קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בין רכב לטרקטור: כללי .1ביום 25/6/93 נסע בנה של התובעת, דוד בן-מוחא (להלן - "בן-מוחא"), ברכב אשר היה בבעלות התובעת מסוג פורד אריקה שנת ייצור 1987, מספר רישוי 87-733- 33(להלן - "המכונית"), בכביש הכניסה לאשקלון. .2הנתבע 1(להלן - "הנתבע") נהג באותו יום בטרקטור שמספרו 52-259-78 (להלן - "הטרקטור"), שהיה מבוטח - לרבות ביטוח צד שלישי, אצל הנתבעת 2(להלן - "הנתבעת"). .3בתאריך האמור, בצומת הרחובות שדרות בן-גוריון (כבישה הכניסה הראשי לאשקלון) ורחוב המלאכה, באשקלון (להלן - "הצומת"), ארעה תאונת דרכים בין המכונית הנהוגה בידי בן-מוחא לבין הטרקטור הנהוג בידי הנתבע (להלן "התאונה"). .4המחלוקת בין הצדדים הינה הן לשאלת האחריות לתאונה והן לשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעת עקב התאונה. האחריות .5לענין אופן קרות התאונה הובאו שתי גירסאות - האחת של בן-מוחא והשניה של הנתבע. לגירסת בן-מוחא נסע עם המכונית מכיוון מזרח למערב, דהיינו בדרך המובילה מצומת אשקלון אל העיר, ומשהגיע לצומת הגיח לפתע הנתבע עם הטרקטור מכיוון רחוב המלאכה, פרץ לכביש המהיר, ופגע בדופן הימנית של המכונית בה נהג. כתוצאה מכך, לגירסתו, נזרקה המכונית לנתיב הנגדי ופגעה במשאית אשר עמדה בנתיב הנגדי, בצומת. .6לטענת ב"כ התובע, משפרץ הנתבע עם רכבו מבלי לציית לתמרור "עצור" שבכניסה לצומת, ומבלי שווידא כי הדרך שלפניו פנויה מכל רכב, ומתוך העובדה כי ההתנגשות אכן ארעה בתוך הצומת (דהיינו - הצומת לא היתה פנויה) - מוטלת על הנתבע מלא האחריות לקרות התאונה. .7גירסתו של הנתבע שונה לחלוטין. לגירסתו נסע ביום נשוא התאונה, כשהוא נוהג בטרקטור, אשר גרר עגלה עמוסה בעצים, מכיוון צפון לכיוון דרום, לעבר הצומת בה ארעה התאונה. לדבריו בטרם נכנס לצומת עצר עצירה מוחלטת, וציית לתמרור "עצור" המוצב בכיוון נסיעתו. רק לאחר שוודא ובדק כי מסלולי הנסיעה פנויים, נכנס לצומת בזהירות, במטרה לפנות שמאלה, לכיוון מזרח. תוך כדי חציית הצומת הגיחה, לדבריו, משאית מצד ימין ונכנסה אף היא לצומת. כשהבחין נהג המשאית בפנית הטרקטור, נעצר מיד בכוונה לאפשר לטרקטור לסיים את פניתו ולצאת את הצומת. אולם, לגירסת הנתבע, ברגע שעצרה המשאית, היא חסמה את שדה ראייתו לכיוון מערב (מכיוון נסיעת המשאית), והוא נאלץ לבלום ובקש, בתנועות ידיים, מנהג המשאית שיתקדם ויפנה לו את שדה הראיה. נהג המשאית התעקש שהטרקטור יתקדם, וכך התקיים "ויכוח ידני" בין הנתבע לבין נהג המשאית, כאשר הן הטרקטור והן המשאית במצב של עצירה מוחלטת, וכאשר מאחורי הטרקטור די מקום למעבר מכוניות, אשר חלפו בדרך תוך כדי "הויכוח". בשלב זה, לגירסתו, הגיחה המכונית הנהוגה ע"י בן-מוחא ופרצה לצומת