תאונה מספר דקות לאחר שעות העבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בתאונה כתאונת עבודה - תאונה מספר דקות לאחר שעות העבודה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב אב-בית-הדין - השופטת פורת; נציגי ציבור - מר קורצגבורן ומר בן-משה; תב"ע לז/737-0) התבררה תובענה של המשיב (להלן - העובד) נגד המערער (להלן - המוסד) בעתירה, שפגיעה עקב תאונה שארעה ביום 25.8.1976, תוכר כ"תאונת עבודה" לעניין חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי). בית-הדין האזורי דחה את התביעה ומכאן ערעורו של העובד לבית-דין זה. .2להלן העובדות הצריכות לערעור, כפי שקבען בית-הדין האזורי, ואשר למעשה לא היו שנויות במחלוקת: א) ביום התאונה עבד העובד במפעל של מעבידתו (ביח"ר מרכבים בע"מ) כמחסנאי; ב) "נוהג מקובל הוא אצל המעבידה, להרשות לעובדיה לבצע בנגרייתה ובכליה עבודות לצרכיהם הפרטיים. לשם קבלת אישור כאמור, על העובד למלא טופס בקשה, מנהל הייצור בודקה, ואם מאשרה, ניתן לעובד אישור לבצע העבודה, תוך תחימת התקופה לביצועה"; ג) במקרה העומד לדיון "ננקטה הפרוצידורה המתאימה ונתקבל ההיתר לביצוע העבודה", היינו ביום 9.3.1976הוגשה בקשה על "גבי טופס בקשה לביצוע עבודה פרטית", פורטה העבודה - "כוננית מעץ + ארונות מעץ" - וניתן אישור בכתב על-ידי מנהל הייצור; ד) העובד החל לבצע את העבודה ה"פרטית", וביום 25.8.1976, עת עשה בהקצאת קרש - ארעה התאונה. העובד טען שביצע את העבודה במסגרת שעות עבודתו (באותו יום החל לעבוד בשעה 7.15במקום בשעה .6.30בשעה 15.20סיימו לפרק סחורה ממשאית, ואז התפנה להקצאת הקרש בנגריה, עת בשל האיחור בהתחלת יום העבודה היה במסגרת השעות להשלמתו. על כל פנים - בין גמר הפריקה לבין התאונה חלפו דקות לא רבות), והמוסד טען שהעבודה נעשתה לאחר שעות העבודה. לעניין זה לא קבע בית-הדין ממצא עובדתי, משום שלא ייחס משקל לשאלה מתי בוצעה העבודה. .3העובד היה מיוצג על-ידי עורך-דין. ההליך נפתח על-ידי "הודעת ערעור" על "החלטת המוסד לביטוח לאומי", התיק בבית-הדין האזורי נפתח ביום 7.6.1977, אך כתב תביעה ראוי לשמו הוגש רק ביום .25.1.1978ביום 24.6.1978הוגש כתב ההגנה וכל מה שנאמר בו אינו אלא הכחשה כוללנית של העובדות, ביניהן עובדות שלא היה כל מקום להכחישן, וטענה, "כי לא אונתה לתובע פגיעה בעבודה, כמשמעותה בסעיף 35לחוק הביטוח הלאומי" (על "כתב הגנה" כגון זה רואה בית-הדין להעיר כבר בשלב זה, כי ייטיב בית-דין אזורי לעשות, אם "יחזירו" למי שהגישו וידרוש כתב הגנה ראוי לשמו). .4בסיכום הטענות בבית-הדין האזורי הדגישה הפרקליטה אשר ייצגה את המוסד. כי העובד ביצע את העבודה - הקצאת הקרש - אחרי שעות העבודה, ו"דקה או שתיים מספיקים כדי להפריד בין 'תוך העבודה' ובין לאחריה", שהעובד