תאונה חזיתית עם משאית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה חזיתית עם משאית: עובדות שאינן שנויות במחלוקת .1התובע, יליד 5.9.1967נהג רכב ביום 12.10.93, במסגרת עבודות ובשירות מעבידו, ומשאית התנגשה ברכבו, בתאונה חזיתית, ופגעה בו. התובע היה מחוסר הכרה, עבר החיאה במקום התאונה ואחריה הועבר לבית החולים קפלן ברחובות כשהוא סובל מחבלת ראש ללא סימנים נוירולוגיים מוקדמים אך עם מספר אך עם מספר דימומים קטנים בחדר ה- 4באינטרום ובאזור הפרונטלי מימון ללא סימני בצקת. התובע גם סבל מחבלות נוספות בגוף, כולל קרע בסרעפת ובטחול שחייבו התערבות כירורגית. התובע היה מחוסר הכרה כ- 3ימים בבית החולים והתעורר בהדרגה. ביום 15.11.93הועבר התובע לבית החולים לוינשטיין, שבו תועדו, בקבלתו, הפרעות קוגנטיביות שבהתארגנות חשיבתית ובזכרון. עוד צוינה חולשה קלה בגפיים משמאל ללא חסר נוירולוגי נוסף. בדיקת . C.tחוזרת, ביום 15.12.93, היתה תקינה. צילומי רנטגן הראו שברים בחוליה המותנית 3- lובאגן (ראה: חוות דעת פרופ' רכס מיום 10.1.1995). התובע שוחרר מבית החולים לוינשטיין ביום 9.1.94, לאחר שהחל שיפור הדרגתי נוסף במצבו (וראה ת/7). התובע היה בן 26שנה ביום התאונה, והיום הוא בן 29שנים ו- 3חודשים. .2הנתבעת אינה כופרת באחריותה ובחבותה לפצות את התובע על הנזקים הנובעים מן התאונה. נכויות קליניות .3להערכת הנכויות של התובע, מינה בית המשפט ארבעה מומחים רפואיים: פרופ' גורדון רובין - בתחום האורתופדיה, פרופ' אבינועם רכס - בתחום הנוירולוגיה, שאף נעזר בחוות דעת נוירופסיכולוגית, פרופ' שמעון גודפרי - בתחום הריאות וד"ר יעקב אבני - בתחום הפסיכיאטריה. בתחום הריאות קבע פרופ' גודפרי כי לא ניתרה לתובע כל נכות. יתר המומחים קבעו לתובע שיעורים שונים של נכויות לצמיתות, שהשיעור המשוקלל שלהן הוא %.28 המומחים לא נחקרו על חוות דעתם. נכות אורתופדית .4פרופ' רובין קובע בסיכום חוות דעתו, מיום 16.11.94, כי אין לתובע הגבלות תיפקודיות משמעותיות בקשר עם הפגיעה באגן ובעמוד השדרה המותני. אולם, נותרה הפרעה תפקודית קלה כתוצאה מהחבלה בצואר ובאזור הכתף השמאלי וכי מצב זה הוא סופי. פרופ' רובין העריך את הנכות בתחום זה ל- % 10שאינה מביאה בחשבון כל הפרעה אפשרית הנובעת מפגיעת ראש, חזה או בטן. נכות נוירולוגית .5פרופ' רכס מציין בסיכום חוות דעתו, כי מידת החבלה לגולגולת היתה ניכרת, וכי עיקר התלונות כיום הן בתחום הקוגנטיבי ובמבחנים הנוירופסיכולוגיים שמצביעים על הפרעה בקשב ובריכוז. פרופ' רכס גם ראה לציין כי התלונות הסוביקטיביות של התובע, לנוכח החבלה הניכרת, נראות לו סבירות. פרופ' רכס העריך את נכותו הצמיתה של התובע