במהירות מופרזת, ונכנסה בתוך הטרקטור. .8בחקירתו הנגדית הוסיף הנתבע ואמר כי רכבו איטי ביותר והוא נכנס לצומת "במהירות של הליכה" (עמוד 21לפרוטוקול, שורות 16ו- 20). עוד הוסיף ואמר כי בטרם נכנס לצומת, תוך שהוא ער לנתונים של הטרקטור שלו, הוא הסתכל ימינה ושמאלה - ומהעמדה הגבוהה של הטרקטור יכול היה לראות היטב את תנאי הדרך. (שם, שורות 18-19). כן טען כי את המכונית של התובעת ראה לראשונה כשהגיעה סמוך לעגלה "וזה היה ענין של שניות" (עמוד 23לפרוטוקול, שורות 19ו- 20), וכן "ראיתי שזאת מהירות גדולה" (שם, שורה 23). הנתבע סיכם כי "אני ראיתי אותו כשהוא הופיע לי, מהר, בשניות האחרונות, הוא הגיע מהר ונכנס במכה גדולה. לא שמעתי כל נסיון לפני זה של בלימה" (שם, שורות 24-25). .9הצדדים צרפו לתיק ביהמ"ש כתב-אישום אשר הוגש כנגד הנתבע בבימ"ש השלום לתעבורה באשקלון, ופרוטוקול הדיונים שם. בתיק זה, לאחר שמיעת ראיות התביעה ועדות הנתבע, בחר התובע למחוק את כתב-האישום כנגד הנתבע (הנאשם בתיק האמור). לטענת ב"כ התובע מהלך זה של התביעה איננו ברור ואיננו הולם את הנסיבות כפי שעלו מתוך ראיות התביעה, ואילו לגירסת ב"כ הנתבעים נמחק כתב-האישום לאחר שאף התביעה שוכנעה כי אין הנתבע אחראי לתאונה. אציין כי בכל מקרה, גם אם התביעה סברה כי אין די ראיות, במהלך הדיון הפלילי, להוכחת אשמו של הנתבע - הנאשם, הרי שעדיין אין בכך כדי לשנות מהראיות אשר הושמעו בפני, ומשבמשפט אזרחי עסקינן, הרי שרמת ההוכחה ממילא נמוכה בהרבה. .10עוד אעיר ואציין כי הצדדים בחרו שלא להוסיף עדי ראיה אשר היו עדים לתאונה פרט לבן-מוחא ולנתבע עצמו, וזאת למרות שבמהלך הדיון בתיק התעבורה הובאו עדי ראיה נוספים (ר' פרוטוקול שהוגש). .11לאחר שמיעת הראיות כולן, סבורה אני כי ללא כל התלבטות עלי לדחות את גירסת התביעה ולקבל את גירסת ההגנה: גירסת התביעה לוקה בתהיות רבות מידי אשר שכנעוני לדחותה, וזאת מהנימוקים שיובאו להלן. .12בן-מוחא טען כי הטרקטור התפרץ במהירות לצומת, והוא "ממרחק" הבחין בו כי אינו עוצר - עד כי נאלץ לברוח הצידה (ר' סעיף 5לתצהירו, וכן עדותו, בעמוד 5, במהלך הדיון בביהמ"ש לתעבורה ת/14). גירסה זו אינה הגיונית, שהרי הנתבע העיד - ועדותו לא נסתרה והיא אף הגיונית וסבירה בנסיבות הענין - כי המהירות המכסימלית אליה מגיע הטרקטור, לאחר שהוא מעביר 6הילוכים, הינה 25קמ"ש (ר' עמוד 21לפרוטוקול, שורה 21). גם אם נקבל את גירסת בן-מוחא לפיה לא עצר הנתבע ולא ציית לתמרור "עצור" בטרם נכנס לצומת, הרי שגם אז לא יכול היה הטרקטור "לפרוץ" במהירות לצומת, אלא לכל היותר לנסוע במהירות של 25קמ"ש. זאת ועוד: התאונה ארעה בסוף הנתיב השמאלי בכביש הכניסה לאשקלון, דהיינו - לאחר שהנתבע כבר חלף עם הטרקטור את מירב הכביש. משהטרקטור