הינו מחסנאי ולא נגר, ולא צפויה היתה כל תועלת למעביד מעבודתו "הפרטית" של העובד. כן טענה הפרקליטה, כי "לא ייתכן שמעביד יתן הטבות לעובדיו ויקשור את המוסד לביטוח לאומי, כי אז אין גבול ואין סוף למה שהמוסד יצטרך לשלם. המוסד משלם על סמך דמי ביטוח לאומי שמשתלמים לו; רווחת העובדים יוצאת אמנם מהכלל הזה, אבל לא כשיש זניחה מוחלטת". .5בפסק-הדין שבערעור, אומר בית-הדין האזורי: "בעינינו אין - בנסיבות המקרה - חשיבות לשאלה, כלום ביצע התובע את עבודתו הפרטית במסגרת שעות העבודה, בשירות המעבידה שהרי 'בקשר לעבודה' דנין אנו, שמבלעדיו לא תוכר התאונה כתאונת עבודה. ואילו 'הקשר לעבודה', אינו נוצר מן העובדה שהפעילות בה דנין בוצעה בשעות העבודה, וכל אימת שנקבע כי עסק התובע ב'עבודה פרטית' - אין זה מעלה או מוריד מהו הזמן בה עסק. התובע תומך יתדותיו בפרטים הבאים, 'הקושרים' לטענתו את פעילותו הנדונה לעבודה בשירות המעבידה: (1) אירוע התאונה בתחומי מפעל המעבידה. (2) שימוש בציוד השייך למעבידה. (3) הרשאת המעבידה לביצוע העבודה. (4) היות ההרשאה האמורה בגדר הטבות המוענקות מידי המעבידה לעובדיה שיש לראות בהם חלק מחוזה העבודה. עיקר טענות הנתבע הן, כי אין ולא כלום בין עבודה הפרטית אותה ביצע התובע לבין מילוי חובותיו למעבידה ונעדר במקרה הנדון 'הקשר לעבודה' גם כפי שפורש והורחב בהלכה הליברלית המאוחרת. עד הנה טענות הצדדים. ייאמר, כי אף בעינינו אין בסימפטומים שעליהם משליך התובע יהבו - כדי ליצור את הקשר לעבודה (work connection), הגם שערים אנו לגמישות וההרחבה בהם פורש המושג האמור בהלכה הפסוקה. למותר לציין שורת האסמכתאות בהן הוכרו פעולות ספורטיביות, פעילויות שכוונו לרווחת העובד, לשיפור כושרו, להחלפת כוחו, להשתלמותו, וכיו"ב - כתאונות עבודה, הגם שבטווח המיידי לא שרתו את עניינו של המעביד, אך בעקיפין בתרמן להעלאת רמת העובד ולשיפור עבודתו - היו מעניינו של המעביד. יחד עם זאת יש להציג הגבולות במקומם, לבל יטושטש העיקרון העומד מאחורי ההלכה הפסוקה, עיקרון "הזיקה לעבודה" הנבחן ב'עניין' (interest) הישיר או העקיף שיש למעביד בפעילות עובדיו על מנת שתיווצר אותה זיקה או 'קשר לעבודה'. על כן טעונה הכרעה בשאלה: מה תועלת טמונה היתה למעבידה, בעבודת הנגרות שביצע התובע (המועסק על ידה כמחסנאי), ומה תרומה היתה בהקצאת הליסט לדירתו הפרטית, ל'עניינה' של מעבידתו? אין צורך לומר כי כל עניין ולו העקיף ביותר לא היה למעבידה בהקצאת הליסט הנדון. מכאן, שהגם שאושרה העבודה על-ידי המעביד, בוצעה בחצריו ובכליו נעדר במקרה דנן ה'קשר לעבודה', כמשמעותו בהלכה, וחסרה 'הזיקה לעבודה', באשר עניינה של המעבידה לא קודם ודבר לא נתרם באותה פעילות לתועלת העבודה". .Iiפסק-דין .1בדין סבר בית-הדין האזורי, כי על מנת שיראו