ב- %15, מותאמת לתסמונת מוחית לאחר חבלה ומצב ממושך של אבדן הכרה. נכות פסיכיאטרית .6ד"ר אבני מציין בחוות דעתו כי הפגיעה בראש גרמה נזק מוחי שהתבטא במצב הקליני ובבדיקות שהצביעו על שטפי דם ובצקת במוח, וכי התובע סובל עד יום בדיקתו על ידו (10.9.95) מכאבי ראש, בעיקר במצבי לחץ, מחוסר בטחון, ירידה בזכרון מילולי לטווח קצר וביכולת "הפשטה והמשגה". ד"ר אבני קבע לתובע נכות נוירופסיכיאטרית בשיעור %20, חופפת את הנכות שקבע פרופ' רכס. ההערכה הנוירופסיכולוגית .7ד"ר זלוטוגורסקי בדק את התובע לבקשת פרופ' רכס, ובאישור בית המשפט. והעריך את מצבו הנוירופסיכולוגי. בדו"ח הבדיקה שצורף לחוות דעתו של פרופ' רכס, ציין הנוירופסיכולוג, כדלקמן: "מר הדרומי השקיע מאמץ הולם במשימות שהוטלו עליו ויצר קשר טוב ואמין עם הבודק. לפי מבחני svtתוצאות המבחנים היו אמינות, ללא עדות להתחזות או להגזמה כלשהיא". הנכות התפקודית וכושר ההשתכרות .8כפי שעולה בבירור מן הראיות. התובע עשה מאמצים ניכרים להשתקם ולשוב, במהרה, למעגל העבודה ולהשתלב בשוק העבודה, הגם שלא במקום עבודתו שבו עבד ערב התאונה, וכן לשוב למסגרת לימודית. זאת, חרף הפגיעה הקשה והרב-מערכתית שנפגע עקב התאונה, ולאחר ארבעה חודשי אישפוזים בבתי-חולים. תלונות התובע בפני המומחה, בעיקר, הפרעות בקשב ובריכוז ופגיעה בזכרון לא באו על יסוד הגזמה או התחזות ונראו למומחים סבירות. השאלה היא מה השפעת הנכויות הקליניות של התובע על תפקודיו השונים, ומה שיעור הפגיעה בתיפקוד (הנכות התיפקודית) והשפעתה על כושר ההשתכרות של התובע. .9בדרך כלל, בתי המשפט משתמשים באחוז הנכות הרפואית (הקלינית) כמודד להפסד כושר ההשתכרות, כאשר הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התיפקוד של התובע. בדרך כלל כך המצב, בעיקר כשמדובר בנכות אורתופדית שתשקף את שיעור הנכות התיפקודית (ראה ע"א 3843/94, גירוגיסיאן נגד המגן, לא פורסם). אולם, כך גם מפי פוסקים ראשונים וכך מציינו בע"א 132/65 (מירבו נ' לנגברג, פד"י יט(3) 282: 284): "כבר פסק בית משפט זה פעמים רבות, שבהעדר ראיות אחרות לענין זה להנחת דעתו של בית המשפט, משמשים אחוזי הנכות שנקבעו על ידי הרופאים כאמת מבחן סבירה וצודקת למידת אובדן כושר העבודה." (וראה גם ע"א 722/86, יונס נ' המאגר, פ"ד מג(3) 875: בעמ' 878). .10כדי לבחון אם אכן הנכות הקלינית שנקבעה משקפת אל נכון את הנכות התיפקודית ואת הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע, ראוי לבחון את כושר התובע ועיסוקיו עובר לתאונה לעומת כושרו ועיסוקיו אחרי התאונה. .11לאחר שחרור התובע מצה"ל ואחרי טיול בחו"ל, החל בחודש ספטמבר 1992ללמוד במכללת שער הנגב כדי להשלים