נוסע ממילא במהירות איטית, הרי שחציית הצומת לכשעצמה אינה מאפשרת "התפרצות" לצומת. בן-מוחא העיד כי ראה שהנתבע אינו מתכוון לעצור, ואז ניסה להתחמק מהמכה וסטה שמאלה (ר' עדותו בבימ"ש לתעבורה, ת/14, עמוד 5). אם אכן הבחין בן-מוחא בטרקטור עוד לפני שיצא אל הצומת, לאור נתוני הטרקטור הכבד והאיטי, היה לו זמן רב כדי למנוע את התאונה עד לרגע בו הגיע הטרקטור לסוף הנתיב השמאלי. משכך, טענתו של בן-מוחא לפיה "התפרץ" הנתבע לכביש למסלול נסיעתו - אינה עומדת במבחן ההגיון. .13זאת ועוד, בין שאר טענותיו של בן-מוחא לגבי הנזק שארע למכוניתו, טען כי בשעה שהמכונית המתינה לגרר בצידי הכביש - נגנבו ממנה רדיו טייפ והגה ספורט (ר' סעיף 7(ג) + (ד) לתצהירו, ועמוד 17לפרוטוקול שורות 10-13). כן העיד בן-מוחא כי לאחר התאונה נגררה המכונית לצר ביתם במושב, ולאחר הערכת השמאי הוחלט על מכירת הרכב כגרוטאה, למרות שלא הוכרה כ"טוטלוס" (ר' עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 10-15). השמאי שהגיע לבדוק את הרכב אף צילם אותו, וניתן לראות בתמונות שצורפו לחוו"ד השמאי (ת/5) כי במכונית קיים הגה המורכב במקומו. האם יתכן כי בטרם נמכר הרכב כגרוטאה הרכיבו עליו הגה במקום זה שנטען כי נגנב? גירסה זו אינה הגיונית, ואף בן-מוחא טען כי "לא לקחנו את האוטו למוסך" אחרי התאונה (עמוד 16, שורה 12). סבורה אני כי כל טענת בן-מוחא כאילו נגנב מהמכונית הגה ספורט נועדה "לנפח" את ערך המכונית והנזק שנגרם להם מהתאונה. התמונות מעידות כאלף עדים, כי לא נגנב כל הגה מהמכונית, ויש ב"אי דיוקים" שכאלה בעדותו של בן-מוחא להעמיד בסימן שאלה את עדותו כולה. מדוע שתתקבל עדותו בדבר אופן קרות התאונה - אם לענין הנזק הוכח כי "לא דייק"? .14לא ניתן גם להתעלם מעדותו של הנתבע לפיה בן-מוחא ברח מהמכונית מיד לאחר התאונה, ותפסה את מקומו אשה. על גירסתו זו חזר הנתבע הן בעדותו בבימ"ש השלום לתעבורה (למשל עמוד 11בפרוטוקול, ת/14) והן בעדותו בביהמ"ש (בעמוד 22לפרוטוקול שורה 14). נקודה זו לא נבדקה לעומקה ע"י מי מהצדדים, ובן-מוחא אף לא נחקר בנוגע לכך - אך עדיין, יש בדברים אלה של הנתבע כדי להוסיף ספק נוסף לעדות בן-מוחא ולגרוע נדבך מגירסתו. .15לכל האמור לעיל מצטרפת התרשמותי מהנתבע - כנהג טרקטור ותיק ומיומן המכיר את מגבלות הרכב בו הוא נוהג, ולפיכך הוא אף נוהג בהתאם. כן מצטרפת התרשמותי מהנתבע כעד אמין וישר הדובר אמת. לעד זה, למרות היות הנתבע, לא היה כל אינטרס בתביעה עצמה, שהרי ממילא הנתבעת תשלם כל סכום שיקבע ע"י ביהמ"ש, גם אם ייקבע כי התרשל בנהיגתו. לעומתו בן-מוחא, אשר רכש את המכונית ע"ש אמו, תוך ניצול נכותה וזכאותה להנחות, והוא גם הנהנה העיקרי ממנה - עומד להרויח את המירב מתוצאות חיוביות בתיק זה. לענין