בתאונה "תאונת עבודה", לעניין חוק הביטוח הלאומי, צריך שיהא קשר בין העבודה לבין התאונה work) ( .connectionהשאלה היא, במה חייב אותו קשר למצוא את ביטויו? היישלל אותו קשר, אותה "זיקה לעבודה", בכל אותם המקרים שבהם, כלשון פסק-הדין שבערעור "עניינה של המעבידה לא קודם ודבר לא נתרם באותה פעילות לתועלת העבודה?" .2אפשר לראות תאונה שמתקיימת בה "הזיקה לעבודה" לפי המבחן השלילי - ( for test- butהיינו במבחן הגורס, כי יראו תאונה כבת-זיקה לעבודה אם מתברר שלולא העבודה לא היה מצוי העובד במקום ובנסיבות שבהם ארעה התאונה. זהו המבחן הליברלי ביותר. עליו נאמר: "מהמבחנים השונים שבהם נעזרים עת באים לפרש את הדיבור 'עקב ותוך העבודה', המבחן המועיל הוא 'מבחן הקשר לעבודה' Work connection- וליתר דיוק 'מבחן האלימינציה' - for test- .butלפי מבחן זה יש, במקרים הראויים, לראות תאונה כ'תאונת עבודה', אם ניתן לקבוע כי לולא העבודה לא היתה התאונה קורית במקום ובמן שקרתה" (דב"ע לב/38- 0[1], בע' 33). אותו מבחן אומץ במפורש ואין צורך שיאומץ בפסק-דין זה. המבחן שבקצה השני הוא זה המחייב שבשעת אירוע התאונה יעשה העובד בפעולה "המביאה תועלת למעביד", כגרסת הפרקליטה אשר ייצגה את המוסד לביטוח לאומי בבית-הדין האזורי (סעיף 4שבחלק iדלעיל). גרסה זאת דחה כבר בית-דין זה בדב"ע לא/22- 0[2]. וכאן המקום לקבוע, שטענתה של הפרקליטה, כי "הסיכון המכוסה" הוא פונקציה של גובה דמי הביטוח (סעיף 4שבחלק iדלעיל), טענה יפה היא לעורך-דין הטוען לחברת ביטוח מסחרית, ולא לעורך-דין הטוען למוסד לביטוח לאומי. .3ביסודו של פסק-הדין שבערעור ההנחה, שעצם העובדה שבשעת האירוע "עסק התובע בעבודה פרטית", כי "עניינה של המעבידה לא קודם ודבר לא נתרם באותן פעולות לתועלת העבודה", די בהן כדי לשלול אותה "זיקה לעבודה", וכי "הזיקה לעבודה" נבחנת ב- " interestישיר או עקיף שיש למעביד". בפסק-הדין שבדב"ע לא/22- 0[2] נאמר "אין בית-דין זה נדרש לקבוע בערעור זה נוסחה בבחינת 'מירשם לכל' לפירוש הדיבור 'תוך כדי העבודה', והנסיון בארצות רבות מלמד כי לא טוב שייעשה כדבר הזה". גם בענייננו לא נעשה כן. די שייאמר, כי העובדה שבשעת האירוע עשה העובד "בעבודה פרטית" והעובדה שבאותה עבודה לא היה כדי לשרת אינטרס של המעביד - בשתי עובדות אלה, כשלעצמן, אין כדי להוציא תאונה מגדר תאונת עבודה. כבר בדב"ע לא/22- 0[2] הובא מפסק-דין של בית-המשפט העליון במדינת קליפורניה, אשר אמר כי בדרך כלל מצוי העובד במסגרת העונה על התנאי של "תוך כדי עבודתו", כאשר הוא עושה אותם דברים סבירים אשר החוזה בינו ובין מעבידו מרשה לו, במפורש או מכללא, לעשותם (שם [2], בע' 3-212; Industrial indemnity exchange v. Industrial accident[3] .)1945) nd . 