את לימודיו לקבלת "תעודת בגרות" (נ/1). הלימודים במכללה האמורה הם דו-שלביים, כמכינה ללימודים אוניברסיטאיים, והתובע למד אך בשלב הראשון והפסיק את הלימודים בחודש יולי 1993(אישור המכללה מיום 16.6.96). התובע גם למד לפני התאונה לימודי תעודה כלליים בקורס לא אקדמי למינהל עסקים, ועוד החל ללמוד בשנת 1993במכללת ראשון לציון שבה השתתף בשלושה קורסים (עמ' 42- 43לפרוטוקול). התובע המשיך אחרי התאונה, משהתייצב מצבו הרפואי, ללמוד במכללת ראשון לציון (עמ' 49לפרוטוקול). .12במקביל ללימודים אלה, ארבעה חודשים אחרי שיחרורו מצה"ל, החל לעבוד ב"סטודיו-4" כפועל ייצור, במשכורת התחלתית של 200, 2ש"ח (ת/3). עבודתו זו נמשכה כשמונה חודשים, שלאחריה נסע לחו"ל (עמ' 41לפרוטוקול). אחר כך עבד כשנה וחצי בחנות לציוד מטיילים ובחנות למכשירי כתיבה, והפסיק את עבודתו לצורך לימודיו במכללת שער הנגב. בחודש אוגוסט 1993שב לעבוד בסטודיו- 4עד התאונה בחודש אוקטובר .1993 .13נסיונו של התובע לשוב לעבודתו מלפני התאונה לא צלח. הוא התקבל כפקיד הזמנות ועל תיפקודו במקום עבודה זה אחרי התאונה, אומר העד רובינשטיין, כי התובע היה "חסר בטחון, לא מרוכז, הייתי מדבר אתו והוא היה בוהה או כאשר צד שלישי דיבר אליו בנוכחותי הוא היה בוהה באויר, לפעמים היה עונה מיידית ולפעמים הוא ענה אחרי פרק זמן מסוים, ראיתי בפירוש שזה לא אותו אבי כתמול שלשום "(עמ' 25לפרוטוקול). הגם שלדידו שלהעד היה התובע חיובי ומהימן שאפשר לסמוך עליו ואפשר לתת לו מטלות ויבצעם, סבור העד כי התובע, היום. אינו מתאים כ"איש שיווק" (עמ' 29ו- 34לפרוטוקול). התובע אומר בעדותו כי סיים לעבוד במקום עבודה זה כי חש שהוא "על תקן של מחלים תמידי" (עמ' 37לפרוטוקול). ואז הוא החל לעבוד. כאמור בחברת "אלישר". העד אילוז מעיד על תיפקודו של התובע ב"אלישר", כמי שלא התאים, וזאת גם לאחר "שיצא עמו לשטח" כדי לבדוק את רמת תפקודו (עמ' 9לפרוטוקול). מכאן. פנה התובע לחברת זוקו בע"מ, ובמקום עבודה זו החל לעבוד בחודש ספטמבר 1995וממשיך בו עד היום. התובע התקבל למשרת קניין, שתפקידו לעמוד בקשרים עם ספקים ולדאוג לרכישת מלאי למוצרים השונים. אחרי ארבעה חודשים וחרף העובדה שהשקיע בעבודתו תוך הקדשת שעות רבות ולא גמישות לא נמצא מתאים לתפקיד קניין. אולם, מנהליו החליטו להשאירו בחברה אך בתפקיד של מחסנאי (עמ' 13ו- 15לפרוטוקול). על עבודתו הנוכחית אומר הממונים הישיר עליו, אריק לוי: "הוא משתדל מאד, משקיע מאד, נשאר שעות נוספות בלי בעיה וזאת הסיבה להשארתו בחברה" (עמ' .16לפרוטוקול, ש' 11-12). עד זה סבור כי היתה טעות מלכתחילה לשבץ את התובע כקניין, כי לתפקיד זה דרוש אדם ש"צומח" בתוך החברה ומכיר את