פגיעה מ-מל"ל, לגבי החודשים ספטמבר ונומבר 1991לפחות הוא קיבל גם שכר מהנתבעת (סע' 7.2לעיל). בשנת 1994נפגע התובע ברגלו מכדור והושבת מעבודה כארבעה חודשים. למגבלותיו בתקופה זו אין ע"כ קשר לתאונה (ראה סע' 7.3לעיל). על אף כל האמור לעיל, יש להניח כי עקב מגבלותיו הפיזיות איבד התובע שעור מסוים מכושר השתכרותו בעבר. אין נתונים אודות השתכרותו בשנת 1992ומספר חודשים לא עבד בשנת .1993הייתי אומד את סה"כ הפסדו של התובע לתקופה מיום התאונה ועד יום מתן פסה"ד בסך 000, 10ש"ח ליום פסה"ד. 11.3עפ"י ירחון חשב השכר היומי הממוצע לעובד יהודה ושומרון בשנת 90עמד על 40.91ש"ח. משוערך להיום עומד סכום זה על 81.50ש"ח לערך, השווה להכנסה חודשית של כ- 000, 2ש"ח בלבד. השכר הממוצע בארץ בשירותי אירוח ואוכל עמד על 542, 2ש"ח לחודש בדצמבר .1995 שכרו של התובע גבוה מן הנתונים לעיל. בנסיבות שכאלה חסר ביה"מ נתונים להעריך הפסדו של התובע בעתיד. עדיין, אין להתעלם מכך שהתובע היה צפוי לעבוד בעבודת כפיים והנכות האורטופדית ממנה הוא סובל, בעטיה של התאונה, יש בה כדי לגרום לו נזק בעתיד ולצמצם סיכוייו בשוק העבודה (ראה בענין זה ע.א. 722/86 יונס נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב פד"י מג (3) 875,878; ד. קציר "פיצויים בשל נזקי גוף" מהד' 3עמ' .140ע.א. 515/83 עגור נ. אייזנברג ואח' פד"י לט (1) 197, 206). משכורתו האחרונה של התובע לחודש מאי 1995עמדה על סך 548, 3ש"ח, משוערך להיום שווה לסך 858, 3ש"ח. לפי שיעור נכותו % 18.54בלבד, היה נכון לחשב הפסד חודשי של התובע בסך 715ש"ח. בשל הנעלמים הרבים הייתי מעמיד הפסדו של התובע על סך 500ש"ח לחודש, אשר לפי מקדם היוון של 275.6718ש"ח, בהתחשב בגילו, מביא אותנו לחישוב הפסד שכר בעתיד של 836, 137ש"ח. 11.4בהתחשב בנכותו של התובע בעטיה של התאונה ו- 36ימי אישפוז בבתי חולים (ראה סע' 4לעיל) סבור אני כי יש לפסוק לתובע בשל כאב וסבל סך 000, 60ש"ח, משוערך להיום. 11.5התובע לא הביא כל ראיה לתמוך בטענתו אודות סיוע בני משפחה בתקופה בה אושפז וטופל. התובע היה מאושפז תקופה משמעותית של כ- 36יום בבית חולים ומל"ל הכיר בתקופת אי כושר ממושכת. בהעדר ראיות סבור אני כי יש לקבוע פיצוי גלובלי עבור עזרת הזולת בעבר סך 000, 5ש"ח (ראה ע.א. 93/73 שושני נ. קראוז פד"י כח (1) 277). גם בשל הוצאות נסיעה לצורך טיפולים רפואיים לא הציג התובע ראיות ולענין זה הנני קובע פיצוי גלובלי בסך 000, 2ש"ח (ראה ע.א. 311/85 אפראומוב ואח' נ. גבאי פד"י מב (3) 191, 195). .12סיכומו של דבר הנני לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע כדלקמן: 12.1הפסד שכר בעבר ליום פסה"ד - 000, 10ש"ח 12.2הפסד שכר בעתיד - 836, 137ש"ח 12.3הפסד בשל עזרת הזולת - 000, 5ש"ח 12.4הפסד בשל נסיעות - 000, 2ש"ח פחות: -מענק ששולם ע"י מל"ל משוערך להיום - 136, 44ש"ח 12.5הפסד בשל כאב וסבל - 000, 60ש"ח סה"כ - 000, 170ש"ח מדמי הנזק שחושבו לעיל לא הפחתתי גמלת דמי פגיעה ששולמה ע"י מל"ל בסך 461, 5ש"ח הואיל והתחשבתי בגמלה זו עת קבעתי הפסדי שכר של התובע בעבר. .13לפיכך הנני מחייב הנתבעת לשלם לתובע סך 700, 110ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. בנוסף על הנתבעת לשלם לתובע בשל כאב וסבל סך 000, 60ש"ח בתוספת ריבית כחוק מיום התאונה 20.8.91ועד היום ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. הנני מחייב הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 34ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. .14ביום 4.10.92חוייב הצד השלישי פורום בניית אילת בע"מ בשיפוי הנתבעת בשל כל חוב בו תחוייב בענין זה. פסק זה שניתן עומד בעינו. בניהאתר בניה