2P 156,commission .4בשעתו ביקשו להביא לגדר הזמן העונה על התנאי "תוך כדי עבודה", תאונות שארעו לאו דווקא בשעת ביצוע עבודה המתחייבת מהחוזה, על-ידי קיום התנאי שהעבודה מקדמת "אינטרס" של המעביד. בדרך זאת הביאו תאונות בשעת ארוחה, הפסקה או פעולות רווחה, לגדר זכאות - הכל בדרך הפיקציה שלמעביד עניין בכך שהעובד יסעד ארוחתו או יעשה פעולות הכרחיות לרווחתו. דרך זאת עונה למצבים מסוימים, אך לא לכולם. אם דרך זאת מביאה לכך שפקיד היושב ליד מכתבתו במשרד, ואגב זאת מטלפן לאשתו ונדבר איתה להיפגש בעיר על מנת ללכת לקניות, ובאותו רגע נשבר הכסא והוא נפצע, והאירוע לא יוכר כתאונת עבודה, סימן שהדרך צרה מדי או קצרה מדי. .5זה מביאנו לקטע שמצאנו בספרו של larsom[4] - workmen's compen Sation lawובו נאמר: "על מנת שפגיעה תזכה בפיצוי עליה לבוא לא רק בארבע אמות הזמן והמקום של העבודה, אלא גם במהלך הפעולה הקשורה לעבודה. פעולה קשורה לעבודה היא זאת, שיש בה ביצוע מטרות המעביד או שהיא מקדמת, במישרין או בעקיפין, את האינטרסים שלו. לפי מגמת ההחלטות של ימינו, אף אם אין לאמר שהפעולה מקדמת במובן כלשהו את האינטרסים של המעביד, עדיין ניתן לאמר שהיא (הפגיעה) באה תוך כדי העבודה, אם בשים לב לאופיים של התנאים הסביבתיים שבעבודה (the nature of the employment enviromnent), בשים לב למאפיינים את טבעו של אדם, ובשים לב למנהג ולנוהג שבעבודה אשר בה מדובר, הפעילות היא למעשה חלק בלתי-נפרד מהתנאים של אותה עבודה" (שם [4], 20.00). לענייננו רואה בית-הדין להדגיש ולאמץ את הפסוק השני שבקטע המובא לעיל. מן הדין להדגיש שאותו קטע המתייחס ל"זרם של ימינו" מצוי כבר במהדורה משנת 1952, ולא רק בזאת משנת 1972שממנה צוטט. .6ומהכלל אל הפרט - לפעולה שהיא "עשיית אדם לעצמו". לעניין זה הביא הפרקליט המלומד, אשר ייצג בבית-הדין האזורי, קטע מספרו הנ"ל של (B) 27.31 Larson[4] אך ביקש ללמוד מאותו קטע מה שאין בו. .7באותו קטע נאמר "בנוסף לגורם של רכישת ידע ומיומנות נוספים, קיימים גורמים אחרים אשר יביאו לזכאות, עת העובד מבצע עבודה לטובתו הוא. אחד מהם הוא בהוכחה שהחפץ אשר העובד מייצר, כגון ארגז לכלי עבודה או מפתח, קשור קשר כלשהו לעבודתו. אך, אף אם החפץ לא קשור כלל לעבודה - employment connection when the article has no- כגון המקרה שבו מוביל פסולת מתכת נפגע, עת ניסה להוציא מערמה חתיכת מתכת לשימושו הוא - הוכרה הפעולה כ"מכוסה", אם היתה מקובלת בין העובדים והמעביד הסכים לה. והוא הדין אם המעביד הרשה לעובד להשתמש בכלי עבודה שלו לטיפול במכונית הפרטית של העובד; במקרה כזה יראו את האירוע כעונה על התנאי 'תוך העבודה' אם ארע בשעות העבודה. אבל אם העבודה מבוצעת אחרי השעות (שעות העבודה), העובדה כשלעצמה שהמעביד לא התנגד (tolerated) לשימוש במתקניו על-ידי עובדים לצרכים