כל מערכותיה. לענין התקדמות התובע בעבודתו אומר העד, כי לדעתו "לא תהיה לו אפשרות לקידום למעלה" (שם, עמ' 16). .14יש להתייחס בזהירות לעדויות אלה הבאות לתמוך בתובע ולסייע לו במשפטו. אולם, עם כל הזהירות הדרושה, אין להתעלם ממצבו הקליני של התובע המשפיע על תיפקודו אחרי התאונה. ענין העובר כחוט השני בחוות דעת המומחים הנוגעים לענין ובעדויות הממונים עליו במקומות העבודה שבהם עבד ועובד אחרי התאונה, הוא הפרעה בקשב ובריכוז (פרופ' רכס) וירידה בזכרון מילולי לטווח קצר וביכולת "הפשטה והמשגה" (ד"ר אבני) ליקויים אלה התקבלו כתלונות אמינות ע"י המומחים. זאת, בנוסף לנכות של % 10לצמיתות שנקבעה לתובע בתחום האורתופדי. אין ספק שהתובע ירצה להתקדם ולסיים את לימודיו, ואינני מקבל את עמדת הנתבעת כי ציוניו במכללת שער הנגב, ובעיקר במתמטיקה לא הצביעו על חריצות והשגים בלימודים. התובע נחוש בדעתו ללמוד ולהתקדם, וכך הוא אומר: "סה"כ עם כל הבעיות שלי אני ארצה להתקדם. אף אחד לא ימנע ממני את ההתקדמות, לא הסטודיו ולא אלישר. זה יקח לי זמן אבל בסוף בקו הגמר אנחנו אנשים צעירים". דברים אלה מקובלים עליו נראים לי סיכויי התובע להתקדם בשוק העבודה ובמסלול הלימודים. עם זאת, הנכויות הקליניות ישפיעו עליו בכל מסלול שבו הוא יימצא. אמת הדבר שהכלל הוא שאם לא באו ראיות של ממש שיסתרו את הכלל, הרי הנכות הקלינית צריכה לשקף, כאמור, את הנכות התיפקודית ואת הפגיעה בכושר ההשתכרות. בנסיבות הענין שבפני נראה לי כי יהא זה נכון ומתאים לקבוע לתובע נכות תפקודית של %.25 נזקי התובע כאב וסבל .15התובע מבקש לחשב את הפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון על בסיס הנכות הקלינית -% 28(משוקללת) וכן 88ימי אשפוז הכוללים 17ימי אשפוז - יום. סבורני, כי יש לפרש, "אשפוז" כאשפוז מלא בבית חולים, ולפיכך בסיס החישוב יהיה % 28נכות ו- 71ימי אשפוז. לסכום האמור תיווסף רבית כחוק מיום התאונה ועד יום פסק הדין. הפסד השתכרות בעבר .16שכרו של התובע בחודש ספטמבר 1993, ערב התאונה, היה 338, 2ש"ח, שכלל 150ש"ח עבור נסיעות, דהיינו סך 188, 2ש"ח לצורך מס (ת/4). לאמור, שהמשכורת ההתחלתית שלו היתה 200, 2ש"ח (ת/3). אני מקבל את טענת התובע כי הובטחה לו תוספת של % 10מיום 1.1.94(ת/ 3וכן עדות המעביד. עמ' 24, ש' 13 לפרוטוקול), בסטודיו-4, ואמנם כששב לעבודה בסטודיו- 4אחרי התאונה הוגדלה משכורתו, אחרי זמן מה בכ-% 10הגם שתפקידו בחברה שונה. יש הצדקה איפוא, לחשב את שכרו לעבר מיום התאונה ועד 31.12.93על בסיס 200, 2ש"ח ומיום 1.1.94על בסיס 420, 2ש"ח. מקובלים עלי חישובי ב"כ התובע כי שערוך הסכומים האמורים מעמיד את הפסד השתכרות התובע מיום התאונה