זה אעיר כי התובעת עצמה כלל לא העידה בתיק - וזאת, מן הסתם, כיוון שאינה בקיאה בכל המהלכים שבניה מהלכים בשמה. .16משספקות רבים ערערו את גירסת התביעה, ומשגירסת הנתבע היא זו שנמצאה אמינה בעיני בניגוד גמור לגירסת בן-מוחא, אני קובעת כי התאונה ארעה באופן המתואר ע"י הנתבע. דהיינו: הנתבע נכנס לצומת שעה שהצומת היתה פנויה ולאחר שעצר וציית לתמרור "עצור" שבכיוון נסיעתו. משכך, הכניסה לצומת היתה כדין וללא כל רשלנות. אף משנעצר הנתבע בסיום חצית כביש הכניסה לאשקלון, עקב כניסת המשאית לצומת, לא היה כל פסול במעשיו, שכן הנתבע נאלץ לעצור כדי לא להכנס למסלול הנסיעה הנגדי כששדה ראייתו מוגבל. מעשיו אלה של הנתבע אך מחזקים את מסקנתי כי הנתבע מיומן בנהיגתו בטרקטור, מכיר מגבלות רכבו האיטי, הכבד והארוך, ונוהג בהתאם. אשר על כן, אף בעצירתו של הנתבע בחלקו השמאלי של כביש הנסיעה של בן-מוחא, לא היה משום רשלנות אלא מעשה זהיר. יש גם להדגיש כי עצירתו לא מנעה את התנועה בכביש הכניסה לאשקלון - והתנועה אף המשיכה וזרמה, גם לאחר עצירת הטרקטור, במסלול הימני של הכביש. לעומתו, הגיע בן-מוחא בנתיב הנסיעה השמאלי (כיוון שאילו נסע בנתיב הימני יכול היה להמשיך בנסיעתו ללא כל הפרעה), במהירות גבוהה ובלא ששם ליבו לתנאי הדרך. זאת אנו למדים מעדותו של הנתבע כי לא שמע כל רעשי בלימה לפני הפגיעה (ואף בדו"ח הבוחן שצורף לתיק התעבורה לא צויינו קיומם של סימני בלימה על הכביש), ומעוצמת הפגיעה: נזקים כה חמורים למכונית, כאשר הפגיעה היתה בחפץ עומד, יכולים לקרות אך ורק ממכונית הדוהרת במהירות רבה ביותר. .17טענתו של ב"כ התובע כאילו די בכך שהנתבע יצא אל הצומת מתוך הכביש שבכיוון נסיעתו תמרור "עצור", ושהתובע נסע בכביש הראשי אותו חצה הנתבע - כדי לללמד על רשלנותו של הנתבע ולאחריותו לתאונה - אין ממש. במקרה זה שלפנינו דווקא הנתבע נהג על פי כללי הזהירות ודיני התעבורה ואילו התובע הוא זה שברשלנותו גרם לתאונה. .18אף טענתו של ב"כ התובע לפיה אי חקירת בן-מוחא באשר לנסיבות התאונה במהלך החקירה הנגדית, די בה כדי לקבוע שגירסתו לא הופרכה - אף אין בה ממש והפסיקה על כך ידועה. (ר' לענין זה למשל, ע"פ 2603/90אלפאר ואח' נ' מ.י., פורסם בדף לפרקליט 286, בכל הנוגע לנפקות אי חקירת נאשם). .19משקבעתי כי אין פסול בנהיגתו של הנתבע וכי אינו אחראי לקרות התאונה, די בכך כדי לדחות את התביעה, וזאת אף בלא התייחסות לשאלת גובה הנזק שארע למכונית. סיכום .20אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות המשפט וכן שכ"ט בשיעור 000, 4ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק, כשסכום זה ישא ריבית חוקית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.רכבציוד מכני הנדסי (צמ"ה)טרקטור