אישיים, לא נחשבה כמספקת לקשור את הפעולות לעבודתו של העובד (המילים "אם ארע... לקשור את הפעולות לעבודתו של העובד" מופיעות במהדורה האחרונה של הספר). אבל, אם לא נמצא גם אחד מהגורמים המייחדים שהצבענו עליהם בסעיף זה (ההדגשה לא במקור), כגון פעולה המשפרת את רמתו המקצועית של העובד, מוצר הקשור בעבודה, רשות המעביד או הסכמתו בדיעבד או קשר זמן ומקום לעבודה, אולי בסיוע גורם הרחבת הזמן, ואם הנהנה מהפעולה הוא, בלעדית, התובע עצמו ידחו, בדרך כלל, תביעה לפיצויים (הפירוט הנ"ל מופיע במהדורה החדשה של הספר ולא במהדורה שממנה ציטט הפרקליט המלומד). באלה כמו בהקשרים אחרים, העובדה שבשעות העבודה חלה הפוגה בעבודה, מהווה גורם חשוב להרחבת מסגרת פעולות מכוסות". .8מה לומדים מאותו קטע? מאותו קטע לומדים, שעצם העובדה, שהעובד עשה בזמן הפגיעה "לעצמו", אינה מוציאה את האירוע מגדר תאונת עבודה, כשם שלא יראו אירוע כתאונת עבודה, רק בשל כך שהפגיעה באה עת היה העובד בחצרים של המפעל והשתמש בכלי עבודה של המעביד. בין שני הקצוות מצויה התשובה הנכונה, והכל עניין של מידה, נסיבות, וכאמור בקטע שהובא לעיל - "בתנאים הסביבתיים שבעבודה, באופיו של אדם, במנהג ובנוהג שבעבודה שבה מדובר ובכך אם אותה פעולה רואים כחלק מתנאי העבודה" (שם [4] 20.00). .9מהאמור עולה, כי בעצם העובדה שהתאונה ארעה "עת עשה העובד לעצמו", אין כדי לשלול היותה בגדר "תאונת עבודה"; הכל תלוי בנסיבות ובקיום התנאים המתחייבים לכך, כעולה מהקטע שצוטט, ובית-הדין רואה לאמצו. אין לתחום גבולות, לכאן או לכאן. מצד אחד ברור, שפעולת אדם "לעצמו" מעבר לכל מסגרת זמן הקשורה בעבודה, בחצרים של המפעל ותוך שימוש במתקניו וכליו אף אם היא בהסכמת המעביד, לא תענה על התנאי של "תוך כדי עבודה". מצד שני ברור, שיש ופעולת אדם "לעצמו" תענה על התנאי האמור. משקל רב יש לייחס לגורם הזמן, היינו לשאלה, אם התאונה ארעה בזמן שיש לראותו כנתון בגדר שעות עבודתו של הנפגע, עת לאותה מסגרת יש ליתן משמעות רחבה, כולל הפסקות והארכות מסתברות. .10השאלה יא, אם בענייננו התקיימו התנאים האמורים? התשובה היא כי התקיימו התנאים. הפעולה שעשה המערער עת ארעה התאונה התיישבה עם הנהוג במפעל ובוצעה באישור מפורש של המעביד (סעיף 2, פסקות ב' ו-ג', שבחלק 1דלעיל). הפעולה גם בוצעה בשעות העבודה. אף אם חלפו דקות ספורות מעבר לשעה המדויקת שבה צריך היה להסתיים יום העבודה, בשל הצורך לסיים עבודת פריקה (סעיף 2, פסקה ד', שבחלק 1דלעיל) עדיין נשארים בגדר "שעות העבודה", ובנסיבות המקרה אין לקבל את הטענה כי "דקה או שתיים מספיקים כדי להפריד בין 'תוך העבודה' ובין לאחריה" (סעיף 4שבחלק 1דלעיל). .11מכל האמור עולה כי דין הערעור להתקבל. המשיב ישלם למערער 3000ל"י הוצאות בשתי הערכאות.שעות עבודה ומנוחה