עד 31.12.93(450, 8ש"ח) ולחודש ינואר 1994- 573, 3ש"ח. לפיכך הפסד ההשתכרות בעבר, נכון ליום פסק הדין, יהיה 023, 12ש"ח. התובע שב לעבודה ביום 1.2.94, וגם החליף מקומות עבודה, ולא שוכנעתי כי במקומות אלה היה הפסד השתכרות של ממש. אין בכך כדי ללמד על העתיד. אולם, לענין הפסד השתכרות בעבר - אין מקום לקבוע מעבר לאמור לעיל. הפסד השתכרות בעתיד .17התובע מבקש לקבוע את בסיס השכר לענין הפסדי השתכרות בעתיד - כפל השכר הממוצע במשק. אמת נכון הדבר שאין זה ברור איזה מסלול יבחר בו התובע, לאחר שישלים את לימודיו ויסיימם, אם בכלל. אולם, בכל מקרה תהיה השלכה והשפעה של נכותו על כל סוג עבודה שבו יבחר. לפיכך, נראית לי השיטה שלפיה יחושב הפסד ההשתכרות לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק, שהוא לחודש-דצמבר 1996- 804, 4ש"ח, ובניכוי % 15מס - 083, 4ש"ח ועל בסיס נכות תיפקודית של % .25לאור האמור הפסד ההשתכרות לעתיד יהיה - 020, 1ש"ח נטו לחודש לפי מקדם היוון של 262.9559( 35שנה ו- 9חודשים) - 215, 268ש"ח, נכון ליום פסק הדין. הפסד פנסיה .18במקרה דנן, כשהתובע אך החלטות עבודתו אחרי שחרורו מצה"ל, לא הוכח קיומו של ביטוח פנסיוני או הפרשות לקרן פנסיה שהיו עשויות לזכות את התובע בגימלה, בבוא העת - אם לפני התאונה ואם אחריה. למעשה, גם לא חלה הרעה בהשתכרותו של התובע אחרי התאונה, ביחס למה שהשתכר לפניה, ולפיכך לא הוכחה פגיעה בתנאים סוציאליים הנילווים לשכר. התובע מבקש לבסס הפסדים אלה על % 10מהפגיעה בשכר, כסכום כולל. אולם, הפסד זה טעון הוכחה, וזו לא באה בפני בית המשפט. לפיכך, אני דוחה את התביעה בפריט זה. הוצאות .19התובע הגיש שתי קבלות (ת/ 8ו-ת/9), בגין טיפול פסיכולוגי בסך 100ש"ח (משוערך ל- 133ש"ח) וסכום של 691ש"ח (משוערך) שענינו מינוי לבריכה, כפעילות גופנית ושחיה, כחלק מן הטיפול בתובע. התובע מבקש ליתן פיצוי לאימו בשל הפסד ימי עבודה בחודש הראשון שלאחר התאונה, שבו סעדה אותו (עמ' 138ש' 18ואילך). התובע גם מבקש פיצוי כולל עבור נסיעות. כל אלה, בלא שהובאו ראיות לכך - אם להוצאה הממשית ואם להיקף הנסיעות. גם אם התובע לא הובאה להעיד. בנסיבות הענין, גם בהעדר קבלות אין ספק שהטיפול הרפואי בתובע היה כרוך בנסיעות - שלו ושל בני משפחתו, והיתה דרושה לו עזרת הזולת, הגם שהתובע, כאמור, עשה מאמצים רבים לחזור למעגל העבודה ולעמוד על רגליו . לפיכך, פיצוי כולל בגין הוצאות, בסך 000, 7ש"ח, אינו נראה לי מופרז. ניכויים וגימלאות המ.ל. .20הנתבעת שילמה תשלומים תכופים (סך 200, 8ש"ח ביום 22.11.93וסך 936, 10ש"ח ביום 3.2.94) הכוללים שכ"ט עורך-דין. הסכום האמור, שאינו כולל שכ"ט עורך-דין ינוכה מסכומי הפיצוי שלפי פסק דין זה. .21מסכום הפיצויים כאמור גם ינוכה סך 10.842ש"ח (משוערך ליום 31.12.96), ששולם לתובע על ידי מ.ל.ל., לפי אישור מ.ל.ל. מיום 22.5.94(הערה 2לחוות דעת אקטוארית של שי ספיר, מיום 17.2.96, שצורפה לסיכומי הנתבעת). .22לפי חוות דעת ספיר יעמוד היוון קצבת הנכות מעבודה בתוספת מענק, משוערכת ליום 31.12.96על 803, 190ש"ח. אמת נכון הדבר שהתאונה נעשתה כשהתובע נהג בשירות המעביד ועשויה, לכאורה, להיות מוכרת גם כתאונת עבודה, אם וכאשר תוגש תביעה למ.ל.ל. לקביעת נכות מעבודה. התובע מציע כי יוקפא סכום המבטא באופן מתמטי את ההנחה כי נכות התובע שיקבע המל.ל. תהיה זהה לנכות הצמיחה שקבעו המומחים לתובע במסגרת תובענה זו. לעומת זאת, מציעה הנתבעת לנכות סכום כפי שקבע האקטואר. לשון אחר, לנכות מסכום הפיצויים את הגימלאות המגיעות לתובע מהמוסד לביטוח לאומי - שמעביד היה זכאי שינוכו מסכום הפיצויים האמור, והמוסד אף אינו רשאי לחזור אל המבטחת בתביעת שיפוי (ע"א (מאוחדים) 545/85, 135/86, 379/86ו- 491/86אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד מסעוב אלגריסי וע"מ, פ"ד מד(2), עמ' 8). כשתאונת הדרכים היא גם תאונת עבודה הדברים ברורים ואין צריכה להיות מחלוקת גבי הניכוי. הימנעות התובע מהגשת תביעה אינה פוטרת את בית המשפט מלקבוע בפסק הדין, לענין הגימלה שעשוי התובע לקבל, אם וכאשר יגיש את תביעתו למ.ל.ל., ולעשות כל לאל ידו להצלחת התביעה האמורה. שיטה אחרת, וגם היא מקובלת, היא "שיטת ההקפאה". לעניננו, נראה לי לבחור בה, כך שהנתבעת "תקפיא" סכום של 803, 190ש"ח מתוך סכום הפיצוי שלפי פסק דין זה, שישולם רק אם תידחה, סופית, תביעת התובע למ.ל.ל. עם זאת התובע יגיש בתוך 60יום מיום מסירת פסק דין זה לב"כ התובע - תביעה נגד המ.ל.ל. הסכום שישולם לתובע אם יהא על הנתבעת לשלמו - יישא הפרשי הצמדה בלבד, ואם ייקבע לתובע שיעור נכות שהיא פחות מ- %28, כי אז יעשה להגיש ערר לועדת העררים על החלטת הועדה הרפואית. סיכום .22לאור האמור תשלם הנתבעת לתובע סכומים אלה: (א) פיצוי על נזק שאינו של ממון (כאב וסבל) - לפי האמור בסעיף 15לפסק הדין; (ב) פיצוי על הפסד השתכרות בעבר - 023, 12ש"ח: (ג) פיצוי על הפסד השתכרות בעתיד - 215, 268ש"ח: (ד) הוצאות - 000, 7ש"ח; .23מסך כל הסכומים האמורים ינוכו התשלומים התכופים ללא שכ"ט עו"ד, כשהם משוערכים ליום פסק הדין, וכן סך 842, 10ששולם לתובע על ידי מ.ל.ל. .24לאחר ניכוי הסכומים האמורים בסעיף 23ישולם שכר טרחת עורך דין התובע בשיעור % 13על ההפרש שבין שני הסכומים. .25מסך כל הסכומים שלפי סעיף 22לפסק הדין - ינוכה סך 803, 190ש"ח כאמור בסעיף 21לפסק הדין.משאיתתאונת משאית